דלג לתוכן הראשי
מבצע חגים: 50% הנחה על חבילות נאמנות 508(c)(1)(A) עד 31 בדצמבר.לצפייה בחבילות
508ministry.com
בר-נבא: "בן העידוד", שותפו הראשון של פאולוס לשליחות

508 פסוק יומי · דמויות מהמקרא

בר נבא

"בן העידוד", שותפו הראשון של פאולוס בשליחות

פעיל בסביבות 33–50 לספירה; נפטר בסביבות שנות ה-60 לספירה (על פי המסורת) · 15 דקות קריאה

איש שנקרא על שם העידוד

כינויים במקרא בדרך כלל נרכשים. ישוע נתן לשמעון את השם פטרוס, "סלע", והוא נתן ליעקב וליוחנן את השם "בני רעם". יוסף, לוי מקפריסין, קיבל את שמו החדש מהשליחים. הם קראו לו בר נבא, שלוקס מסביר שפירושו "בן העידוד" (מעשי השליחים ד':36). המילה היוונית שמאחורי "עידוד" היא פראקלסיס, מילה עשירה שיכולה גם להתפרש כנחמה, הפצרה ועבודתו של הבא לצד אחרים. היא קשורה לתואר שישוע נתן לרוח הקודש, ה פרקליט, העוזר (יוחנן י"ד:16). כך הביטו השליחים באיש הזה וראו מישהו שעשה, בדרך קטנה, את מה שהרוח עושה: הוא בא לצד אנשים וחיזק אותם.

כשעוקבים אחרי בר נבא לאורך ספר מעשי השליחים, מגלים שהשם מתאים לכל סצנה. בכל פעם שהוא מופיע, מישהו מורם, מתקבל בברכה או מקבל הזדמנות שנייה.

יוסף הלוי

בספר מעשי השליחים הוא מופיע לראשונה בתוך תיאור של נדיבותה של הכנסייה הקדומה. לאחר חג השבועות חלקו המאמינים את אשר היה להם. "וְלֹא־הָיָה בָהֶם אֶבְיוֹן". ואז לוקס בוחר דוגמה אחת: "וְיוֹסֵף אֲשֶׁר כִּנּוּהוּ הַשְּׁלִיחִים בַּר־נַבָּא (אֲשֶׁר פֵּרוּשׁוֹ בֶּן־הַנֶּחָמָה), לֵוִי מִן־הַמּוֹלֶדֶת קַפְרִיסִין, מָכַר שָׂדֵהוּ וַיָּבֵא אֶת־הַכֶּסֶף וַיַּנִּיחֵהוּ לְרַגְלֵי הַשְּׁלִיחִים" (מעשי השליחים 4:36-37).

יוסף, הנקרא בר־נבא, מניח את כסף השדה שמכר לרגלי השליחים (מעשי השליחים 4:36-37). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

שלושה פרטים חשובים. ראשית, הוא היה לוי, בן השבט שממנו באו משרתי המקדש בישראל. ללויים לא היה נחלת אדמה בברית הישנה (במדבר 18:20, דברים 10:9), אך עד המאה הראשונה היו בהם כאלה שהחזיקו ברכוש, ובקפריסין, אי גדול מדרום לטורקיה, הייתה אוכלוסייה יהודית גדולה. ייתכן שבר־נבא היה איש בעל אמצעים. שנית, הוא היה יהודי הלניסטי, יהודי דובר יוונית מן התפוצה, כמו סטפנוס ואחרים שעד מהרה היו למרכזיים בכנסייה. שלישית, מתנתו לא נכפתה. חטא חנניה ושפירה בפרק הבא היה בשקר בדבר מתנתם, ולא בשמירת חלק ממנה (מעשי השליחים 5:1-11). בר־נבא מראה איך נראית הדבר האמיתי: יד פתוחה בלי שום הצגה.

מסורת מאוחרת מספרת שבר־נבא היה קרוב משפחה של יוחנן מרקוס, מחבר הבשורה השנייה, בן דודו (קולוסים 4:10, שם המילה היוונית anepsios פירושה בן דוד). אמו של מרקוס, מרים, הייתה לה בית בירושלים שבו נאספו המאמינים להתפלל (מעשי השליחים 12:12). כך היה לבר־נבא קשר משפחתי לאחד ממקומות הכינוס המרכזיים של הכנסייה הקדומה (ראו מרקוס).

האיש שעמד לצד שאול

אולי המעשה החשוב ביותר בחייו של בר־נבא הוא גם השקט ביותר. לאחר התגלות שאול בדרך לדמשק, הוא הלך לירושלים וביקש להצטרף לתלמידים. "וַיִּירְאוּ מִמֶּנּוּ כֻּלָּם וְלֹא הֶאֱמִינוּ כִּי־תַלְמִיד הוּא" (מעשי השליחים 9:26). קל להבין. זה היה האיש שהחזיק את הבגדים בסקילת סטפנוס וגרר מאמינים מבתיהם. אולי זו תחבולה. איש לא צעד קדימה.

"וַיִּקַּח בַּר־נַבָּא אֹתוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל־הַשְּׁלִיחִים וַיְסַפֵּר לָהֶם אֵיךְ בַּדֶּרֶךְ רָאָה אֶת־הָאָדוֹן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וְאֵיךְ בְּדַמֶּשֶׂק דִּבֶּר בְּבִטָּחוֹן בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ" (מעשי השליחים 9:27). הוא לקח על עצמו את הסיכון לערוב לאיש שכולם פחדו ממנו. אלמלא אותו רגע, ייתכן שהעולם לא היה שומע מעולם על פאולוס. בר־נבא ראה את פעולת הרוח באדם שאחרים יכלו לראות בו רק איום.

בר־נבא מביא את שאול אל השליחים ומעיד עליו (מעשי השליחים 9:26-27). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

בר נבא ואנטיוכיה

הרדיפה לאחר מות סטפנוס פיזרה מאמינים אל פיניקיה, קפריסין ואנטיוכיה שבסוריה. אחדים מקפריסין ומקירני, אנשים שייתכן מאוד שהיו ממכריו של בר־נבא עצמו, החלו לדבר אל יוונים, ולא רק אל יהודים, "וְיַד־הָאָדוֹן הָיְתָה אִתָּם וַיַּאֲמִינוּ מִסְפָּר רַב וַיָּשׁוּבוּ אֶל־הָאָדוֹן" (מעשי השליחים 11:19-21). כשהגיעו החדשות אל כנסיית ירושלים, בחרו איש לבדוק את הדבר. הם שלחו את בר־נבא.

זו הייתה בחירה חכמה. חוקר חשדן היה עלול לעצור את התנועה. בר־נבא "בָּא וַיַּרְא אֶת־חֶסֶד אֱלֹהִים וַיִּשְׂמָח וַיַּזְהֵר אֶת־כֻּלָּם לִדְבֹּק בָּאָדוֹן בְּלֵב שָׁלֵם כִּי־אִישׁ טוֹב הָיָה וּמָלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאֱמוּנָה וַיֵּאָסְפוּ לָאָדוֹן עַם רָב" (מעשי השליחים 11:23-24). הדבר הראשון שעשה היה לשמוח. הוא ראה חסד, ואמר זאת.

ואז עשה משהו שעיצב את ההיסטוריה. המלאכה הייתה כעת גדולה מכדי שיוכל לנהלה לבדו, והוא חשב על שאול, שחי בטרסוס כמה שנים. "וַיֵּלֶךְ בַּר־נַבָּא לְטַרְסוֹס לְבַקֵּשׁ אֶת־שָׁאוּל וַיִּמְצָאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל־אַנְטְיוֹכְיָא וַיִּהְיוּ נֶאֱסָפִים עִם־הָעֵדָה שָׁנָה תְמִימָה וַיְלַמְּדוּ עַם רָב" (מעשי השליחים 11:25-26; ראו פאולוס). מנהיג שידע את גבולותיו, והיה מוכן לחלוק את הבמה עם מישהו מוכשר ממנו, הוא דבר נדיר. שימו לב שרשימת המנהיגים באנטיוכיה במעשי השליחים 13:1 מתחילה בבר־נבא ומסתיימת בשאול. הסדר ישתנה, אך בהתחלה בר־נבא היה הבכיר.

כשפקד רעב באימפריה בימי קלאודיוס, אספה כנסיית אנטיוכיה תרומה ושלחה אותה עם בר־נבא ושאול אל המאמינים ביהודה (מעשי השליחים 11:27-30; 12:25). השותפות החלה.

המסע הראשון

במעשי השליחים 13, המנהיגים באנטיוכיה עבדו את האל וצמו כאשר רוח הקודש אמרה: "הַבְדִּילוּ לִי אֶת־בַּר־נַבָּא וְאֶת־שָׁאוּל לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר קָרָאתִי לָהֶם" (מעשי השליחים 13:2). הפסוק הזה הוא חלק מהאוסף היומי שלנו. לאחר תפילה וצום נוספים, "וַיִּסְמְכוּ אֶת־יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם וַיְשַׁלְּחוּם".

שני האנשים, עם יוחנן מרקוס כעוזרם, הפליגו לקפריסין, מולדתו של בר־נבא, וחצו את האי עד פפוס, שם הנציב הרומי, סרגיוס פאולוס, "שָׁלַח לִקְרֹא אֶת־בַּר־נַבָּא וְאֶת־שָׁאוּל וַיִּתְאַו לִשְׁמֹעַ אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים" (מעשי השליחים 13:7). הנציב הרומי של קפריסין האמין. מאותו רגע מעשי השליחים קורא לשאול "פאולוס", ומכאן ואילך משתנה סדר השמות. לפני פפוס זה "בר־נבא ושאול". אחרי פפוס זה בדרך כלל "פאולוס ואנשיו" או "פאולוס ובר־נבא". פאולוס נעשה הדובר הראשי. בר־נבא הניח לזה לקרות בלי תלונה. אין שום רמז לקנאה בשום מקום.

בפרגה שבפמפיליה עזב אותם יוחנן מרקוס ושב לירושלים (מעשי השליחים 13:13). איננו יודעים מדוע. בין האפשרויות: געגועים הביתה, פחד מן הדרך המסוכנת אל ההרים, או מחלוקת על הכיוון החדש אל הגויים. יהיה אשר יהיה הגורם, פאולוס ראה בכך נטישה.

בערי גלטיה, אנטיוכיה שבפיסידיה, איקוניום, לystרה ודרבה, הם דרשו בבתי הכנסת וגויים האמינו. בלystרה חשבו האנשים ששני השליחים הם אלים וקראו לבר־נבא זאוס, אבי האלים, ולפאולוס הרמס, השליח (מעשי השליחים 14:12). הפרט הזה מגלה הרבה. אנשים הביטו בבר־נבא וראו נוכחות מכובדת ומלכותית. פאולוס, זה שדיבר, היה הרמס. לבר־נבא היה מראה של מנהיג גם כשלא היה הדובר.

בליסטרה לקהל היה בר-נבא בעיניו זאוס ופאולוס הרמס (מעשי השליחים 14:12). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

הם שבו לאנטיוכיה וסיפרו "כל אשר עשה האלוהים עמהם, וכי פתח לגויים פתח של אמונה" (מעשי השליחים 14:27). גם הפסוק "ולא הניח את עצמו בלי עדות, בהיטיבו לכם לתת גשמים מן השמים ועתות פוריות" (מעשי השליחים 14:17), שנאמר בליסטרה על ידי שניהם, נמצא באוסף שלנו.

ועדת ירושלים

הצלחת השליחות העלתה שאלה שיכלה לפלג את הקהילה. האם על המאמינים מן הגויים להימול? כמה אנשים מיהודה אמרו כן. "וכאשר הייתה לפאולוס ולבר-נבא מחלוקת וויכוח לא מעט עמהם, הוחלט שיעלו פאולוס ובר-נבא וכמה מהם לירושלים" (מעשי השליחים 15:2). בוועידה דיבר פטרוס, ואחר כך "שתקה כל העדה, והקשיבו לבר-נבא ולפאולוס מספרים מה האותות והמופתים שעשה האלוהים על ידם בקרב הגויים" (מעשי השליחים 15:12). כאן בר-נבא נזכר ראשון. הייתה לו מעמד בירושלים שלפאולוס, הבא החדש, עדיין לא היה. הוועידה הסכימה עם שני השליחים ושלחה אותם בחזרה עם מכתב ושני נציגים, יהודה וסילא (סילא).

זו הייתה שעתו הגדולה של בר-נבא כמדינאי של הקהילה. הוא עזר לשמור על הדלת פתוחה לכל העמים. החלטה אחרת הייתה עלולה להפוך את הקהילה לכת יהודית קטנה.

הוויכוח עם פאולוס

לאחר הוועידה הציע פאולוס לבקר שוב בקהילות שהקימו. "ובר-נבא רצה לקחת עמהם את יוחנן הנקרא מרקוס. אך פאולוס חשב שאין לקחת עמהם את מי שפרש מהם בפמפיליה ולא הלך עמהם לעבודה. ופרצה מריבה חריפה, עד שנפרדו זה מזה. בר-נבא לקח את מרקוס עמו והפליג לקפריסין, ופאולוס בחר את סילא ויצא" (מעשי השליחים 15:37 עד 40).

זה אחד הקטעים הישרים ביותר בתנ"ך. שני אנשים טובים, שניהם מלאי רוח, לא הסכימו בחריפות, ונפרדו. התנ"ך אינו אומר מי צדק. מעשי השליחים אינו מספר שאחד מהם חטא. לוקס רק מדווח.

אפשר לראות את שני הצדדים. פאולוס האמין בשליחות שאינה יכולה להרשות לעצמה אדם שנשר תחת לחץ. בר-נבא האמין באדם שראוי להזדמנות נוספת. כל אחד היה נאמן לטבעו: פאולוס, השליח הנחוש, ובר-נבא, המעודד.

הסיפור לא נגמר שם, ומה שקרה אחר כך מצדיק את בר-נבא. מרקוס גדל לעובד מהימן. פאולוס כותב מאוחר יותר מבית האסורים ומזכיר את "מרקוס בן דודתו של בר-נבא" עם הערה שעל הקולוסים לקבל אותו אם יבוא (קולוסים 4:10). במכתבו האחרון, שנכתב סמוך לסוף חייו, מבקש פאולוס מטימותיוס: "קח את מרקוס והבא אותו עמך, כי הוא מועיל לי מאוד לשירות" (טימותיוס השנייה 4:11). הצעיר שפאולוס לא רצה לקחת נעשה מועיל לפאולוס. ולפי הקהילה הקדומה, מרקוס נעשה מתורגמנו של פטרוס ברומא וכתב את הבשורה הנושאת את שמו (ראו מרקוס ו פטרוס). הזדמנות שנייה מבר-נבא נתנה לקהילה אחת מארבע הבשורות שלה. איננו יכולים להוכיח את הקו הזה, אך הוא נראה נאמן לאופיו של בר-נבא.

גם פאולוס מעולם לא דיבר רעה על בר-נבא. בכתבו לקורינתים הוא מזכיר אותו בכבוד, כעובד עמית אשר כמוהו פרנס את עצמו ולא לקח שכר מן הקהילות (קורינתים הראשונה 9:6). באיגרת אל הגלטים 2, כשהוא מתאר את הפעם שפטרוס נסוג מלאכול עם הגויים באנטיוכיה, מציין פאולוס בעצב ש"גם בר-נבא נסחף אחרי צביעותם" (גלטים 2:13). אפילו המעודד יכול היה להיות מושפע. זה סימן כמה אנושיים היו האנשים האלה, וכמה עמוק פאולוס סמך על בר-נבא.

שארית חייו

לאחר הפרידה עוקבים מעשי השליחים אחרי פאולוס ואינם מזכירים את בר-נבא שוב. בר-נבא ומרקוס הפליגו לקפריסין, ומשם אבדנו את עקבותיו בברית החדשה. אך אנו יודעים שהוא לא ויתר על עבודתו, כי פאולוס, שכתב מאפסוס כמה שנים מאוחר יותר, עדיין מדבר על בר-נבא כמשרת שעובד בידיו כמוהו (קורינתים הראשונה 9:6), מה שמרמז שבר-נבא עדיין נדד ולימד.

לאחר מכן הרשומה היא מסורת, ועלינו להתייחס אליה בזהירות. כתב נוצרי קדום הנקרא מעשי בר-נבא, מן המאה החמישית, אומר שבר-נבא נהרג על ידי המון יהודים בסלמיס שבקפריסין, בערך בשנת 61 לספירה או מאוחר יותר, ושמרקוס קבר אותו. הכנסייה של קפריסין טוענת שגופתו של בר-נבא נמצאה בשנת 488 לספירה, עם עותק של בשורת מתי על חזהו. זה הוביל את הקיסר זנון להעניק לכנסייה הקפריסאית את עצמאותה, לפי המסורת. מנזר לבר-נבא הקדוש עומד כיום ליד סלמיס. אין לדעת אם הסיפורים האלה נכונים, אך הערצת בר-נבא בקפריסין נמשכה ברציפות במשך מאות שנים.

איגרת הנקראת איגרת בר-נבא, שנכתבה בערך בין 70 ל-135 לספירה, נושאת את שמו, אך כמעט כל החוקרים מאמינים שהוא לא כתב אותה. כך גם לגבי ספר מאוחר יותר הנקרא בשורת בר-נבא, שמתוארך לתקופה של סוף ימי הביניים או ראשית העת החדשה ואינו יצירה עתיקה. כמה נוצרים קדומים, ובראשם טרטוליאנוס, חשבו שבר-נבא הוא מחבר האיגרת אל העברים, מאחר שהיה לוי ו"מעודד", והאיגרת מכנה את עצמה "דבר של תוכחה" (עברים 13:22). זו השערה מחושבת מן המאה השלישית, לא עובדה מוכחת (ראו מחבר האיגרת אל העברים).

מה בר נבא מלמד

התנ"ך אינו נותן לבר-נבא אף דרשה אחת מתועדת. מה שהוא מותיר הוא דרך של להיות.

הוא ראה פוטנציאל באנשים שאחרים פחדו מהם. הקהילה בירושלים ראתה רודף. בר-נבא ראה שליח לעתיד. רבים שהגיעו לדברים גדולים החלו עם מישהו שערב להם כשאף אחד אחר לא היה מוכן.

הוא ויתר על אור הזרקורים בלי מרירות. הוא התחיל כשותף הבכיר וסיים כדמות התומכת. הוא מעולם לא התחרה. הוא הבין שעבודת האלוהים גדולה משמו של כל אדם יחיד.

הוא האמין בהזדמנויות שניות. הפרידה מפאולוס עלתה לו בחברו ובשותפו הטוב ביותר, והוא קיבל על עצמו את המחיר הזה למען מרקוס. כשאנו מתפתים לוותר על מישהו לאחר כישלון, בר-נבא אומר לנו לתת לו הזדמנות נוספת.

הוא שמח בחסד בכל מקום שבו מצא אותו. כשהגיע לאנטיוכיה לא חשש ממה שהיה חדש ולא מוכר. הוא ראה שאלוהים פועל, ושמח.

הוא נתן בנדיבות. שדה שנמכר, מתנה שהונחה. זהו הסימן של הפסוק הראשון והאחרון שלוקה כותב עליו. הוא היה "איש טוב, מלא רוח הקודש ואמונה" (מעשי השליחים 11:24).

בעולם של קולות רועשים יותר, בר-נבא מראה סוג שקט יותר של מנהיגות. רבים מהמשיחיים ששמותיהם נזכרים חייבים את ראשיתם למישהו כמוהו, מישהו שצעד קדימה עם מילת קבלת פנים, המלצה או מתנה.

אמרות באוסף הפסוקים שלנו

מדד הפסוק היומי אינו מכיל פסוקים שנאמרו על ידי בר-נבא לבדו, אך ארבעה פסוקים מהמסעות שחלק עם פאולוס כלולים:

  • מעשי השליחים 13:2: "ובהיותם עובדים את האדון וצמים, אמר רוח הקודש: 'הבדילו לי את בר-נבא ואת שאול לעבודה אשר קראתי להם.'"
  • מעשי השליחים 14:17: אלוהים "לא השאיר את עצמו בלי עדות, כי היטיב לעשות לכם בהנותו לכם גשמים מן השמים ועונות פוריות, וממלא את לבבכם מזון ושמחה."
  • מעשי השליחים 15:8: "ואלוהים, היודע את הלב, העיד להם בנותנו להם את רוח הקודש כמו לנו."
  • אל הגלטים 2:20: "נצלבתי עם המשיח. לא אני חי עוד, אלא המשיח חי בי." פאולוס כתב זאת באיגרת שגם מזכירה את בר-נבא (אל הגלטים 2:1, 9, 13).

פסוקים מהאינדקס שלנו

פסוקים מפרקים שחלק בר-נבא עם פאולוס. אף אחד מהם אינו נאמר על ידי בר-נבא לבדו.

מעשי השליחים 13:2

וַיְהִי בְּשָׁרְתָם אֶת־יְהוָֹה וּבְצוּמָם וַיֹּאמֶר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַבְדִּילוּ לִי אֵת בַּר־נַבָּא וְאֶת־שָׁאוּל לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר קְרָאתִים לָהּ׃

הבדילו לי את ברנבא ואת שאול למלאכה אשר קראתי להם.

מעשי השליחים 14:17

וְגַם לֹא־חָדַל לְהָעִיד עַל־עַצְמוֹ וַיֵּיטֶב לָנוּ בְּתִתּוֹ מָטָר מִן־הַשָּׁמַיִם וְעִתּוֹת שָׂבָע וַיְמַלֵּא לִבּוֹתֵינוּ מָזוֹן וְשָׂשׂוֹן׃

הוא נותן גשם משמיים ומשביע את לבבכם באוכל ובשמחה.

מעשי השליחים 15:8

וְהָאֱלֹהִים יֹדֵעַ הַלְּבָבוֹת הֵעִיד עֲלֵיהֶם בְּתִתּוֹ גַם־לָהֶם אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר נָתַן לָנוּ׃

אלוהים, יודע הלבבות, קיבל אותם. הוא רואה מעבר למה שבני אדם קוראים.

אל הגלטים 2:20

עִם־הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְאֵין־עוֹד אָנֹכִי הַחַי כִּי אִם־הַמָּשִׁיחַ הוּא חַי בְּקִרְבִּי וַאֲשֶׁר אֲנִי חַי עַתָּה בַבָּשָׂר אֶחְיֶה בֶּאֱמוּנַת בֶּן־אֱלֹהִים אֲשֶׁר אֲהָבַנִי וַיִּתֵּן אֶת־נַפְשׁוֹ בַּעֲדִי׃

נצלבתי עם המשיח, ובכל זאת אני חי. את החיים שאני חי עכשיו, אני חי באמונה.

מקומות

Map of places in the life of BarnabasSaksak DagiAtaturk BarajtKeban BarajiCyprus (Salamis)1Jerusalem2Antioch in Syria3Tarsus4Paphos5Pisidian Antioch6Lystra7
  1. 1קפריסין (סלמיס) · מולדתו; התחנה הראשונה; מסורת מותו
  2. 2ירושלים · מכר את שדהו; ערב לשאול; המועצה
  3. 3אנטיוכיה שבסוריה · הנהיג את הקהילה המעורבת הראשונה
  4. 4טרסוס · שם מצא את שאול
  5. 5פאפוס · סרגיוס פאולוס מאמין
  6. 6אנטיוכיה שבפיסידיה · הדרשה הראשונה המתועדת במעשי השליחים 13
  7. 7ליסטרה · ההמון קרא לו זאוס
המפה צוירה על ידי 508 Ministry מנתוני Natural Earth בנחלת הכלל. מיקומי האתרים העתיקים משוערים; חלק מהזיהויים מסורתיים.
  • קפריסין, מולדתו, והתחנה הראשונה של המסע הראשון
  • ירושלים, שם מכר את שדהו, ערב לשאול ולקח חלק במועצה
  • אנטיוכיה שבסוריה, שם הנהיג את הקהילה המעורבת הראשונה והביא את שאול להצטרף אליו
  • טרסוס, שם מצא את שאול
  • גלטיה, ערי המסע הראשון
  • סלמיס, שם לפי המסורת הוא מת

במספרים

ערי המסע הראשון לפי אזור (מעשי השליחים 13-14) נספרו ממעשי השליחים 13-14: קפריסין (סלמיס, פאפוס) 2; פמפיליה (פרגה) 1; גלטיה (אנטיוכיה שבפיסידיה, איקוניום, ליסטרה, דרבה) 4. מקור: esv.org.

ציר זמן

  1. 33מוכר שדה ונותן לשליחים (בערך 33 לספירה)מעשי השליחים 4:36-37
  2. 36מעיד לטובת שאול בירושליםמעשי השליחים 9:26-27
  3. 43נשלח לאנטיוכיה; מביא את שאול מטרסוסמעשי השליחים 11:22-26
  4. 46סעד לרעב ביהודהמעשי השליחים 11:27-30
  5. 47מסע השליחות הראשון (בערך 46-48 לספירה)מעשי השליחים 13-14
  6. 49ועידת ירושליםמעשי השליחים 15:1-35
  7. 50נפרד מפאולוס; מפליג לקפריסין עם מרקוסמעשי השליחים 15:36-41
Dates before the first century are approximate; Scripture references open the King James Version.

אנשים בסיפור הזה

לעומק

סיפורו של ברנבא נמסר במעשי השליחים 4, 9 ו-11 עד 15, עם כמה שורות באיגרות אל הגלטים, הראשונה אל הקורינתים ואל הקולוסים. ויקיפדיה ו-Bible Hub מביאים סיכומים של המסורות המאוחרות. ספרו של פוקס, ספר המרטירים וההיסטוריות של הכנסייה שנאספו ב-CCEL נוגעות במסורת מותו. סקירת מעשי השליחים של BibleProject ממקמת את פועלו בתנועת הבשורה מירושלים אל הגויים.

אנשים קשורים: פאולוס, מרקוס, פטרוס, סטפנוס, סילא, טימותיוס, יעקב, לוקס, מחבר האיגרת אל העברים.

מקורות וקריאה נוספת

ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית

Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.

↑