דלג לתוכן הראשי
מבצע חגים: 50% הנחה על חבילות נאמנות 508(c)(1)(A) עד 31 בדצמבר.לצפייה בחבילות
508ministry.com
בר-תלמי: השליח: 'באמת ישראל הוא, ואין בו מרמה'
דיוקן מצויר של בר-תלמי בסגנון קלאסי
יצירה מקורית של 508 Ministry, להורדה ולשיתוף בחינם.

508 פסוק יומי · דמויות מהמקרא

בר-תלמי

שליח: 'ישראלי באמת, אשר אין בו מרמה'

נולד בערך 5 לפנה"ס עד 5 לספירה (לא ודאי); נהרג על קידוש השם במזרח (על פי המסורת) · 20 דקות קריאה

העולם שאליו נולד בר-תלמי

אם נתנאל הוא בר-תלמי, הוא בא מקנה שבגליל (יוחנן כא:2), כפר בהרים כ-15 קילומטרים צפונית לנצרת. מיקומה של קנה הקדומה שנוי במחלוקת. חוקרים רבים מעדיפים את חירבת קנה, אתר חרב כ-13 קילומטרים צפונית לנצרת, על פני העיירה המודרנית כפר כנא, הקרובה יותר לנצרת והייתה תחנת העלייה לרגל המסורתית מאז ימי הביניים. יהיה אשר יהיה, נתנאל חי במרחק הליכה קצר מנצרת. עובדה זו מסבירה את העוקץ בהערתו המפורסמת.

הגליל בימיו היה שטח חקלאי, מטעי זיתים וכפרי דייגים, תחת שלטון הורדוס אנטיפס, עם חיילים רומאים וגובי מיסים שלא הרחק. הרומאים שלטו ביהודה ישירות מאז שנת 6 לספירה, ו פונטיוס פילטוס היה נציב משנת 26 לספירה בערך עד 36. המתחים בין היהודים הפשוטים לבין הכוח הזר היו גבוהים. חמישים שנה קודם לכן, בשנת 4 לפנה"ס, דוכא מרד בגליל בעיר הסמוכה ציפורי, במרחק קילומטרים ספורים בלבד מנצרת. ציפורי, שאנטיפס בנה מחדש כבירתו בימי ילדותו של ישוע, ניצבה לעיני נצרת ואפשר היה להגיע אליה ברגל בשעה. אנשי כנה ונצרת הכירו זה את זה והכירו את אותם הסיפורים.

השם בר-תלמי עצמו מרמז על משפחתו. בן לתלמי אולי נשא שם של שושלת מלוכה: תלמי היה שמו של מלך גשור בימי דוד (שמואל ב ג:3), ואשת דוד מעכה הייתה בתו של תלמי. השם היה גם שם נפוץ, מן המילה העברית שאולי פירושה תלם או חורש. לא נכון לייחס חשיבות יתרה לקשר המלכותי האפשרי, והבשורות אינן עושות כן. יהא אשר יהא רקע משפחתו, הוא היה איש הגליל שקרא בכתובים וחיכה להבטחות אלוהים.

פרק ראשון: תחת עץ התאנה

יוחנן א מספק את כל מה שאנו יודעים ישירות על נתנאל. הסצנה באה לאחר הימים שבהם אנדריי הביא את פטרוס אל ישוע. "ביום המחרת חפץ ישוע לצאת אל הגליל, וימצא את פיליפוס ויאמר אליו: לך אחרי" (יוחנן א:43). פיליפוס יצא לחפש את חברו. "פיליפוס מצא את נתנאל ויאמר אליו: מצאנו את אשר כתב עליו משה בתורה והנביאים, את ישוע בן יוסף מנצרת" (יוחנן א:45).

תשובתו של נתנאל חדה: "המנצרת תצא טובה?" (יוחנן א:46). אין זו בהכרח לעג. נצרת הייתה כפר קטן של אולי כמה מאות תושבים, שלא נזכר מעולם בתנ"ך, ונתנאל גר קרוב מספיק כדי להכירה. אולי הייתה יריבות מקומית קטנה בין הכפרים השכנים. אולי הטיל ספק בכך שהמשיח, המתואר בכתובים כבא מבית לחם, יבוא ממקום כה עלום. יהא אשר עמד מאחורי השאלה, היא הייתה כנה. הוא אמר את מה שחשב. נתנאל הוא אדם שאינו מסתיר את ספקותיו, והבשורה אינה מוכיחה אותו עליהם.

תשובתו של פיליפוס הייתה רגועה: "בוא וראה." נתנאל הלך. כשהתקרב, אמר עליו ישוע: "הנה באמת ישראלי אשר אין בו מרמה!" (יוחנן א:47). המילה המתורגמת "מרמה" פירושה הונאה, ערמומיות או כוונה נסתרת. ישוע אמר שנתנאל היה שקוף, שמה שראית הוא מה שקיבלת. ייתכן שיש כאן רמז ליעקב, האב הקדמון ששמו שונה לישראל. יעקב, בתנ"ך, היה מפורסם בתחבולותיו (בראשית כז:35 מספר שאחיו האשים אותו שבא "במרמה"), וישוע קורא לנתנאל ישראלי אמיתי שאין בו מזה. נחזור לקשר עם יעקב בעוד רגע, כי השורות הבאות תלויות בו.

נתנאל, נדהם, שאל: "מאין אתה יודע אותי?" ישוע אמר: "בטרם קרא לך פיליפוס, בהיותך תחת התאנה, ראיתי אותך" (יוחנן א:48). איננו יודעים מה עשה נתנאל תחת התאנה. אנשים ישבו בצל עצי תאנה לנוח, לשוחח, ובמסורת היהודית גם ללמוד ולהתפלל. אמרה יהודית מאוחרת מתארת ישיבה תחת הגפן והתאנה של האדם כציור של שלום ושל לימוד כתובים. הנביא מיכה אמר שבימי מלכות אלוהים, "ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד" (מיכה ד:4). אולי נתנאל קרא והתפלל על המשיח העתיד לבוא. אולי קרה שם משהו פרטי שאיש אחר לא ידע עליו. יהא אשר היה, דבריו של ישוע נגעו ללב. האיש שהיה ספקן לגבי נצרת הפך, ברגע, למודה הבוטח ביותר מבין התלמידים הראשונים.

ישוע אומר לנתנאל, הנחשב לבר-תלמי, שהוא ראה אותו תחת התאנה (יוחנן א:47-48). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

תשובתו מדהימה במלואה: "רבי, אתה בן האלוהים, אתה מלך ישראל" (יוחנן א:49). בפרק הראשון הזה הוא אומר את מה שלקח לפטרוס עוד שנתיים של הליכה אחרי ישוע כדי לומר בקיסריה פיליפי. הוא מכנה את ישוע גם בן האלוהים וגם מלך ישראל. אלו תארים מלכותיים מתהילים ב, שבו אומר אלוהים למשיחו: "בני אתה", והווידוי מתאים לאדם שלמד את התקווה המשיחית.

תשובתו של ישוע הייתה עדינה ונדיבה. "מפני שאמרתי לך שראיתי אותך תחת התאנה, אתה מאמין? גדולות מאלה תראה." אחר כך נתן הבטחה לנתנאל ולאחרים שעמדו שם: "אמן אמן אני אומר לכם, מעתה תראו את השמים נפתחים ומלאכי אלוהים עולים ויורדים על בן האדם" (יוחנן א:50-51).

השורה האחרונה היא רמז לחלום יעקב בבית אל, בבראשית כח:12, שבו ראה יעקב סולם או מדרגות מוצבות בארץ וראשן מגיע השמימה, ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. זה היה המקום שבו אמר יעקב: "אכן יש יהוה במקום הזה" ו"זה שער השמים". ישוע, בדברו אל ישראלי אמיתי בלי מרמתו של יעקב, אמר שהוא עצמו הסולם, מקום המפגש בין שמים לארץ. במילים אחרות, את מה שראה יעקב בחלום, יראה נתנאל באיש ישוע. זו אמרה עשירה, והיא מתאימה לחוט הנסתר של כל בשורת יוחנן, שבישוע התקרב אלוהים. מפתח הפסוקים שלנו מכיל שתי שורות מאותו פרק שאומרות זאת: "וממלואו לקחנו כולנו, וחסד על חסד" (יוחנן א:16), ו"אך כל אשר קיבלו אותו, להם נתן את הזכות להיות ילדי אלוהים, למאמינים בשמו" (יוחנן א:12).

פרק שני: האם נתנאל הוא באמת בר-תלמי?

הבשורות הסינופטיות (מתי, מרקוס ולוקס) אינן מזכירות את נתנאל מעולם, ובשורת יוחנן אינה מזכירה את בר-תלמי מעולם. מדוע רוב הקוראים מתייחסים אליהם כאל אותו אדם?

כמה קווי ראיות מצביעים לאותו כיוון. ראשית, בר-תלמי אינו באמת שם, אלא שם פטרונימי ("בן תלמי"), ואנשים שמופיעים ברשימות רק בשם פטרונימי בדרך כלל היו להם שם אישי שמופיע במקום אחר. שנית, בשלוש הרשימות הסינופטיות בר-תלמי מוצב מיד אחרי פיליפוס (מתי י:3, מרקוס ג:18, לוקס ו:14), וביוחנן א' פיליפוס מביא את נתנאל אל ישוע, כך שהצימוד מתאים. שלישית, הבשורה של יוחנן מונה את נתנאל בין אלה שהלכו אחרי ישוע מההתחלה, אך נתנאל אינו נמנה בשמו בין השנים-עשר אצל יוחנן, והוא חייב להיות מישהו, שהרי אדם שהתוודה על ישוע בעוצמה כזו בראשית בוודאי היה נבחר. רביעית, ביוחנן כא:2 נתנאל מקנה נזכר עם שבעת התלמידים שיצאו לדוג: "היו יחד שמעון פטרוס, ותומא הנקרא דידימוס, ונתנאל מקנה אשר בגליל, ובני זבדי, ועוד שניים מתלמידיו." נתנאל נמצא שם במעגל הפנימי, אדם בעל משקל. אם נתנאל היה אחד מהשנים-עשר, הרי שבר-תלמי הוא ההתאמה הסבירה ביותר.

זיהוי זה מתוארך לפחות לימי הביניים המוקדמים ומקובל על רוב הפרשנים, אך לא על כולם. מעטים הציעו שנתנאל היה אדם אחר, אולי תלמיד מחוץ לשנים-עשר. אין אפשרות לומר שהראיות מכריעות. אנו סבורים שהזיהוי חזק דיו כדי לעבוד לפיו, ואנו מסמנים אותו כמסקנה. בפרופיל זה אנו מתייחסים ליוחנן א' כמקור העיקרי למה שאנו יודעים על אופיו.

פרק שלישי: בין השנים עשר

רשימות השנים-עשר בבשורות מזכירות את בר-תלמי בכל פעם באותו מקום, בקבוצה האמצעית, לצד פיליפוס. מתי י:3 אומר "פיליפוס ובר-תלמי; תומא ומתי מוכס." מרקוס ג:18 אומר "ואנדרי, ופיליפוס, ובר-תלמי, ומתי, ותומא." לוקס ו:14 ומעשי השליחים א:13 דומים. זה כל מה שהבשורות הסינופטיות נותנות לנו. הוא אינו מצוטט אף פעם, אינו נשאל, אינו נמתח עליו ביקורת ואינו מובלט.

כדאי לשבת עם זה. לא כל אדם גדול בתנ"ך זוכה לסיפור ארוך. בר-תלמי היה אחד משנים-עשר האנשים שישוע בחר להיות עמו (מרקוס ג:14), והבשורות מונות אותו כאחד מהם ולא יותר. הוא שמע הכול. הוא נשלח שנים-שנים (מרקוס ו:7), כנראה עם פיליפוס, להטיף ולרפא. הוא היה בין אלה שישוע אמר להם: "לכן אל תיראו, יקרים אתם מצפורי עולם" (מתי י:31), אמרה שבאינדקס שלנו נמצאת בקטע הנמשך מתי י:29 עד 31, שנאמרה כאשר השנים-עשר נשלחו. הוא אכל את הפסח עם ישוע, נמלט בגן עם האחרים ופגש את האדון שקם. מעשי השליחים א:13 מציב אותו בין האחד-עשר בעלייה, מתפלל ומחכה לרוח.

הבשורה של יוחנן נותנת סצנה אחת נוספת. לאחר התחייה חזרו שבעה תלמידים, ובהם נתנאל מקנה, לדוג בים הגליל (יוחנן כא:1-14). באותו לילה לא תפסו דבר. עם שחר אמר להם דמות על החוף להשליך את הרשת לצד הימני, והם תפסו 153 דגים גדולים. התלמיד האהוב אמר "זה האדון", ופטרוס קפץ אל המים. האחרים באו בסירה וגררו את הרשת. נתנאל היה שם, האיש שאמר "המנזר יצא משהו טוב?", ועכשיו אכל ארוחת בוקר עם ישוע שקם על חוף אגמו. ספקותיו נענו ביום הראשון, והתוודה עמדה במבחן הצלב.

נתנאל הוא בין שבעת התלמידים שפגש ישוע שקם ליד האגם עם שחר (יוחנן כא:1-14). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

משמעותו של חיים שקטים

יש לקח בעובדה שאנו יודעים עליו כל כך מעט. הנוצרים הקדומים דאגו מספיק לכל אחד מהשנים-עשר כדי לשמר את שמותיהם, גם כשלא שימרו סיפורים. הכנסייה תמיד החזיקה שהיסוד הונח על ידי שנים-עשר אנשים, וכל אחד מהם היה הכרחי: "וחומת העיר שנים-עשר יסודות, ועליהם שנים-עשר שמות שליחי השה" (התגלות כא:14). השמות על היסודות. לא כולם נשאו דרשות מפורסמות או כתבו ספרים, אבל כולם נשאו את המשקל.

יש סוג של נאמנות שלעולם אינה מגיעה לחדשות. אנשים רבים מבלים את כל חייהם בעבודה שקטה שמחזיקה דברים אחרים. בר-תלמי הוא הפטרון של סוג חיים זה. הרגע הגדול היחיד שלו הגיע ממש בהתחלה, בשיחה קצרה, ואחרי כן הוא פשוט נשאר.

מה מספרת המסורת על חייו המאוחרים

לגבי שנותיו המאוחרות של בר-תלמי, הראיות דלות, וכדאי לומר זאת בפשטות.

המסורת הקדומה ביותר מגיעה מאוסביוס, בספרו תולדות הכנסייה (5.10). הוא מדווח שפנטיינוס, מורה נוצרי באלכסנדריה בסביבות שנת 180 לספירה, נסע ל"הודו", מונח שבאותה תקופה יכול היה לציין את דרום ערב, אתיופיה או תת-היבשת ההודית. פנטיינוס מצא שם ש"בר-תלמי, אחד השליחים, הטיף להם והשאיר להם את כתב מתי בלשון העברית, שנשמר עד הזמן הנזכר." ירום חוזר על הסיפור. מהימנותו אינה ודאית. אם הכוונה להודו ממש, לערב המאושרת בדרום חצי האי ערב או למקום אחר, ההיסטוריונים אינם יכולים לומר. זו הטענה החיצונית העתיקה ביותר שבר-תלמי נסע מזרחה, והיא אינה יותר מזיכרון מדווח כעבור כמאה שנה ממותו, ולכן אנו מתייחסים אליה כמסורת קדומה אך לא מאומתת.

מסורת אחרת ממקמת אותו בארמניה. הכנסייה האפוסטולית הארמנית גורסת שארמניה קיבלה את הבשורה משני שליחים, תדיאוס (יהודה) וברתולומאי, והיא מוקירה את שניהם כ"מאיריה הראשונים". מסורת זו מופיעה במקורות ארמניים מראשית ימי הביניים, יחד עם תיאורים של עבודת השליחות של ברתולומאי בארמניה ושל מות הקדושים שלו שם. לפי כמה גרסאות, הוא המיר את דתן של אחות המלך ושל המלך עצמו, והכוהנים הפגאניים, בזעמם, שכנעו את אחי המלך אסטיאגס להורגו בעיר בשם אלבנופוליס (יש המזהים אותה עם דרבנט או באקו המאוחרות יותר, אך המיקום אינו ודאי). יש גרסאות האומרות שנערף ראשו. אחרות אומרות שנצלב כשפניו מטה. הגרסה הידועה ביותר אומרת שהוא הופשט מעורו בעודו חי ואחר כך נערף ראשו, וזה מה שאמנות הכנסייה הפכה למפורסם: ברתולומאי בציורים ובגילופים מימי הביניים ומהרנסאנס אוחז בסכין, או שבעור גופו שלו מונח על זרועו. ב"יום הדין האחרון" של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, שצויר בין 1536 ל-1541, ברתולומאי אוחז בעורו המופשט, וחוקרי אמנות מציינים זה מכבר שהפנים שעל העור נחשבים לדיוקן עצמי של מיכלאנג'לו. פרטים אלה באים ממקורות מאוחרים, כגון סיפורי הקדושים הארמניים וסיפורי הפסיון היווניים והלטיניים מהמאה החמישית ואילך. ההיסטוריונים אינם רואים בהם מקורות מהימנים. הם משמרים זיכרון שברתולומאי היה קדוש מעונה במזרח, והם מעטרים אותו.

המסורת הארמנית אומרת שברתולומאי ותדיאוס הביאו את הבשורה לארמניה. תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

קיים טקסט הנקרא "בשורת ברתולומאי", או "שאלות ברתולומאי", שמתוארך כנראה למאה השלישית עד החמישית. הוא אינו כלול בברית החדשה ולא נכתב בידי ברתולומאי. הוא מתאר דיאלוגים דמיוניים שבהם ברתולומאי שואל את ישוע ואת מרים, ושיחות על העולם התחתון. הכנסייה לא קיבלה אותו ככתבי קודש, וההיסטוריונים רואים בו חיבור מאוחר שאימץ לעצמו את שמו של שליח.

ארמניה והאומה הנוצרית הראשונה

בין אם ברתולומאי עצמו הגיע לארמניה ובין אם לאו, הכנסייה הארמנית תמיד ראתה בו את שלה, ולטענה זו יש חשיבות היסטורית. לפי המסורת, ארמניה היא האומה הראשונה שאימצה את הנצרות כדת המדינה, בסביבות שנת 301 לספירה, כאשר המלך טירידאטס השלישי התנצר על ידי גרגוריוס המאיר, לאחר שגרגוריוס שהה שלוש עשרה שנים בכלא. (יש היסטוריונים המתארכים את ההתנצרות מעט מאוחר יותר, עד שנת 314 לספירה, ויש הרואים את התאריך המדויק כלא ודאי.) הכנסייה האפוסטולית הארמנית קוראת לעצמה "אפוסטולית" משום שהיא מייחסת את מקורה לברתולומאי ולתדיאוס. המסורת הארמנית מציינת מנזר ליד בשקאלה, ברמות מולדת הארמנים, כאתר הקשור לזכרו, והכנסייה מציינת את חגו בכל שנה. העם הארמני שמר על אמונתו לאורך מאות שנים של שלטון זר, פלישות, ובמאה העשרים גם רצח עם. מסירותם לעדות השליחים הקדומה היא חלק מהאופן שבו הם הבינו את זהותם.

השרידים והשם

לפי המסורת המערבית, שרידיו של ברתולומאי הועברו כמה פעמים. מסורת שנרשמה בראשית ימי הביניים מספרת שגופו נאטם בארון עופרת והושלך לים בידי אויביו, ושהוא צף אל האי ליפארי, מול החוף הצפוני של סיציליה. מאוחר יותר, בשנת 809 לספירה לפי התאריך המסורתי, הובאו השרידים לבנוונטו שבדרום איטליה. בשנת 983 הביא הקיסר אוטו השלישי חלק מהם לרומא, אל כנסיית סן ברתולומאו אל'איזולה שבאי הטיבר, ושם, כך נאמר, הם נחים עד היום. לאגדה יש נגיעה של שלמות מסודרת שמחייבת את ההיסטוריונים להיזהר. איננו יודעים של מי העצמות האלה.

חגו מצוין ב-24 באוגוסט במערב וב-11 באוגוסט במזרח. לתאריך זה קשור זיכרון אפל בתולדות אירופה: ביום ברתולומאי הקדוש, 24 באוגוסט 1572, החלה בפריז גל אלימות שבו נהרגו אלפי פרוטסטנטים צרפתים (הוגנוטים) בידי המונים קתוליים, וההרג התפשט לערים אחרות בשבועות שלאחר מכן, כאשר ההערכות של מספר ההרוגים נעות בין כמה אלפים לעשרות אלפים. שמו של השליח נישא בטבח שבו נוצרים הרגו נוצרים. ההיסטוריונים רואים בו אחד הפרקים החמורים ביותר במלחמות הדת של המאה השש עשרה. השליח שנאמר לו שאין בו מרמה ודאי היה בוכה.

לשם הייתה חיים מאושרים יותר במקומות אחרים. בית החולים סנט ברתולומאי בלונדון, שנוסד בשנת 1123 בידי ראהרה, איש חצר שהפך לנזיר, הוא בית החולים העתיק ביותר בבריטניה שעדיין נמצא באתר המקורי שלו, והוא מטפל בחולים כבר כמעט תשע מאות שנה. כנסיות, עיירות ואיים נושאים את השם במדינות רבות. ברתולומאו, ברתולומה, ברתלמי, ברתולומאו, ברתק ובארט הם כולם גרסאות של בר-תלמי.

אפקט האדווה

ההד של ברתולומאי שקט, כמו חייו. הוא בא דרך שני דברים. ראשית, הכנסייה שאותה, לפי המסורת, נטע במזרח, ושרדה כנגד כל הסיכויים. מרכז המחקר פיו העריך כ-2.2 מיליארד נוצרים בעולם בשנת 2010 וצפה כ-2.9 מיליארד בשנת 2050. המספרים האלה כוללים אנשים במקומות שבהם עוברת מסורת ברתולומאי, מארמניה ועד כנסיות המזרח. רבות מהקהילות הנוצריות העתיקות בעולם חיות שם.

שנית, דפוסו של הספקן הישר. הסצנה של ברתולומאי מראה שישוע מקבל בברכה שאלות. אדם שאמר "האם יכול לצאת משהו טוב מנצרת?" נאמר לו שאין בו מרמה. מאמינים רבים חשו שהספקות שלהם פוסלים אותם. זו התשובה מלכתחילה: ישוע אינו דורש מאיתנו להסתיר את ההסתייגויות שלנו. הוא מבקש מאיתנו לבוא ולראות.

נוצרים ברחבי העולם, 2010 ותחזית 2050 (במיליארדים) מקור: pewresearch.org.

מה בר-תלמי מלמד אותנו

ראשית, ספק ישר אינו כפירה. שאלתו של נתנאל הייתה בוטה ומעולם לא נזקפה לחובתו. ישוע קרא לו איש בלי מרמה משום שאמר את מה שחשב. אמונה שעברה שאלות ישרות חזקה מאמונה שמעולם לא נשאלה.

שנית, שאדם יכול לעבור מספקנות לווידוי באמירה אחת. "מאין אתה יודע אותי?" הוביל בכמה שורות ל"אתה הוא בן האלוהים". די במפגש אמיתי אחד. לכן "בוא וראה" היא הזמנה כה עוצמתית.

שלישית, שלהיות מוכר חשוב. ישוע אמר לנתנאל שהוא ראה אותו תחת עץ התאנה, וזה שינה הכול. להיות מוכר פירושו להיות נאהב. זהו אחד הנחמות העתיקות של האמונה, הנמצאת במקומות רבים: "הלא שתי ציפורי דרור נמכרות באסר אחד, ואחת מהן לא תיפול לארץ בלי אביכם" (מתי 10:29). "אל תיראו אפוא, אתם יקרים מציפורי דרור רבות" (מתי 10:31).

רביעית, שחיים נאמנים אינם זקוקים לסיפור ארוך. יש לנו סצנה אחת ושם ברשימה. ליסודות ירושלים החדשה שנים עשר שמות, ושלו הוא אחד מהם.

חמישית, שיושר לב הוא מתנה שהמשיח נוקב בשמה. "באמת ישראל הוא, ואין בו מרמה". אילו יכולנו לבחור משפט אחד שישוע יאמר עלינו, רבים מאיתנו היו בוחרים במשפט הזה.

קשרים

  • פיליפוס, שהביא אותו אל ישוע והיה שותפו ברשימות השנים עשר: פיליפוס
  • אנדרי ופטרוס, שבא אל ישוע מוקדם יותר באותו שבוע: אנדראס, פטרוס
  • ישוע, שראה אותו תחת עץ התאנה וקרא לו איש בלי מרמה: ישוע
  • תומא, הרשום לצד מתי מיד אחריו ברשימות, ודייג עמית ביוחנן 21: תומא
  • מתי, שאחריו הוא בא ברשימות השנים עשר: מתי
  • יוחנן, שבשורתו היא היחידה המספרת את סיפורו של נתנאל: יוחנן
  • תדאי (יהודה), שלפי המסורת הארמנית חלק עמו את השליחות לארמניה: תדאי
  • שאר השנים עשר: שנים עשר השליחים

קראו את סיפוריהם

הערה על מקורות ועל יושר

יש לנו סצנה אמיתית אחת, יוחנן 1:45-51, בתוספת האזכור ביוחנן 21:2, ורשימות השנים עשר במתי 10:3, מרקוס 3:18, לוקס 6:14 ומעשי השליחים 1:13. הזיהוי של נתנאל עם בר-תלמי הוא הסקה הנתמכת על ידי הצימוד עם פיליפוס, אף שאינו נאמר במפורש. הדיווחים על שליחות מזרחית באים מאוסביוס (המצטט מסורת על פנטיינוס) וממקורות ארמניים ויווניים מאוחרים בהרבה. אופן מותו, ההפשטה והסכין, באים מדיווחי קדושים מאוחרים ומאמנות מאוחרת. השרידים ומסעותיהם הם מסורת מימי הביניים. אמרנו את מה שאנו יודעים, סימנו את מה שאנו מסיקים, וסירבנו להמציא פרטים במקום שהתיעוד שותק.

מפתח הפסוקים שלנו אינו מכיל אמרות של בר-תלמי עצמו. הפסוקים שאנו מפרטים להלן מהסצנות שבהן עמד, ובהם יוחנן 1:12, יוחנן 1:16 ומתי 10:29-31, ניתנים משום שנאמרו בנוכחותו ולא משום שנאמרו על ידו.

ציר זמן

  1. 27הובא אל ישוע על ידי פיליפוסיוחנן 1:45-46
  2. 27מתוודה על ישוע כבן האלוהים ומלך ישראליוחנן 1:49
  3. 30נקרא בין השנים עשר (בר-תלמי)מתי 10:3; מרקוס 3:18; לוקס 6:14
  4. 30ארוחת בוקר על החוף עם ישוע הקםיוחנן 21:1-14
  5. 180פנטיינוס מדווח על שליחותו המוקדמת של בר-תלמי ועל בשורת מתי ב'הודו'אוסביוס, תולדות הכנסייה 5.10
  6. 301ארמניה מאמצת את הנצרות (תאריך מסורתי)מסורת ארמנית
  7. 983לפי המסורת הגיעו השרידים לרומא בימי אוטו השלישימסורת מימי הביניים
Dates before the first century are approximate; Scripture references open the King James Version.

מקומות

Map of places in the life of BartholomewCana of Galilee (Khirbet Qana)1Nazareth2Sea of Galilee3Jerusalem4Armenian highlands (Lake Van region, approximate)5Rome, San Bartolomeo all'Isola6
  1. 1קנה הגלילית (חירבת קנה) · עיר הולדתו
  2. 2נצרת · 'האם מצפת תצא משהו טוב?'
  3. 3ים הגליל · אגם דיג
  4. 4ירושלים · חג השבועות, הכנסייה הקדומה
  5. 5הרמה הארמנית (אזור ימת ואן, בקירוב) · שליחות מסורתית, מיקום משוער
  6. 6רומא, סן ברטולומאו אל'איזולה · על פי המסורת, שרידים נחים שם
המפה צוירה על ידי 508 Ministry מנתוני Natural Earth בנחלת הכלל. מיקומי האתרים העתיקים משוערים; חלק מהזיהויים מסורתיים.

צפייה

לעומק

קראו לאט את יוחנן 1:35-51, ואחר כך את יוחנן 21:1-14. לאחר מכן קראו את בראשית 28:10-17, חלום יעקב בבית אל, וראו כיצד דברי ישוע לנתנאל מהדהדים אותו. קראו את אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר 5, פרק 10, על מסורת השליחות המזרחית. הקישורים בתחתית העמוד מובילים לטקסטים בנחלת הכלל ולמאמרי עזר.

מקורות וקריאה נוספת

ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית

כל פסוק במפתח שלנו מקושר לחיים האלה

אף אחד מהפסוקים באינדקס שלנו לא נאמר על ידי בר-תלמי. הפסוקים האלה באינדקס שלנו לקוחים מסצנות שבהן הוא היה נוכח. יוחנן 1:12; יוחנן 1:16; מתי 10:29-31.

פסוקים מהאינדקס שלנו

אף אחד מהפסוקים באינדקס שלנו לא נאמר על ידי בר-תלמי. הפסוקים האלה באינדקס שלנו לקוחים מסצנות שבהן הוא היה נוכח

יוחנן 1:12

וְהַמְקַבְּלִים אֹתוֹ נָתַן־עֹז לָמוֹ לִהְיוֹת בָּנִים לֵאלֹהִים הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ׃

ולכל אשר קיבלו אותו נתן את הזכות להיות בני אלוהים.

יוחנן 1:16

וּמִמְּלוֹאוֹ לָקַחְנוּ כֻלָּנוּ חֶסֶד עַל־חָסֶד׃

מתוך מלאו קיבלנו כולנו חסד על חסד. חסד שנערם על חסד.

מתי 10:29-31

הֲלֹא תִמָּכַרְנָה שְׁתֵּי צִפֳּרִים בְּאִסָּר וְאַחַת מֵהֵנָּה לֹא תִפּוֹל אַרְצָה מִבַּלְעֲדֵי אֲבִיכֶם׃ וְאַתֶּם גַּם־שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁכֶם נִמְנוֹת כֻּלָּן׃ לָכֵן אַל־תִּירָאוּ הִנְּכֶם יְקָרִים מִצִּפֳּרִים רַבּוֹת׃

שני דרורים נמכרים באסימון, ואף אחד מהם לא נופל בלי אביכם. אתם שווים יותר.

Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.

↑