דלג לתוכן הראשי
מבצע חגים: 50% הנחה על חבילות נאמנות 508(c)(1)(A) עד 31 בדצמבר.לצפייה בחבילות
508ministry.com
מתיאס: השליח השנים-עשר, שנבחר בגורל

508 פסוק יומי · דמויות מהמקרא

מתיאס

השליח השנים עשר, שנבחר בהגרלה

בערך 30-60 לספירה · 21 דקות קריאה

העולם שאליו נולד

מתיאס היה יהודי מהמאה הראשונה, כנראה מיהודה או מגליל. איננו יודעים את מקום הולדתו, מקצועו או משפחתו. הברית החדשה אומרת רק שהוא היה בין אלה שליוו את ישוע "כל הזמן שהאדון ישוע התהלך בינינו" (מעשי השליחים 1:21).

פרט זה מלמד אותנו משהו. במשך כשלוש שנים, מהטבילה של יוחנן עד העלייה, מתיאס נסע עם מעגל רחב יותר של חסידי ישוע. הבשורה של לוקס מתעדת שישוע בחר את השנים עשר מתוך קבוצה גדולה יותר של תלמידים (לוקס 6:13), ושהוא מאוחר יותר שלח שבעים אחרים (לוקס 10:1). הבשורות אינן אומרות מי היה בקבוצה הרחבה הזו, אבל הן מבהירות שהיא הייתה קיימת, ושהיא כללה רבים שלא היו בין השנים עשר. נשים תמכו בשירותו של ישוע (לוקס 8:1-3), וכך גם אחרים. מתיאס השתייך למעגל הרחב הזה, עבר באותם כפרים ושמע את אותה הוראה, אם כי לא בשמו.

מתיאס היה בין החסידים שליוו את ישוע "כל הזמן שהאדון ישוע התהלך בינינו" (מעשי השליחים 1:21). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

העולם הפוליטי היה זהה לזה שבפרופילים האחרים. יהודה הייתה פרובינקיה רומית שנשלטה על ידי פונטיוס פילטוס משנת 26 עד 36 לספירה, הגליל נשלט על ידי הורדוס אנטיפס, והמקדש נוהל על ידי הכהן הגדול קיפא והסנהדרין. תוכל לקרוא על כוחות התקופה ב פונטיוס פילטוס, הורדוס אנטיפס, וב קיפא. העם היהודי חי בתערובת של אמונה, תקווה ופחד. כאשר ישוע נצלב, רבים מחסידיו התפזרו בפחד. אלה שהתאספו afterward, בחדר בירושלים, היו אנשים שהיה להם כל סיבה להסתתר.

מה אומר הכתוב

הרקע: עשרה ימים של המתנה

סיפורו של מתיאס מתחיל מיד לאחר העלייה. לוקס זה עתה סיפר לנו שישוע נלקח מהר הזיתים, וששני אנשים בלבוש לבן אמרו לתלמידים הצופים, "מדוע אתם עומדים ומביטים לשמיים? ישוע זה, אשר נלקח מכם לשמיים, יבוא באותה דרך שראיתם אותו הולך לשמיים" (מעשי השליחים 1:11). אז התלמידים "חזרו לירושלים מההר הנקרא זיתים, אשר קרוב לירושלים, מהלך שבת" (מעשי השליחים 1:12).

לפני העלייה ישוע נתן להם הבטחה וציווי: "תקבלו כוח כאשר רוח הקודש תבוא עליכם. תהיו לי לעדים בירושלים, בכל יהודה ושומרון, ועד קצות הארץ" (מעשי השליחים 1:8, במפתח הפסוקים שלנו). הוא אמר להם להישאר בירושלים ולחכות למתנה שהאב הבטיח (מעשי השליחים 1:4). הם לא ידעו כמה זמן זה ייקח. כפי שהתברר, הם חיכו עשרה ימים, מהעלייה עד חג השבועות.

בפער הזה הם עלו לעליית גג. לוקס מפרט את האחד עשר בשמם (מעשי השליחים 1:13), ואז מוסיף, "כולם התמידו פה אחד בתפילה ובתחנונים, עם הנשים, ומרים אם ישוע, ועם אחיו" (מעשי השליחים 1:14). זו לא הייתה פגישת עסקים. זו הייתה קבוצה קטנה, מפוחדת ומצפה, שהתפללה יחד.

נאומו של פטרוס

בשלב כלשהו בימים ההם, "פטרוס עמד בקרב האחים (ומספר השמות יחד היה כמאה ועשרים)" (מעשי השליחים 1:15). המספר הזה ראוי לציון. התנועה שתהפוך את העולם כללה מאה ועשרים איש בחדר, ואחד עשר מהם היו שליחים.

פטרוס, זה ששלוש פעמים הכחיש את ישוע ושב והושב על יד ים הגליל, נטל את ההובלה. הוא אמר שצריך היה להתקיים הכתוב, "אשר דיבר רוח הקודש מקודם בפי דוד על יהודה, שהיה מדריך אלה שלקחו את ישוע" (מעשי השליחים א':16). הוא סיפר בקצרה מה עלה בגורלו של יהודה: "כי נמנה עמנו, וקיבל את חלקו בשירות הזה" (מעשי השליחים א':17). אחר כך לוקס עוצר, בסוגריים, לתאר כיצד מת יהודה וכיצד נקרא השדה חקל דמא, "שדה הדם" (מעשי השליחים א':18-19). תוכל לקרוא על האיש ועל התיאורים השונים של סופו ב יהודה איש קריות.

אחר כך פנה פטרוס לתהלים. הוא ציטט שני פסוקים. הראשון, מתהילים ס"ט:25, אומר: "תהא נווהו שוממה, אל יהא יושב באהליו." השני, מתהילים ק"ט:8, אומר: "ופקודתו ייקח אחר" (מעשי השליחים א':20). שני המזמורים הם זעקותיו של דוד נגד אויביו. הכנסייה הקדומה קראה אותם כמצביעים, בדרך עמוקה יותר, על בוגד המשיח, והשורה השנייה נתנה לפטרוס את ההוראה: מישהו חייב ליטול את הפקידה.

התנאים

פטרוס פירט מה צריך להיות בתנאיו של המחליף: "לכן מן האנשים שליוו אותנו כל הזמן אשר התהלך האדון ישוע בקרבנו, החל מטבילת יוחנן עד היום אשר נלקח מאתנו, אחד מאלה צריך להיות עֵד עמנו לתחייתו" (מעשי השליחים א':21-22).

היו שני תנאים. האיש היה צריך להיות עם ישוע מתחילת שירותו הפומבי ועד סופו. ותפקידו היה להיות עד לתחייה. תפקיד השליח בקטע הזה אינו בעיקר לנהל, אלא להעיד על מה שראה. השליחים היו עדי ראייה, והכנסייה נבנתה על עדותם.

שימו לב מה התנאים שוללים. השכלה לא הייתה חשובה. מעמד בקהילה לא היה חשוב. מה שהיה חשוב הוא להיות שם.

שני שמות

"העמידו שניים: יוסף הנקרא ברשבא, אשר כונה יוסטוס, ומתתיהו" (מעשי השליחים א':23). זה כל מה שלוקס אומר עליהם. שניהם עמדו בתנאי. שניהם היו עם ישוע לאורך כל הדרך. הקבוצה הייתה צריכה לבחור בין שני מועמדים טובים, ובחרה לעשות זאת בתפילה.

הם התפללו: "אתה, אדון, היודע את לבבות הכול, הראה איזה משני אלה בחרת, לקחת את המקום בשירות ובשליחות הזאת אשר סר ממנה יהודה, ללכת אל מקומו" (מעשי השליחים א':24-25).

שימו לב כיצד ניסחו את התפילה. הם לא אמרו: "אדון, ברך את בחירתנו." הם אמרו: "הראה לנו איזה בחרת." הם האמינו שאלוהים כבר החליט, ושהמשימה היא לגלות זאת.

הגורל

"ויטילו גורלות ביניהם, ויפול הגורל על מתתיהו. והוא נמנה עם אחד עשר השליחים" (מעשי השליחים א':26).

הטלת גורלות נראית לקורא המודרני כדרך מוזרה לבחור מנהיג, ואולי אף כבלתי אחראית. אך למנהג הזה שורשים עמוקים בתנ"ך. ישראל חילקה את הארץ בין השבטים בגורל (יהושע י"ח). עבודות הכהונה בבית המקדש הוקצו בגורל (דברי הימים א' כ"ד:5; לוקס א':9). ספר משלי אומר: "בחיק יוטל את הגורל, ומיהוה כל משפטו" (משלי ט"ז:33). הרעיון לא היה להשאיר משהו למקרה. הרעיון היה להסיר את העדפת האדם מן הדרך ולתת לאלוהים להחליט.

אחד עשר השליחים מתפללים ומטילים גורלות בין יוסף הנקרא ברשבא ובין מתתיהו, והגורל נופל על מתתיהו (מעשי השליחים א':23-26). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

כדאי לשים לב שזו הפעם האחרונה שבה הברית החדשה מתארת את הכנסייה בוחרת מישהו בגורל. לאחר חג השבועות, כשבא רוח הקודש, קיבלו המאמינים החלטות בדרכים אחרות: בתפילה ובצום (מעשי השליחים י"ג:2-3), בעצת המנהיגים וכל הקהל (מעשי השליחים ו':3-6; ט"ו:22), ובהדרכה ישירה של הרוח. חוקרים הצביעו לא פעם שהגורל שייך לתקופה שלפני מתן הרוח. משניתנה, הייתה לכנסייה דרך אחרת.

נמנה עם אחד עשר

לוקס אומר שמתתיהו "נמנה עם אחד עשר השליחים". הפועל נבחר בקפידה. פירושו שהוא נחשב, נוסף למניין. כשבא חג השבועות ופטרוס עמד לדבר אל הקהל, מעשי השליחים ב':14 אומר: "אך פטרוס, בעומדו עם אחד עשר, נשא את קולו." פטרוס ועוד אחד עשר אחרים הם שנים עשר. הכתוב מניח בשקט שמתתיהו ביניהם. כמה פרקים אחר כך, "השנים עשר" זימנו את כל קבוצת התלמידים למנות שבעה אנשים שיפקחו על חלוקת המזון (מעשי השליחים ו':2). הכנסייה דיברה מעתה על השנים עשר, ומתתיהו היה חלק מן המניין.

למה שנים עשר?

הסיבה לכך שהשליחים החליפו בכלל את יהודה קשורה למספר שנים עשר, והיא עוזרת להסביר מדוע פעלו מתי שפעלו.

שנים עשר היה מספרם של שבטי ישראל. ישוע בחר שנים עשר אנשים, ובכך הצהיר הצהרה. הוא אמר להם: "אמן אני אומר לכם, אתם שהלכתם אחרי, בתחייה כאשר ישב בן האדם על כיסא כבודו, תשבו גם אתם על שנים עשר כיסאות, לשפוט את שנים עשר שבטי ישראל" (מתי י"ט:28). הוא אסף סביבו ישראל מחודש. כשספר ההתגלות מתאר את ירושלים החדשה, הוא אומר: "חומת העיר הייתה לה שנים עשר יסודות, ועליהם שנים עשר שמות שנים עשר שליחי השה" (התגלות כ"א:14).

כשיהודה איננו, היו אחד עשר. האות היה חסר. פטרוס ואחרים הכירו בכך שלפני בוא הרוח ותחילת שליחותה הפומבית של הכנסייה, היה עליהם להשלים את המניין השלם. זו אחת הסיבות שפעלו לפני חג השבועות.

כשיהודה איננו, הכירו האחד עשר שהאות של שנים עשר היה חסר לפני חג השבועות (מעשי השליחים א':15-26). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

כדאי גם לשים לב שכאשר יעקב בן זבדי נהרג בידי הורדוס אגריפס הראשון בסביבות שנת 44 לספירה (מעשי השליחים 12:2), לא מונה לו מחליף. הכנסייה לא התייחסה לכל מקום פנוי בקרב השנים עשר באותו אופן. נראה שהחלפת יהודה נגעה ליסוד כל הקהילה ברגע היווסדה, ולא הייתה כלל קבוע לדורות. לאחר חג השבועות היו השליחים עדים לעולם, והנהגת הכנסייה לבשה צורות אחרות.

האם מתיאס היה הבחירה הנכונה?

יש קוראים ששאלו אם פטרוס ואחרים פעלו בחופזה מדי. ישוע אמר להם להמתין לרוח. הם המשיכו והפילו גורלות במקום זאת. אולי, כך נטען, אלוהים התכוון לשליח שנים־עשר אחר, והוא היה פאולוס, אשר נקרא מאוחר יותר בידי ישוע הקם בדרך לדמשק.

זוהי עמדה רצינית, שאחיזה בה נוצרים מהורהרים. פאולוס עצמו עמד על כך שהוא שליח, "לא מבני אדם ולא בידי אדם, כי אם בידי ישוע המשיח ואלוהים האב" (גלטים 1:1), והוא הציב את עצמו אחרון ברשימת אלה שאליהם נראה המשיח הקם (הראשונה אל הקורינתים 15:5-9). לוקס אינו מזכיר את מתתיהו שוב, והוא מתעד את סיפורו של פאולוס באריכות רבה.

אך יש סיבות טובות להסס לפני שנאמר שהכנסייה טעתה.

ראשית, לוקס עצמו מספר את הסיפור בלי שמץ של ביקורת. הוא מציג את הבחירה כבחירה של תפילה ושל כתובים, והוא כותב שמתתיהו "נמנה עם אחד עשר השליחים". הוא אינו נותן כל סימן לאי־שביעות רצון.

שנית, פאולוס עצמו ראה בשנים עשר קבוצה נפרדת מן הקריאה שלו. בראשונה אל הקורינתים 15:5 הוא כותב שהמשיח הקם נראה "לכיפא, ואחר כך לשנים עשר". פאולוס לא טען שהוא אחד מן השנים עשר. הוא טען שהוא שליח במובן אחר ורחב יותר, כמי שנשלח בידי המשיח הקם, כפי שהיו בר־נבא ואחרים (מעשי השליחים 14:14).

שלישית, כותבי הכנסייה הקדומים ביותר קיבלו את מתתיהו בלי עוררין. רישום השנים עשר כחבורה סגורה של אלה שהלכו אחרי ישוע מן ההתחלה נמשך בלי הערה.

רביעית, העובדה שאדם אינו מופיע שוב בסיפור אינה ראיה נגד היותו חלק ממנו. ספר מעשי השליחים של לוקס אינו רשימת שליחים. הוא עוקב אחרי פטרוס במחצית הראשונה ואחרי פאולוס בשנייה. רוב השנים עשר אינם מוזכרים לאחר מעשי השליחים 1. תומא, בר-תלמי, פיליפוס, מתי, יעקב בן חלפי, תדאי ו שמעון הקנאי אינם מוזכרים כלל בהמשך הספר. השתיקה על מתתיהו אינה שונה מן השתיקה עליהם.

קוראים סבירים חלוקים בדעתם. מסורת הכנסייה, הן במזרח והן במערב, ראתה במתתיהו השליח השנים־עשר, ובפאולוס שליח שלושה־עשר, שליח לאומות מכוח עצמו.

המועמד האחר

האיש שהפסיד בגורל ראוי למילה. יוסף הנקרא בר־שבא, שכונה יוסטוס, היה גם הוא עם ישוע מן הטבילה של יוחנן. לוקס מקדיש לו פסוק אחד בדיוק.

כותבים מאוחרים מוסיפים מעט. אוסביוס, בצטטו את הבישוף פפיאס מהייראפוליס מן המאה השנייה, אומר שיוסטוס, שכונה בר־שבא, שתה רעל קטלני ולא ניזוק בחסד האדון (תולדות הכנסייה 3.39.9). אוסביוס גם מדווח שגם מתתיהו וגם יוסטוס נחשבו כשייכים לקבוצה הרחבה של שבעים התלמידים (תולדות הכנסייה 1.12.3). אלה דיווחים, וככאלה עלינו לקבל אותם. מה שאנו יכולים לומר מן הכתובים הוא שיוסטוס היה כשיר ומוכן לשרת, ושהוא קיבל את התוצאה בלי תלונה מתועדת. חשוב מה זה דרש. הוא היה עם ישוע שלוש שנים, הוא נשקל לתפקיד הגבוה ביותר בקהילה, והוא צעד אחורה כדי שאחר ייקח אותו.

בר־שבא אחר, יהודה בר־שבא, מופיע במעשי השליחים 15:22 כמנהיג נכבד שנשלח עם פאולוס ובר־נבא לאנטיוכיה. יש קוראים משערים שהיה אחיו של יוסף בר־שבא, אף שהטקסט אינו אומר כך.

מה זכרה מסורת הכנסייה הקדומה

הסיפורים על מתתיהו לאחר מעשי השליחים 1 מאוחרים, והם אינם תמימי דעים. אנו מציגים אותם כסיפורים שהכנסייה סיפרה.

מורה. קלמנס מאלכסנדריה, שכתב בסביבות שנת 200 לספירה, מצטט כמה אמרות מתוך חיבור שהוא מכנה מסורות מתתיהו. אחת מהן היא "התפלא על מה שלפניך" (Stromata 2.9). אחרת מפצירה במאמינים למשמעת הבשר ולטיפוח הנפש "באמונה ובדעת" (Stromata 3.4). קלמנס אינו מפרט את מקורו. יהא אשר יהא ה מסורות היה, הוא אבד. אוריגנס ואוסביוס מזכירים גם "בשורת מתתיהו", ואוסביוס מונה אותה בין הספרים שהכנסייה דחתה (תולדות הכנסייה 3.25.6). אף אחד מן הטקסטים לא שרד, ואף אחד מהם אינו חלק מן התנ"ך.

לאן הלך. מסורות שונות שולחות אותו ליהודה, לקפדוקיה, לאתיופיה ולאזור קולכיס שעל חוף הים השחור, במקום שהוא כיום גאורגיה. המסורת הגאורגית אומרת שהוא הטיף באזור ומת שם, ושהוא קבור במבצר הרומי העתיק גוניו, על חוף הים השחור של אג'ריה. רשימות יווניות ממקמות אותו רחוק יותר, ומסורת לטינית אומרת שהוא נשאר ביהודה ונסלק באבנים ואחר כך נערף בירושלים. הרשומות מאוחרות, הן שונות זו מזו, ואף אחת מהן אינה חוזרת למאה הראשונה או השנייה.

המסורת שולחת את מתתיהו ליהודה, לקפדוקיה, לאתיופיה ולקולכיס שעל הים השחור, אף שהסיפורים מאוחרים ואינם תמימי דעים (מסורת). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

שרידיו. הטענה המפורסמת ביותר באה מטריר, בגרמניה, שם מנזר סנט מתיאס מחזיק במקדש שנאמר שהוא מכיל את עצמותיו. מסורת מימי הביניים אומרת שהקיסרית הלנה, אמו של קונסטנטינוס, הביאה אותן מארץ הקודש במאה הרביעית. הטענה של טריר הופכת את מתתיהו לשליח היחיד שנאמר שהוא קבור מצפון לאלפים, ועולי רגל באו למנזר במשך מאות שנים. היסטוריונים אינם יכולים לאשר את מקור השרידים, אך מסורת העלייה לרגל עתיקה וחזקה.

חגו. הכנסייה הקתולית הרומית מציינת את חגו של מתתיהו הקדוש ב־14 במאי, תאריך שנקבע ברפורמת הלוח של 1969. לפני כן הוא נשמר ב־24 בפברואר, או ב־25 בפברואר בשנים מעוברות. הכנסייה של אנגליה שמרה באופן מסורתי על 24 בפברואר, וכנסיות אנגליקניות רבות שומרות כיום על 14 במאי. הכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות מציינות אותו ב־9 באוגוסט.

סמליו. מתתיהו מוצג לעיתים קרובות עם גרזן או הלברד, המתייחסים לסיפורים מאוחרים על מות הקדושים שלו, ולפעמים עם ספר או אבן.

אם תרצו לראות כיצד סופרו הסיפורים הללו מחדש בעולם דובר האנגלית, ספרו של ג'ון פוקס ספר המרטירים אוסף את המסורות על מות השליחים. זהו לקט פרוטסטנטי מן המאה השש-עשרה ולא מקור ראשוני. אפשר לקרוא אותו בחינם ב- Project Gutenberg.

האמרות במפתח הפסוקים שלנו

אין למתתיהו אמרות מתועדות בברית החדשה, וגם לא במפתח. המפתח כן מכיל דברים שנאמרו לכל החבורה שאליה הצטרף, ואירועים שהיה שותף להם:

  • מתי 28:19-20, הצו הגדול, שניתן לאחד-עשר (כשמתתיהו נמנה עמהם כדי להשלים שנים-עשר בראשית מעשי השליחים).
  • מעשי השליחים 1:8, „תהיו לי לעדים בירושלים, בכל יהודה ושומרון ועד קצה הארץ,” שנאמר ממש לפני העלייה, ההבטחה שהפכה את העדות ללב שליחותו של מתתיהו.
  • מעשי השליחים ב׳:38, קריאתו של פטרוס בחג השבועות, „חזרו בתשובה והיטבלו.”
  • מעשי השליחים ב׳:42, המאמינים הראשונים „התמידו בתורת השליחים ובשיתוף, בשבירת הלחם ובתפילה.”
  • מעשי השליחים 2:46-47, חיי היום-יום של הקהילה הראשונה.

לקרוא אותם כששמו בראש הוא תרגיל טוב. הם מתארים למה נבחר: להעיד, ולהיות חלק מקהילה שחיה את מה שראתה.

נאמר לחבורה

מתי 28:19

לְכוּ וַעֲשֹוּ לְתַלְמִידִים אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם וּטְבַלְתֶּם אֹתָם לְשֵׁם־הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃

לכו והפכו את כל העמים לתלמידים, ולמדו אותם את אשר ציוויתי.

מתי 28:20

וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְהִנֵּה אָנֹכִי אִתְּכֶם כָּל־הַיָּמִים עַד־קֵץ הָעוֹלָם אָמֵן׃

והנה אני עמכם תמיד, עד קץ העולם.

מעשי השליחים 1:8

אֲבָל תְּקַבְּלוּ גְבוּרָה בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וִהְיִיתֶם עֵדַי בִּירוּשָׁלַיִם וּבְכָל־יְהוּדָה וּבְשֹׁמְרוֹן וְעַד־קְצֵה הָאָרֶץ׃

תקבלו כוח כשתבוא הרוח, ותהיו עדיי כאן וגם רחוק.

אירועים שהיה שותף להם

מעשי השליחים ב׳:38

וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס אֲלֵיהֶם שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם וְהִטָּבְלוּ כָּל־אִישׁ מִכֶּם עַל־שֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִסְלִיחַת חֲטָאֵיכֶם וְקִבַּלְתֶּם אֶת־מַתְּנַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃

שובו והיטבלו, ותקבלו את מתנת רוח הקודש.

מעשי השליחים ב׳:42

וַיִּהְיוּ שֹׁקְדִים עַל־תּוֹרַת הַשְּׁלִיחִים וְעַל־הַהִתְחַבְּרוּת וְעַל־בְּצִיעַת הַלֶּחֶם וְעַל־הַתְּפִלָּה׃

והם התמידו בתורה, בחברותא, בשבירת הלחם ובתפילות.

מעשי השליחים 2:46-47

וְיוֹם יוֹם הָיוּ שֹׁקְדִים בַּמִּקְדָשׁ לֵב אֶחָד וַיִּבְצְעוּ אֶת־הַלֶּחֶם בַּבַּיִת בַּבָּיִת׃ וַיֹּאכְלוּ מְזוֹנָם בְּגִילָה וּבְתֹם לֵבָב וַיְשַׁבְּחוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיִּמְצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי כָל־הָעָם וְהָאָדוֹן הוֹסִיף יוֹם יוֹם עַל־הָעֵדָה אֶת־הַנּוֹשָׁעִים׃

הם אכלו יחד בלב שמח וישר, משבחים את אלוהים.

קשרים

קראו את סיפוריהם

מותו ומורשתו

הברית החדשה אינה מתארת את מותו של מתתיהו, והמסורות חלוקות. רשימות כנסייתיות מאוחרות מתארות אותו בדרך כלל כקדוש מעונה, אך הן חלוקות בדבר המקום והאופן. יום חגו נשמר במשך מאות שנים, ומקדשו בטריר עדיין מושך עולי רגל.

המורשת העמוקה יותר של מתתיהו היא הדפוס שבחירתו קבעה. הנה ארבעה דברים שהסיפור לימד את הכנסייה.

המתינו לה׳ לפני שתפעלו. נאמר לחבורה להמתין לרוח. הם ניצלו את ההמתנה לתפילה, לקריאת התהילים ולסידור הקהילה. נוצרים נשענו על כך זה מכבר כשהם עומדים בפני החלטה: להתאסף, להתפלל, לפנות לכתובים, לנקוב בתנאים, להציע מועמדים ולבקש מאלוהים להראות את התשובה.

כשירות מתוך נוכחות. הדרישה הייתה שהאיש היה שם. זו תזכורת שסמכותה של הכנסייה נשענת על עדות שנמסרה מפי אנשים שראו את מה שאמרו שראו, ולא על חוכמה או כריזמה.

קבלו את התוצאה. איש אחד נבחר ואחר לא. הסיפור אינו מדווח על טינה מצד יוסטוס. הכנסייה הציגה לעיתים קרובות את הקבלה השקטה הזו כמודל של ענווה.

כבדו את האנשים שאינם זוכים לאזכור שני. רוב השנים-עשר, ורוב מי ששירתו בכנסייה מאז, נמצאים במצבו של מתתיהו. שמותיהם ידועים לאלוהים, והכנסייה בנויה עליהם. התגלות כ״א:14 אומרת שיסודות העיר נושאים את שמות שנים-עשר שליחי השה. שמו שם.

מקומות

Map of places in the life of MatthiasKeban BarajiLake VanMount of Olives1Jerusalem (upper room)2Akeldama (Hinnom Valley)3Gonio fortress, Adjara (Georgia)4
  1. 1הר הזיתים · מעשי השליחים א׳:12
  2. 2ירושלים (העלייה) · מעשי השליחים א׳:13-26
  3. 3אקלדמה (עמק בן הינום) · מעשי השליחים א׳:19
  4. 4מבצר גוניו, אג׳ריה (גאורגיה) · מסורת קבורה גאורגית (משוער)

מעבר למפה זו: טריר, מנזר מתתיהו הקדוש (שרידים מיוחסים (משוער)).

המפה צוירה על ידי 508 Ministry מנתוני Natural Earth בנחלת הכלל. מיקומי האתרים העתיקים משוערים; חלק מהזיהויים מסורתיים.
  • הר הזיתים, שממנו עלה ישוע (מעשי השליחים 1:12).
  • העלייה, ירושלים, שם התפללו המאמינים ושם נבחר מתיאס.
  • אקלדמה, שדה הדם, בעמק בן הינום, בקשר למותו של יהודה.
  • קולכיס (גאורגיה) וגוניו, שם מציבה המסורת הגאורגית את שליחותו המאוחרת ואת קבורתו.
  • קפדוקיה ואתיופיה, הנזכרות במסורות אחרות.
  • טריר, גרמניה, מנזר סנט מתיאס, שבו עולים עולי רגל לרגלי שרידיו המיוחסים לו.

ציר זמן

  1. בערך 27 לספירהטבילת ישוע בידי יוחנן, ראשית העדותמעשי השליחים 1:22
  2. בערך 30-33 לספירההעלייה מהר הזיתיםמעשי השליחים 1:9-11
  3. בערך 30-33 לספירהנאומו של פטרוס; שני מועמדים; תפילה; הגורל נופל על מתיאסמעשי השליחים 1:15-26
  4. בערך 30-33 לספירהחג השבועות; פטרוס עומד עם האחד עשרמעשי השליחים 2:14
  5. בערך 44 לספירהיעקב בן זבדי נהרג; לא נזכר ממלא מקוםמעשי השליחים 12:2
  6. בערך 110-130 לספירהפפיאס מספר על יוסטוס ברסבאאוסביוס, תולדות הכנסייה 3.39.9
  7. בערך 200 לספירהקלמנס מאלכסנדריה מצטט את מסורות מתיאססטרומטה 2.9
  8. בערך 325 לספירהאוסביוס מונה "בשורת מתיאס" בין הספרים הפסוליםתולדות הכנסייה 3.25.6
  9. 1969חג קתולי שנקבע ל-14 במאירפורמת הלוח
Dates before the first century are approximate; Scripture references open the King James Version.
שנה אירוע
בערך 27 לספירה טבילת ישוע בידי יוחנן; נקודת הפתיחה של העדות השליחית (מעשי השליחים 1:22)
בערך 27-33 לספירה מתיאס הולך אחרי ישוע במעגל התלמידים הרחב
בערך 30-33 לספירה העלייה מהר הזיתים (מעשי השליחים 1:9-11)
בערך 30-33 לספירה נאומו של פטרוס; שני מועמדים בשמם; תפילה; הגורל נופל על מתיאס (מעשי השליחים 1:15-26)
בערך 30-33 לספירה חג השבועות; פטרוס עומד עם האחד עשר (מעשי השליחים 2:14)
בערך 44 לספירה יעקב בן זבדי נהרג; לא נזכר ממלא מקום (מעשי השליחים 12:2)
בערך 110-130 לספירה פפיאס כותב על יוסטוס ברסבא (דרך אוסביוס)
בערך 200 לספירה קלמנס מאלכסנדריה מצטט את מסורות מתתיהו
בערך 325 לספירה אוסביוס מונה "בשורת מתיאס" בין הספרים הפסולים
המאה ה-4 (מסורת) השרידים שלפי המסורת הובאו לטריר בידי הלנה
1969 החג הרומאי-קתולי מועבר ל-14 במאי

למה הוא חשוב

מתיאס הוא הפטרון של האנשים שמופיעים ואיש לא שם לב אליהם. הוא היה תלמיד נאמן במשך שלוש שנים, מעולם לא הוזכר בשמו בבשורות, ואז, ברגע שהקהילה נזקקה לעד שנים-עשר, הוא היה זה שעמד בצד השני של הגורל. לאחר מכן הוא נעלם מן הדף.

לקורא העוסק בעבודת המשרד, הוא מציע עידוד שקט. רוב עבודת הקהילה נעשתה בידי אנשים ששמותיהם אינם כתובים בספר. אם אתה נמצא במקום שבו איש לא יודה לך, מצא נחמה בעובדה שלוקאס רשם שם ומשפט אחד על אדם, ומשפט זה נקרא זה אלפיים שנה: הוא היה עם ישוע מן ההתחלה, והוא נמנה.

הוא גם מלמד לקח כיצד להחליט דברים יחד. הם לא צעקו, לא ניהלו קמפיין ולא הצביעו מתוך גאוותם. הם התפללו וביקשו מאלוהים להראות להם. בעולם של דעות רועשות, זו עודנה הדרכה טובה.

במספרים

הימים מן העלייה ועד חג השבועות, ועשרת ימי ההמתנה (ימים) לוקאס מונה ארבעים יום (מעשי השליחים 1:3); חג השבועות הוא היום החמישים לאחר שבוע הפסח. מקור: blueletterbible.org.

צפייה

לעומק

התחל מן התיאור המלא ב- מעשי השליחים 1:12-26. להסבר מדוע שנים-עשר, קרא מתי 10:1-4 ו לוקס 6:12-16. לרקע, ראו את הערך בוויקיפדיה על מתיאס ואת הערך בוויקיפדיה על מתיאס הקדוש. לסיפור האיש שהוא החליף, ראו את התיאור על יהודה ב- מתי 27:3-10. על הקהילה הקדומה, קרא את אוסביוס ב- Christian Classics Ethereal Library. לסיור חזותי בספר שבו הוא מופיע, צפו בסקירות המצוירות של BibleProject על מעשי השליחים, חלק 1 ו חלק 2, ובסרט הקצר שלהם על חג השבועות.

כל קישור בעמוד זה נבדק כשבנינו אותו, והרשימה המלאה נמצאת בקובץ המקורות המאומתים שלנו.

מקורות וקריאה נוספת

ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית

Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.

↑