דלג לתוכן הראשי
מבצע חגים: 50% הנחה על חבילות נאמנות 508(c)(1)(A) עד 31 בדצמבר.לצפייה בחבילות
508ministry.com
תדיאוס: שליח עם שלושה שמות ושאלה אחת
דיוקן מצויר של תדיאוס בסגנון קלאסי
יצירה מקורית של 508 Ministry, להורדה ולשיתוף בחינם.

508 פסוק יומי · דמויות מהמקרא

תדאי

שליח עם שלושה שמות ושאלה אחת

נולד בתאריך לא ידוע; נבחר בסביבות שנת 28 לספירה; מותו לא ידוע (על פי מסורות: ארמניה או פרס) · 19 דקות קריאה

העולם שאליו נולד

תדאי חי במולדת היהודית של המאה הראשונה תחת שלטון רומאי. רומא שלטה ביהודה משנת 63 לפני הספירה. הגליל, שבו בילה ישוע את רוב פועלו הציבורי, נשלט בידי הורדוס אנטיפס, ויהודה בידי נציבים רומאים, שהמוכר שבהם הוא פונטיוס פילטוס (26–36 לספירה). ראו הורדוס אנטיפס ו פונטיוס פילטוס עבור האנשים שאחזו בשלטון.

האנשים הפשוטים חיו בחוות ובעיירות קטנות, ורבים מהם היו בחובות. המיסים הלכו לרומא, להורדים ולמקדש, וקציר גרוע יכול היה לעלות למשפחה את אדמתה. מרידות פרצו בעבר ופרצו שוב בעתיד, וזכר המרידות שנמחצו היה טרי. רגשות התקופה היו תערובת של תקווה, טינה וזהירות. אנשים דיברו על מתי אלוהים יפעל, והתווכחו כיצד.

משפחות יהודיות רגילות בעולמו של תדאי חיו בחוות קטנות ובעיירות קטנות, ורבות מהן היו בחובות משום שהמיסים הלכו לרומא ולהורדים. תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

השמות בעולם ההוא היו גמישים. גברים יהודים נשאו בדרך כלל שם עברי ושם שני שבו השתמשו ביוונית או בארמית. השם יהודה, בעברית יהודה, היה אחד הנפוצים מכולם, הודות ליהודה המכבי הגיבור מאתיים שנה קודם לכן. מכיוון שהיה נפוץ, הוא גרם לבלבול עוד אז, ואחת הסיבות לכך שכותבי הבשורות מבחינים בין יהודה אחד לאחר היא שרבים מהם חיו באותן קהילות. זו הסיבה שיוחנן הקפיד לכתוב "יהודה (לא איש קריות)" (יוחנן י״ד:22). האיש שבגד בישוע הפך את השם לכואב, והכותבים ידעו זאת.

תדאי הוא שם מסוג אחר. הוא כנראה כינוי או צורה מקוצרת בארמית, ומשמעותו המדויקת אינה ודאית. כמה כותבים קדומים קישרו אותו למילה שפירושה "לב" או "חזה", ומסורת עתיקה אחת מרמזת על "אמיץ" או "אהוב". הירונימוס, במאה הרביעית, הבחין שכמה כתבי יד של מתי קוראים לו "לביוס" וקישר זאת למילה העברית שפירושה "לב". חוקרים כיום אומרים שאין אפשרות להכריע באטימולוגיה. מה שברור הוא שהשליח כנראה נודע בכינוי מובחן מן השם הנפוץ יהודה, מה שהקל להבדיל בינו לבין יהודה האחר שבחבורה.

מה אומר הברית החדשה

אדם אחד, כמה שמות

השוו את ארבע רשימות השליחים.

  • מתי י׳:3: "תומא ומתי מוכס המסים; יעקב בן חלפי, ותדאי." כמה כתבי יד, ובהם זה שעומד מאחורי תרגום המלך ג׳יימס, קוראים "לביוס, ששם משפחתו תדאי".
  • מרקוס ג׳:18: "...יעקב בן חלפי, תדאי, שמעון הקנאי."
  • לוקס ו׳:15-16: "...יעקב בן חלפי, ושמעון הנקרא קנאי, ויהודה בן יעקב, ויהודה איש קריות."
  • מעשי השליחים א׳:13: "...יעקב בן חלפי, שמעון הקנאי, ויהודה בן יעקב."

הדפוס ברור. השליח שיושב בקבוצה השלישית של ארבעה, עם יעקב בן חלפי, שמעון הקנאי ו יהודה איש קריות, מופיע כ"תדאי" אצל מתי ומרקוס וכ"יהודה בן יעקב" אצל לוקס ומעשי השליחים. בכל רשימה יש שנים עשר שליחים. הדרך הפשוטה ביותר ליישב את הרשימות היא לראות בתדאי וביהודה בן יעקב אדם אחד עם שני שמות. רוב הקוראים במזרח ובמערב עשו כך מאז ימי קדם. זו הסקה סבירה, לא קביעה בטקסט, וראוי להחזיק בה בתווית הזו.

עוד ביטוי אחד ראוי לתשומת לב. היוונית של לוקס אומרת Ioudas Iakobou, "יהודה של יעקב", מה שמשמיט את המילה "בן". רוב התרגומים מוסיפים "בן", ותרגום המלך ג'יימס מוסיף "אח". היוונית אינה מכריעה בדבר. הקריאה המקובלת, "בן", היא המבנה הנפוץ יותר, אך יש קוראים שטענו שלוקס התכוון ל"אח". הקריאה השנייה מובילה לקשר עם יהודה, מחבר האיגרת בברית החדשה, אשר מכנה את עצמו "אחיו של יעקב" (יהודה 1:1). נחזור לכך.

השאלה בעלייה (יוחנן 14:22)

תדאי מקבל סצנה אחת בברית החדשה, ויוחנן מספר אותה בלי להשתמש בשם תדאי. בלילה שלפני מעצרו, ישוע מעביר לשנים-עשר את תורתו הארוכה האחרונה. הוא רוחץ את רגליהם (יוחנן 13), אומר להם לאהוב זה את זה כפי שאהב אותם (יוחנן 13:34-35, במפתח הפסוקים שלנו), ואומר להם שהוא הולך. הוא אומר שהם לא יישארו לבד. "לא אשאיר אתכם כיתומים. אבוא אליכם" (יוחנן 14:18, במפתח הפסוקים שלנו). רוח הקודש תבוא, הוא אומר, ללמד ולהזכיר להם את כל מה שאמר (יוחנן 14:26, במפתח הפסוקים שלנו). ואז מגיע המשפט הגדול על השלום: "שלום אני משאיר לכם. את שלומי אני נותן לכם; לא כמו שהעולם נותן, אני נותן לכם. אל ייבהל לבבכם, ואל יירא" (יוחנן 14:27, במפתח הפסוקים שלנו).

באמצע אותה שיחה ארוכה, אחד מהשנים-עשר מפריע. "יהודה (לא איש קריות) אמר לו: 'אדוני, מה קרה שאתה עומד לגלות את עצמך לנו, ולא לעולם?'" (יוחנן 14:22).

בלילה שלפני הצליבה, אחד מהשנים-עשר, הנקרא יהודה (לא איש קריות), שואל את ישוע מדוע יגלה את עצמו להם ולא לעולם (יוחנן 14:22). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

קרא את השאלה לאט. היא מראה אדם המנסה להבין את התוכנית. ישוע זה עתה אמר שהעולם לא יראה אותו עוד, אך התלמידים יראו (יוחנן 14:19). יהודה רוצה לדעת מדוע. אם המשיח אמיתי, מדוע לא להראות את עצמו לכולם? מדוע רק לקבוצה הקטנה הזו של אנשים רגילים? זו השאלה שכל קורא שואל בסופו של דבר, ותושב כפר גלילי שואל אותה ליד השולחן עם המורה הגדול בהיסטוריה ממש לפני המעצר.

ישוע לא נוזף בשאלה. הוא עונה עליה בהבטחה: "אם איש אוהב אותי, ישמור את דברי. אבי יאהב אותו, ואנחנו נבוא אליו ונעשה את ביתנו עמו" (יוחנן 14:23).

המשפט הזה הוא אחד הרכים ביותר בבשורה. התשובה ל"מדוע רק אנחנו?" היא שההתגלות אינה מחזה. היא מערכת יחסים. ישוע אומר לו שהאב והבן יבואו ויעשו בית עם כל מי שאוהב אותו ושומר את דברו. המילה היוונית ל"בית" שם היא אותה מילה המשמשת ל"חדרים" בבית האב ביוחנן 14:2. בתחילת הפרק, ישוע מבטיח להכין מקום לחסידיו. כאן הוא הופך זאת: האב והבן יעשו את משכנם בחסיד. יוחנן 14:2 ו-14:23 שייכים יחד, ושניהם עונים לדאגתו של גלילי שהוא נשאר בחוץ. שאלתו של תדאי היא הציר ביניהם.

אז ישוע ממשיך, והפרק מסתיים בשורות על השלום ועל התקרבות העולם. מי שלא יהיה השליח, שאלתו היחידה קידמה את השיחה.

לא איש קריות

האופן שבו יוחנן מציג אותו הוא פיסת היסטוריה קטנה. הוא כותב "יהודה (לא איש קריות)" מפני שה�יהודה האחר כבר הופיע באותה בשורה כמה פעמים (6:71; 12:4; 13:2, 26-30). בזמן כתיבת הבשורה, השם כבר נעשה פגום. קוראים שהכירו את הקהילה הכירו את שני האנשים, ויוחנן לא רצה בלבול בדף. העובדה שהתלמיד מזוהה רק לפי מה שהוא לא היה, בקטע כה רך, אומרת משהו על מה שעלה ליהודה הנאמן לחלוק שם עם הבוגד.

לא מחבר איגרת יהודה

הברית החדשה מכילה איגרת קצרה המיוחסת ל"יהודה, עבד ישוע המשיח, ואחיו של יעקב" (יהודה 1:1). נוצרים רבים הניחו שיהודה זה הוא השליח. כנראה שאינו. מחבר האיגרת מכנה את עצמו אחיו של יעקב, ומרקוס 6:3 מנה את אחיו של ישוע כיעקב, יוסי, יהודה ושמעון. לכן יהודה של האיגרת הוא באופן הטבעי ביותר אחיו של ישוע, אדם שלא האמין בתקופת שירותו של ישוע (יוחנן 7:5) ולימים נעשה מנהיג בקהילה. האיגרת עצמה, בפסוק 17, מתייחסת ל"שליחי אדוננו ישוע המשיח" כאנשים שהוא מביט назад עליהם, מה שיהיה אופן מוזר לשליח לדבר על עצמו. ראו Jude לאיגרת ולמחברה.

הסיבה לבלבול קלה לראות. "יהודה בן יעקב" יכול להיקרא כ"יהודה אחי יעקב", ומחבר האיגרת הוא "יהודה, אחי יעקב". השמות מתיישבים. אך היוונית של לוקס אומרת באופן טבעי יותר "בן", ומחבר האיגרת אינו מכנה את עצמו שליח לעולם. רוב החוקרים המודרניים מפרידים בין השניים. כמה נוצרים קדומים לא עשו כן.

מה זכרה מסורת הכנסייה הקדומה

כאן אנו עוברים מהכתובים לזיכרון מאוחר יותר. הדיווחים עתיקים, אך אינם דיווחי עדי ראייה מהמאה הראשונה, והם אינם תמימי דעים.

אדסה ואיגרת המלך אבגר

המסורת הממשית הקדומה ביותר על "תדאי" מגיעה מאוסביוס מקיסריה, שכתב את ספרו תולדות הכנסייה בסביבות שנת 325 לספירה. בספר 1, פרק 13, הוא אומר שמצא בארכיוני העיר אדסה (כיום Şanlıurfa בדרום-מזרח טורקיה) את התיעוד של חילופי איגרות בין המלך אבגר החמישי לישוע עצמו. בסיפור, אבגר, שהיה חולה, כתב לישוע בבקשה שיבוא לרפא אותו. ישוע השיב שאינו יכול לבוא, אך לאחר עלייתו יישלח אחד מתלמידיו. לאחר העלייה, אומר אוסביוס, "יהודה, שנקרא גם תומא", שלח את תדאי, "אחד מהשבעים", לאדסה, שם ריפא את המלך והטיף. ניתן לקרוא את תיאורו של אוסביוס ב- Christian Classics Ethereal Library.

קוראים קשובים צריכים לשים לב לשני דברים. ראשית, תדאיוס של אוסביוס מתואר כ"אחד מהשבעים" תלמידים המוזכרים בלוקס י', ולא כאחד מהשנים עשר. במסורת הסורית הוא נקרא אדאי. כותבים מאוחרים יותר איחדו את שתי הדמויות, והכנסיות המזרחיות מרבות לדבר על השליח והתלמיד בנשימה אחת. שנית, רוב ההיסטוריונים המודרניים מתייחסים למכתבים בין אבגר לישוע כאגדה שצמחה במאה השלישית, ולא כמכתב מישוע. הסיפור מראה שהנצרות באדסה הייתה בעלת מקור קדום ומכובד. הוא אינו מוכיח שהשליח תדאיוס היה שם.

ארמניה

הכנסייה האפוסטולית הארמנית מייחסת את ראשיתה לשני שליחים, תדאיוס וברתולומאי. לפי המסורת הארמנית, תדאיוס הטיף באזור, זכה למאמינים, סבל על קידוש השם ונקבר במה שהיום הוא צפון-מערב איראן. ארמניה הפכה למדינה הראשונה בעולם שאימצה את הנצרות כדת הרשמית שלה, בראשית המאה הרביעית, תחת המלך טירידאטס השלישי וגרגוריוס המאיר. הכנסייה הארמנית תמיד החזיקה בכך שאמונתה ניטעה כבר על ידי השליחים במאה הראשונה, והיא קוראת לעצמה הכנסייה ה"אפוסטולית הארמנית" מסיבה זו.

מנזר הידוע כמנזר תדאיוס הקדוש (הנקרא גם קארה קליסה, "הכנסייה השחורה") ניצב בהרים של צפון-מערב איראן. לפי המסורת, הוא נוסד על מקום קבורתו של תדאיוס, והיה חלק מהמכלולים המנזריים הארמניים באיראן שהוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2008. המבנים העתיקים ביותר ששרדו מאוחרים בהרבה מהמאה הראשונה, אך עולי רגל פקדו את המקום במשך מאות שנים.

לפי המסורת הארמנית, מנזר תדאיוס הקדוש בהרים של צפון-מערב איראן ניצב על מקום קבורתו (מסורת). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

פרס, ושמעון

במסורת המערבית, תדאיוס ושמעון הקנאי מוצגים כזוג. הזיווג מופיע באוסף סיפורים על השליחים הנקרא "הפסיון של שמעון ויהודה", אשר חובר מאות שנים לאחר חייהם ויוחס לאדם בשם עובדיה. באותו תיאור, השניים מטיפים בפרס, מתעמתים עם קוסמים, ממירים רבים, ונהרגים יחד על ידי המון. חוקרים מודרניים מתייחסים לטקסט כאגדתי. הכנסייה הרומית חוגגת את חגם יחד ב-28 באוקטובר, ומסורת גורסת ששרידיהם של השניים שמורים בבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא. לא ניתן לייחס את המסע המשותף או את המוות המשותף לשום מקור קדום.

סמלים

באמנות הכנסייתית, תדאיוס מוצג לעתים קרובות עם אלות או גרזן, או עם תמונה קטנה של ישוע על מדליון. המדליון מזכיר את סיפור אבגר, שבו, לפי גרסאות מאוחרות, ישוע לחץ את פניו על בד ושלח את התמונה למלך. האלות והגרזן באים מהאגדות המאוחרות על מותו. לאף אחד מאלה אין מעמד היסטורי, אך הם חלק מהאופן שבו נוצרים זכרו אותו.

הפטרון של מקרים נואשים

הפרק המפתיע ביותר בחייו של תדאיוס מגיע בעת החדשה.

במשך מאות שנים היה לו מקום צנוע בלוח השנה. ואז, במאות השמונה עשרה והתשע עשרה, החלה החסידות הקתולית באירופה, ומאוחר יותר בארצות הברית, להתייחס ל"יהודה הקדוש" כפטרון המקרים האבודים. ההסבר המקובל הוא פשוט. מכיוון ששמו היה כל כך קרוב לשמו של יהודה איש קריות, אנשים היססו לבקש את עזרתו, ולכן, כך נאמר, הוא היה קדוש שאיש לא התפלל אליו ולכן היה לו יותר זמן לנואשים. הסברים אחרים מצביעים על הדחיפות החריפה של האיגרת של יהודה בברית החדשה, השייכת לאדם אחר, ועל שורה באיגרת שמדברת על מאבק על האמונה בזמנים קשים. ההיסטוריה של החסידות אמיתית, אך הנימוק שלה תמיד היה יותר יראת שמים עממית מאשר דוקטרינה.

בתחילת המאה העשרים, החסידות הקתולית ליהודה הקדוש גדלה במהירות בארצות הברית, במיוחד בשנות השפל הגדול הקשות. בשנת 1962, הבדרן דני תומס, שאמר כי התפלל פעם ליהודה הקדוש כשהיה נואש לעבודה, ייסד את בית החולים לחקר ילדים על שם יהודה הקדוש בממפיס, טנסי. מאז הוא הפך לאחד ממרכזי הסרטן לילדים הידועים ביותר בעולם, והוא אומר שהוא מטפל בילדים ללא חיוב משפחותיהם עבור טיפול, נסיעות או מגורים. אדם שהברית החדשה זוכרת בשל שאלה אחת הפך, במובן מסוים, לשם נרדף לאחת המשלחות הרפואיות הנדיבות בעולם.

עלינו להיות ברורים לגבי מה זה אומר. התנ"ך אינו מלמד להתפלל לקדושים, וקוראים פרוטסטנטים יראו את הנוהג אחרת מאשר קתולים ואורתודוקסים. אך ההיסטוריה של החסידות מראה כיצד אדם שכמעט אין לו מילים מתועדות יכול לעמוד עבור משהו שמיליוני אנשים מוצאים בו משמעות.

האמרות במפתח הפסוקים שלנו

לתדאיוס אין מילים מתועדות בברית החדשה מלבד שאלתו האחת, שאינה באינדקס שלנו כפריט נפרד. האינדקס שלנו כן מכיל קטעים מהשיחה שאליה שייכת השאלה, כולם נאמרו על ידי ישוע בליל הסעודה האחרונה בעוד תדאיוס ישב לשולחן:

  • יוחנן 13:34-35, המצווה החדשה לאהוב זה את זה.
  • יוחנן 14:1, 14:2, "אל ייבהל לבבכם", והחדרים בבית האב.
  • יוחנן י״ד 6, "אני הדרך, האמת והחיים."
  • יוחנן 14:15, "אם תאהבו אותי, שמרו את מצוותיי."
  • יוחנן 14:18, "לא אשאיר אתכם כיתומים."
  • יוחנן 14:26, הרוח שתלמד ותזכיר להם.
  • יוחנן 14:27, "שלום אני משאיר לכם."
  • יוחנן 15:5, 15:7, 15:12, 15:13, 15:16, הגפן, העמדה והאהבה הגדולה ביותר.
  • יוחנן 16:22, 16:24, 16:33, עצב שהפך לשמחה, ו"אני ניצחתי את העולם."

שאלתו שלו, "אדוני, מה קרה שאתה עומד לגלות את עצמך לנו, ולא לעולם?" (יוחנן 14:22), נמצאת בדיוק בין 14:18 ל-14:26, ותשובתו של ישוע ב-14:23 היא השורה שמחברת ביניהם.

מאותה שיחה

השורה היחידה שלו המתועדת, יוחנן 14:22, אינה באינדקס; הקטעים האלה באים מאותה שיחה

יוחנן 13:34-35

מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נֹתֵן לָכֶם כִּי תְאֵהֲבוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי אֶתְכֶם כֵּן גַּם־אַתֶּם אִישׁ אֶת־אָחִיו תֶּאֱהָבוּן׃ בָּזֹאת יֵדְעוּ כֻלָּם כִּי תַלְמִידַי אַתֶּם בִּהְיוֹת אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם׃

אהבו זה את זה כמו שאהבתי אתכם. כך יכירו אתכם.

יוחנן י״ד 1

אַל־יִבָּהֵל לְבַבְכֶם הַאֲמִינוּ בֵאלֹהִים וּבִי הַאֲמִינוּ׃

אל יבהל לבבכם. בטחו באלוהים, ובטחו גם בי.

יוחנן 14:2

בְּבֵית אָבִי מְעוֹנוֹת רַבּוֹת וְאִם־לֹא כֵן הוּא כִּי עַתָּה הִגַּדְתִּי לָכֶם הִנְנִי הֹלֵךְ לְהָכִין מָקוֹם לָכֶם׃

בבית אבי מעונות רבים. יש מקום מוכן עם שמכם עליו.

יוחנן י״ד 6

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ אָנֹכִי הִנְנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים לֹא־יָבֹא אִישׁ אֶל־הָאָב כִּי־אִם־עַל־יָדִי׃

אני הדרך, האמת והחיים. דרך, כנות ונשימה.

יוחנן 14:15

אִם־אֲהַבְתֶּם אֹתִי אֶת־מִצְוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׃

אם אתם אוהבים אותי, תשמרו את מצוותיי. אהבה מתגלה במה שעושים.

יוחנן 14:18

לֹא אֶעֱזָבְכֶם יְתוֹמִים אָבוֹאָה אֲלֵיכֶם׃

לא אעזוב אתכם יתומים. אבוא אליכם.

יוחנן 14:26

וְהַפְּרַקְלִיט רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר־יִשְׁלָחֶנּוּ אָבִי בִּשְׁמִי הוּא יְלַמֶּדְכֶם אֶת־כֹּל וְיַזְכִּירְכֶם אֶת־כֹּל אֲשֶׁר־הִגַּדְתִּי לָכֶם׃

המנחם ילמד אתכם הכול ויזכיר לכם את מה שאמרתי.

יוחנן 14:27

שָׁלוֹם אַנִּיחַ לָכֶם אֶת־שְׁלוֹמִי אֶתֵּן לָכֶם לֹא כַּאֲשֶׁר יִתֵּן הָעוֹלָם אָנֹכִי נֹתֵן לָכֶם אַל־יִבָּהֵל לְבַבְכֶם וְאַל־יֵחָת׃

שלומי אני נותן לכם, לא כפי שהעולם נותן. אל תיראו.

יוחנן ט״ו 5

אָנֹכִי הוּא הַגֶּפֶן וְאַתֶּם הַשָּׂרִגִים הָעֹמֵד בִּי וַאֲנִי בוֹ הוּא יַעֲשֶׂה־פְּרִי לָרֹב כִּי בִלְעָדַי לֹא תוּכְלוּן עֲשֹוֹת מְאוּמָה׃

אני הגפן ואתם הענפים. בלעדיי אינכם יכולים לשאת פרי.

יוחנן 15:7

וְהָיָה אִם־תַּעַמְדוּ בִי וּדְבָרַי יִהְיוּ בָכֶם כְּכָל־חֶפְצְכֶם תִּשְׁאֲלוּ וְיֵעָשֶׂה לָכֶם׃

אם תישארו בי ודברי יישארו בכם, בקשו כל אשר תרצו.

יוחנן 15:12

הִנֵּה־זֹאת מִצְוָתִי כִּי תֶאֱהָבוּן אִישׁ אֶת־אָחִיו כַּאֲשֶׁר אֲהַבְתִּיכֶם׃

זו מצוותי: אהבו זה את זה כמו שאהבתי אתכם.

יוחנן ט״ו 13

אֵין לְאִישׁ אַהֲבָה יְתֵרָה מִתִּתּוֹ אֶת־נַפְשׁוֹ בְּעַד יְדִידָיו׃

אהבה גדולה מזו אין לאיש, שיתן את נפשו בעד רעיו.

יוחנן 15:16

לֹא אַתֶּם בְּחַרְתֶּם בִּי כִּי אִם־אָנֹכִי בָּחַרְתִּי בָכֶם וְהִפְקַדְתִּי אֶתְכֶם לָלֶכֶת וְלַעֲשֹוֹת פֶּרִי וּפֶרְיְכֶם יָקוּם וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלוּ מֵאָבִי בִּשְׁמִי יִתֵּן לָכֶם׃

אני בחרתי בכם ומניתי אתכם ללכת ולשאת פרי שיישאר.

יוחנן 16:22

וְגַם־אַתֶּם כָּעֵת תִּתְעַצָּבוּ אַךְ אָשׁוּב אֶרְאֶה אֶתְכֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְאֵין־לֹקֵחַ שִׂמְחַתְכֶם מִכֶּם׃

יגונכם יהפוך לשמחה, ואיש לא ייקח מכם את השמחה הזאת.

יוחנן 16:24

עַד־עַתָּה לֹא־שְׁאֶלְתֶּם דָּבָר בִּשְׁמִי שַׁאֲלוּ וְתִקְחוּ לְמַעַן תִּמָּלֵא שִׂמְחַתְכֶם׃

שאלו ותקבלו, למען תהיה שמחתכם שלמה.

יוחנן ט״ז 33

אֶת־אֵלֶּה דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם לְמַעַן בִּי יִהְיֶה־לָכֶם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם צָרָה תָבוֹא עֲלֵיכֶם אַךְ־יַאֲמֵץ לְבַבְכֶם אֲנִי נִצַּחְתִּי אֶת־הָעוֹלָם׃

בעולם הזה תהיה לכם צרה. אך התעודדו, אני ניצחתי את העולם.

קשרים

  • ישוע בחר בו, וענה לשאלתו ביוחנן 14:23.
  • יעקב בן חלפי, שמעון הקנאי ו יהודה איש קריות הם השלושה האחרים בקבוצה שלו של ארבעה.
  • תומא מדבר ממש לפניו ביוחנן 14:5, ואוסביוס אומר שזה היה תומס ששלח את תדאיוס לאדסה.
  • פיליפוס מדבר ביניהם ביוחנן 14:8, כך שהשאלות עוברות בתור תומא, פיליפוס, יהודה.
  • בר-תלמי מקושר אליו במסורת הארמנית כמייסד שותף של הכנסייה הארמנית.
  • Jude, אחי ישוע ומחבר האיגרת, הוא איש אחר, אף שלעיתים קרובות מבלבלים בין השניים.
  • יעקב, אחי ישוע ומנהיג הכנסייה בירושלים, הוא ה"יעקב" שבשורת הפתיחה של האיגרת.
  • מתיאס תפס את מקומו של יהודה איש קריות, ותדאי היה אחד מאחד עשר שהתפללו על הבחירה (מעשי השליחים 1:13-26).
  • שנים עשר השליחים הוא עמוד הקבוצה.

קראו את סיפוריהם

מותו ומורשתו

הברית החדשה אינה מתארת כיצד מת תדאי. המסורת הארמנית מספרת שהוא נהרג על קידוש השם בשטח איראן הצפון-מערבית של ימינו. המסורת המערבית מספרת שהוא ושמעון נהרגו בפרס. שתי המסורות מאוחרות. אם אכן יצא מזרחה, הוא הצטרף לרבים מן הנוצרים הקדומים שנשאו את המסר מעבר לגבול הרומאי, למקומות שבהם סופר סיפורו של ישוע בסורית, בארמנית ובפרסית.

את מורשתו קל יותר לתאר בחלקים:

  • שאלה. יוחנן 14:22 הוא הדוגמה לשאלה כנה שנשאלת ברגע הנכון. הוא מראה שישוע לא ראה בעין רעה את השאלה "מדוע".
  • הבטחה. התשובה, "נבוא אליו ונעשה אצלו את ביתנו" (יוחנן 14:23), היא אחת ההצהרות הברורות ביותר בברית החדשה שהחיים הנוצריים הם חיים משותפים עם אלוהים.
  • כנסייה. הנוצרים הארמנים טוענים זה שבעה-עשר מאות שתדאי וברתולומאי הם מייסדיהם, והכנסייה האפוסטולית הארמנית היא בין הכנסיות הלאומיות העתיקות בעולם.
  • שליחות. יהיו אשר יהיו פרטי מסעותיו, האגדות עליו מתיישבות עם עובדה היסטורית אמיתית. הנוצרים הקדומים אכן נשאו את המסר מזרחה, והכנסיות של סוריה, מסופוטמיה, ארמניה ולימים הודו הן חלק מן התוצאה.
  • בית חולים. המסירות המודרנית שצמחה סביב שמו הובילה לבית החולים לחקר ילדים סנט ג'וד, שטיפל בילדים מרחבי ארצות הברית ומרחבי העולם.

מקומות

Map of places in the life of ThaddaeusGalilee1Jerusalem (upper room)2Edessa (Sanliurfa)3Monastery of Saint Thaddeus (Chaldoran, Iran)4Rome, St Peter's Basilica5
  1. 1הגליל · שנים עשר הנבחרים
  2. 2ירושלים (העלייה) · יוחנן 14; מעשי השליחים 1:13
  3. 3אדסה (שאנליאורפה) · אוסביוס, תולדות הכנסייה 1.13
  4. 4מנזר תדאי הקדוש (צ'לדוראן, איראן) · מסורת ארמנית של קבורה; אונסק"ו 2008
  5. 5רומא, בזיליקת פטרוס הקדוש · שרידי שמעון ויהודה על פי המסורת

מעבר למפה זו: ממפיס, טנסי (ויקיפדיה: בית החולים לחקר ילדים סנט ג'וד).

המפה צוירה על ידי 508 Ministry מנתוני Natural Earth בנחלת הכלל. מיקומי האתרים העתיקים משוערים; חלק מהזיהויים מסורתיים.
  • הגליל, שבו נבחרו השנים עשר.
  • העלייה בירושלים, שבה שאל את שאלתו (יוחנן 14).
  • אדסה (שאנליאורפה), שבה ממקם אוסביוס את שליחותו של תדאי, אחד מן השבעים.
  • ארמניה, שעל פי המסורת היה שדה שליחותו.
  • צ'לדוראן, בצפון-מערב איראן, מקום מנזר תדאי הקדוש.
  • רומא, שבו על פי המסורת נחים שרידי שמעון ויהודה בבזיליקת פטרוס הקדוש.
  • ממפיס, טנסי, ביתה של בית החולים לחקר ילדים סנט ג'וד.

ציר זמן

  1. בערך 28 לספירהנבחר מבין השנים עשרלוקס 6:12-16
  2. בערך 29 לספירהנשלח עם השנים־עשרמתי 10
  3. בערך 30-33 לספירהשואל את שאלתו בסעודה האחרונהיוחנן 14:22
  4. בערך 30-33 לספירהבעליית הגג; מתתיהו נבחרמעשי השליחים 1:13-26
  5. לאחר העלייה השמיימהתדאי מן השבעים נשלח לאדסה (אוסביוס)תולדות הכנסייה 1.13
  6. בערך שנת 301 לספירה (על פי המסורת)ארמניה מאמצת את הנצרותמסורת ארמנית
  7. בערך 325 לספירהאוסביוס מתעד את מסורת אדסהתולדות הכנסייה 1.13
  8. המאה ה־6חובר "הפסיון של שמעון ויהודה"פסאודו-אבדיאס
  9. 1962בית החולים לילדים סנט ג'וד נוסד על ידי דני תומאסממפיס
  10. 2008המכלולים הנזיריים הארמניים באיראן הוכרזו אתר של אונסק"ואונסק"ו
Dates before the first century are approximate; Scripture references open the King James Version.
שנה אירוע
בערך 28 לספירה נבחר מבין השנים עשר (לוקס 6:12-16)
בערך 29 לספירה נשלח עם השנים־עשר (מתי 10)
בערך 30-33 לספירה שואל את שאלתו בעלייה (יוחנן 14:22)
בערך 30-33 לספירה בעלייה לאחר העלייה השמיימה; מתיאס נבחר (מעשי השליחים 1:13-26)
לאחר העלייה השמיימה השליחות לאדסה, לפי אוסביוס ("תדאי" מבין השבעים)
המאה ה־4 ארמניה מאמצת את הנצרות; הכנסייה טוענת לשורשים שליחיים
בערך 325 לספירה אוסביוס מתעד את מסורת אדסה (תולדות הכנסייה 1.13)
המאה השישית ואילך „הפסיון של שמעון ויהודה” מספר על שליחותם המשותפת ועל מותם
1962 דני תומאס מייסד את בית החולים לילדים סנט ג'וד
2008 המכלולים הנזיריים הארמניים באיראן, ובהם סנט תדאי, הופכים לאתר של אונסק"ו

למה הוא חשוב

רוב האנשים שהולכים אחרי ישוע אינם מנהיגים או כותבים. הם אנשים שיושבים לשולחן ומקשיבים ולפעמים אומרים: „אני לא מבין”. תדאי הוא הפטרון של החוויה הזאת. שאלתו אינה שאלה מבריקה, אבל היא כנה, והתשובה שקיבל מיועדת לכולם: אלוהים אינו עורך מופע להמונים. הוא בא אל אלה שאוהבים אותו, ושם הוא עושה לו בית.

לקורא העוסק בשירות, הבלבול סביב שמותיו הוא תזכורת עדינה ששם שנשמע רע אינו אותו דבר כמו שם רע. האיש שהיה צריך להציגו כ„לא איש קריות” קיבל הבטחה שכוללת את כל הבאים אחריו.

במספרים

השם שבו נעשה שימוש
מתיתדאי (בכמה כתבי יד: לביוס)
מרקוסתדאי
לוקסיהודה בן יעקב
יוחנןיהודה (לא איש קריות)
מעשי השליחיםיהודה בן יעקב
השמות שבהם נקרא השליח הזה, לפי ספרי הברית החדשה מקור: blueletterbible.org.

צפייה

לעומק

התחילו את יוחנן 14 בשלמותו: Blue Letter Bible, יוחנן 14:1-14, ואז המשיכו לקרוא עד סוף הפרק. רשימות השנים-עשר נמצאות ב מתי 10:1-4 ו לוקס 6:12-16. לרקע, ראו את הערך בוויקיפדיה על תדאי ואת הערך בוויקיפדיה על יהודה השליח. לסיפור אדסה, קראו את אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר 1 פרק 13, באתר Christian Classics Ethereal Library. למסע חזותי בבשורה של יוחנן, צפו בסיכום המונפש של BibleProject, חלק 2, שמכסה את העלייה.

כל קישור בעמוד זה נבדק כשבנינו אותו, והרשימה המלאה נמצאת בקובץ המקורות המאומתים שלנו.

מקורות וקריאה נוספת

ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית

Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.

↑