עולמו של פאולוס
פאולוס גדל בין שלושה עולמות. הוא היה יהודי, בן למשפחה ששמרה את תורת משה ודיברה ארמית ועברית בבית. הוא היה אזרח דובר יוונית באחד ממרכזי התרבות הגדולים של מזרח הים התיכון. והוא היה רומאי, אזרח מלידה (מעשי השליחים 22:28), מעמד שהעניק לו הגנות משפטיות שמעטים היהודים בזמנו זכו להן. השילוב הזה עיצב את כל מה שעשה לאחר מכן.
טרסוס הייתה עיר תוססת במישור קיליקיה, על נהר קידנוס, עם מסורת אוניברסיטאית שגיאוגרפים קדמונים השוו לאתונה ולאלכסנדריה. פאולוס כינה אותה "לא עיר בלתי נחשבה" (מעשי השליחים 21:39). הוא גדל ברחובותיה, למד את שפתה היוונית, וכנראה ספג לא מעט מן הפילוסופיה והרטוריקה שלה, כפי שברור מן הנוחות שבה ציטט משוררים יווניים, כפי שעשה באריופגוס באתונה (מעשי השליחים 17:28). הוא גם למד מקצוע. בקורינתוס הוא התארח אצל עקילס ופריסקילה, "ומפני שהיה מאותו מקצוע נשאר אתם ועבד, כי היו עושי אוהלים" (מעשי השליחים 18:3). ייתכן שהמילה מציינת גם מעבד עורות. פאולוס השתמש בעבודה זו כדי לפרנס את עצמו, וסירב לקבל תשלום מן הקהילות שייסד כדי שלא יוכל איש לומר שהטיף למען כסף (1 לקורינתים 9:12–18; 1 לתסלוניקים 2:9).
כאדם צעיר עלה לירושלים ללמוד "לרגלי גמליאל", המורה הפרושי הנערץ ביותר בדורו (מעשי השליחים 22:3; 5:34). באיגרתו לפיליפים הוא מתאר את עצמו: "נימול ביום השמיני, מזרע ישראל, משבט בנימין, עברי מן העברים; לפי התורה, פרוש; לפי הקנאה, רודף הקהילה; לפי הצדקה שבתורה, תמים" (פיליפים 3:5–6). הוא היה אדם שהאמין בכל לבו שהוא משרת את אלוהים.
שאול הרודף
המראה הראשון שלנו את שאול במעשי השליחים הוא קודר. כאשר המרטיר הנוצרי הראשון, סטפנוס, נגרר מחוץ לירושלים ונרגם באבנים, "העדים הניחו את בגדיהם לרגלי בחור בשם שאול", ושאול "הסכים להריגתו" (מעשי השליחים 7:58; 8:1). רדיפה גדולה פרצה נגד הקהילה בירושלים. מעשי השליחים מספרים ששאול "השחית את הקהילה, ובא אל הבתים וגרר משם אנשים ונשים ומסר אותם לכלא" (מעשי השליחים 8:3).
מדוע היה כה עז? באיגרותיו הוא אינו מסתיר שהיה משוכנע שהנוצרים הראשונים מסוכנים. משיח צלוב היה, בעיני פרוש קנאי, סתירה מוחלטת, שכן התורה אומרת שכל התלוי על עץ הוא תחת קללת אלוהים (דברים 21:23; גלטים 3:13). הטענה שאדם כזה הוא המשיח, ושאלוהים הקים אותו מן המתים, נראתה לשאול כחילול קודש המאיים על האומה. שנים לאחר מכן כתב: "שהייתי לפנים מגדף ורודף ואיש חמס, אבל רוחמתי, כי עשיתי בבלי דעת ובחוסר אמונה" (1 לטימותיוס 1:13), וכן: "אני הקטן שבשליחים, שאיני ראוי להיקרא שליח, מפני שרדפתי את קהילת אלוהים" (1 לקורינתים 15:9). הזיכרון לא עזב אותו מעולם.
הדרך לדמשק
חמוש באיגרות מן הכהן הגדול, יצא שאול לדמשק, כ־135 מייל צפונית לירושלים, לעצור מאמינים ולהביאם למשפט (מעשי השליחים 9:1–2; ראו קיפא). הסיפור מסופר שלוש פעמים במעשי השליחים, פעם אחת מפי לוקס (מעשי השליחים 9:1–19), ופעמיים מפי פאולוס עצמו בנאומים (מעשי השליחים 22:1–21 ו־26:9–23). פאולוס גם מתייחס אליו באיגרותיו (גלטים 1:11–17; 1 לקורינתים 9:1; 15:8).
ליד דמשק, בצהרי היום, "פתאום זרח עליו אור מן השמים. והוא נפל ארצה ושמע קול אומר לו: 'שאול, שאול, למה אתה רודף אותי?' אמר: 'מי אתה, אדוני?' והוא אמר: 'אני ישוע, אשר אתה רודף אותו'" (מעשי השליחים 9:3–5). שימו לב לביטוי: "רודף אותי". ישוע הזדהה עם עמו באופן כה שלם, שפגיעה בהם הייתה פגיעה בו. שאול התעוור, ומלוויו הוליכו אותו ביד אל העיר. שלושה ימים לא אכל ולא שתה.
אז שלח אלוהים מאמין בשם חנניה, שפחד ללכת, כי ידע את המוניטין של שאול. האדון אמר לו: "לך, כי כלי בחיר הוא לי לשאת את שמי לפני הגויים והמלכים ובני ישראל. כי אני אראה לו כמה עליו לסבול למען שמי" (מעשי השליחים 9:15–16). חנניה סמך את ידיו על שאול וקרא לו "שאול אחי". משהו כמו קשקשים נפל מעיניו, והוא יכול היה לראות שוב. הוא נטבל, והחל להטיף בבתי הכנסת של דמשק שישוע הוא בן האלוהים.
מה שהופך את הסיפור הזה לכה עוצמתי הוא המהירות והשלמות של המהפך. בתוך ימים ספורים הצייד הפך לניצוד. כאשר היהודים בדמשק זממו להרוג אותו, הורידו אותו המאמינים מעל חומת העיר בסל בלילה (מעשי השליחים 9:23–25; 2 לקורינתים 11:32–33). האיש שבא ככובש יצא כנמלט.
תיאורו של פאולוס עצמו באיגרת אל הגלטים מוסיף פרט שמעשי השליחים אינו מזכיר: לאחר התגיירותו הוא הלך משם אל עבר ערב, כנראה לאזור המדבר הנבטי שממזרח ומדרום לדמשק, ואחר כך שב לדמשק (הגלטים א':17). רק כעבור שלוש שנים עלה לירושלים לפגוש את פטרוס, ונשאר שם חמישה עשר יום, ופגש את יעקב, אחי האדון (הגלטים א':18 עד 19; פטרוס; יעקב). המאמינים בירושלים פחדו ממנו עד שברנבא לקח אותו תחת חסותו וערב לו (מעשי השליחים ט':26 עד 27; בר נבא).
המסע הראשון: קפריסין וגלטיה
קהילת אנטיוכיה, בשעה שעבדה וצמה, שמעה את רוח הקודש אומרת: "הפרישו לי את ברנבא ואת שאול לעבודה אשר קראתי להם" (מעשי השליחים י"ג:2). הפסוק הזה נמצא באוסף הפסוקים היומי שלנו. הם הפליגו לקפריסין, אי מולדתו של ברנבא, ועברו בה לאורכה. בפפוס האמין המושל הרומי סרגיוס פאולוס במסר, ומנקודה זו לוקס מתחיל לקרוא לשאול בשמו הרומי, פאולוס (מעשי השליחים י"ג:9). השם הרומי התאים לעבודה שלפניהם. הוא יצא אל עולם הגויים.
מקפריסין הפליגו השליחים אל החוף הדרומי של אסיה הקטנה (טורקיה של ימינו) ונסעו לפנים הארץ אל ערים באזור הנקרא גלטיה: אנטיוכיה שבפיסידיה, איקוניום, ליסטרה ודרבה (מעשי השליחים י"ג עד י"ד). באנטיוכיה שבפיסידיה נשא פאולוס את הדרשה הראשונה שלו שלוקס מתעד במלואה. הוא סיפר את סיפור ישראל מיציאת מצרים ועד דוד ואחר כך עד ישוע, אשר אלוהים הקים מן המתים, והכריז: "דרכו מוכרז לכם סליחת החטאים, ובאמצעותו כל המאמין משוחרר מכל מה שלא יכולתם להשתחרר ממנו בתורת משה" (מעשי השליחים י"ג:38 עד 39). בליסטרה, לאחר שפאולוס ריפא איש שהיה פיסח מלידתו, חשבו האנשים שהשליחים הם אלים, וקראו לברנבא זאוס ולפאולוס הרמס, ופאולוס נאלץ לעצור בעדם מלזבוח להם (מעשי השליחים י"ד:8 עד 18). זמן לא רב לאחר מכן עוררו יהודים מערים סמוכות את ההמונים, ופאולוס נסקל ונסחב אל מחוץ לעיר והושאר כמת. הוא קם, שב אל תוך העיר, ולמחרת יצא לדרבה (מעשי השליחים י"ד:19 עד 20).
לאחר ששבו וביקרו בקהילות החדשות ומינו זקנים בכל אחת, חזרו לאנטיוכיה וסיפרו כיצד אלוהים "פתח דלת אמונה לגויים" (מעשי השליחים י"ד:27).
המועצה בירושלים
ההצלחה בקרב הגויים העלתה שאלה קשה. האם על לא־יהודים המאמינים בישוע להימול ולשמור את תורת משה כדי להשתייך לעם אלוהים? כמה אנשים מיהודה אמרו כן: "אם לא תימולו כמנהג משה, לא תיוושעו" (מעשי השליחים ט"ו:1). פאולוס וברנבא חלקו על כך בתוקף, והקהילה שלחה אותם לירושלים לדון בכך עם השליחים והזקנים (בסביבות שנת 49 לספירה).
המפגש הזה, הנקרא לעתים קרובות ועידת ירושלים, מסופר במעשי השליחים ט"ו, ופאולוס נותן את תיאורו שלו באיגרת אל הגלטים ב'. פטרוס דיבר ראשון והזכיר לועידה שאלוהים כבר נתן את רוח הקודש לגויים בבית קורנליוס, "בטהרו את לבם באמונה" (מעשי השליחים ט"ו:9). אחר כך סיפרו ברנבא ופאולוס על האותות שאלוהים עשה בקרב הגויים. לבסוף יעקב, אחי ישוע, סיכם מן הנביאים ונתן את פסק הדין: "דעתי היא שלא להטריד את הגויים השבים אל אלוהים" (מעשי השליחים ט"ו:19). הם שלחו מכתב שבו ביקשו מן המאמינים מן הגויים רק להימנע מעבודת אלילים, מזנות ומכמה מנהגי מאכל שיפגעו במאמינים היהודים החיים לצדם. המילה לא נדרשה. באיגרת אל הגלטים ב':9 אומר פאולוס שיעקב, פטרוס (כיפא) ויוחנן נתנו לו ולברנבא "את יד ימין של שותפות", בהסכמה שפאולוס וברנבא ילכו אל הגויים והם אל היהודים. יוחנן.
היה זה אחד מנקודות המפנה הגדולות בהיסטוריה. אילו החליטה הועידה אחרת, ייתכן שהנצרות הייתה נשארת ענף קטן של היהדות. משום שהחליטה כפי שהחליטה, יצא המסר בחופשיות ברחבי העולם הרומי.
ההסכמה לא הייתה סוף המתיחות. באיגרת אל הגלטים ב':11 עד 14 מתאר פאולוס כיצד, כשבא פטרוס לאנטיוכיה, תחילה אכל בחופשיות עם המאמינים מן הגויים ואחר כך נסוג כשהגיעו כמה אנשים מאת יעקב, וגם ברנבא "הוטעה". פאולוס התנגד לפטרוס פנים אל פנים "משום שהיה אשם". המקרה מראה שגם השליחים היו צריכים להמשיך ללמוד מה הבשורה דורשת. זמן לא רב לאחר מכן התעוררה מחלוקת חריפה בין פאולוס לברנבא בשאלה אם לקחת את יוחנן מרקוס למסע הבא, והם נפרדו (מעשי השליחים ט"ו:36 עד 41). פאולוס בחר בסילס, וברנבא לקח את מרקוס. נשוב לסיפור הזה ב הפרופיל של ברנבא.
המסע השני: אירופה
עם סילס, ועד מהרה עם טימותיוס הצעיר מליסטרה (טימותיוס), נסע פאולוס מערבה דרך אסיה הקטנה. בטרואס ראה חזון של איש ממקדוניה אומר: "עבור אל מקדוניה ועזור לנו" (מעשי השליחים ט"ז:9). כאן עובר הסיפור במעשי השליחים מ"הם" ל"אנחנו", מה שמרמז שהמחבר, לוקס, הצטרף לחבורה. הם חצו את הים האגאי. זו הפעם הראשונה שמתועדת כניסת הבשורה לאירופה.
בפיליפי פיליפי, הקהילה הראשונה באירופה נוסדה, החל מאישה אשת עסקים בשם לידיה, סוחרת בבד ארגמן, "אשר לבה פתח ה' להקשיב למה שנאמר על ידי פאולוס" (מעשי השליחים 16:14). לאחר שפאולוס גירש רוח משפחה שדימיה הרוויחו ממנה כסף מגילוי עתידות, הוא וסילאס הוכו והושלכו לכלא. בחצות התפללו ושרו מזמורים, "והאסירים הקשיבו להם" כאשר רעידת אדמה פתחה את הדלתות. סוהר הכלא, שעמד להרוג את עצמו, שאל: "רבותי, מה עליי לעשות כדי להיוושע?" הם ענו: "האמן באדון ישוע, ותיוושע, אתה וביתך" (מעשי השליחים 16:30 עד 31). בבוקר פאולוס, לזעזוע השופטים, גילה שהוא אזרח רומאי שהוכה ללא משפט, עבירה חמורה (מעשי השליחים 16:37 עד 39). הפסוק "בערך בחצות פאולוס וסילאס התפללו ושרו מזמורים לאלוהים" (מעשי השליחים 16:25) נמצא גם באוסף שלנו.
בפיליפי תסלוניקי מהומה אילצה אותם לעזוב לאחר שבועות ספורים בלבד, אך הקהילה הקטנה שהשאירו מאחור הפכה לנמענת של האיגרת המוקדמת ביותר בברית החדשה, הראשונה לתסלוניקים, שנכתבה כנראה מקורינתוס בסביבות שנת 50 או 51 לספירה. ב בראה, היהודים "היו אצילים יותר מאלה שבתסלוניקי; הם קיבלו את הדבר בכל להיטות, ובדקו את הכתובים מדי יום לראות אם הדברים אכן כך" (מעשי השליחים 17:11).
בפיליפי אתונה, פאולוס הלך בעיר מלאה אלילים ו"התרגז" ממה שראה. הוא שוחח בשוק עם פילוסופים אפיקוראים וסטואים והוזמן לדבר בפני המועצה באראופגוס, גבעת ארס. בעומדו לפני כמה מהאנשים המשכילים ביותר בעולם, הוא לא פתח בציטוט משה. הוא פתח במזבח שלהם עצמם "לאל הבלתי נודע" ואמר: "מה שאתם עובדים אותו בלי לדעת, אותו אני מכריז לכם." הוא ציטט משוררים יוונים, "בו אנו חיים וזזים ויש לנו את הווייתנו", ואמר להם שאלוהים "מצווה לכל האנשים בכל מקום לחזור בתשובה, כי הוא קבע יום שבו ישפוט את העולם בצדק על ידי איש אשר מינה" (מעשי השליחים 17:22 עד 31). כמה לעגו כשהזכיר את תחיית המתים, כמה רצו לשמוע עוד, ומעטים האמינו.
בפיליפי קורינתוס, עיר נמל עשירה וקשה שידועה לשמצה במידותיה הרעות, פאולוס שהה שנה וחצי (מעשי השליחים 18:11). כתובת יוונית שנמצאה בדלפי מזכירה את הפרוקונסול הרומאי גליון, המופיע במעשי השליחים 18:12 עד 17, ומתארכת את כהונתו לסביבות שנת 51 עד 52 לספירה. זה נותן אחד מנקודות העוגן האיתנות ביותר לציר הזמן של חיי פאולוס. מקורינתוס כתב פאולוס איגרות לתסלוניקים, ואחר כך לקורינתים עצמם, קהילה מלאת מתנות ובעיות.
המסע השלישי ואפסוס
במסעו השלישי, בסביבות שנת 53 עד 57 לספירה, השתקע פאולוס ב אפסוס, מרכז מסחרי ודתי מרכזי, ביתה של מקדש ארטמיס, אחד משבעת פלאי העולם העתיק. הוא לימד שם כשלוש שנים, תחילה בבית הכנסת ואחר כך באולם הרצאות, "כך שכל תושבי אסיה שמעו את דבר האדון, גם יהודים וגם יוונים" (מעשי השליחים 19:10). מעשי השליחים מדווחים שנעשו על ידו ניסים יוצאי דופן ורבים מאלה שעסקו בקסם שרפו את ספריהם, בשווי חמישים אלף pieces of silver (מעשי השליחים 19:19). ההצלחה איימה על המסחר במקדשים מכסף של ארטמיס, וצורף כסף בשם דמטריוס עורר מהומה בתיאטרון, שם הקהל צעק במשך שעתיים: "גדולה היא ארטמיס של האפסים!" (מעשי השליחים 19:28 עד 34).
בשנים אלה כתב פאולוס את הראשונה לקורינתים, כנראה מאפסוס, ואת האיגרות העצובות ואת הפיוס שמרכיבים את השנייה לקורינתים. גם האיגרת לגלטים עשויה להיות מתקופה זו, אם כי תאריכה שנוי במחלוקת, ואת האיגרת הגדולה לרומאים, שנכתבה מקורינתוס בסביבות שנת 57 לספירה, שבה הוא מציג את הבשורה בצורתה המלאה ביותר.
רשימתו של פאולוס עצמו של מה שסבל במהלך כל זה היא אחד הקטעים המרתקים ביותר בברית החדשה:
"חמש פעמים קיבלתי מידי היהודים את ארבעים המלקות פחות אחת. שלוש פעמים הוכיתי במקלות. פעם אחת נסקלתי. שלוש פעמים נטרפתי בסערה; לילה ויום הייתי נסחף בים; במסעות תכופים, בסכנה מנהרות, סכנה משודדים, סכנה מבני עמי, סכנה מהגויים, סכנה בעיר, סכנה במדבר, סכנה בים, סכנה מאחים שקריים; בעמל ובמצוקה, דרך לילות רבים בלי שינה, ברעב ובצמא, פעמים רבות בלי אוכל, בקור ובחשיפה" (שנייה לקורינתים 11:24 עד 27).
זה אותו אדם שכתב אל הפיליפים מהכלא: "שמחו באדון תמיד; שוב אומר, שמחו" (פיליפים 4:4). וזהו הסימן העמוק ביותר של חיי פאולוס: שמחה בתוך הסבל.
האיסוף, המעצר והערעור לקיסר
פאולוס תכנן להביא לירושלים מתנה גדולה של כסף, שנאספה מהקהילות הגויים של מקדוניה, אכיה וגלטיה עבור המאמינים העניים ביהודה. עבורו זה היה סימן לכך שיהודים וגויים הפכו למשפחה אחת (רומאים 15:25 עד 27; שנייה לקורינתים 8 עד 9). הוא הוזהר על ידי נביאים בדרך שיעמוד בפני מאסר בירושלים, והוא הלך בכל זאת, ואמר: "אני מוכן לא רק להיאסר אלא אף למות בירושלים למען שם האדון ישוע" (מעשי השליחים 21:13).
במקדש ראו אותו יהודים מאסיה והאשימו אותו בהכנסת גויים לחצרות הקודש. המון גרר אותו החוצה וניסה להורגו, וחיילים רומאים חילצו אותו מן המצודה האנטוניה שמעל החצר. כשהטריבון עמד לחקור אותו בשוטים, אמר פאולוס: "האם מותר לכם להלקות אדם שהוא אזרח רומאי ולא נשפט?" (מעשי השליחים 22:25). הטריבון נרתע. פאולוס שהה שנתיים במעצר בקיסריה תחת המושלים פליקס ופסטוס (מעשי השליחים 24:27). כשפסטוס רצה לשלוח אותו חזרה לירושלים להישפט שם, מימש פאולוס את זכותו כאזרח רומאי: "אני מערער אל הקיסר" (מעשי השליחים 25:11). הוא גם נשא הגנה מפורסמת לפני המלך אגריפס, סיפר שוב את סיפור התגיירותו וסיים ברצון "שלא רק אתה אלא גם כל השומעים אותי היום יהיו כמוני, חוץ מן הכבלים האלה" (מעשי השליחים 26:29). אגריפס העיר שפאולוס היה יכול להשתחרר אילו לא ערער אל הקיסר.
טביעת הספינה ורומא
המסע לרומא, המסופר במעשי השליחים 27 ו-28 בפירוט חי על ידי לוקס שהיה על הסיפון, הוא אחד מסיפורי הים הגדולים של הספרות העתיקה. סערה עזה הכתה במשך ארבעה עשר יום. פאולוס, אסיר, קם ואמר לצוות שמלאך הבטיח לו שאיש מהם לא יאבד. הספינה עלתה על שרטון במלטה, שם קיבלו אותם בני האי בלב טוב, ופאולוס נשך אותו נחש והוא ניער אותו אל תוך האש. לאחר שלושה חודשים המשיכו לאיטליה, ו"האחים שם... באו עד פורום אפּיוּס ושלוש הפונדקיות לפגוש אותנו. בראותו אותם הודה פאולוס לאלוהים והתעודד" (מעשי השליחים 28:15).
מעשי השליחים מסתיים כשפאולוס ברומא, במעצר בית, במשך שנתיים, "מכריז את מלכות האלוהים ומלמד על האדון ישוע המשיח בכל אומץ וללא מפריע" (מעשי השליחים 28:30-31). משנים אלו באות האיגרות הנקראות לעתים איגרות הכלא: אפסים, פיליפים, קולוסים ופילימון. בפילימון, פתק קצר, מפציר פאולוס בבעל עבדים נוצרי לקבל חזרה את עבדו הנמלט אוניסימוס "לא עוד כעבד אלא יותר מעבד, כאח אהוב" (פילימון 16).
כיצד מת פאולוס?
הברית החדשה אינה מתעדת את מותו של פאולוס. העדות הקדומה הטובה ביותר באה מחוצה לה. איגרת מן הכנסייה ברומא אל הכנסייה בקורינתוס, שנכתבה около שנת 96 לספירה וידועה בשם 1 קלמנס, אומרת שפאולוס, לאחר שהטיף במזרח ובמערב, "הגיע עד גבולות המערב" ומסר את עדותו לפני השליטים, וכך עבר מן העולם (1 קלמנס 5). ייתכן שכוונתה לספרד, כפי שפאולוס קיווה ללכת (רומים 15:24, 28), או אולי פשוט לרומא. במאות השנייה והשלישית טענה הכנסייה ברומא לבעלות על קבריהם של פטרוס ופאולוס כאחד. ההיסטוריון אוסביוס, בראשית המאה הרביעית, כתב שפאולוס נערף ברומא תחת נירון, ושפטרוס נצלב, בצטטו מנהיג כנסייה בשם דיוניסיוס מקורינתוס ופרסביטר רומאי בשם גאיוס (תולדות הכנסייה 2.25). מכיוון שפאולוס היה אזרח רומאי, עריפה, ולא צליבה, הייתה צורת ההוצאה להורג הצפויה. התאריך הוא כנראה בין 64 ל-67 לספירה, בזמן רדיפות נירון לאחר השריפה הגדולה של רומא בשנת 64 לספירה או מיד אחריהן.
עלינו להיות כנים לגבי מה שקדום ומה שמאוחר. שפאולוס מת כקדוש מעונה ברומא תחת נירון היא המסורת החזקה והעקבית של הכנסייה הקדומה. הפרטים, ובהם מקום ההוצאה להורג המדויק, שייכים לדיווחים מאוחרים יותר. הקבר המסורתי נמצא מתחת לבזיליקת פאולוס הקדוש מחוץ לחומות ברומא. בשנת 2006 הודיעה הוותיקן שסרקופג שיש מתחת למזבח, שעליו חקוקות המילים "Paulo apostolo mart" (פאולוס, שליח ומעונה), נבדק על ידי קידוח חור קטן. בשנת 2009 דיווח האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר שנמצאו שברים של בד סגול וכחול, גרגרי קטורת ושברי עצם קטנים, ושהעצם תוארכה בפחמן למאה הראשונה או השנייה. זהו עניין של מסורת כנסייתית ואינו ניתן להוכחה, אך הוא עקבי עמה.
באיגרתו האחרונה, שנכתבה סמוך לסוף, כתב פאולוס אל טימותיוס: "נלחמתי את המלחמה הטובה, השלמתי את המרוץ, שמרתי את האמונה. מעתה שמורה לי עטרת הצדק, אשר האדון, השופט הצדיק, יעניק לי ביום ההוא, ולא רק לי אלא גם לכל אלה שאהבו את הופעתו" (2 טימותיוס 4:7-8). הפסוק על הלחימה במלחמה הטובה (2 טימותיוס 4:7) נמצא באוסף שלנו.
האיגרות של פאולוס
איגרות פאולוס הן הכתבים הנוצריים הקדומים ביותר שבידינו. 1 תסלוניקים, שנכתבה около שנת 50 או 51 לספירה, היא כנראה הספר העתיק ביותר בברית החדשה, שנכתב כחמש עשרה עד עשרים שנה לפני שנכתבה הבשורה הראשונה. שלוש עשרה איגרות נושאות את שמו בברית החדשה. החוקרים מסכימים ששבע מהן הן בוודאי שלו: רומים, 1 קורינתים, 2 קורינתים, גלטים, פיליפים, 1 תסלוניקים ופילימון. לגבי המחברות של אפסים, קולוסים ו-2 תסלוניקים יש מחלוקת, ויש חוקרים הסבורים שנכתבו על ידי תלמידים קרובים בשמו, אם כי רבים גורסים שפאולוס עצמו כתבן. האיגרות אל טימותיוס וטיטוס, הידועות כאיגרות הפסטורליות, הן השנויות ביותר במחלוקת, וחוקרים מודרניים רבים סבורים שתלמיד כתב אותן זמן קצר לאחר מותו, בעוד אחרים טוענים שהן איגרות מאוחרות אותנטיות. אנו מציינים את המחלוקת בכנות, ונותנים אמון בקוראינו שילכו אחרי הראיות לאן שיובילו. הכנסייה קיבלה את כל שלוש עשרה האיגרות ככתבי קודש מן ההתחלה.
האיגרות הן כתבים מזדמנים, כלומר כל אחת נכתבה לכנסייה מסוימת שהתמודדה עם בעיות מסוימות. ובכל זאת הן מכילות כמה מן ההגות העמוקה ביותר בתולדות הדת. כמה מן הנושאים הגדולים:
חסד. "כי בחסד נושעתם על ידי האמונה. וזה לא מכם; מתנת אלוהים היא, לא מתוך מעשים, כדי שלא יתהלל איש" (אפסים 2:8-9). פאולוס לא התעייף מלאמר שאלוהים מקבל אותנו במתנה ולא כשכר.
אמונה. "כי לא אתביש מבשורת המשיח, כי היא כוח אלוהים לישועה לכל המאמין, ליהודי בראשונה וגם ליווני. כי בה נגלה צדקת אלוהים מאמונה לאמונה, ככתוב: 'וצדיק באמונתו יחיה'" (רומים 1:16-17).
אהבה. בפרק הראשון באיגרת אל הקורינתים י"ג, הפרק הגדול על האהבה, אומר פאולוס שללא אהבה גם המתנות הגדולות ביותר אינן כלום, ומסיים: "ועתה שלוש אלה נשארות: האמונה, התקווה והאהבה; והגדולה שבהן היא האהבה" (1 לקורינתים 13:13).
חיים חדשים במשיח. "עם המשיח נצלבתי; ואיני עוד אני החי, אלא המשיח חי בי. והחיים שאני חי עתה בבשר, חי אני באמונה בבנו של אלוהים, אשר אהב אותי ומסר את עצמו בעדי" (גלטים 2:20). פסוק זה נמצא באוסף שלנו, וכך גם "אם מישהו במשיח, הרי הוא בריאה חדשה. הישן עבר, והנה בא החדש" (2 לקורינתים 5:17).
אחדות. "אין עוד יהודי ולא יווני, אין עוד עבד ולא בן חורין, אין עוד זכר ונקבה, כי כולכם אחד במשיח ישוע" (גלטים 3:28). המשפט היה מהפכני בעולם מחולק לפי מוצא, מעמד ומגדר.
תקווה. "כי בטוח אני שלא המוות ולא החיים, לא מלאכים ולא שליטים, לא ההווה ולא העתיד, לא כוחות, לא גובה ולא עומק, ולא שום דבר אחר בבריאה כולה, יוכל להפריד בינינו ובין אהבת אלוהים במשיח ישוע אדוננו" (רומים 8:38-39).
הוראה ואמרות מאוסף הפסוקים שלנו
אוסף הפסוקים היומי שלנו כולל 242 פסוקים הלקוחים מן האיגרות שכתב פאולוס, או המיוחסות לו על פי המסורת. ביניהם כמה מן הקטעים האהובים ביותר בתנ"ך: "הכול אני יכול בעזרתו של המחזק אותי" (פיליפים 4:13), "אל תדאגו לשום דבר" (פיליפים 4:6), "כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים" (2 טימותיוס 3:16), ו"אלוהים נתן לנו רוח לא של פחד אלא של כוח, אהבה ושליטה עצמית" (2 טימותיוס 1:7). השתמשו בסרגל הפסוקים באתר זה כדי לקרוא אותם, ובכפתור השמע כדי לשמוע כל אחד מהם.
פסוקים מהאינדקס שלנו
כל הפסוקים במדד היומי הלקוחים משלוש עשרה האיגרות הנושאות את שמו של פאולוס (242 פסוקים).
אוֹ הֲתָבוּז לַעֲתֶרֶת טוּבוֹ וּלְחֶמְלָתוֹ וּלְאֹרֶךְ רוּחוֹ וְלֹא תִתְבּוֹנֵן כִּי־טוֹבַת הָאֱלֹהִים תַּדְרִיךְ אֹתְךָ לִתְשׁוּבָה׃
טובו של אלוהים הוא המוביל אדם לשוב בתשובה.
נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עַל־פִּיו נִקְרֵאתֶם לְחֶבְרַת בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדֹנֵינוּ׃
נאמן אלוהים אשר קרא אתכם לשותפות עם בנו. הוא מקיים את קריאותיו.
הַמְנַחֵם אֹתָנוּ בְּכָל־לַחֲצֵנוּ עַד־שֶׁנּוּכַל לְנַחֵם הַנִּלְחָצִים בְּכָל־לַחַץ בַּנֶּחָמָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְנֻחָמִים בָּהּ מֵאֵת הָאֱלֹהִים׃
הוא מנחם אותנו בכל צרתנו, כדי שנוכל לנחם אחרים באותה נחמה.
כִּי־כֻלְּכֶם בְּנֵי אֱלֹהִים אַתֶּם עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃
כולכם בני אלוהים באמונה במשיח ישוע.
אֲשֶׁר־בּוֹ לָנוּ הַפִּדְיוֹן בְּדָמוֹ וּסְלִיחַת הַפְּשָׁעִים כְּרֹב חַסְדּוֹ׃
בו יש לנו גאולה בדמו, סליחת עוונותינו.
כִּי הַמָּשִׁיחַ הוּא חַיָּי וְהַמָּוֶת רֶוַח־לִי׃
בשבילי, לחיות זה המשיח ולמות זה רווח. מרכז אחד לשניהם.
כִּי־בוֹ נִבְרָא כֹּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ כֹּל הַנִּרְאֶה וְכֹל אֲשֶׁר־אֵינֶנּוּ נִרְאֶה הֵן כִּסְאוֹת וּמֶמְשָׁלוֹת הֵן שְׂרָרוֹת וְרָשֻׁיּוֹת הַכֹּל נִבְרָא עַל־יָדוֹ וּלְמַעֲנוֹ׃
הכול נברא על ידו ולמענו, ובו הכול עומד.
בַּעֲבוּר זֹאת גַּם־נוֹדֶה תָמִיד לֵאלֹהִים כִּי אַתֶּם בְּקַבֶּלְכֶם מֵאִתָּנוּ דְּבַר שְׁמוּעַת הָאֱלֹהִים לֹא־קִבַּלְתֶּם אוֹתוֹ כִּדְבַר בְּנֵי־אָדָם כִּי אִם־כְּמוֹ־שֶׁהוּא בֶאֱמֶת כִּדְבַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הוּא גַּם־פֹּעֵל בָּכֶם הַמַּאֲמִינִים׃
אנו מודים לאלוהים תמיד, כי כשקיבלתם את דברו, קיבלתם אותו כדברו.
וְהוּא אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וֵאלֹהֵינוּ אָבִינוּ אֲשֶׁר אָהַב אֹתָנוּ וַיִּתֵּן־לָנוּ בְחַסְדּוֹ נֶחָמַת עוֹלָם וְתִקְוָה טוֹבָה׃ הוּא יְנַחֵם אֶת־לְבַבְכֶם וִיכוֹנֵן אֶתְכֶם בְּכָל־דָּבָר וּמַעֲשֶׂה טוֹב׃
אדוננו ואבינו, שאהב אותנו, יתן לכם נחמה נצחית ותקווה טובה.
וְעַתָּה קֹדֶם כָּל־דָּבָר אֲבַקְשָׁה מִכֶּם לָשֵׂאת תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת וְתוֹדוֹת בְּעַד כָּל־בְּנֵי אָדָם׃
התפללו למען כל האנשים, בבקשות, בתחנונים ובהודיה.
וּבַעֲבוּר זֹאת אֶסְבֹּל כָּאֵלֶּה וְלֹא אֵבוֹשׁ כִּי־יוֹדֵעַ אָנֹכִי בְּמִי הֶאֱמַנְתִּי וּמֻבְטָח אָנֹכִי כִּי־הַיְכֹלֶת לוֹ לִשְׁמֹר אֶת־פִּקְדוֹנִי עַד־הַיּוֹם הַהוּא׃
אני יודע במי האמנתי, ובטוח אני שהוא יכול לשמור את מה שהפקדתי בידו.
וּבְכָל־דָּבָר הֱיֵה אַתָּה לְמוֹפֵת בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּהוֹרָאָה צְרוּפָה וְנֶהְדָּרָה׃
בכל דבר היו דוגמה בעשיית הטוב. דוגמה מלמדת בקול רם יותר ממילים.
כֵּן אָחִי אֵהָנֵה־נָּא מִמְּךָ בָּאָדוֹן נַחֶם־נָא אֶת־מֵעַי בָּאָדוֹן׃
הניחו לי ליהנות מכם באדון והרגיעו את לבי.
אַשְׁרֵי נְשֹוּי־פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה׃
אשרי אשר נשוי פשעו וכסוי חטאתו.
כִּי אִם־בַּסָּכָל שֶׁבָּעוֹלָם בָּחַר הָאֵל לְמַעַן בַּיֵּשׁ אֶת־הַחֲכָמִים וּבֶחָלוּשׁ שֶׁבָּעוֹלָם בָּחַר הָאֵל לְמַעַן בַּיֵּשׁ אֶת־הֶחָזָק׃
אלוהים בחר בחלשים שבעולם כדי לבייש את החזקים. חולשה אינה פוסלת.
כִּי כָּל־הַבְטָחוֹת הָאֱלֹהִים כֻּלָּן בּוֹ הָיוּ הֵן וּבוֹ הָיוּ אָמֵן לִכְבוֹד הָאֱלֹהִים עַל־יָדֵינוּ׃
כל הבטחות אלוהים הן כן בו. אין אותיות קטנות בהבטחות.
וְאֵין עוֹד לֹא יְהוּדִי וְלֹא יְוָנִי לֹא עֶבֶד וְלֹא בֶן־חוֹרִין לֹא זָכָר וְלֹא נְקֵבָה כִּי אַתֶּם כֻּלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃
אין עבד ואין בן חורין, אין זכר ואין נקבה, כי כולכם אחד במשיח ישוע.
וְיָאֵר עֵינֵי לְבַבְכֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ אֵיזוֹ הִיא תּוֹחֶלֶת קְרִיאָתוֹ וְאֵיזֶה הוּא עשֶׁר כְּבוֹד נַחֲלָתוֹ בַּקְּדשִׁים׃
שיפקחו עיני לבבכם אל התקווה של קריאתו.
וְאַל־תַּעֲשֹוּ דָבָר בְּדֶרֶךְ מְרִיבָה אוֹ כְּבוֹד שָׁוְא כִּי אִם־בְּשִׁפְלוּת רוּחַ תַּחְשְׁבוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ יוֹתֵר מֵעַצְמוֹ׃
אל תעשו דבר מתוך שאיפה אנוכית. בענווה, ראו את האחרים כטובים מכם.
אֵת אֲשֶׁר לְמַעְלָה יֶהְגֶּה לְבַבְכֶם לֹא אֶת־אֲשֶׁר בָּאָרֶץ׃
שימו לבכם אל הדברים שלמעלה, ולא רק אל אלה שעל הארץ.
כִּי מִי תִקְוָתֵנוּ וּמִי שִׂמְחָתֵנוּ וַעֲטֶרֶת תִּפְאַרְתֵּנוּ הֲלֹא גַם־אַתֶּם לִפְנֵי אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּבוֹאוֹ׃
מה תקוותנו, שמחתנו, עטרת תפארתנו? אתם, העומדים איתן.
אֲבָל נֶאֱמָן הוּא הָאָדוֹן אֲשֶׁר יְחַזֵּק אֶתְכֶם וְיִשְׁמָרְכֶם מִן־הָרָע׃
נאמן יהוה, והוא יחזק אתכם וישמור אתכם מן הרע.
כִּי הַרְגֵּל הַגּוּף יוֹעִיל מְעָט אֲבָל הַחֲסִידוּת תּוֹעִיל לְכָל־דָּבָר וְיֶשׁ־לָהּ הַבְטָחַת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא׃
אימון הגוף מועיל מעט, אבל יראת אלוהים מועילה בכל דבר, לעכשיו ולאחר כך.
וְאֶת־אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ מִמֶּנִּי בִּפְנֵי עֵדִים רַבִּים תַּפְקִידֶנּוּ בִּידֵי אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים אֲשֶׁר־הֵם כְּשֵׁרִים לְלַמֵּד גַּם אֶת־הָאֲחֵרִים׃
הפקידו את אשר שמעתם בידי אנשים נאמנים שיוכלו ללמד גם אחרים. העבירו הלאה.
כִּי הוֹפִיעַ חֶסֶד אֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ אֶת־כָּל־בְּנֵי הָאָדָם׃ וּלְיַסֵּר אֹתָנוּ אֲשֶׁר נְתַעֵב הָרֶשַׁע וְתַאֲוֺת הָעוֹלָם וְנִחְיֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּצְנִיעוּת וּבְצֶדֶק וּבַחֲסִידוּת׃
חסד אלוהים נגלה ומלמד אותנו לומר לא למה שרע ולחיות בחוכמה.
וְלֹא־חָלַק לִבּוֹ בְּהַבְטָחַת הָאֱלֹהִים כַּחֲסַר הָאֱמוּנָה כִּי אִם־הִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ וַיִּתֵּן כָּבוֹד לֵאלֹהִים׃ וַיֵּדַע בְּלֵבָב שָׁלֵם כִּי אֶת־אֲשֶׁר הִבְטִיחַ גַּם־יָכֹל לַעֲשׂוֹתוֹ׃
הוא לא פקפק, אלא התחזק באמונה והיה בטוח לגמרי שאלוהים יכול לעשות זאת.
כִּי לֹא־חָשַׁבְתִּי לָדַעַת בְּתוֹכְכֶם דָּבָר בִּלְתִּי אִם־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְהוּא הַנִּצְלָב׃
החלטתי לא לדעת בקרבכם דבר מלבד ישוע המשיח, ואותו צלוב. בחרו את המרכז שלכם.
אֲבָל תּוֹדוֹת לֵאלֹהִים הַנֹּתֵן לָנוּ בְכָל־עֵת נִצָּחוֹן בַּמָּשִׁיחַ וּמֵפִיץ עַל־יָדֵינוּ אֶת־רֵיחַ דַּעְתּוֹ בְּכָל־מָקוֹם׃
תודה לאלוהים, המוליך אותנו תמיד בתהלוכת ניצחון במשיח.
וְיַעַן כִּי־בָנִים אַתֶּם שָׁלַח הָאֱלֹהִים בִּלְבַבְכֶם אֶת־רוּחַ בְּנוֹ הַקּוֹרֵא אַבָּא אָבִינוּ׃
אלוהים שלח את רוח בנו אל לבבותינו, קוראת אבא, אבינו. לשון של משפחה.
אֲבָל־הָאֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים בְּרֹב אַהֲבָתוֹ אֲשֶׁר אָהַב אֹתָנוּ׃
אלוהים עשיר ברחמים, ובגלל אהבתו הגדולה לא כלינו.
כָּל־אֶחָד אַל־יִדְאַג לַאֲשֶׁר־לוֹ לְבַדּוֹ כִּי אִם־גַּם לַאֲשֶׁר לַחֲבֵרוֹ׃
אל תביטו רק אל טובתכם, אלא גם אל טובת אחרים.
לָכֵן אַתֶּם כִּבְחִירֵי הָאֱלֹהִים הַקְּדשִׁים וְהַחֲבִיבִים לִבְשׁוּ הֲמוֹן רַחֲמִים וּנְדִיבוּת וּנְמִיכוּת רוּחַ וַעֲנָוָה וְאֶרֶךְ אַפָּיִם׃
לבשו רחמים, חסד, ענווה, עדינות וארך רוח, כבחירי אלוהים.
וְאֶתְכֶם יַרְבֶּה וְיוֹתִיר הָאָדוֹן לְאַהֲבָה אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וּלְאַהֲבָה כָּל־אָדָם כַּאֲשֶׁר גַּם־אֲנַחְנוּ אֹהֲבִים אֶתְכֶם׃
שירבה האדון ויגדיל את אהבתכם זה לזה ולכולם.
וְהָאָדוֹן הוּא יְיַשֵּׁר אֶת־לְבַבְכֶם לְאַהֲבַת הָאֱלֹהִים וּלְסַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ׃
שיכוון האדון את לבבכם אל אהבת אלוהים ואל סבלנות מתמדת.
אֲבָל מִי שֶׁלֹּא יְפַרְנֵס אֶת־קְרוֹבָיו וּבְיוֹתֵר אֶת־בְּנֵי בֵיתוֹ כָּפַר בָּאֱמוּנָה וְהוּא גָרוּעַ מֵאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַאֲמִין׃
מי שאינו דואג לבני ביתו כפר באמונה. דאגה היא אמונה בפעולה.
אִם־לֹא נַאֲמִין הִנֵּה הוּא קַיָּם בֶּאֱמוּנָתוֹ כִּי לְכַחֵשׁ בְּעַצְמוֹ לֹא יוּכָל׃
אם אנו חסרי אמונה, הוא נשאר נאמן, כי אינו יכול להכחיש את עצמו.
אָז לֹא בִגְלַל מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה אֲשֶׁר עָשִׂינוּ הוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ כִּי אִם־מִתּוֹךְ חַסְדּוֹ עַל־יְדֵי טְבִילַת הַתּוֹלָדָה הַשְּׁנִיָּה וְחִדּוּשׁ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃
הוא הושיע אותנו, לא בגלל מעשי צדק שעשינו, אלא בגלל רחמיו.
לָכֵן אַחֲרֵי נִצְדַּקְנוּ בָאֱמוּנָה שָׁלוֹם לָנוּ עִם־הָאֱלֹהִים בַּאֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃
משהצטדקנו באמונה, יש לנו שלום עם אלוהים.
לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־תִהְיֶה אֱמוּנַתְכֶם בְּחָכְמַת בְּנֵי אָדָם כִּי אִם־בִּגְבוּרַת אֱלֹהִים׃
אמונתכם לא תנוח על חכמת אדם אלא על כוחו של אלוהים.
יַעַן אֲשֶׁר לֹא־נוּכַל אֲנַחְנוּ לָדִין דִּין מֵעַצְמֵנוּ כִּי יְכָלְתֵּנוּ מֵאֵת הָאֱלֹהִים הִיא׃
כשרוננו מאת אלוהים. אנחנו לא מספיקים בעצמנו, ואין צורך שנספיק.
וְעַתָּה עִמְדוּ־נָא בַחֵרוּת אֲשֶׁר שִׁחְרֵר אֹתָנוּ הַמָּשִׁיחַ וְאַל־תָּשׁוּבוּ לְהִלָּכֵד בְּעֹל הָעַבְדוּת׃
עמדו איתנים בחירות שנתן לכם המשיח, ואל תיקשרו שוב.
כִּי־בַחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה וְלֹא מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת כִּי־מַתַּת אֱלֹהִים הִיא׃
בחסד נושעתם באמונה, וזו מתנה. לא שכר.
כִּי הָרוּחַ הַהִיא אֲשֶׁר הָיְתָה בַּמָּשִׁיחַ תְּהִי גַּם־בָּכֶם׃
יהי בכם אותו הלך רוח שהיה גם במשיח ישוע.
וְתִשְׂאוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְתִסְלְחוּ בִּהְיוֹת לָכֶם רִיב אִישׁ עִם־אָחִיו כַּאֲשֶׁר הַמָּשִׁיחַ סָלַח לָכֶם כֵּן תִּסְלְחוּ גַּם־אַתֶּם׃
סבלו זה את זה וסלחו על כל תרעומת שיש לכם. סלחו כפי שהאדון סלח לכם.
וְתִשְׁתַּדְּלוּ לָשֶׁבֶת בְּנַחַת וְתַעֲשֹוּ אִישׁ מְלַאכְתּוֹ בַּעֲמַל יְדֵיכֶם כַּאֲשֶׁר צִוִּינוּ אֶתְכֶם׃
שימו לכם למטרה לחיות חיים שקטים, לטפל בענייניכם ולעבוד בידיכם.
וְאַתֶּם אֶחָי אַל־תִּלְאוּ בַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב׃
לעולם אל תתעייפו מעשיית הטוב.
וְאַף־אָמְנָם יִתְרוֹן גָּדוֹל הִיא הַחֲסִידוּת עִם־לֵב שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ׃
יראת אלוהים עם הסתפקות במה שיש היא רווח גדול. שני דברים יחד, לא אחד.
הֱיֵה שָׁקוּד לְהִתְיַצֵּב נֶאֱמָן לִפְנֵי אֱלֹהִים וּכְפֹעֵל אֲשֶׁר לֹא־יֵבוֹשׁ הַמְחַלֵּק עַל־נָכוֹן דְּבַר הָאֱמֶת׃
השתדלו להציג את עצמכם כמקובלים, פועל שאין לו במה להתבייש.
וְלֹא־זֹאת בִּלְבָד כִּי אַף־נִתְהַלֵּל בַּצָּרוֹת יַעַן אֲשֶׁר יָדַעְנוּ כִּי־הַצָּרָה מְבִיאָה לִידֵי סַבְלָנוּת׃ וְהַסַּבְלָנוּת לִידֵי עֲמִידָה בְנִסָּיוֹן וְהָעֲמִידָה בְנִסָּיוֹן לִידֵי תִקְוָה׃
צרה יוצרת סבלנות, סבלנות יוצרת אופי, ואופי יוצר תקווה.
אֶלָּא כַכָּתוּב אֲשֶׁר־עַיִן לֹא רָאֲתָה וְאֹזֶן לֹא שָׁמְעָה וְלֹא עָלָה עַל־לֵב אֱנוֹשׁ אֵת אֲשֶׁר־הֵכִין הָאֱלֹהִים לְאֹהֲבָיו׃
עין לא ראתה ואוזן לא שמעה את אשר הכין אלוהים לאוהביו.
כִּי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָמַר וַיֹּפַע אוֹר מֵחשֶׁךְ הוּא הוֹפִיעַ בְּלִבֵּנוּ לְהָפִיץ אוֹר דַּעַת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּפְנֵי הַמָּשִׁיחַ׃
האלוהים שאמר יאיר אור מחושך האיר בלבבותינו.
כִּי אַתֶּם אַחַי לַחֵרוּת נִקְרֵאתֶם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִהְיֶה הַחֵרוּת תֹּאֲנָה לַבָּשָׂר אֶלָּא שֶׁתַּעַבְדוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה׃
לחירות נקראתם. השתמשו בה כדי לשרת זה את זה באהבה.
כִּי־פֹעַל אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ נִבְרָאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲשֶׁר הֵכִין הָאֱלֹהִים מִקֶּדֶם לְמַעַן נִתְהַלֵּךְ בָּהֶם׃
אנחנו מעשה ידי אלוהים, שנבראנו למעשים טובים שהכין לנו ללכת בהם.
כִּי הָאֱלֹהִים הוּא הַפֹּעֵל בָּכֶם גַּם־לַחְפֹּץ גַּם־לִפְעֹל כְּפִי רְצוֹנוֹ׃
אלוהים הוא הפועל בכם, גם לרצות וגם לעשות, לרצונו הטוב.
וְעַל־כָּל־אֵלֶּה לִבְשׁוּ הָאַהֲבָה הִיא אֲגֻדַּת הַשְּׁלֵמוּת׃
מעל כל אלה לבשו אהבה, הקושרת הכול בהרמוניה.
וְעַל־דְּבַר הַיְשֵׁנִים אֶחָי לֹא־נְכַחֵד מִכֶּם דָּבָר לְמַעַן לֹא תֵעָצְבוּ כַּאֲחֵרִים אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם תִּקְוָה׃
אל תתאבלו כאנשים שאין להם תקווה. אבל עם תקווה הוא עדיין אבל.
וְעַל־כֵּן אִם־יֵשׁ לָנוּ מָזוֹן וּכְסוּת נִסְתַּפְּקָה בָּהֶם׃
אם יש לנו מזון וכסות, בהם נסתפק.
כִּי כָּל־הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים גַּם־מוֹעִיל לְהוֹרֹת וּלְהוֹכִיחַ וּלְיַשֵּׁר וּלְיַסֵּר בַּצֶּדֶק׃
כל הכתוב נשם מפי אלוהים ומועיל ללמד ולהעמיד דברים על מקומם.
וְהַתִּקְוָה הִיא לֹא תָבִישׁ כִּי הוּצְקָה בִּלְבָבֵנוּ אַהֲבַת אֵל עַל־יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַנִּתָּן לָנוּ׃
התקווה אינה מאכזבת, כי אהבת אלוהים נשפכה בלבנו.
אֲנִי נָטַעְתִּי וְאַפּוֹלוֹס הִשְׁקָה אֲבָל הָאֱלֹהִים הוּא הִצְמִיחַ׃
אני נטעתי, אפולוס השקה, אבל אלוהים הצמיח. עשו את חלקכם והשאירו את הצמיחה.
אֲבָל יֶשׁ־לָנוּ הָאוֹצָר הַזֶּה בִּכְלֵי חֶרֶשׂ לְמַעַן אֲשֶׁר־תִּהְיֶה הַגְּבוּרָה הַיְתֵרָה לֵאלֹהִים וְלֹא מֵאִתָּנוּ׃
יש לנו את האוצר הזה בכלי חרס. כלים רגילים יכולים לשאת דברים קדושים.
כִּי כָל־הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בְּמִצְוָה אֶחָת וְהִיא וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ׃
כל התורה מתקיימת בדבר אחד: ואהבת לרעך כמוך.
כִּי הוּא שְׁלוֹמֵנוּ אֲשֶׁר עָשָׂה הַשְּׁנַיִם לְאֶחָד וְהָרַס מְחִצַּת הַגָּדֵר׃
כי הוא עצמו שלומנו, אשר עשה את שניהם אחד והרס את החומה.
עֲשֹוּ כָּל־דָּבָר בְּלֹא תְלֻנּוֹת וּבְלֹא מְזִמּוֹת׃
עשו הכול בלי תלונה ובלי ויכוח. שימו לב לטון.
וְיִשְׁלֹט בִּלְבַבְכֶם שְׁלוֹם הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־נִקְרֵאתֶם לוֹ בְּגוּף אֶחָד וְזִבְחוּ תּוֹדָה׃
ושלום המשיח ישלוט בלבבותיכם, והיו אסירי תודה.
עַל־כֵּן נַחֲמוּ זֶה אֶת־זֶה וּבְנוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו כַּאֲשֶׁר גַּם־עֲשִׂיתֶם׃
עודדו זה את זה ובנו זה את זה. המשיכו בכך.
כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל־הָרָעוֹת אַהֲבַת הַכֶּסֶף וְיֵשׁ אֲשֶׁר עָרְגוּ לוֹ וַיָּסוּרוּ מִן־הָאֱמוּנָה וַיַּעֲצִיבוּ אֶת־נַפְשָׁם בְּמַכְאֹבִים רַבִּים׃
אהבת הכסף היא שורש לכל רע. אהבתו, לא הכסף עצמו.
הַכְרֵז אֶת־הַדָּבָר וְהַתְמֵד בֵּין בְּעִתּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְעִתּוֹ הוֹכַח וּגְעַר וְהַזְהֵר בְּכָל־אֹרֶךְ־רוּחַ וְהוֹרָאָה׃
הכריזו את הדבר, היו מוכנים בעת רצון ושלא בעת רצון.
אֲבָל בָּזֹאת הוֹדִיעַ הָאֱלֹהִים אֶת־אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ כִּי הַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ בִּהְיוֹתֵנוּ עוֹד חַטָּאִים׃
אלוהים הראה את אהבתו בכך: בעודנו חוטאים, המשיח מת בעדנו.
כִּי עֹזְרֵי אֵל אֲנָחְנוּ וְאַתֶּם שְׂדֵה אֱלֹהִים וּבִנְיַן אֱלֹהִים אַתֶּם׃
אנחנו שותפים לעבודה עם אלוהים. אתם שדהו ובניינו.
נִלְחָצִים אֲנַחְנוּ בַּכֹּל וְלֹא נִדְכָּאִים דֹּאֲגִים וְלֹא נוֹאָשִׁים׃ נִרְדָּפִים וְלֹא נְטוּשִׁים מֻשְׁלָכִים וְלֹא אֹבְדִים׃
לחוצים אך לא מרוסקים, נבוכים אך לא בייאוש, מופלים אך לא מנוצחים.
וְהִנְנִי אֹמֵר הִתְהַלְּכוּ בָּרוּחַ וְלֹא תְמַלְאוּ אֶת־תַּאֲוֺת הַבָּשָׂר׃
לכו ברוח, ולא תמלאו את תאוות הבשר.
לָכֵן אֵינְכֶם עוֹד גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים כִּי אַתֶּם בְּנֵי־עִיר אַחַת עִם־הַקְּדשִׁים וּבְנֵי בֵּית אֱלֹהִים׃
אינכם עוד זרים ותושבים, אלא אזרחים יחד ובני בית.
וְגַם עוֹדֶנִּי חשֵׁב אֶת כֻּלָּן לְחֶסְרוֹן לְעֻמַּת מַעֲלַת יְדִיעַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדֹנִי אֲשֶׁר בַּעֲבוּרוֹ חִסַּרְתִּי אֶת־נַפְשִׁי מִכָּל־אֵלֶּה וָאֶחְשְׁבֵם לִסְחִי לְהַרְוִיחַ אֶת־הַמָּשִׁיחַ וּלְהִמָּצֵא בוֹ׃
אני מחשיב הכול הפסד לעומת הכרת המשיח. זה שער חליפין חזק.
דְּבַר הָאָדוֹן יִשְׁכֹּן בְּקִרְבְּכֶם בְּשֶׁפַע רַב בְּכָל־חָכְמָה וּתְלַמְּדוּ וּתְעוֹרְרוּ אֶת־נַפְשְׁכֶם בִּתְהִלּוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְשִׁירוֹת רוּחָנִיּוֹת וְשִׁירוּ לַיהוָֹה בִּנְעִימָה בִּלְבַבְכֶם׃
דבר המשיח ישכון בכם בשפע, מלמד ושר בהודיה.
הֱיוּ שְׂמֵחִים בְּכָל־עֵת׃ הַתְמִידוּ בַּתְּפִלָּה׃ הוֹדוּ עַל־הַכֹּל כִּי־זֶה רְצוֹן הָאֱלֹהִים אֲלֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃
שמחו תמיד, התפללו ללא הפסק והודו בכל מצב.
הִלָּחֵם הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה שֶׁל־הָאֱמוּנָה וֶאֱחֹז חַיֵּי עוֹלָמִים אֲשֶׁר נִקְרֵאתָ לָהֶם וְהוֹדֵיתָ הוֹדָאָה יָפָה בִּפְנֵי עֵדִים רַבִּים׃
היאבקו את מאבק האמונה הטוב ואחזו בחיי הנצח שאליהם נקראתם.
הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחָמְתִּי אֶת־הַמְּרוּצָה הִשְׁלַמְתִּי אֶת־הָאֱמוּנָה שָׁמָרְתִּי׃
את המלחמה הטובה נלחמתי, את המרוץ סיימתי, את האמונה שמרתי.
אֲבָל הַתּוֹרָה נִכְנְסָה לְמַעַן יִרְבֶּה הַפָּשַׁע וּבַאֲשֶׁר רָבָה הַחֵטְא עָדַף מִמֶּנּוּ הֶחָסֶד׃
במקום שהחטא רבה, החסד גבר עוד יותר. החסד אינו במיעוט.
הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי הֵיכַל אֱלֹהִים אַתֶּם וְרוּחַ אֱלֹהִים שֹׁכֵן בְּקִרְבְּכֶם׃
אתם היכל אלוהים, ורוחו שוכנת בכם. התייחסו לבית בזהירות.
וּבַעֲבוּר זֹאת לֹא נֵחָת וְאַף אִם־יִכְלֶה בָנוּ הָאָדָם הַחִיצוֹן הִנֵּה הָאָדָם הַפְּנִימִי יִתְחַדֵּשׁ יוֹם יוֹם׃
אף שהחוץ מתבלה, הפנים מתחדש יום יום.
וּפְרִי הָרוּחַ אַהֲבָה שִׂמְחָה וְשָׁלוֹם אֹרֶךְ רוּחַ וּנְדִיבוּת וְחֶסֶד וֶאֱמוּנָה׃ וַעֲנָוָה וּפְרִישׁוּת אֵין־תּוֹרָה לְנֶגֶד עֹשֵׂי אֵלֶּה׃
פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, חסד, טוב, אמונה, עדינות וריסון עצמי.
לָתֵת לָכֶם לְפִי־עשֶׁר כְּבוֹדוֹ לְהִתְחַזֵּק בִּגְבוּרָה עַל־יְדֵי רוּחוֹ בָּאָדָם הַפְּנִימִי׃ שֶׁיִּשְׁכֹּן הַמָּשִׁיחַ בִּלְבַבְכֶם בָּאֱמוּנָה וִהְיִיתֶם מְשֹׁרָשִׁים וּמְיֻסָּדִים בְּאַהֲבָה׃
שתתחזקו באדם הפנימי, והמשיח שוכן בלבכם.
אַחַי אֵינֶנִּי חשֵׁב כִּי כְבָר הִשַּׂגְתִּי אַךְ־אַחַת דִּבַּרְתִּי כִּי־שֹׁכֵחַ אֲנִי אֶת־אֲשֶׁר מֵאַחֲרַי וְאֶשְׁתַּטֵּחַ אֶל־אֲשֶׁר לְפָנָי׃ וְאֶרְדֹּף אֶת־מַטְּרַת שְׂכַר הַנִּצָּחוֹן אֲשֶׁר הוּא בִּקְרִיאָה שֶׁל־מַעְלָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃
אני שוכח את אשר מאחורי ונמתח אל אשר לפני, ורודף אל המטרה.
וְכֹל אֲשֶׁר־תַּעֲשֹוּ הֵן בְּמִלִּין הֵן בְּפֹעַל עֲשֹוּ בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְהוֹדוּ לֵאלֹהִים אָבִינוּ עַל־יָדוֹ׃
כל אשר תעשו, בדבר או במעשה, עשו הכול בשם האדון, בהודיה.
בַּחֲנוּ כָּל־דָּבָר וּבַטּוֹב אֱחֹזוּ׃
בחנו הכול ואחזו בטוב.
אֶת־עֲשִׁירֵי הָעוֹלָם הַזֶּה תְּצַוֶּה שֶׁלֹּא יָרוּם לְבָבָם גַּם לֹא־יִבְטְחוּ בָּעשֶׁר הַבּוֹגֵד כִּי אִם־בֵּאלֹהִים חַיִּים הַמְסַפֵּק לָנוּ דַּי וְהוֹתֵר לִשְׂבֹּעַ׃
אל תתגאו ואל תשימו תקווה בעושר, אלא באלוהים, הנותן בשפע.
אֲבָל הָאָדוֹן הוּא עֲזָרַנִי וְחִזְּקַנִי לְמַעַן תֻּשְׁלַם עַל־יָדִי הַבְּשׂוֹרָה וְיִשְׁמָעוּהָ כָּל־הַגּוֹיִם וָאֶנָּצֵל מִפִּי אַרְיֵה׃
האדון עמד לימיני ונתן לי כוח, כדי שהבשורה תימסר במלואה.
לָכֵן נִקְבַּרְנוּ אִתּוֹ בַּטְּבִילָה לַמָּוֶת לְמַעַן כַּאֲשֶׁר נֵעוֹר הַמָּשִׁיחַ מִן־הַמֵּתִים בִּכְבוֹד הָאָב כֵּן נִתְהַלֵּךְ גַּם־אֲנַחְנוּ בְּחַיִּים מְחֻדָּשִׁים׃
נקברנו עמו כדי שנלך בחיים חדשים.
הִנֵּה סוֹף דָּבָר שֶׁלֹּא יְבֻקַּשׁ מִן־הַסֹּכְנִים כִּי אִם־לְהִמָּצֵא נֶאֱמָנִים׃
מהמנהל נדרש שיימצא נאמן. נאמנות היא התפקיד כולו.
כִּי לַחֲצֵנוּ אֲשֶׁר הוּא קַל וְאַךְ לָרָגַע יָבִיא לָנוּ כְּבוֹד עוֹלָמִים גָּדוֹל וָרָב עַד־לִמְאֹד׃
צרתנו הקלה והרגעית מפיקה כבוד שמכריע את הכול.
אִם־נִחְיֶה בָרוּחַ נִתְהַלְּכָה גַּם־בָּרוּחַ׃
אם אנו חיים ברוח, נלך גם ברוח. שמרו על שניהם יחד.
וְלוֹ אֲשֶׁר יָכֹל לְהַרְבּוֹת גְּמוּלָיו עָלֵינוּ יוֹתֵר מִכָּל־מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ לְפִי הַכֹּחַ הַפֹּעֵל בְּקִרְבֵּנוּ׃
הוא יכול לעשות הרבה יותר ממה שאנו מבקשים או מדמיינים, בכוח הפועל בנו.
כִּי אֶזְרָחוּתֵנוּ בַּשָּׁמַיִם הִיא וּמִשָּׁם מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לְמוֹשִׁיעֵנוּ אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃
אזרחותנו בשמיים, ומשם אנו מחכים למושיע.
אַתֶּן הַנָּשִׁים הִכָּנַעְנָה לְבַעֲלֵיכֶן כָּרָאוּי בַּאֲדֹנֵינוּ׃ אַתֶּם הָאֲנָשִׁים אֶהֱבוּ אֶת־נְשֵׁיכֶם וְאַל־תִּתְמַרְמְרוּ אֲלֵיהֶן׃
נשים ובעלים, דאגו זה לזה, ואל תניחו למרירות לצמוח בבית.
וְיִגְמְלוּ טוֹב וְיַעְשִׁירוּ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים לָתֵת מֵהוֹנָם וְלַעֲזֹר לְזוּלָתָם׃
היו עשירים במעשים טובים, נדיבים ומוכנים לחלוק.
כִּי־שְׂכַר הַחֵטְא הוּא הַמָּוֶת וּמַתְּנַת חֶסֶד אֱלֹהִים הִיא חַיֵּי הָעוֹלָם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ׃
החטא משלם שכר, אבל אלוהים נותן מתנה חינם: חיי עולם.
כִּי מַלְכוּת הָאֱלֹהִים אֵינֶנָּה בִּדְבַר שְׂפָתָיִם כִּי אִם־בַּגְּבוּרָה׃
מלכות אלוהים אינה בדברים אלא בכוח.
אֲשֶׁר לֹא נַבִּיט אֶל־הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים כִּי אִם־אֶל־אֲשֶׁר אֵינָם נִרְאִים כִּי הַנִּרְאִים לְשָׁעָה הֵמָּה וַאֲשֶׁר אֵינָם נִרְאִים הֵם לְעוֹלָם׃
איננו מביטים אל הנראה אלא אל הבלתי נראה. הנראה הוא זמני.
שְׂאוּ אִישׁ אֶת־מַשָּׂא רֵעֵהוּ בְּזֹאת תְּמַלְאוּ אֶת־תּוֹרַת הַמָּשִׁיחַ׃
שאו איש את משא רעהו, וכך תקיימו את תורת המשיח.
בְּכָל־נְמִיכוּת וַעֲנָוָה וּבְאֹרֶךְ רוּחַ לָשֵׂאת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה׃
היו ענווים ועדינים, ארוכי רוח, סובלים זה את זה באהבה.
שִׂמְחוּ בַאֲדֹנֵינוּ בְּכָל־עֵת וְעוֹד הַפַּעַם אֹמֵר אֲנִי שְׂמָחוּ׃
שמחו באדון תמיד. אומר שוב: שמחו.
הָאָבוֹת אַל־תַּרְגִּיזוּ אֶת־בְּנֵיכֶם פֶּן־יֵחָתּוּ׃
הורים, אל תמרמרו את ילדיכם, פן יתייאשו.
כִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲנִי פֹעֵל לֹא יָדַעְתִּי כִּי אֵינֶנִּי עֹשֶׂה אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי רֹצֶה בּוֹ כִּי אִם־אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי אֹתוֹ אֲנִי עֹשֶׂה׃
איני מבין את מעשיי. את אשר אני רוצה איני עושה. גם פאולוס הכיר זאת.
וְהָאֱלֹהִים הֵעִיר גַּם אֶת־אֲדֹנֵינוּ וְיָעִיר גַּם־אֶתְכֶם בִּגְבוּרָתוֹ׃
אלוהים הקים את האדון ויקים גם אותנו בכוחו. הגוף חשוב לו.
כִּי בֶאֱמוּנָה נִתְהַלֵּךְ וְלֹא בִּרְאוּת עֵינָיִם׃
אנו הולכים באמונה, לא בראייה. יש צעדים שנעשים בחושך.
אַל־תִּתְעוּ לֹא־יִתֵּן אֱלֹהִים לְהָתֵל בּוֹ כִּי מַה־שֶּׁזֹּרֵעַ הָאָדָם אֹתוֹ יִקְצֹר׃
כל אשר יזרע האדם, אותו יקצור. זרעים הם כנים.
כִּי אִם־נְדַבֵּר הָאֱמֶת בְּאַהֲבָה וְנִגְדְּלָה בְכָל־דָּבָר לוֹ לַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא הָרֹאשׁ׃
דברו אמת באהבה, וגדלו בכל דבר אליו.
עַנְוַת רוּחֲכֶם תִּוָּדַע לְכָל־אִישׁ קָרֹב הוּא הָאָדוֹן׃
עדינותכם תהיה גלויה לכול. האדון קרוב.
כָּל־אֲשֶׁר תַּעֲשֹוּ עֲשֹוּ בְּכָל־נַפְשְׁכֶם כְּמוֹ לַיהוָֹה וְלֹא לִבְנֵי־אָדָם׃
כל אשר תעשו, עשו אותו בכל לבבכם, כמי שעובד למען האדון.
כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר־בִּי בִּבְשָׂרִי לֹא יֵשֵׁב טוֹב הֵן הָרָצוֹן יֵשׁ עִמָּדִי אֲבָל עֲשׂוֹת הַטּוֹב לֹא מָצָאתִי׃
אני יודע שאין בי עצמי דבר טוב. הרצון קיים, העשייה היא הבעיה.
אוֹ הֲלֹא־יְדַעְתֶּם כִּי גוּפְכֶם הוּא הֵיכַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַשֹּׁכֵן בְּקִרְבְּכֶם אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְכִי לֹא־לְעַצְמְכֶם אַתֶּם׃ כִּי בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם עַל־כֵּן כַּבְּדוּ אֶת־הָאֱלֹהִים בְּגוּפְכֶם וּבְרוּחֲכֶם אֲשֶׁר לֵאלֹהִים הֵמָּה׃
גופכם הוא היכל רוח הקודש. נקניתם במחיר, לכן כבדו בו את אלוהים.
כִּי־אַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ דֹּחֶקֶת אֹתָנוּ בִּהְיוֹתֵנוּ דָנִים אֲשֶׁר אִם־מֵת אֶחָד בְּעַד כֻּלָּם כֻּלָּם מֵתוּ׃
אהבת המשיח לוחצת בנו. אהבה היא מנוע טוב יותר מחובה.
וַאֲנַחְנוּ אַל־נִלְאֶה בַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב כִּי־נִקְצֹר בְּעִתּוֹ אִם־לֹא נִרְפֶּה׃
אל תתעייפו מעשיית טוב. בעתו נקצור אם לא נתייאש.
רִגְזוּ וְאַל־תֶּחֱטָאוּ אַל־תִּשְׁקַע הַחַמָּה עַל־רָגְזְכֶם׃
אל תניחו לשמש לשקוע על כעסכם. טפלו בו לפני שאתם ישנים.
אַל־תִּדְאָגוּ כִּי אִם־בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים עִם־תּוֹדָה תּוֹדִיעוּ בְכָל־דָּבָר אֶת־מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם לֵאלֹהֵינוּ׃
אל תדאגו לכלום. במקום זה, התפללו על הכול בהודיה.
הַתְמִידוּ בַּתְּפִלָּה וְשִׁקְדוּ־בָהּ בְּתוֹדָה׃
התמידו בתפילה, ערים בה בהודיה.
כִּי אֵינֶנִּי עֹשֶׂה הַטּוֹב אֲשֶׁר־אֲנִי רֹצֶה בּוֹ כִּי אִם־הָרַע אֲשֶׁר אֵינֶנִּי רֹצֶה בּוֹ אוֹתוֹ אֲנִי עֹשֶׂה׃
את הטוב שאני רוצה איני עושה, ואת הרע ששונא אני סופו שאני עושה. כנה ושכיח.
הָאִישׁ יְקַיֵּם חוֹבַת הָעוֹנָה לְאִשְׁתּוֹ וּכְמוֹ־כֵן הָאִשָּׁה לְבַעְלָהּ׃ הָאִשָּׁה אֵינֶנָּה שֹׁלֶטֶת עַל־גּוּפָהּ כִּי אִם־בַּעְלָהּ וּכְמוֹ־כֵן גַּם־הָאִישׁ אֵינֶנּוּ שֹׁלֵט עַל־גּוּפוֹ כִּי אִם־אִשְׁתּוֹ׃
נשואים שייכים זה לזה. תנו ואל תמנעו.
וּבְכֵן מִי שֶׁהוּא בַמָּשִׁיחַ בְּרִיאָה חֲדָשָׁה הוּא הַיְשָׁנוֹת עָבָרוּ וְהִנֵּה הַכֹּל נִהְיָה לְחָדָשׁ׃
אם אדם במשיח, הוא בריאה חדשה. הישן עבר.
לָכֵן כַּאֲשֶׁר הָעֵת בְּיָדֵנוּ נַעֲשֶׂה־נָּא אֶת־הַטּוֹב עִם־כָּל־אָדָם וּבְיוֹתֵר עִם־בְּנֵי אֱמוּנָתֵנוּ׃
בהזדמנות שיש לנו, נעשה טוב לכול, ובמיוחד לבני משפחת האמונה.
כָּל־דְּבַר נִבּוּל לֹא־יֵצֵא מִפִּיכֶם כִּי אִם־הַטּוֹב וְהַמּוֹעִיל לִבְנוֹת לְפִי הַצֹּרֶךְ לְמַעַן יִתֵּן חֵן לְשֹׁמְעָיו׃
אל יצא דיבור רע מפיכם, אלא רק מה שבונה אנשים.
וּשְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל־שֵׂכֶל יִנְצֹר אֶת־לְבַבְכֶם וְאֶת־מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃
שלום אלוהים, העולה על כל בינה, ישמור את לבבכם ואת מחשבותיכם.
וּבְכֵן מֹצֵא־אֲנִי בִי זֶה הַחֹק אָנֹכִי רֹצֶה לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְדָבַק־בִּי הָרָע׃
אני מוצא את הכלל הזה: כשאני רוצה לעשות טוב, הרע נמצא שם איתי.
כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַאֲמִין מְקֻדָּשׁ הוּא בָּאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מַאֲמֶנֶת מְקֻדֶּשֶׁת הִיא בָּאִישׁ שֶׁאִם־לֹא כֵן יִהְיוּ בְנֵיכֶם טְמֵאִים אָמְנָם עַתָּה קְדוֹשִׁים הֵמָּה׃
בן הזוג המאמין מקדש את הבית. חיים נאמנים אחד מברכים בית שלם.
לָכֵן מְלִיצֵי הַמָּשִׁיחַ אֲנַחְנוּ וּכְאִלּוּ הָאֱלֹהִים מַזְהִיר אֶתְכֶם עַל־יָדֵנוּ נְבַקֵּשׁ מִכֶּם בְּעַד הַמָּשִׁיחַ הִתְרַצּוּ־נָא אֶל־הָאֱלֹהִים׃
אנו שגרירי המשיח. אתם מייצגים משהו גדול מעצמכם.
וְאָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵהִתְהַלֵּל זוּלָתִי בִּצְלָב אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר־בּוֹ הָעוֹלָם נִצְלַב־לִי וַאֲנִי נִצְלָב לָעוֹלָם׃
חלילה לי להתפאר אלא בצלב אדוננו ישוע המשיח.
וִהְיוּ טוֹבִים אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ וְרַחֲמָנִים וְסֹלְחִים אִישׁ לְאָחִיו כַּאֲשֶׁר סָלַח לָכֶם הָאֱלֹהִים בַּמָּשִׁיחַ׃
היו טובים ורכי לב, סולחים זה לזה כפי שאלוהים סלח לכם.
וּבְכֵן אַחַי כָּל־אֲשֶׁר הוּא אֱמֶת וְנִכְבָּד וְיָשָׁר וְטָהוֹר וְנָעִים וַאֲשֶׁר שָׁמְעוֹ טוֹב כָּל־מַעֲשֵׂה צֶדֶק כָּל־מַעֲשֵׂה שֶׁבַח עַל־אֵלֶּה תָּשִׂימוּ לְבַבְכֶם׃
כל אשר אמת, נכבד, ישר, טהור, נעים ומהולל, בדברים האלה הרהרו.
אוֹי־לִי הָאָדָם הָאֻמְלָל מִי יַצִּילֵנִי מִגּוּף הַמָּוֶת הַזֶּה׃
אדם אומלל אני. מי יציל אותי מגוף המוות הזה?
רַק יִתְהַלֵּךְ אִישׁ אִישׁ כְּפִי מַה־שֶּׁחָלַק לוֹ הָאֱלֹהִים וּכְפִי מַה־שֶּׁקָּרָא אֹתוֹ הָאָדוֹן וְכֵן־מְתַקֵּן אָנֹכִי בְּכָל־הַקְּהִלּוֹת׃
כל אחד ילך בקריאה שהייתה לו כשאלוהים קרא לו.
כִּי הוּא אוֹמֵר בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ הִנֵּה עַתָּה עֵת רָצוֹן הִנֵּה עַתָּה יוֹם יְשׁוּעָה׃
הנה עת רצון. הנה יום ישועה. היום נחשב.
וְהִתְהַלְּכוּ בְּאַהֲבָה כַּאֲשֶׁר גַּם־הַמָּשִׁיחַ אָהַב אֹתָנוּ וְהִקְרִיב אֶת־נַפְשׁוֹ בַּעֲדֵנוּ לְקָרְבָּן וָזֶבַח לֵאלֹהִים לְרֵיחַ נִיחוֹחַ׃
לכו באהבה, כשם שהמשיח אהב אותנו ונתן את עצמו בעדנו.
אֲשֶׁר לְמַדְתֶּם וְקִבַּלְתֶּם וּשְׁמַעְתֶּם וּרְאִיתֶם בִּי אֶת־אֵלֶּה תַעֲשֹוּ וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם יִהְיֶה עִמָּכֶם׃
כל אשר למדתם וקיבלתם, קיימו אותו, ואלוהי השלום יהיה עמכם.
אוֹדֶה לֵאלֹהִים בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדֹנֵינוּ לָכֵן בְּשִׂכְלִי הִנְנִי עֶבֶד לְתוֹרַת הָאֱלֹהִים וּבִבְשָׂרִי אֲנִי עֶבֶד לְתוֹרַת הַחֵטְא׃
תודה לאלוהים, ההצלה באה באמצעות ישוע המשיח. לתשובה יש שם.
וְלַחַלָּשִׁים הָיִיתִי כְחַלָּשׁ לִקְנוֹת אֶת־הַחַלָּשִׁים הַכֹּל לְכֻלָּם נִהְיֵיתִי לְמַעַן בְּכָל־דֶּרֶךְ אוֹשִׁיעַ אֲחָדִים׃
הייתי הכול לכול, כדי שבכל דרך אושיע כמה.
כִּי־יֹדְעִים אַתֶּם אֶת־חֶסֶד אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּי בִּהְיוֹתוֹ עָשִׁיר נַעֲשָׂה רָשׁ בַּעֲבוּרְכֶם לְמַעַן תַּעֲשִׁירוּ עַל־יְדֵי רִישׁוֹ׃
אף שהיה עשיר, למענכם נעשה עני, כדי שתעשרו.
הָאֲנָשִׁים אֶהֱבוּ אֶת־נְשֵׁיכֶם כַּאֲשֶׁר גַּם־הַמָּשִׁיחַ אָהַב אֶת־הָעֵדָה וַיִּתֵּן אֶת־נַפְשׁוֹ בַּעֲדָהּ׃
בעלים, אהבו את נשותיכם כשם שהמשיח אהב את הקהילה ונתן את עצמו בעדה.
וְלֹא מִמַּחְסוֹר אֲדַבֵּר כֵּן כִּי לָמַדְתִּי לְהִסְתַּפֵּק בְּמַה־שֶּׁיֵּשׁ לִי׃
למדתי להסתפק בכל מצב. למדתי, לא נולדתי עם זה.
עַל־כֵּן אֵין־אַשְׁמָה בָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֵם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ הַמִּתְהַלְּכִים בְּלֹא כַבָּשָׂר כִּי אִם־לְפִי הָרוּחַ׃
אין עתה כל גינוי לאלה שבמשיח ישוע. אין.
הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי־רָצֵי הַמְּרוּצָה בְּאִסְטָדִין רָצִים כֻּלָּם וְרַק־אֶחָד מֵהֶם יַשִּׂיג אֶת־שְׂכַר הַנִּצָּחוֹן כָּכָה רוּצוּ לְמַעַן תַּשִּׂיגֻהוּ׃ וְכָל־הָעֹמֵד לְהֵאָבֵק יִנָּזֵר מִכָּל־דָּבָר הֵמָּה לָקַחַת כֶּתֶר נִפְסָד וַאֲנַחְנוּ לָקַחַת כֶּתֶר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נִפְסָד׃
רוצו כך שתזכו בפרס. התאמנו כאילו זה חשוב.
כִּי בְּהִמָּצֵא לְאִישׁ רוּחַ נְדִיבָה רְצוּיָה הִיא לְפִי מַה־שֶּׁיֶּשׁ לוֹ וְלֹא־לְפִי מַה־שֶּׁאֵין לוֹ׃
אם הנכונות קיימת, המתנה מתקבלת לפי מה שיש לאדם, לא לפי מה שחסר לו.
כֵּן הָאֲנָשִׁים חַיָּבִים לֶאֱהֹב אֶת־נְשֵׁיהֶם כְּגוּפָם כִּי הָאֹהֵב אֶת־אִשְׁתּוֹ אֹהֵב אֶת־עַצְמוֹ׃
בעל צריך לאהוב את אשתו כגופו. דאג לה כפי שאתה דואג לעצמך.
יָדַעְתִּי לֵעָנוֹת אַף יָדַעְתִּי לְהוֹתִיר מְחֻנָּךְ אֲנִי בְּכָל־עִנְיָן וְאוֹפָן הֵן לִשְׂבֹּעַ הֵן לִרְעֹב הֵן לְהוֹתִיר הֵן לַחֲסֹר׃
אני יודע מה זה שיש בשפע ומה זה שיש מעט. למדתי את הסוד של שניהם.
כִּי תוֹרַת רוּחַ הַחַיִּים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ שִׁחְרְרָה אֹתִי מִתּוֹרַת הַחֵטְא וְהַמָּוֶת׃
תורת רוח החיים שחררה אתכם מתורת החטא והמוות.
לָכֵן הַחשֵׁב שֶׁהוּא נִצָּב יֵרֶא פֶּן־יִפּוֹל׃
מי שחושב שהוא עומד יזהר שלא ייפול. בטחון עצמי צריך שמירה.
כִּי הִנֵּה הַזֹּרֵעַ בְּצִמְצוּם גַּם־יִקְצֹר בְּצִמְצוּם וְהַזֹּרֵעַ בִּבְרָכוֹת גַּם־יִקְצֹר בִּבְרָכוֹת׃ וְכָל־אִישׁ כַּאֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ לֹא מִצַּעַר וְלֹא מֵאֹנֶס כִּי הַנֹּתֵן בְּלֵב שָׂמֵחַ יֶאֱהָבֶנּוּ אֱלֹהִים׃
הזורע בחסכנות יקצור בחסכנות. אלוהים אוהב נותן בשמחה.
וְאוּלָם גַּם־אַתֶּם כָּל־אִישׁ מִכֶּם יֶאֱהַב אֶת־אִשְׁתּוֹ כְּנַפְשׁוֹ וְהָאִשָּׁה הִיא תִזָּהֵר וְתִירָא אֶת־בַּעְלָהּ׃
כל אחד מכם יאהב את אשתו כעצמו, והאשה תכבד את בעלה.
כָּל־זֹאת אוּכַל בְּעֶזְרַת הַמָּשִׁיחַ הַנּוֹתֵן כֹּחַ בְּקִרְבִּי׃
הכול אוכל בזכות המחזק אותי.
כִּי מַה־שֶּׁלֹּא יָכְלָה הַתּוֹרָה לַעֲשֹוֹת הַנֶּחֱלָשָׁה עַל־יְדֵי הַבָּשָׂר עָשָׂה הָאֱלֹהִים בְּשָׁלְחוֹ אֶת־בְּנוֹ בְּתֹאַר בְּשַׂר הַחֵטְא וּבְעַד הַחֵטְא וַיַּרְשִׁיעַ אֶת־הַחֵטְא בַּבָּשָׂר׃ לְמַעַן תִּמָּלֵא חֻקַּת הַתּוֹרָה בָּנוּ הַמִּתְהַלְּכִים בְּלֹא כַבָּשָׂר כִּי אִם־לְפִי הָרוּחַ׃
מה שהתורה לא יכלה לעשות כי היינו חלשים, אלוהים עשה בשליחת בנו.
עֲדַיִן לֹא־בָא עֲלֵיכֶם נִסָּיוֹן אַחֵר בִּלְתִּי אִם־נִסְיוֹן בְּנֵי אָדָם כִּי־נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יַנִּיחַ לְנַסּוֹת אֶתְכֶם לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם כִּי אִם־יִתֵּן עִם־הַנִּסָּיוֹן גַּם־תוֹצְאֹתָיו כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ שְׂאֵת׃
נאמן אלוהים ולא ירשה שתנוסו מעבר ליכולתכם. הוא עושה דרך מוצא.
וֵאלֹהִים יָכֹל לְהַרְעִיף עֲלֵיכֶם בְּשֶׁפַע כָּל־חֶסֶד עַד־כִּי יִהְיֶה לָכֶם בְּכָל־עֵת דֵּי סִפּוּקְכֶם בַּכֹּל וְתוֹתִירוּ בְּכָל־מַעֲשֶׂה טוֹב׃
אלוהים יכול להרבות לכם כל חסד, כדי שתמיד יהיה לכם די לכל מעשה טוב.
וְאַתֶּם הָאָבוֹת אַל־תַּכְעִיסוּ אֶת־בְּנֵיכֶם אַךְ גַּדְּלוּם בְּמוּסַר אֲדֹנֵינוּ וּבְתוֹכַחְתּוֹ׃
הורים, אל תקניטו את ילדיכם. גדלו אותם בטיפול ובהוראה טובה.
וֵאלֹהַי הוּא יְמַלֵּא אֶת־כָּל־צָרְכְּכֶם כְּעשֶׁר כְּבוֹדוֹ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃
אלוהיי ימלא כל מחסורכם כעושרו בכבוד.
כִּי־מַחֲשֶׁבֶת הַבָּשָׂר הִיא הַמָּוֶת וּמַחֲשֶׁבֶת הָרוּחַ הִיא הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם׃
מחשבת הרוח היא חיים ושלום. תשומת הלב קובעת את מזג האוויר בפנים.
אִישׁ אִישׁ אַל־יְבַקֵּשׁ אֶת־תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ כִּי אִם־אֶת־תּוֹעֶלֶת רֵעֵהוּ׃
אל יבקש אדם רק את טובתו, אלא גם את טובת אחרים.
וְתוֹדָה לֵאלֹהִים עַל־מַתְּנָתוֹ הָעֲצוּמָה מִסַּפֵּר׃
תודה לאלוהים על מתנתו שאין לתארה. יש מתנות שמשאירות אתכם ללא מילים.
סוֹף דָּבָר אֶחָי חִזְקוּ בַאֲדֹנֵינוּ וּבְעֹז גְּבוּרָתוֹ׃ לִבְשׁוּ כְּלֵי־נֶשֶׁק אֱלֹהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ עֲמֹד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָּׂטָן׃
התחזקו באדון ובעוצמת גבורתו. לבשו את כל כלי הנשק.
וְאִם־יִשְׁכֹּן בְּקִרְבְּכֶם רוּחַ הַמֵּעִיר אֶת־יֵשׁוּעַ מִן־הַמֵּתִים הוּא אֲשֶׁר הֵעִיר אֶת־הַמָּשִׁיחַ מִן־הַמֵּתִים גַּם אֶת־גְּוִיּוֹתֵיכֶם הַמֵּתוֹת יְחַיֶּה עַל־יְדֵי רוּחוֹ הַשֹּׁכֵן בְּקִרְבְּכֶם׃
הרוח שהקימה את ישוע תחיה גם את גופכם בר המוות.
לָכֵן אִם תֹּאכְלוּ אוֹ אִם־תִּשְׁתּוּ אוֹ־כֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֹוּ אֶת־הַכֹּל עֲשֹוּ לִכְבוֹד אֱלֹהִים׃
בין אם אתם אוכלים או שותים או עושים כל דבר, עשו הכול לכבוד אלוהים.
וַיֹּאמֶר אֵלַי דַּי־לְךָ חַסְדִּי כִּי בַחֻלְשָׁה תֻּשְׁלַם גְּבוּרָתִי עַל־כֵּן שָׂמַח לִבִּי לְהִתְהַלֵּל בְּחֻלְשׁוֹתַי לְמַעַן תִּשְׁרֶה עָלַי גְּבוּרַת הַמָּשִׁיחַ׃
חסדי מספיק לך, כי כוחי בחולשה נשלם.
וְהִתְפַּלְלוּ תָמִיד בְּכָל־עֵת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בָּרוּחַ וְשִׁקְדוּ וְהִתְאַמְּצוּ עַל־זֹאת לְהַעְתִּיר תָּמִיד בְּעַד כָּל־הַקְּדשִׁים׃
התפללו ברוח בכל עת, בכל סוג של תפילה ובקשה. היו ערים.
כִּי־כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה׃
כל המונהגים ברוח אלוהים הם בני אלוהים.
וְשֹׁנוֹת הֵנָּה הַמַּתָּנוֹת אֲבָל הָרוּחַ אֶחָד הוּא׃ וְשֹׁנִים הֵמָּה הַשִּׁמּוּשִׁים וְהָאָדוֹן אֶחָד הוּא׃ וְשֹׁנוֹת הֵנָּה הַפְּעֻלּוֹת וְהָאֱלֹהִים הוּא אֶחָד הַפֹּעֵל אֶת־הַכֹּל בַּכֹּל׃
יש מתנות שונות, שירותים שונים ופעולות שונות, אך אותה רוח.
לָכֵן רָצְתָה נַפְשִׁי בְּחֻלְשׁוֹת וּבַחֲרָפוֹת וּבְצָרוֹת וּבִרְדִיפוֹת וּבִמְצוּקוֹת בְּעַד הַמָּשִׁיחַ כִּי־כַאֲשֶׁר חָלַשְׁתִּי אָז גִּבּוֹר אָנִי׃
כשאני חלש, אז אני חזק. החשבון של החסד פועל הפוך.
כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא כִּי אִם־קִבַּלְתֶּם רוּחַ מִשְׁפַּט בָּנִים אֲשֶׁר בּוֹ קֹרְאִים אֲנַחְנוּ אַבָּא אָבִינוּ׃
לא קיבלתם רוח של פחד, אלא רוח של אימוץ, הקוראת אבא, אבינו.
וְאִם־יִכְאַב אֵבָר אֶחָד יִכְאֲבוּ אִתּוֹ כָּל־הָאֵבָרִים וְאִם־יְכֻבָּד אֵבָר אֶחָד יִשְׂמְחוּ אִתּוֹ כָּל־הָאֵבָרִים׃
אם אבר אחד סובל, כל האברים סובלים עמו. איש אינו כואב לבד בגוף.
וּבְכֵן אַחַי שִׂמְחוּ וְהִתְכּוֹנֲנוּ הִתְנַחֲמוּ וִיהִי לָכֶם לֵב אֶחָד אֶהֱבוּ הַשָּׁלוֹם וֵאלֹהֵי הָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם יְהִי עִמָּכֶם׃
התנחמו, היו בני דעה אחת, חיו בשלום, ואלוהי האהבה יהיה עמכם.
וְהָרוּחַ הַהוּא מֵעִיד בְּרוּחֵנוּ כִּי־בְנֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ׃
הרוח עצמה מעידה עם רוחנו שאנו בני אלוהים.
אָכֵן גּוּף הַמָּשִׁיחַ אַתֶּם וְאֵבָרָיו כָּל־אֶחָד לְפִי חֶלְקוֹ׃
אתם גוף המשיח, וכל אחד מכם אבר בו.
כִּי אֶחֱשֹׁב אֲשֶׁר עִנּוּיֵי הַזְּמָן הַזֶּה אֵינָם שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד הַכָּבוֹד הֶעָתִיד לְהִגָּלוֹת עָלֵינוּ׃
ייסורי העת הזאת אינם ראויים להשוואה לכבוד הצפוי.
וְאַתֶּם הִתְאַוּוּ הַמַּתָּנוֹת הַמּוֹעִילוֹת בְּיוֹתֵר וּבְכָל־זֹאת אַרְאֶה אֶתְכֶם דֶּרֶךְ נַעֲלָה עַל־כֻּלָּנָה׃
השתוקקו למתנות הטובות ביותר, ואני אראה לכם דרך עוד יותר טובה.
כִּי נוֹשַׁעְנוּ בַתִּקְוָה אַךְ הַתִּקְוָה הַנִּרְאָה לָעֵינַיִם אֵינֶנָּה תִקְוָה כִּי אֵיךְ יְיַחֵל אִישׁ לַדָּבָר אֲשֶׁר־הוּא רֹאֶה׃
בתקווה נושענו. תקווה הנראית אינה תקווה כלל.
אִם־בִּלְשֹׁנוֹת אֲנָשִׁים וּמַלְאָכִים אֲדַבֵּר וְאֵין בִּי הָאַהֲבָה הָיִיתִי כִּנְחשֶׁת הֹמָה אוֹ כְּצִלְצַל תְּרוּעָה׃
בלי אהבה אני רק רעש. מתנה רועשת בלי אהבה היא רק צליל.
וְכֵן גַּם־הָרוּחַ תֹּמֵךְ אֹתָנוּ בְּחֻלְשׁוֹתֵינוּ כִּי לֹא יָדַעְנוּ מַה־לְּהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי אָכֵן הָרוּחַ הוּא מַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ בַּאֲנָחוֹת עֲמֻקּוֹת מִדַּבֵּר׃
הרוח עוזרת לנו בחולשתנו. אנחנו אפילו לא יודעים להתפלל כראוי.
וְכִי תִהְיֶה־לִּי נְבוּאָה וְאֵדַע כָּל־הַסּוֹדוֹת וְכָל־הַדָּעַת וְכִי תִהְיֶה־לִּי כָּל־הָאֱמוּנָה עַד כִּי־אַעְתִּיק הָרִים וְאֵין־בִּי הָאַהֲבָה הָיִיתִי כְּאָיִן׃
אמונה המזיזה הרים בלי אהבה אינה כלום. אהבה היא המדד.
וְהִנֵּה יָדַעְנוּ כִּי לְאֹהֲבֵי אֱלֹהִים הַקְּרוּאִים בַּעֲצָתוֹ הַכֹּל יַעֲזֹר לְטוֹב לָהֶם׃
הכול פועל יחד לטובה לאוהבי אלוהים. יחד, לא בנפרד.
וְאִם־אֲחַלֵּק אֶת־כָּל־הוֹנִי וְאִם־אֶתֵּן אֶת־גּוּפִי לִשְׂרֵפָה וְאֵין־בִּי הָאַהֲבָה כָּל־זֹאת לֹא תוֹעִילֵנִי׃
לתת הכול בלי אהבה לא מועיל לי כלום. הלב הוא המתנה.
וְעַתָּה מַה־נֹּאמַר עַל־זֹאת אִם־הָאֱלֹהִים לָנוּ מִי יָרִיב אִתָּנוּ׃
אם אלוהים לנו, מי עלינו? לשאלה הזאת יש תשובה קלה.
הָאַהֲבָה מַאֲרֶכֶת־אַף וְעֹשָׂה חָסֶד הָאַהֲבָה לֹא תְקַנֵּא הָאַהֲבָה לֹא תִתְפָּאֵר וְלֹא תִתְרוֹמָם׃
האהבה ארוכת אף וטובה. היא אינה מקנאה ואינה מתפארת. התחילו בארוכת אף.
אֲשֶׁר־עַל־בְּנוֹ יְחִידוֹ לֹא חָס כִּי אִם־נְתָנוֹ בְּעַד כֻּלָּנוּ הֲלֹא גַם־יִתֵּן לָנוּ עִמּוֹ אֶת־הַכֹּל׃
הוא לא חסך את בנו שלו, אז איך לא יתן לנו גם את הכול?
לֹא תַעֲשֶׂה דְּבַר־תִּפְלָה וְלֹא תְבַקֵּשׁ אֵת אֲשֶׁר־לָהּ וְלֹא תִתְמַרְמַר וְלֹא תַחֲשֹׁב הָרָעָה׃
האהבה אינה גסה, אינה דורשת את שלה ואינה כועסת בקלות.
מִי יַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ הֲצָרָה אוֹ מְצוּקָה אוֹ מַשְׂטֵמָה אוֹ רָעָב אִם־עֶרְיָה אוֹ סַכָּנָה אוֹ־חָרֶב׃
מי יפריד אותנו מאהבת המשיח? צרה לא תוכל.
לֹא תִשְׂמַח בָּעַוְלָה כִּי שִׂמְחָתָהּ עִם־הָאֱמֶת׃
האהבה אינה שמחה בעוול, אלא שמחה באמת. היא אוהבת את מה שאמיתי.
אֲבָל בְּכָל־אֵלֶּה גָּבַרְנוּ מְאֹד עַל־יְדֵי הָאֹהֵב אֹתָנוּ׃
בכל אלה אנו יותר ממנצחים בזכות מי שאהב אותנו.
אֶת־כֹּל תִּשָּׂא אֶת־כֹּל תַּאֲמִין אֶת־כֹּל תְּקַוֶּה וְאֶת־כֹּל תִּסְבֹּל׃
האהבה סובלת הכול, מאמינה בכול, מקווה לכול, מחזיקה מעמד בכול.
וּבָטוּחַ אָנֹכִי כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שְׂרָרוֹת וְלֹא גְבוּרוֹת לֹא הַהֹוֶה וְלֹא הֶעָתִיד׃ לֹא הָרוֹם וְלֹא הָעֹמֶק וְלֹא כָל־בְּרִיָּה אַחֶרֶת יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִיא בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ׃
לא מוות ולא חיים ולא דבר אחר יוכל להפריד אותנו מאהבת אלוהים.
הָאַהֲבָה לֹא־תִבֹּל לְעוֹלָם אַךְ־הַנְּבוּאוֹת הֵנָּה תִבָּטַלְנָה וְהַלְּשֹׁנוֹת תִּכְלֶינָה וְהַדַּעַת תִּבָּטֵל׃
האהבה לעולם אינה נופלת. מתנות פוסקות, אך האהבה אינה אוזלת.
כִּי אִם־תּוֹדֶה בְּפִיךָ אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וְתַאֲמִין בִּלְבָבְךָ אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים הֱעִירוֹ מִן־הַמֵּתִים אָז תִּוָּשֵׁעַ׃
אמרו זאת בפיכם והאמינו בלבכם, ותושעו.
כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עוֹלֵל כְּעוֹלֵל דִּבַּרְתִּי כְּעוֹלֵל הָגִיתִי כְּעוֹלֵל חָשָׁבְתִּי וְכַאֲשֶׁר הָיִיתִי לְאִישׁ הֲסִירֹתִי דִּבְרֵי הָעוֹלֵל׃
כשהייתי ילד דיברתי וחשבתי כילד. מותר לגדול.
כִּי־כֹל אֲשֶׁר־יִקְרָא בְּשֵׁם־יְהוָֹה יִמָּלֵט׃
כל הקורא בשם יהוה יושע. כל פירושו כל.
כִּי כָעֵת מַבִּיטִים אֲנַחְנוּ בְּמַרְאָה וּבְחִידוֹת וְאָז פָּנִים אֶל־פָּנִים כָּעֵת יוֹדֵעַ אֲנִי קְצָתוֹ וְאָז כַּאֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֵדַע אַף־אָנִי׃
עתה אנו רואים כבראי באפלה, אך אז פנים אל פנים. ראייה חלקית היא עדיין ראייה.
וְאֵיךְ יַגִּידוּ אִם־אֵינָם שְׁלוּחִים כַּכָּתוּב מַה־נָּאווּ רַגְלֵי מְבַשֵּׂר שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב׃
מה נאוו על ההרים רגלי מבשר.
וְעַתָּה שְׁלָשׁ־אֵלֶּה תַעֲמֹדְנָה הָאֱמוּנָה וְהַתִּקְוָה וְהָאַהֲבָה וְהַגְּדוֹלָה בָהֶן הִיא הָאַהֲבָה׃
אמונה, תקווה ואהבה נשארות, והגדולה שבהן היא האהבה.
לָכֵן הָאֱמוּנָה בָאָה מִתּוֹךְ הַשְּׁמוּעָה וְהַשְּׁמוּעָה עַל־יְדֵי דְבַר־אֱלֹהִים׃
האמונה באה מן השמיעה, והשמיעה מדבר אלוהים.
אֲבָל בְּחֶסֶד אֱלֹהִים הָיִיתִי מַה־שֶּׁהָיִיתִי וְחַסְדּוֹ עָלַי לֹא־הָיָה לָרִיק כִּי־יוֹתֵר מִכֻּלָּם עָבַדְתִּי וְלֹא אֲנִי כִּי־אִם־חֶסֶד אֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמָּדִי׃
בחסד אלוהים אני מה שאני. המשפט הזה נושא חיים שלמים.
מֶה־עָמֹק עשֶׁר חָכְמַת אֱלֹהִים וְעשֶׁר דַּעְתּוֹ מִשְׁפָּטָיו מִי יַחְקֹר וּדְרָכָיו מִי יִמְצָא׃
הו עומק עושר החכמה והדעת של אלוהים. משפטיו עמוקים.
וְאִם־בַּחַיִּים הָאֵלֶּה לְבַד בֹּטְחִים אֲנַחְנוּ בַּמָּשִׁיחַ אֻמְלָלִים אֲנַחְנוּ מִכָּל־אָדָם׃
אם תקוותנו רק לחיים האלה, ראויים אנו לרחמים. התקווה מגיעה רחוק יותר.
וְעַתָּה הִנְנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם אַחַי בְּרַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר תָּשִׂימוּ אֶת־גְּוִיּוֹתֵיכֶם קָרְבָּן חַי וְקָדוֹשׁ וְנִרְצֶה לֵאלֹהִים וְהָיְתָה זֹּאת עֲבוֹדַתְכֶם הַשִּׂכְלִית׃
הגישו את גופכם קורבן חי. ימים רגילים יכולים להיות קדושים.
יִזָּרַע בְּבִזָּיוֹן וְיָקוּם בְּכָבוֹד יִזָּרַע בְּחֻלְשָׁה וְיָקוּם בִּגְבוּרָה׃
נזרע בחולשה, קם בכוח. החולשה אינה הסוף.
וְאַל־תִּשְׁתַּוּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם־הִתְחַלְּפוּ בְּהִתְחַדֵּשׁ דַּעְתְּכֶם לְמַעַן תִּבְחֲנוּ לָדַעַת מַה־הוּא רְצוֹן הָאֱלֹהִים הַטּוֹב וְהַנֶּחְמָד וְהַשָּׁלֵם׃
אל תניחו לעולם לעצב אתכם. התחדשו בדעתכם המתחדשת, ואז בחנו מה טוב.
אַיֵּה עָקְצְךָ הַמָּוֶת אַיֵּה שְׁאוֹל נִצְחוֹנֶךָ׃
איה מוות עוקצך? מה שחששנו ממנו איבד את שיניו.
כִּי עַל־פִּי הַחֶסֶד הַנִּתָּן־לִי אֹמֵר אֲנִי לְכָל־אִישׁ וְאִישׁ מִכֶּם לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ לְמַעְלָה מִן־הָרָאוּי כִּי אִם־יְהִי צָנוּעַ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו כְּפִי מִדַּת הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר־חָלַק לוֹ הָאֱלֹהִים׃
חשבו על עצמכם בשיקול דעת מפוכח. לא גבוה מדי, לא נמוך מדי.
אֲבָל תּוֹדוֹת לֵאלֹהִים אֲשֶׁר נָתַן־לָנוּ הַנִּצָּחוֹן עַל־יְדֵי אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃
תודה לאלוהים, הנותן לנו את הניצחון באדוננו ישוע המשיח.
כֵּן אֲנַחְנוּ הָרַבִּים גּוּף אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ וְכָל־אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ אֵבָר לַחֲבֵרוֹ הוּא׃
אנו רבים אברים, אך גוף אחד במשיח, וכל אחד שייך לכל האחרים.
עַל־כֵּן אַחַי חֲבִיבַי הִתְכּוֹנֲנוּ בַּל־תִּמּוֹטוּ וְהַרְבּוּ בְכָל־עֵת בַּעֲבוֹדַת אֲדֹנֵינוּ מִדַּעְתְּכֶם כִּי־לֹא לָרִיק עֲמַלְכֶם בַּאֲדֹנֵינוּ׃
היו יציבים ובלתי מתמוטטים, מרובים תמיד במלאכה, בידעכם שעמלכם אינו ריק.
הָאַהֲבָה תִּהְיֶה בְּלִי חֲנֻפָּה שִׂנְאוּ אֶת־הָרָע וְדִבְקוּ בַטּוֹב׃
האהבה חייבת להיות כנה. שנאו את הרע ודבקו בטוב.
שִׁקְדוּ וְעִמְדוּ בָאֱמוּנָה הִתְאשְׁשׁוּ וְהִתְחַזָּקוּ׃
עירו, עמדו איתנים באמונה, היו אמיצים, היו חזקים.
בְּאַהֲבַת אַחִים הַרְאוּ חִבָּה יְתֵרָה וּבְכָבוֹד הַקְדִּימוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ׃
היו מסורים זה לזה באהבה, והקדימו זה את זה בכיבוד.
וְכָל־דִּבְרֵיכֶם יֵעָשֹוּ בְאַהֲבָה׃
יעשה כל אשר תעשו באהבה. זה כולל את הדברים המשעממים.
שִׂמְחוּ בַתּוֹחֶלֶת סִבְלוּ בַצָּרָה שִׁקְדוּ עַל־הַתְּפִלָּה׃
היו שמחים בתקווה, סבלניים בצרה ונאמנים בתפילה.
הִשְׁתַּתְּפוּ בְּצָרְכֵי הַקְּדוֹשִׁים רִדְפוּ הַכְנָסַת אֹרְחִים׃
חלקו את מה שיש לכם עם הזקוקים לכך, ופתחו את ביתכם.
שִׂמְחוּ עִם־הַשְּׂמֵחִים וּבְכוּ עִם־הַבֹּכִים׃
שמחו עם השמחים ובכו עם הבוכים. הנוכחות היא המתנה.
לֵב אֶחָד יְהִי לְכֻלְּכֶם אַל־תְּהַלְּכוּ בִגְדֹלוֹת כִּי אִם־הִתְחַבְּרוּ עִם־הַשְּׁפָלִים אַל־תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם׃
חיו בהרמוניה זה עם זה ואל תתגאו מכדי להתהלך עם אנשים פשוטים.
אַל־תְּשַׁלְּמוּ לְאִישׁ רָעָה תַּחַת רָעָה דִּרְשׁוּ הַטּוֹב בְּעֵינֵי כָּל־אָדָם׃
הקפידו לעשות את הישר בעיני כל אדם. מוניטין נבנה בשקט.
אִם־תּוּכְלוּ כְּכָל־אֲשֶׁר תִּמְצָא יֶדְכֶם הֱיוּ בְשָׁלוֹם עִם־כָּל־אָדָם׃
אם אפשר, ככל התלוי בכם, חיו בשלום עם כולם. עשו את חלקכם והשאירו את השאר.
אַל־נָא יִכְבָּשְׁךָ הָרָע כְּבוֹשׁ אַתָּה אֶת־הָרַע בַּטּוֹב׃
אל תיכנעו לרע, אלא נצחו את הרע בטוב.
וְאַל־תִּהְיוּ חַיָּבִים לְאִישׁ דָּבָר זוּלָתִי אַהֲבַת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ כִּי הָאֹהֵב אֶת־חֲבֵרוֹ קִיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה׃
אל תהיו חייבים לאיש דבר, מלבד חוב האהבה. את זה אי אפשר לפרוע.
הָאַהֲבָה לֹא תָרַע לָרֵעַ עַל־כֵּן הָאַהֲבָה קִיּוּם הַתּוֹרָה כֻלָּהּ׃
האהבה לא תעשה רע לרעהו. האהבה היא כל התורה במלה אחת.
כִּי אֵין־אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֲשֶׁר יִחְיֶה לְנַפְשׁוֹ וְאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יָמוּת לְנַפְשׁוֹ׃ כִּי כַּאֲשֶׁר נִחְיֶה נִחְיֶה לָאָדוֹן וְכַאֲשֶׁר נָמוּת נָמוּת לָאָדוֹן לָכֵן אִם־נִחְיֶה וְאִם נָמוּת לָאָדוֹן הִנֵּנוּ׃
איש מאיתנו אינו חי לעצמו ואיש אינו מת לעצמו. אנו שייכים לאדון.
כִּי־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים אֵינֶנָּה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כִּי־צְדָקָה הִיא וְשָׁלוֹם וְשִׂמְחָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃
מלכות אלוהים אינה אכילה ושתייה, אלא צדק, שלום ושמחה.
וְעַתָּה נִרְדְּפָה דֶּרֶךְ הַשָּׁלוֹם וְדֶרֶךְ הִבָּנוֹת יַחַד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ׃
רדפו אחר הדברים המביאים שלום ובנו זה את זה.
וְעָלֵינוּ הַחֲזָקִים לָשֵׂאת חֻלְשׁוֹת הַכּשְׁלִים וְאַל־נְבַקֵּשׁ הֲנָאַת עַצְמֵנוּ׃
החזקים צריכים לשאת את החלשים ולא לרצות את עצמם. לכוח יש תפקיד.
כִּי כָל־אֲשֶׁר נִכְתַּב מִלְּפָנִים לְלַמְּדֵנוּ נִכְתָּב לְמַעַן תִּהְיֶה־לָּנוּ תִקְוָה בְּסַבְלָנוּת וּבְתַנְחוּמוֹת הַכְּתוּבִים׃
כל מה שנכתב קודם נכתב ללמדנו, כדי שתהיה לנו תקווה.
וֵאלֹהֵי הַסַּבְלָנוּת וְהַנֶּחָמָה הוּא יִתֵּן לָכֶם לִהְיוֹת כֻּלְּכֶם לֵב אֶחָד עַל־פִּי הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃
אלוהי הסבלנות והנחמה יתן לכם רוח של אחדות זה עם זה.
וֵאלֹהֵי הַתִּקְוָה הוּא יְמַלֵּא אֶתְכֶם כָּל־שִׂמְחָה וְשָׁלוֹם בָּאֱמוּנָה לְמַעַן תִּרְבֶּה תִּקְוַתְכֶם בִּגְבוּרַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃
אלוהי התקווה ימלא אתכם בכל שמחה ושלום בבטחכם בו.
וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם עִם־כֻּלְּכֶם אָמֵן׃
אלוהי השלום יהיה עם כולכם. זו ברכה שלמה בשורה קצרה.
וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם הוּא יְדַכֵּא אֶת־הַשָּׂטָן בִּמְהֵרָה תַּחַת רַגְלֵיכֶם חֶסֶד אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ עִמָּכֶם׃
אלוהי השלום ימעך במהרה את הצרה תחת רגליכם. השלום יוצא להתקפה.
כִּי אֵינֶנִּי בּוֹשׁ מִבְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ בַּאֲשֶׁר גְּבוּרַת אֱלֹהִים הִיא לִתְשׁוּעַת כָּל־הַמַּאֲמִין לַיְּהוּדִי בָרִאשׁוֹנָה וְכֵן גַּם־לַיְּוָנִי׃
איני בוש בבשורה הטובה. היא כוח לכל מאמין.
אֲשֶׁר עֲשַׁרְתֶּם־בּוֹ בַּכֹּל בְּכָל־דִּבּוּר וּבְכָל־דָּעַת׃
בכל דבר התעשרתם בו, בכל דיבור ובכל דעת.
בָּרוּךְ הָאֱלֹהִים וַאֲבִי אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אַב הָרַחֲמִים וֵאלֹהֵי כָּל־הַנֶּחָמָה׃
אבי הרחמים ואלוהי כל נחמה. כל נחמה, לא חלק ממנה.
עִם־הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְאֵין־עוֹד אָנֹכִי הַחַי כִּי אִם־הַמָּשִׁיחַ הוּא חַי בְּקִרְבִּי וַאֲשֶׁר אֲנִי חַי עַתָּה בַבָּשָׂר אֶחְיֶה בֶּאֱמוּנַת בֶּן־אֱלֹהִים אֲשֶׁר אֲהָבַנִי וַיִּתֵּן אֶת־נַפְשׁוֹ בַּעֲדִי׃
נצלבתי עם המשיח, ובכל זאת אני חי. את החיים שאני חי עכשיו, אני חי באמונה.
בָּרוּךְ הוּא הָאֱלֹהִים וַאֲבִי אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בֵּרְכָנוּ בְּכָל־בִּרְכַּת רוּחַ בַּמְּרוֹמִים בַּמָּשִׁיחַ׃
ברוך אלוהים, אשר ברך אותנו בכל ברכה רוחנית במשיח.
וּבֹטֵחַ אֲנִי כִּי הַמַּתְחִיל בָּכֶם הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב גַּם־יִגְמְרֶנּוּ עַד־יוֹם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃
מי שהחל בכם מעשה טוב ישלים אותו.
לְהִתְחַזֵּק בְּכָל־כֹּחַ כִּגְבוּרַת כְּבוֹדוֹ לְכָל־סַבְלָנוּת וְאֹרֶךְ רוּחַ עִם־שִׂמְחָה׃
התחזקו בכל עוצמה להתמדה ולסבלנות, והמשיכו להודות.
אֲבָל הָלַכְנוּ לְאַט בְּתוֹכְכֶם כְּאֹמֶנֶת מְפַנֶּקֶת אֶת־בָּנֶיהָ׃
היינו עדינים בקרבכם, כאומנת המטפלת בילדיה.
חַיָּבִים אֲנַחְנוּ לְהוֹדוֹת בְּכָל־עֵת לֵאלֹהִים עֲלֵיכֶם אַחַי כָּרָאוּי כִּי אֱמוּנַתְכֶם גָּדְלָה מְאֹד וְרַבָּה אַהֲבַת כֻּלְּכֶם אִישׁ לְרֵעֵהוּ׃
עלינו להודות לאלוהים בעדכם, כי אמונתכם גדלה ביותר ויותר.
נֶאֱמָן הַדָּבָר וְרָאוּי לְהִתְקַבֵּל עַל־כֹּל כִּי־הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בָּא לָעוֹלָם לְהוֹשִׁיעַ אֶת־הַחַטָּאִים אֲשֶׁר אָנֹכִי הַגָּדוֹל בָּהֶם׃
המשיח ישוע בא לעולם להושיע חוטאים. זה כולל את הגרועים שבנו.
כִּי הָאֱלֹהִים לֹא־נָתַן לָנוּ רוּחַ אֵימָה כִּי אִם־רוּחַ גְּבוּרָה וְאַהֲבָה וּמוּסָר׃
אלוהים לא נתן לנו רוח של פחד, אלא של עוצמה, אהבה ושכל בריא.
וּמְיַשְּׁרוֹת אֶת־הַצְּעִירוֹת לֶאֱהֹב אֶת־בַּעֲלֵיהֶן וְלֶאֱהֹב אֶת־בְּנֵיהֶן׃
למדו את הנשים הצעירות לאהוב את בעליהן ואת ילדיהן. אפשר ללמד אהבה.
כִּי שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְנֶחָמָה יֶשׁ־לָנוּ בְּאַהֲבָתֶךָ בַּאֲשֶׁר הָיְתָה רְוָחָה לִמְעֵי הַקְּדוֹשִׁים אָחִי עַל־יָדֶךָ׃
לבבות עם אלוהים התרעננו על ידכם. זה שירות אמיתי.
שהבנתם חשוכה, זרים לחיי אלוהים בגלל הבערות שבהם, בגלל קשיות לבם:
הבנה חשוכה באה מלב סגור. האור מתחיל בכניעה.
קוץ בבשר
אחד הרגעים האישיים ביותר באיגרותיו של פאולוס הוא תיאורו של „קוץ” בבשרו, אשר ביקש שלוש פעמים מאלוהים להסירו. איננו יודעים מה היה: מחלה, בעיית עיניים, אדם, פיתוי. הוא מספר לנו רק מה אמר אלוהים: „די לך חסדי, כי כוחי נשלם בחולשה.” ופאולוס מסיים: „כי כאשר אני חלש, אז אני חזק” (השנייה אל הקורינתים 12:7 עד 10). הנקודה אינה שהסבל טוב. הנקודה היא שכוחו של אלוהים נמצא במקומות שבהם שלנו נגמר.
אפקט האדווה
קשה להפריז במידה שבה חייו של פאולוס שינו את העולם. בכשלושים שנה בערך, מדרך דמשק ועד מותו, תנועה דתית יהודית בפינה של האימפריה הפכה לקהילה בעשרות ערים של הים התיכון, עם מסר שגויים יכולים להשתייך לעם אלוהים בתנאים שווים. איגרותיו של פאולוס עיצבו את חשיבתו של אוגוסטינוס, שהתנצר מקריאת אל הרומים 13:13 עד 14 בגן במילאנו בשנת 386 לספירה. הן עיצבו את מרטין לותר, שעיונו באל הרומים בראשית המאה ה-16 הוביל לרפורמציה הפרוטסטנטית, ואת ג'ון וסלי, שחש את ליבו „מתחמם באופן מוזר” כששמע את הקדמת לותר לאל הרומים נקראת בשנת 1738. אמירתו של פאולוס ש„הגדולה שבהן היא האהבה” נקראת בחתונות בשפות שהוא לא העלה על דעתו.
פאולוס גם העניק לכנסייה דפוס של מסעות, איגרות ומנהיגות מקומית שהחזיק מעמד אחריו. שיטתו הייתה להקים קהילה בעיר מרכזית, להכשיר מנהיגים מקומיים ולהמשיך הלאה, תוך שמירה על קשר באמצעות איגרות ושליחת עמיתים נאמנים כמו טימותיוס, טיטוס, סילאס ולוקס. הוא לא פעל לבדו. איגרותיו מברכות עשרות אנשים בשמם, רבים מהם נשים, ובהן פיבי, דיאקונית של הקהילה בקנכריאה שנשאה את האיגרת אל הרומים, ופריסקילה, שלימדה יחד עם בעלה אקווילה (אל הרומים 16:1 עד 5).
מקומות
- 1טרסוס · מקום לידה
- 2ירושלים · למד אצל גמליאל; נעצר בבית המקדש
- 3דמשק · התנצרות והטפה ראשונה
- 4אנטיוכיה שבסוריה · בסיס למסעותיו
- 5פאפוס, קפריסין · סרגיוס פאולוס מאמין (מעשי השליחים 13)
- 6ליסטרה · נסקל; פגש את טימותיוס
- 7פיליפי · הקהילה הראשונה באירופה
- 8תסלוניקי · האיגרות הראשונה והשנייה אל התסלוניקים
- 9אתונה · נאום באראופגוס
- 10קורינתוס · שמונה עשר חודשים; כתובת גליו
- 11אפסוס · כשלוש שנות הוראה
- 12קיסריה מריטימה · הוחזק שנתיים תחת פליקס ופסטוס
- 13מלטה · טביעת אונייה
- 14רומא · מעצר בית ומוות
- טרסוס, מקום הולדתו
- ירושלים, שם למד ולאחר מכן נעצר
- דמשק, שם פגש את האדון שקם לתחייה
- אנטיוכיה שבסוריה, הבסיס למסעותיו
- קפריסין, גלטיה, פיליפי, סלוניקי, אתונה, קורינתוס, אפסוס, התחנות המרכזיות במסעותיו
- קיסריה, שם הוחזק שנתיים
- מלטה, שם נטרפה ספינתו
- רומא, שם נכלא ומת
ציר זמן
- 34סטפנוס נסקל באבנים; שאול מסכיםמעשי השליחים ז':58-ח':1
- 35התגלות ליד דמשק (בערך 33-36 לספירה)מעשי השליחים ט':1-19; אל הגלטים א':15-17
- 38ביקור ראשון בירושלים; בר נבא ערב לו (בערך 35-38 לספירה)מעשי השליחים ט':26-27; אל הגלטים א':18
- 47מסע שליחות ראשון עם בר נבא (בערך 46-48 לספירה)מעשי השליחים 13-14
- 49ועידת ירושליםמעשי השליחים ט"ו; אל הגלטים ב'
- 50מסע שני: פיליפי, אתונה, קורינתוס (בערך 49-52 לספירה)מעשי השליחים ט"ז-י"ח
- 51גליון פרוקונסול בקורינתוס (כתובת בדלפי, 51-52 לספירה)מעשי השליחים י"ח:12
- 54מסע שלישי; כשלוש שנים באפסוס (בערך 53-57 לספירה)מעשי השליחים י"ט
- 57נעצר בירושלים; הוחזק בקיסריהמעשי השליחים כ"א-כ"ו
- 60הפלגה לרומא; שנתיים במעצר בית (בערך 59-62 לספירה)מעשי השליחים כ"ז-כ"ח
- 65הוצא להורג ברומא תחת נירון (בערך 64-67 לספירה)קלמנס א' 5; אוסביוס, תולדות הכנסייה 2.25
התאריכים של פאולוס הם משוערים וחוקרים חלוקים עליהם. אנו מציעים מסגרת שרוב החוקרים מקבלים כסבירה: התגלותו בערך 33 עד 36 לספירה; הביקור הראשון בירושלים כשלוש שנים לאחר מכן; המסע הראשון בערך 46 עד 48 לספירה; המועצה בערך 49 לספירה; המסע השני בערך 49 עד 52 לספירה, כאשר כהונת גליון בקורינתוס בערך 51 עד 52 לספירה; המסע השלישי בערך 53 עד 57 לספירה; מעצר בירושלים בערך 57 לספירה; קיסריה בערך 57 עד 59 לספירה; ההפלגה לרומא בערך 59 עד 60 לספירה; רומא בערך 60 עד 62 לספירה; והמוות בערך 64 עד 67 לספירה.
אנשים בסיפור הזה
לעומק
המקום הטוב ביותר להתחיל בו הוא האיגרות של פאולוס עצמו, ואחר כך ספר מעשי השליחים. ספרו של פרדריק פאראר חייו ופועלו של פאולוס הקדוש (1879) הוא ביוגרפיה קלאסית וקריאה בנחלת הכלל, מקושרת למטה. יוספוס משלים את העולם של הורדוס אגריפס והמושלים הרומאים, ואוסביוס ב תולדות הכנסייה מביא את המסורות על מותו של פאולוס. לסיכומים מודרניים, ראו ויקיפדיה ו-Bible Hub. ל-BibleProject יש סקירות אנימציה קצרות ומצוינות של מעשי השליחים ושל האיגרות של פאולוס אל הרומאים, הגלטים, הפיליפים ופילימון.
אנשים קשורים: ישוע, בר נבא, טימותיוס, סטפנוס, פטרוס, יעקב, יוחנן, לוקס, מרקוס, סילא, גמליאל, קיפא, הורדוס אנטיפס.
מקורות וקריאה נוספת
- ויקיפדיה: פאולוס השליח
- ערך בוויקיפדיה על : פאולוס
- לקסיקון Blue Letter Bible: פאולוס (Paul)
- אוסביוס, תולדות הכנסייה (CCEL, סדרת NPNF 2 כרך 1)
- שאף, תולדות הכנסייה הנוצרית כרך 1: הנצרות השליחית (CCEL)
- פאראר, חייו ופועלו של פאולוס הקדוש (Internet Archive)
- יוספוס, כל היצירות (CCEL)
- טקסט המקרא: מעשי השליחים ט' (eBible.org, ESV)
- טקסט המקרא: השנייה אל הקורינתים י"א (eBible.org, ESV)
ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית
- חייו ופועלו של פאולוס הקדושפרדריק ו. פאראר
- תולדות הכנסייהאוסביוס מקיסריה
- תולדות הכנסייה הנוצרית, כרך 1פיליפ שאף
- ספר המרטירים של פוקסג'ון פוקס
Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.


