דלג לתוכן הראשי
מבצע חגים: 50% הנחה על חבילות נאמנות 508(c)(1)(A) עד 31 בדצמבר.לצפייה בחבילות
508ministry.com
קיפא: הכהן הגדול שעמד בראש הסנהדרין שמסרה את ישוע לפילטוס

508 פסוק יומי · דמויות מהמקרא

קיפא

הכהן הגדול שעמד בראש הסנהדרין שמסרה את ישוע לפילטוס

כהן גדול בסביבות 18-36/37 לספירה · 15 דקות קריאה

המשרה שבה כיהן

כשהבשורות אומרות "הכהן הגדול", הן מתכוונות לאדם היהודי היחיד החזק ביותר בחיים במאה הראשונה, מתחת למלך או לנציב הרומי. במאות קודמות היה הכהן הגדול תפקיד קדוש שנשא אותו אדם לכל חייו, מצאצאי אהרן, אחי משה. רק הוא נכנס לחדר הפנימי ביותר של בית המקדש, קודש הקודשים, פעם בשנה ביום הכיפורים, לכפר על חטא העם (ויקרא טז). הוא עמד בראש הסנהדרין, מועצת שבעים ואחד הזקנים, הכהנים והסופרים, ששימשה כערכאה היהודית הגבוהה ביותר בשאלות של הלכה דתית ובחלק ניכר מהניהול המקומי.

בימי ישוע התפקיד כבר עוות על ידי הפוליטיקה. מלכי החשמונאים, ואחר כך הורדוס הגדול, מינו והדיחו כהנים גדולים כרצונם. הורדוס אף הביא אנשים ממצרים ומבבל שלא הייתה להם כל זכות לתפקיד, כי רצה כהנים שחייבים לו הכול. לאחר שבנו של הורדוס, ארכלאוס, איבד את כסאו בשנת 6 לספירה, קיבלו הנציבים הרומיים את הזכות למנות. בסביבה כזו היה הכהן הגדול גם מנהיג דתי וגם ממונה רומי. הוא היה אחראי לבית המקדש, לכספו ולשקט בו, והיה עליו לתת דין וחשבון לנציב כשההמונים יצאו מכלל שליטה. בכל שנה בפסח הציפו מאות אלפי עולי רגל את ירושלים, ורבים מהם טיפחו תקווה למלך שיגרש את רומא. תפקידו של הכהן הגדול היה למנוע מן העיר להתפוצץ.

כיצד עלה קיפא

יוספוס מוסר לנו תיעוד קצר ויבש של הכהנים הגדולים בתקופה זו. הנציב ולריוס גראטוס הדיח את חנן, ששימש בתפקיד משנת 6 לערך עד 15, ואחר כך מינה לפי הסדר את ישמעאל בן פבי, אלעזר בן חנן ושמעון בן קמיתוס, כל אחד לכשנה. לבסוף מינה את "יוסף, שנקרא גם קיפא" (קדמוניות 18.34 עד 35). יוספוס אינו אומר דבר על הסיבה שגראטוס בחר דווקא באיש הזה, אך הבחירה הצליחה. קיפא נשאר בתפקיד כמונה עשרה שנה, לאורך כל כהונתו של פונטיוס פילטוס כנציב, ועד שהדיח אותו ויטליוס, נציב סוריה, זמן קצר לאחר שפילטוס עצמו הוחזר. אדם אינו מחזיק בתפקיד שמונה עשרה שנה תחת הרומאים אלא אם הוא בקי בעבודה וזוכה לאמון הנציב. זה מלמד אותנו משהו על אופיו שהבשורות אינן אומרות ישירות: קיפא היה פוליטיקאי מוכשר.

גם קשריו עזרו לו. יוחנן מספר שהוא היה חתנו של חנן (יוחנן 18:13). חנן הודח, אך שמר על השפעה רבה. חמישה מבניו וחתנו הפכו כולם לכהנים גדולים, וזה שיא מדהים, ולוקס עדיין קורא לחנן "הכהן הגדול" באותה נשימה עם קיפא (לוקס 3:2; מעשי השליחים 4:6). המשפחה הייתה עשירה, ולפי כמה מקורות יהודיים גם שנואה ברבים. שורה בתלמוד מתלוננת על בית חנן: "אוי לי מבית חנן, אוי לי מלחישותיהם" (פסחים נז ע"א). יש לראות בכך צד אחד של ויכוח ארוך, ולא דיווח ניטרלי, אך זה מראה שלאצולה הכוהנית היה מוניטין של כוח ותאוות בצע בדור שלאחר מכן.

קיפא וחוגו השתייכו לצדוקים, המפלגה הכוהנית ששלטה בבית המקדש. הצדוקים קיבלו רק את התורה שבכתב כסמכותית, דחו את האמונה בתחיית המתים, והיו בדרך כלל ידידותיים יותר לרומאים מן הפרושים, שהדגישו את התורה שבעל פה ואת הקדושה האישית. פרט זה חשוב לקריאת הבשורות ומעשי השליחים. כששמעו הצדוקים את השליחים מטיפים לתחייתו של ישוע, מספר מעשי השליחים שהם "התמלאו כעס רב" ועצרו אותם (מעשי השליחים 4:1 עד 3; 5:17).

גלוסקמת העצמות

בנובמבר 1990 פרצו פועלים שעסקו בבניית פארק מים ביער השלום שמדרום לעיר העתיקה של ירושלים אל מערת קבורה. בפנים היו שנים עשר גלוסקמאות, תיבות אבן גיר קטנות ששימשו במאה הראשונה להחזקת עצמות המתים לאחר שהבשר נרקב. אחת מהן הייתה משובחת במיוחד, עם דגם שושנה מגולף. עליה הייתה כתובת בארמית "יהוסף בר קיפא", כלומר "יוסף בן קיפא". בפנים היו עצמותיהם של שישה אנשים, ובהם איש כבן שישים.

גלוסקמת אבן גיר מגולפת שנמצאה במערת קבורה מדרום לירושלים נושאת את השם יוסף בן קיפא. תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

ארכיאולוגים, ובהם רוני רייך וצבי גרינהוט שחקרו את הממצא, הסיקו שזה היה כנראה קבר המשפחה של בית הכוהנים של קיפא, ואולי גם מקום קבורתו של הכהן הגדול עצמו. חוקרים אחרים זהירים יותר. השם יוסף היה נפוץ, ו"קיפא" עשוי להתייחס למישהו אחר במשפחה. הסיכום ההוגן הוא שהקבר קשור כמעט בוודאות למשפחה, וייתכן שהוא של האיש שאנו קוראים עליו בבשורות, אף שהדבר שנוי במחלוקת. בכל מקרה זהו סוג הראיות החומריות שמראה ששמות הבשורות שייכים לרחובות ולמשפחות האמיתיים של ירושלים. הגלוסקמה מוצגת במוזיאון ישראל.

קיפא בבשורות: המזימה

הפעם הראשונה שאנו פוגשים את קיפא בשמו היא ביוחנן יא, מיד לאחר שישוע הקים את Lazarus מן המתים בבית עניה. הנס עורר סערה. רבים האמינו, והכהנים הגדולים והפרושים כינסו ישיבה דחופה של המועצה. "מה נעשה?" אמרו. "כי האיש הזה עושה אותות רבים. אם נניח לו כך, יאמינו בו הכול, ויבואו הרומאים ויקחו גם את מקומנו וגם את עמנו" (יוחנן 11:47 עד 48).

שימו לב ממה חוששת המועצה. הם אינם מודאגים בעיקר מהוראה כוזבת. הם מודאגים מרומא. תנועה עממית שמרכזה בפועל פלאים עלולה להיראות לנציב הרומי כמרד. אם רומא תדכא אותה, ייקחו הרומאים את בית המקדש, את המועצה ואת מעמדם. ההיסטוריון היהודי יוספוס כתב מאוחר יותר כיצד בדיוק הפחד הזה התממש כשהרומאים החריבו את ירושלים בשנת 70 לספירה. פחד המועצה לא היה פרנואידי. הוא היה מבוסס על מה שרומא עשתה למורדים.

ואז מדבר קיפא. "אינכם יודעים דבר," הוא אומר. "ולא תבינו כי טוב לכם שאדם אחד ימות בעד העם, ולא יאבד כל הגוי" (יוחנן י״א:49–50). זהו חישוב פוליטי קר, מן הסוג שמצדיק עוול בכל דור: להקריב אדם חף מפשע אחד כדי לשמור על הרבים.

קיפא מדבר לפני הסנהדרין: טוב שאדם אחד ימות בעד העם (יוחנן י״א:49–50). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

ואז מוסיף יוחנן אחד ההערות המרתקות ביותר בבשורות. הוא אומר שקיפא "לא אמר זאת מלבו, אלא בהיותו כהן גדול באותה שנה ניבא שישוע ימות בעד הגוי, ולא בעד הגוי בלבד, אלא גם כדי לאסוף לאחד את בני האלוהים המפוזרים" (יוחנן י״א:51–52). בלי שידע, תיאר הכהן הגדול מה תהיה משמעות מותו של ישוע. זו האירוניה העמוקה ביותר בסיפור. קיפא התכוון: "הבה נפטר מן המטריד הזה." אלוהים התכוון: "האחד הזה ימות במקום העם." יוחנן מציין שכהן הגדול של אותה שנה דיבר ברוח נבואה שהתלוותה לתפקיד, אף שהאיש עצמו לא חיפש את רצון אלוהים. מאותו יום, אומר יוחנן, עשו המנהיגים "תכניות להמיתו" (יוחנן י״א:53).

מתי מביא סצנה מקבילה. זמן קצר לפני הפסח נאספו ראשי הכוהנים והזקנים "בחצר הכהן הגדול הנקרא קיפא, ויתייעצו יחד לתפוס את ישוע בעורמה ולהמיתו. אך אמרו: 'לא בחג, פן תהיה מהומה בעם'" (מתי כ״ו:3–5). הם רצו להימנע מהתפרעות. ההזדמנות שלהם באה כאשר יהודה איש קריות, אחד מהשנים עשר, בא אליהם והציע למסור את ישוע תמורת שלושים כסף (מתי כ״ו:14–16; השנים עשר).

קיפא בבשורות: משפט הלילה

לאחר המעצר בגן גת שמנים לקחו החיילים את ישוע תחילה אל חנן, ואחר כך אל קיפא (יוחנן י״ח:12–14, 24). הבשורות נבדלות בפרטים לגבי סדר הלילה, אך מסכימות בעובדות העיקריות: ישוע הובא לבית הכהן הגדול, והסנהדרין התאספה באמצע הלילה, דבר שהיה כשלעצמו בלתי תקין. כתבים הלכתיים יהודיים מאוחרים יותר, אף שהם מאוחרים בזמן ואולי אינם מתארים בדיוק מה שאירע בשנת 30 לספירה, אוסרים משפטי מוות בלילה ובחגים. האם הכללים הללו היו בתוקף אז — שנוי במחלוקת. מה שהבשורות אומרות הוא שהסנהדרין מיהרה והעדים סתרו זה את זה.

חיילים מביאים את ישוע לבית הכהן הגדול באמצע הלילה (יוחנן י״ח:12–14, 24). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

מתי מספר לנו ש"ראשי הכוהנים וכל הסנהדרין חיפשו עדות שקר נגד ישוע כדי להמיתו, ולא מצאו, אף שעדים שקר רבים באו" (מתי כ״ו:59–60). לבסוף באו שניים ואמרו שישוע טען שיוכל להרוס את המקדש ולבנותו בשלושה ימים. קיפא עמד ושאל את ישוע אם אין לו תשובה. ישוע שתק. אז הציג הכהן הגדול את השאלה המרכזית: "משביעך אני באלוהים החי, אמור לנו אם אתה המשיח, בן האלוהים" (מתי כ״ו:63).

ישוע השיב בדברים מספר דניאל ומן התהילים: "אתה אמרת. אבל אני אומר לכם, מעתה תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה ובא על ענני השמיים" (מתי כ״ו:64; השווה דניאל ז׳:13 ותהילים ק״י:1). בתגובה קרע קיפא את בגדיו. המחווה הייתה סימן מסורתי לאבל או לזוועה לנוכח חילול הקודש. "הוא חילל את השם," אמר. "מה לנו עוד לעדים? הנה עכשיו שמעתם את חילולו. מה דעתכם?" הם השיבו: "חייב מיתה הוא" (מתי כ״ו:65–66).

כאן עלינו להיזהר בשני דברים. ראשית, לסנהדרין לא הייתה הסמכות החוקית לבצע הוצאה להורג, ולכן לקחו את ישוע אל פונטיוס פילטוס. בכך שינו את האישום מחילול הקודש לטענה להיותו מלך, שכן פילטוס היה אכפת לו מן השני ולא מן הראשון (לוקס כ״ג:2; ראו פונטיוס פילטוס). שנית, כפי שאנו מסבירים בפרופיל של פילטוס, אין בדברים הללו כדי להצדיק האשמת העם היהודי כולו. קיפא והסנהדרין היו קבוצה קטנה של אנשים במצב פוליטי מסוים. ישוע עצמו, אמו, תלמידיו ואלפי המאמינים הראשונים בירושלים היו יהודים, וגם כוהנים רבים האמינו לאחר מכן (מעשי השליחים ו׳:7).

קיפא והשליחים

הסיפור אינו מסתיים בצליבה. התחייה העמידה את משפחת הכהן הגדול נגד השליחים. במעשי השליחים ד׳, לאחר שפטרוס ויוחנן ריפאו איש פיסח בשער המקדש והטיפו על התחייה, הם נעצרו והובאו לפני "חנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדר, וכל אשר ממשפחת הכהנים הגדולים" (מעשי השליחים ד׳:6). פטרוס דיבר באומץ: "אין ישועה באחר, כי אין שם אחר תחת השמיים שניתן לבני האדם אשר בו ניוושע" (מעשי השליחים ד׳:12; ראו פטרוס ו יוחנן). הסנהדרין לא יכלה להכחיש שנעשה נס, שהרי האיש שנרפא עמד שם. הם איימו על השליחים ושחררו אותם.

מעט לאחר מכן הכהן הגדול והצדוקים כלאו שוב את השליחים, ומלאך הוציא אותם בלילה. כאשר הובאו פעם נוספת, אמר פטרוס: "לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני אדם" (מעשי השליחים ה׳:29). הסנהדרין רצתה להמיתם. היה זה הפרוש גמליאל, המורה שלימים ילמד את שאול התרסי (ראו פאולוס), שהרים את קולו: "אם מן האדם העצה הזאת או המעשה הזה, תתבטל; אבל אם מן האלוהים הוא, לא תוכלו לבטלם" (מעשי השליחים ה׳:38–39). הסנהדרין הכו את השליחים ושחררו אותם.

מעשי השליחים גם מראים שסמכותו של הכהן הגדול עמדה מאחורי סקילתו של סטפנוס. במעשי השליחים ז':1, הכהן הגדול שואל את השאלה הראשונה בשימוע של סטפנוס: "האם כך הם הדברים?" הכתוב אינו נוקב בשם הכהן הגדול שם, אך הזמן מתאים לתקופת כהונתו של קיפא. מאוחר יותר שאול עצמו "הלך אל הכהן הגדול וביקש ממנו מכתבים לבתי הכנסת בדמשק" (מעשי השליחים ט':1-2). כך אותו תפקיד שרדף את ישוע שימש לרדיפת תלמידיו ברחבי האזור (סטפנוס).

סוף כהונתו

בשנת 36 או 37 לספירה, ויטליוס, הנציב הרומי של סוריה, נסע לירושלים, ביטל מס על מכירת תוצרת, והסיר את קיפא מתפקיד הכהן הגדול, והחליפו ביונתן, בנו של חנן (יוספוס, קדמוניות 18.90-95). הוא עשה זאת בערך באותו זמן שבו שלח את פילטוס לרומא, כך ששני האנשים שעמדו יחד בבוקר המשפט עזבו את תפקידיהם יחד. יוספוס אינו נותן סיבה להדחתו של קיפא, ואיננו יודעים מה עלה בגורלו. אין תיאור מהימן של מותו.

מאוחר יותר המציאה האגדה הנוצרית סיפורים. כמה כותבים מימי הביניים אמרו שהוא מת בדרך נוראה, או שהוא הוגלה. אלה אינם היסטוריה. התשובה הכנה היא שאיננו יודעים מה עלה בגורלו, רק שכנראה מערת הקבורה שלו ידועה.

כיצד עלינו לשפוט את קיפא?

קל היה להפוך את קיפא לנבל קריקטורי. הבשורות אינן עושות זאת. יוחנן נותן לו מניע מחושב, ואף הגיוני, ואף נותן לו לומר אמת שהוא לא הבין. הדפוס מוכר. מנהיג האחראי לביטחון קהילה מביט באיום, מחליט שנדרשת בחירה קשה, ומשכנע את עצמו לעוול שמרגיש כמו חוכמה. הנימוק של קיפא, "מוטב שימות אדם אחד מאשר יאבד העם כולו", חזר ונשנה בידי עריצים וועדות לאורך ההיסטוריה.

מה שמסמן את הכישלון אינו שקיפא שקל את הסיכונים הפוליטיים, אלא שדחה את הראיות שלפניו. הסנהדרין הודתה שישוע עשה "אותות רבים", והם לא שאלו מה משמעות האותות. פטרוס ויוחנן אמרו להם את אותו הדבר מאוחר יותר: "אין אנו יכולים שלא לדבר על מה שראינו ושמענו" (מעשי השליחים ד':20). האיש שהוקם מן המתים בבית עניה, אלעזר, היה כה משכנע שהכהנים הגדולים אף תכננו להרוג גם אותו (יוחנן י"ב:10).

עבור הקורא הנוצרי יש לסיפור שני קצוות. הוא אזהרה כיצד מנהיגים דתיים או פוליטיים יכולים להגן על מוסד במחיר האמת. והוא תזכורת שתוכניתו של אלוהים פעלה דרך כשלונותיהם האנושיים מאוד של אנשים כמו קיפא, לא מפני שאלוהים היה זקוק לחטאם, אלא מפני שהצלב יראה שאפילו הבחירות הגרועות ביותר של האדם אינן יכולות להביס את מטרתו. פטרוס ניסח זאת בפשטות בדרשתו בחג השבועות: ישוע "נמסר לפי תוכניתו המוחלטת של אלוהים ולפי ידיעתו מראש", והאנשים שמסרו אותו עדיין היו אחראים למעשיהם (מעשי השליחים ב':23). שניהם נכונים בעת ובעונה אחת, והמקרא אינו מנסה להסביר כיצד.

יש גם נימה של רחמים בסוף הסיפור. ספר מעשי השליחים מתעד ש"המון רב של כהנים נשמעו לאמונה" (מעשי השליחים ו':7). מעמד הכהנים שהתנגד לישוע ראה כמה מבניו שלו הולכים אחריו. הדלת לא נסגרה, אפילו לא לחוג של קיפא.

אמרות באוסף הפסוקים שלנו

מדד הפסוק היומי אינו מכיל אמרות שנאמרו בידי קיפא. הפסוק הקרוב ביותר לסיפורו הוא דבריו של ישוע עצמו בגת שמנים בליל המעצר:

  • מתי כ"ו:41: "שימרו והיתפללו שלא תיכנסו לניסיון. הרוח אכן חפצה, אבל הבשר חלש."

דבריו המתועדים של קיפא עצמו, כולם מבשורת יוחנן ומתי, מעטים: "אינכם יודעים דבר. גם אינכם מבינים שמוטב לכם שאדם אחד ימות בעד העם, ולא שכל העם יאבד" (יוחנן י"א:49-50), והשאלה: "משביעך אני באלוהים החי, אמור לנו אם אתה המשיח, בן האלוהים" (מתי כ"ו:63).

פסוקים מהאינדקס שלנו

אין במדד פסוק שנאמר בידי קיפא. מתי כ"ו:41 הוא ישוע בגת שמנים בליל המעצר.

מתי כ"ו:41

שִׁקְדוּ וְהִתְפַּלְלוּ פֶּן־תָּבֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן הֵן הָרוּחַ הִיא חֲפֵצָה וְהַבָּשָׂר הוּא רָפֶה׃

הרוח נכונה והבשר חלש. עירו והתפללו, והיו עדינים עם עצמכם.

מקומות

Map of places in the life of CaiaphasDead SeaDead SeaJerusalem Temple1House of the high priest (Mount Zion)2Peace Forest tomb3Bethany4
  1. 1בית המקדש בירושלים · המקום שבו ניהל קיפא את עבודת המקדש
  2. 2בית הכהן הגדול (הר ציון) · המקום המסורתי של השימוע בלילה
  3. 3קבר יער השלום · גלוסקמת המשפחה נמצאה כאן ב-1990
  4. 4בית עניה · אלעזר הוקם לתחייה; הקנוניה מתחילה (יוחנן י"א)
המפה צוירה על ידי 508 Ministry מנתוני Natural Earth בנחלת הכלל. מיקומי האתרים העתיקים משוערים; חלק מהזיהויים מסורתיים.
  • בית הכהן הגדול בהר ציון, שבו התקיים השימוע בלילה, מסומן לפי המסורת בכנסיית פטרוס הקדוש בגליקנטו
  • הר הבית, שבו ניהל קיפא את עבודת המקדש
  • קבר יער השלום, מדרום לעיר העתיקה, שבו נמצאה גלוסקמת המשפחה
  • בית עניה, שבו הוקם אלעזר לתחייה והקנוניה החלה

במספרים

כהנים גדולים תחת ולריוס גרטוס ופילטוס, שנות כהונה משוערות (לספירה) יוספוס, קדמוניות 18.34-35. חנן כ-6-15 לספירה; גרטוס מינה אז את ישמעאל, אלעזר ושמעון, כל אחד כשנה, ואחר כך את קיפא. השנים הן הערכות מעוגלות. מקור: gutenberg.org.

ציר זמן

  1. 6חנן מתחיל ככהן גדול (מינוי רומי)יוספוס, קדמ' 18.26
  2. 15ולריוס גרטוס מסיר את חנן וממנה שורה של כהנים גדוליםיוספוס, קדמ' 18.34
  3. 18יוסף קיפא ממונה לכהן גדוליוספוס, קדמוניות היהודים 18.35
  4. 30הסנהדרין מתכנסת לאחר תחיית אלעזר; ישוע נשפט בלילהיוחנן 11:47-53; מתי 26:57-68
  5. 33פטרוס ויוחנן מובאים לפני חנן וקיפאמעשי השליחים 4:5-6
  6. 36ויטליוס מסיר את קיפא; יונתן בן חנן מתמנהיוספוס, קדמוניות היהודים 18.90-95
Dates before the first century are approximate; Scripture references open the King James Version.

אנשים בסיפור הזה

לעומק

של יוספוס קדמוניות ספרים 18 ו-20 מפרטים את הכהנים הגדולים של תקופה זו. ספרו של אלפרד אדרשהיים The Temple: Its Ministry and Services (מקושר למטה) מתאר בפירוט מה עשה הכהן הגדול. לרקע מודרני, לוויקיפדיה ול-Bible Hub יש סיכומים מהימנים.

אנשים קשורים: ישוע, פונטיוס פילטוס, פטרוס, יוחנן, סטפנוס, פאולוס, הורדוס הגדול, חנן.

מקורות וקריאה נוספת

ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית

Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.

↑