הכנסייה בשנותיה הראשונות
סטפנוס מופיע מוקדם בסיפור הכנסייה, כמה שנים לאחר התחייה. ישוע קם, עלה ושם את רוח הקודש בחג השבועות, ואלפי אנשים בירושלים האמינו (מעשי השליחים ב':41; ד':4). הם החזיקו במשותף בכל אשר היה להם. "לא היה ביניהם נצרך, כי כל אשר היו להם שדות או בתים מכרו אותם והביאו את מחיר הנמכר והניחו לרגלי השליחים" (מעשי השליחים ד':34-35). השליחים, בראשות פטרוס ו יוחנן, הטיפו מדי יום בחצרות המקדש.
אך הכנסייה הקדומה לא הייתה חפה מבעיות. במעשי השליחים ו', ככל שמספרם גדל, קמה מחלוקת. "ותהי תלונה מאת ההלניסטים על העברים על אשר אלמנותיהם היו מוזנחות באספקה היומית" (מעשי השליחים ו':1). כדי להבין זאת עליך להכיר את שתי הקבוצות. העברים היו יהודים ילידי האזור, שדיברו ארמית ועברית. ההלניסטים היו יהודים שגדלו במקומות אחרים בעולם דובר היוונית והתיישבו בירושלים, לעתים קרובות כזקנים שרצו להיקבר בעיר הקדושה, ושדיברו יוונית והתפללו בבתי כנסת דוברי יוונית. לאלמנות לא היו משפחות בקרבת מקום והן היו תלויות במזון הכנסייה. קבוצה אחת הרגישה מוזנחת. זה היה פער תרבותי אמיתי בתוך הכנסייה הראשונה.
תגובתם של השליחים היא מופת של מנהיגות נבונה. הם לא התעלמו מן התלונה ולא דחו אותה. הם גם לא נטשו את עבודתם בתפילה ובהוראה כדי לשרת בשולחנות. הם אמרו לכל הציבור לבחור שבעה אנשים "אנשים נאמנים, מלאי רוח וחכמה, אשר נפקיד אותם על הצורך הזה" (מעשי השליחים ו':3). הציבור בחר שבעה אנשים, וכל אחד מן השמות הוא יווני: סטפנוס, פיליפוס, פרוכורוס, ניקנור, טימון, פרמנאס וניקולאוס מאנטיוכיה. הרוב אפוא נבחר מן הצד דובר היוונית, אותם אנשים בדיוק שהתלוננו. השליחים התפללו וסמכו את ידיהם עליהם. מעשי השליחים מספר: "ודבר האלוהים הולך וגדל, ומספר התלמידים בירושלים רב מאוד, וגם רבים מן הכוהנים נשמעו לאמונה" (מעשי השליחים ו':7). לימים קראה הכנסייה לאנשים האלה הדיאקונים הראשונים, מן המילה היוונית ל"משרת", אף שמעשי השליחים אינם משתמשים בתואר הזה כאן.
סטפנוס עומד בראש הרשימה. הוא מתואר כ"איש מלא אמונה ורוח הקודש" (מעשי השליחים ו':5), ובהמשך כ"מלא חן וגבורה" אשר "עשה אותות ומופתים גדולים בעם" (מעשי השליחים ו':8). הוא לא היה רק משרת בשולחנות. הוא היה מטיף יעיל, שפעל בבתי הכנסת דוברי היוונית בירושלים.
המעצר
כמה מחברי בתי הכנסת ההם התווכחו עמו. מעשי השליחים אומר שהם באו מ"בית הכנסת של החופשיים", ומקירנה, מאלכסנדריה, מקיליקיה ומאסיה (מעשי השליחים ו':9). כדאי לשים לב לאזכור קיליקיה, שכן בירת קיליקיה הייתה טרסוס, עיר מולדתו של שאול. בהחלט ייתכן שהצעיר שאול היה בחדר, והתווכח עם סטפנוס עצמו. מעשי השליחים אינם אומרים זאת, אך הפרט המאוחר ששאול הסכים להריגתו של סטפנוס מתאים לכך.
"ולא יכלו לעמוד בפני החכמה והרוח אשר דיבר בה" (מעשי השליחים ו':10). לאחר שהפסידו בוויכוח, פנו מתנגדיו למרמה. הם שילמו לאנשים שיאמרו: "שמענו אותו מדבר דברי חילול נגד משה ונגד אלוהים" (מעשי השליחים ו':11). הם עוררו את העם ואת הזקנים והסופרים, תפסו את סטפנוס והביאו אותו לפני הסנהדרין, המועצה העליונה של ירושלים, אשר קיפא עמדה בראש משפטו של ישוע זמן לא רב קודם לכן. עדי שקר אמרו: "האיש הזה אינו חדל מלדבר נגד המקום הקדוש הזה ונגד התורה, כי שמענו אותו אומר שישוע הנצרי הזה יהרוס את המקום הזה וישנה את המנהגים אשר מסר לנו משה" (מעשי השליחים ו':13-14).
ההאשמות נשמעות דומות מאוד לאלה שהובאו נגד ישוע. כאן אותה האשמה בנוגע לבית המקדש, ואותו שימוש בעדי שקר. לוקס, שכתב את מעשי השליחים, רוצה שנראה שהסנהדרין חזרה על מעשיה. והוא מוסיף פרט מדהים: "וכל היושבים בסנהדרין הביטו בו וראו שפניו כפני מלאך" (מעשי השליחים ו':15). סטפנוס נראה שליו וזוהר בעת משפטו.
הנאום
הכוהן הגדול שאל: "האם כך הדברים?" (מעשי השליחים ז':1). מה שבא לאחר מכן הוא הנאום הארוך ביותר במעשי השליחים, חמישים ושלושה פסוקים, ולעיתים קרובות הוא מובן שלא כהלכה, כי בתחילה נראה שאינו עונה על השאלה. סטפנוס אינו מגן על עצמו בדרך פשוטה. במקום זאת הוא מספר את סיפורו של ישראל, מאברהם עד שלמה. בקריאה ברצף אחד זהו טיעון מתמשך. (מעשי השליחים ז')
המבנה עוזר. הנאום נע בחמישה חלקים:
אברהם (מעשי השליחים ז':2-8). אלוהים נראה לאברהם במסופוטמיה, לפני שישב בארץ, ונתן לו את ההבטחה. נקודתו הראשונה של סטפנוס היא שאלוהים לא היה קשור למקום אחד. הוא פגש את אברהם במסופוטמיה, במקום שבו לא היה בית מקדש, לא ארץ ולא תורה.
יוסף (מעשי השליחים ז':9-16). אחי יוסף מכרו אותו לעבדות מתוך קנאה, ואלוהים היה עמו במצרים ועשה אותו למושיע של משפחתו. המסר הוא שהאנשים שאלוהים שלח כמושיעים נדחו תחילה בידי אחיהם שלהם. סיפורו של יוסף מורה קדימה אל ישוע.
משה (מעשי השליחים ז':17-43). זהו החלק הארוך ביותר. משה גדל בבית פרעה, וכאשר בגיל ארבעים ניסה לעזור לעמו, הם דחו אותו: "מי שם אותך לשר ושופט עלינו?" (מעשי השליחים ז':27). רק לאחר מכן שלח אותו אלוהים חזרה כשר וכמושיע. סטפנוס אומר: "את משה הזה, אשר דחו אותו באמור 'מי שם אותך לשר ושופט?', אותו שלח אלוהים כשר וכגואל" (מעשי השליחים ז':35). במדבר פנו העם מעליו ועשו עגל זהב (מעשי השליחים ז':39-43). הדפוס חוזר על עצמו: אלוהים שולח מושיע, העם דוחה אותו, ואלוהים מצדיק אותו. משה גם הבטיח נביא עתיד לבוא כמוהו (מעשי השליחים ז':37; דברים י"ח:15), והמאמינים הראשונים האמינו שישוע הוא אותו נביא.
המשכן ובית המקדש (מעשי השליחים ז':44-50). אוהל העדות נדד עם העם במדבר. דוד רצה לבנות בית לאלוהים, אך שלמה בנה אותו. אז מצטט סטפנוס את ישעיהו: "השמיים כסאי והארץ הדום רגלי. איזה בית תבנו לי, אומר יהוה, או איזה מקום מנוחתי?" (מעשי השליחים ז':49; ישעיהו ס"ו:1). הנקודה היא שאלוהים אינו מוגבל לבניין שנעשה בידי אדם. הוא אינו אומר שבית המקדש היה רע, אלא שמעולם לא נועד להכיל את אלוהים, ואסור להתייחס אליו כאל אליל.
ההאשמה (מעשי השליחים ז':51-53). כאן סטפנוס פונה אל שומעיו. "אנשים קשי עורף, ערלים בלב ובאוזניים, אתם תמיד מתנגדים לרוח הקודש. כמעשי אבותיכם כן מעשיכם. איזה מן הנביאים לא רדפו אבותיכם? והם הרגו את אלה אשר בישרו מראש את בוא הצדיק, אשר אתם עתה הייתם לבוגדים בו ורוצחיו, אתם אשר קיבלתם את התורה על ידי מלאכים ולא שמרתם אותה" (מעשי השליחים ז':51-53).
שימו לב איך כל הנאום מתפתח לעבר הרגע הזה. סטפנוס אינו אומר שהיהודים כעם אשמים באופן ייחודי. הוא עצמו יהודי, המדבר אל יהודים, בדברי נביאי ישראל, שאמרו לעיתים קרובות את אותו הדבר לישראל. משה קרא לישראל "עם קשה עורף" (שמות 32:9). ההאשמה היא נגד כל דור שמתנגד לשליחי אלוהים, והיא כוללת אותו עצמו ואת כולנו. ובכל זאת, היה זה מכה שהסנהדרין לא יכלה לשאת.
מספר הפסוקים בחמשת החלקים הללו (7, 8, 27, 7 ו-3 פסוקים, אשר יחד עם שאלת הכהן הגדול בפסוק 1 מגיעים לחמישים ושלושה) מראים היכן שם סטפנוס את משקלו. יותר ממחצית הנאום עוסקת במשה, האיש שהמנהיגים טענו לכבד מעל הכל. ההאשמה נגד סטפנוס הייתה שהוא דיבר נגד משה, וליבת תשובתו היא שמאשימיו הם אלה שחזרו על דחייתו הישנה של העם את משה.
החזון והמוות
"וכשמעם זאת, נצטערו בלבבם ויחרקו עליו שיניהם" (מעשי השליחים 7:54). אך סטפנוס, "מלא רוח הקודש, הביט השמימה וירא את כבוד אלוהים ואת ישוע עומד לימין אלוהים. ויאמר: הנה אני רואה את השמים נפתחים ואת בן האדם עומד לימין אלוהים" (מעשי השליחים 7:55-56).
פרט זה משך תשומת לב במשך אלפיים שנה. בכל מקום אחר הברית החדשה אומרת שישוע יושב לימין אלוהים (תהלים 110:1; מרקוס 16:19; עברים 1:3). כאן הוא עומד. קוראים הציעו שהוא עמד כדי לקבל את פני סטפנוס, להעיד למענו, או לשמש כסנגורו לפני בית הדין של השמים. הטקסט אינו מסביר. זה גם אחד המקומות הבודדים מאוד בברית החדשה שבהם מישהו מלבד ישוע משתמש בתואר "בן האדם" לגביו, והוא מהדהד את דבריו שלו לקיפא: "מעתה תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה" (מתי 26:64). סטפנוס, העומד למשפט באותו בית דין, ראה את מה שישוע אמר שאותו בית דין יראה.
אז ההמון "צעק בקול גדול וסתם את אזניו ויסתער עליו יחד. ויוציאוהו מחוץ לעיר ויסקלוהו באבנים. והעדים הניחו את בגדיהם לרגלי בחור אחד ושמו שאול" (מעשי השליחים 7:57-58). סקילה הייתה העונש על חילול הקודש בתורת משה (ויקרא 24:16). הבשורות ומעשי השליחים מבהירים שלסנהדרין לא הייתה סמכות רומית להוציא אדם להורג (יוחנן 18:31), ואירוע זה נראה כמו מעשה המון שבוצע באישור הסנהדרין, אולי במהלך פער בשליטה הרומית, שכן פילטוס כנראה עדיין כיהן או זה עתה הודח. היסטוריונים חלוקים לגבי התזמון, אך סביר שהוא נופל בין שנת 33 לספירה לשנת 36.
כשהאבנים פגעו בו, התפלל סטפנוס. "אדוני ישוע, קבל את רוחי." אז, כורע ברך, "קרא בקול גדול: אדוני, אל תשים להם את החטא הזה. ואחרי אמרו זאת, נרדם" (מעשי השליחים 7:59-60). המילים קרובות מאוד למילותיו האחרונות של ישוע על הצלב: "אבי, בידיך אני מפקיד את רוחי" (לוקס 23:46) ו"אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה הם עושים" (לוקס 23:34). סטפנוס מת כפי שמת אדוניו: סולח לרוצחיו. המילה "נרדם" היא אותה מילה שהברית החדשה משתמשת בה לעיתים קרובות למותו של מאמין שיתעורר בתחיית המתים (תסלוניקים א 4:13).
"ואנשים יראי אלוהים קברו את סטפנוס ויעשו עליו מספד גדול" (מעשי השליחים 8:2). שאול "הסכים להריגתו" (מעשי השליחים 8:1), והחל להחריב את הקהילה (מעשי השליחים 8:3).
זרע הכנסייה
מות סטפנוס לא היה הסוף. הוא הניע משהו שהוא לא יכול היה לתכנן. "ובאותו יום קמה רדיפה גדולה על הקהילה בירושלים, וכולם נפוצו באזורי יהודה ושומרון, מלבד השליחים" (מעשי השליחים 8:1). אלה שנפוצו "עברו והטיפו את הדבר" (מעשי השליחים 8:4). פיליפוס, עוד אחד מהשבעה, הלך לשומרון ואז פגש פקיד אתיופי בדרך לעזה (מעשי השליחים 8:5-40). אחרים נסעו עד פיניקיה, קפריסין ואנטיוכיה, והטיפו תחילה ליהודים ואחר כך ליוונים (מעשי השליחים 11:19-20). באנטיוכיה נוסדה הקהילה המעורבת הגדולה הראשונה של יהודים וגויים, והמאמינים נקראו לראשונה נוצרים (מעשי השליחים 11:26; ראו בר נבא).
אז הרדיפה שבאה בעקבות מות סטפנוס דחפה את הבשורה מעבר לגבולות. הסופר הקדום טרטוליאנוס, בסביבות שנת 197 לספירה, כתב: "דם הקדושים הוא זרע הקהילה." המשפט מצוטט לעיתים קרובות. הוא מתאים למה שקרה אחרי סטפנוס.
מות סטפנוס הותיר גם חותם על האיש שצפה בו. שנים מאוחר יותר, כשהגן על עצמו בירושלים, נזכר פאולוס: "וכשנשפך דם סטפנוס עדך, אני עצמי עמדתי שם והסכמתי ושמרתי על בגדי הורגיו" (מעשי השליחים 22:20). הוא אינו מספר לנו בדיוק כמה עמוק השפיעו עליו דברי סטפנוס. אך הוא לא שכח לעולם. אמרה המיוחסת לאוגוסטינוס, מראשית המאה החמישית, מנסחת זאת בצורה חיה: "אלמלא התפלל סטפנוס, לא הייתה לקהילה את פאולוס." זו הרהור תיאולוגי, לא תיעוד היסטורי, ואנו מציעים אותו ככזה. ובכל זאת, יש חוט ברור. האיש שהחזיק את גלימותיהם של זורקי האבנים הפך לשליח שהטיף לגויים, ותפילתו של הגוסס, "אדוני, אל תשים להם את החטא הזה", קיבלה תשובה בדרך לדמשק (ראו פאולוס).
הזיכרון הארוך של סטפנוס
הנוצרים כיבדו את סטפנוס מימיה הראשונים של הכנסייה. הוא היה הראשון שקיבל את התואר מרטיר, ממילה יוונית שפירושה "עד", ו"עד" הוא בדיוק האופן שבו ספר מעשי השליחים מתאר אותו. שמו, "כתר", הפך לחלק משפת המרטיריות, שכן שכרו של המרטיר נקרא כתר. בכנסייה המערבית, יום אחרי חג המולד, ה-26 בדצמבר, הוא חגו של סטפנוס הקדוש, והשיר "Good King Wenceslas" מושר ביום זה. בכנסיות המזרחיות חגו חל ב-27 בדצמבר. עד המאה החמישית, לפי היסטוריונים של הכנסייה, התגלו שרידיו לכאורה סמוך לירושלים והם נישאו אל כנסיות ברחבי הים התיכון. אם השרידים היו אמיתיים, איש אינו יכול לומר. מה שאינו מוטל בספק הוא שאחת הכנסיות הגדולות הקדומות בירושלים נבנתה לציון מקום מותו, מצפון לעיר.
שבעת האנשים במעשי השליחים ו' גם נתנו לכנסייה דוגמה של שירות. משרת הדיאקון, הדאגה לעניים והשירות בשולחן, ממשיכה כמעט בכל מסורת נוצרית כיום. העיקרון שמאחוריה חכם: כאשר לקהילה יש צורך אמיתי, עליה למצוא אנשים מסוגלים ומלאי רוח הקודש ולבטוח בהם, כדי שגם הוראת הכנסייה וגם דאגתה לעניים ייעשו כראוי.
מה סטפנוס מלמד
סטפנוס מעלה בפנינו כמה שאלות נוקבות.
הוא שואל מה אנו עושים כאשר מאשימים אותנו שלא בצדק. הוא לא השיב בכעס, ולא ברח. הוא אמר את האמת והשאיר את התוצאה לאלוהים.
הוא שואל מה אנו חושבים על מקומות ומבנים. בית המקדש היה מפואר, ועמו של סטפנוס עצמו אהב אותו. אך הוא ראה שאלוהים גדול מכל מבנה, ולאהוב מבנה יותר מן השוכן בו היא צורה של עבודה זרה. הנוצרים עומדים בפני אותה פיתוי עם הכנסיות שלהם.
הוא שואל מה אנו עושים עם אלה שפוגעים בנו. מילותיו האחרונות היו תפילה למען אויביו, מאותו סוג תפילה שלימד ישוע (מתי 5:44). סליחה כזו אינה באה מטבע האדם. היא באה מן הראייה, כפי שראה סטפנוס, שישוע חי ועומד קרוב.
ולבסוף הוא שואל אם אנו מוכנים להיות עדים. סטפנוס היה אדם ששירת בשולחן, והיה אדם כמונו. הוא עשה את מה שעמד לפניו, ועשה זאת באמונה ובאומץ. רוח הקודש עשתה את השאר.
אמרות באוסף הפסוקים שלנו
מדד הפסוק היומי אינו כולל כיום פסוקים מסיפורו של סטפנוס במעשי השליחים ו' עד ח'. הפסוקים הקרובים ביותר באוסף הם מילות הסליחה של ישוע עצמו על הצלב, שסטפנוס הד להן במותו:
- לוקס 23:34: "אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה הם עושים."
מילותיו המצוטטות ביותר של סטפנוס עצמו הן: "אדוני ישוע, קבל את רוחי" (מעשי השליחים 7:59), ו"אדוני, אל תשים להם את החטא הזה" (מעשי השליחים 7:60).
פסוקים מהאינדקס שלנו
אין פסוק ממעשי השליחים ו'–ח' במדד. לוקס 23:34 הוא מאמרו של ישוע שסטפנוס הד לו.
וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אָבִי סְלַח לָהֶם כִּי לֹא־יָדְעוּ מָה הֵם עֹשִׂים וַיְחַלְּקוּ בְגָדָיו לָהֶם וַיַּפִּילוּ גּוֹרָל׃
אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה הם עושים.
מקומות
- 1ירושלים · היכן שהחלה הכנסייה וסטפנוס שירת
- 2לשכת מועצת הסנהדרין · שימועו של סטפנוס (מעשי השליחים 6:12-7:1)
- 3מקום הסקילה (לפי המסורת: מצפון לעיר) · מחוץ לחומות (מעשי השליחים 7:58)
- 4דמשק · שאול היה בדרכו לכאן כאשר ישוע עצר אותו
- ירושלים, היכן שהחלה הכנסייה והיכן שסטפנוס שירת והטיף
- לשכת מועצת הסנהדרין, היכן שנשפט
- מחוץ לחומות העיר, היכן שנסקל, לפי המסורת מצפון סמוך לשער דמשק של ימינו
- דמשק, היכן ששאול היה בדרכו כאשר האדון עצר אותו
במספרים
ציר זמן
- 30חג השבועות והכנסייה הראשונה (בערך 30-33 לספירה)מעשי השליחים 2
- 33שבעה נבחרו לשרת (בערך 33-34 לספירה)מעשי השליחים 6:1-6
- 34סטפנוס נעצר, נואם ונסקל (בערך 33-36 לספירה)מעשי השליחים 6:8-8:2
- 34הרדיפה מפזרת את הכנסייהמעשי השליחים 8:1-4
- 35שאול פוגש את ישוע הקם סמוך לדמשקמעשי השליחים 9:1-19
אנשים בסיפור הזה
לעומק
מעשי השליחים ו' עד ח' הוא הטקסט העיקרי, והוא קצר מספיק לקריאה ברצף אחד. ספרו של פוקס, ספר המרטירים פותח את סיפור המרטירים הקדומים בסטפנוס (קישור למטה). ויקיפדיה ו-Bible Hub מספקים סיכומים נוספים, וסקירת מעשי השליחים של BibleProject ממקמת את סיפורו של סטפנוס בתנועה הגדולה של הבשורה מירושלים אל העמים.
אנשים קשורים: פאולוס, פטרוס, יוחנן, בר נבא, קיפא, ישוע, לוקס, גמליאל.
מקורות וקריאה נוספת
- ויקיפדיה: סטפנוס הקדוש
- ערך ויקיפדיה על : סטפנוס
- לקסיקון Blue Letter Bible: סטפנוס (סטפן)
- פוקס, ספר המרטירים (CCEL)
- שאף, תולדות הכנסייה הנוצרית כרך 1: הנצרות השליחית (CCEL)
- אוסביוס, תולדות הכנסייה (CCEL, סדרת NPNF 2 כרך 1)
- טקסט מקראי: מעשי השליחים ו׳–ז׳ (eBible.org, ESV)
- טקסט מקראי: מעשי השליחים ח׳ (eBible.org, ESV)
ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית
- ספר המרטירים של פוקסג'ון פוקס
- תולדות הכנסייה הנוצרית, כרך 1פיליפ שאף
- תולדות הכנסייהאוסביוס מקיסריה
Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.

