דלג לתוכן הראשי
מבצע חגים: 50% הנחה על חבילות נאמנות 508(c)(1)(A) עד 31 בדצמבר.לצפייה בחבילות
508ministry.com
הורדוס אנטיפס: טטרארך הגליל שערף את ראשו של יוחנן המטביל ולעג לישוע

508 פסוק יומי · דמויות מהמקרא

הורדוס אנטיפס

טטרארך הגליל שערף את ראשו של יוחנן המטביל ולעג לישוע

לפני 20 לפנה"ס - אחרי 39 לספירה; טטרארך 4 לפנה"ס - 39 לספירה · 15 דקות קריאה

ההורדוס של הגליל

אם קוראים את הבשורות במהירות אפשר לחשוב שיש רק הורדוס אחד, אבל היו כמה. ההורדוס שציווה לרצוח את תינוקות בית לחם היה הורדוס הגדול. הורדוס שברוב סיפורי הבשורה, זה ששלט בגליל בתקופת שירותו של ישוע, היה בנו אנטיפס. לוקס קורא לו "הורדוס הטטרארך" (לוקס 3:1; 9:7), ומרקוס ומתי לפעמים קוראים לו "מלך" מתוך הרגל, אף שרומא מעולם לא העניקה לו תואר זה. למעשה, הוא עתיד היה לאבד את שטחו משום שביקש אותו.

כשמת המלך הזקן בשנת 4 לפנה"ס, צוואתו חילקה את הממלכה בין שלושה בנים, ואוגוסטוס אישר את הסדר. אנטיפס, שהיה כנראה בשנות העשרה או העשרים לחייו, קיבל את הגליל בצפון ואת פראיה, רצועת אדמה ממזרח לנהר הירדן. הוא שלט בשני האזורים הללו ארבעים ושלוש שנים, אחת התקופות הארוכות ביותר בקרב משפחת הורדוס. זה מלמד שהוא היה שורד מוכשר. אחיו ארכלאוס, שקיבל את יהודה, החזיק מעמד עשר שנים. אחיו פיליפוס, ששלט בצפון-מזרח, היה שליט שקט והוגן. אנטיפס היה שאפתן יותר, וסיפורו הוא סיפור של שאפתנות המובילה לחורבן.

עולמו של הגליל

הגליל במאה הראשונה היה אזור ירוק ופורה של כפרים, עיירות דיג וחוות סביב ים הגליל, עם אוכלוסייה מעורבת של יהודים ונוכרים. ישוע גדל בנצרת, כרבעה מייל מציפורי, העיר הגדולה באזור. כשמת הורדוס הגדול, מורד בשם יהודה השתלט על מצבור הנשק בציפורי, והמושל הרומאי של סוריה שרף את העיר ומכר את תושביה לעבדות. אנטיפס בנה אותה מחדש כבירתו וקרא לה "קישוט כל הגליל", לפי יוספוס (קדמוניות 18.27). חוקרים רבים סבורים שיוסף וישוע הצעיר, שהיו בנאים במקצועם, אולי מצאו עבודה בבנייה מחדש של ציפורי, אף שהבשורות אינן אומרות זאת. זו השערה סבירה, לא עובדה.

בסביבות שנת 18 עד 20 לספירה, ייסד אנטיפס עיר שנייה, טבריה, על החוף המערבי של ים הגליל, וקרא לה על שם הקיסר טיבריוס. הוא בנה ארמון, אצטדיון ובית כנסת, והאגם נודע כים טבריה (יוחנן 6:1; 21:1). יוספוס אומר שהאתר היה בית קברות, ולפי ההלכה היהודית מקום קבורה הופך אדם לטמא, ולכן יהודים אדוקים סירבו לגור שם, ואנטיפס נאלץ ליישב עניים ולאלץ אחרים לעבור לשם (קדמוניות 18.36 עד 38). ארכיאולוגים מצאו שרידים של טבריה ושל הנמל שלה. מה שמדהים הוא שהבשורות אינן מספרות שישוע נכנס לטבריה או לציפורי. הוא לימד בכפרים ולאורך האגם, במקומות כמו כפר נחום, כורזין ובית צידה, שהיו כולם בתוך או סמוך לאדמתו של אנטיפס. יש קוראים שחושבים שהוא נמנע בכוונה מערי התצוגה של אנטיפס.

הורדוס אנטיפס מייסד את טבריה על החוף המערבי של ים הגליל וקורא לה על שם הקיסר. תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

אנטיפס גם שמר על מידה של התחשבות ברגישויות יהודיות. מטבעותיו לא נשאו פנים אנושיות, רק ענף דקל וקנה, סמלים שלא יעליבו אנשים שדחו דימויים. הוא היה יהודי בדתו, אף שהיה פוליטי וארצי, והוא עלה לירושלים לחגים, ולכן היה בעיר כשנשפט ישוע.

הורדוס, הרודיאס ויוחנן המטביל

הפרק הדרמטי ביותר בשלטונו הוא מותו של יוחנן המטביל, המסופר ב מרקוס 6:14 עד 29, מתי 14:1 עד 12, וב לוקס 3:19 עד 20.

הנה הרקע. אנטיפס נשא לאישה את בתו של חרתת הרביעי, מלך הנבטים, ממלכה ערבית שגבלה בפראיה מדרום. הנישואין היו ברית פוליטית. אך בטיול לרומא, ביקר אנטיפס אצל אחיו למחצה והתאהב באשת אחיו, הרודיאס, שהייתה גם אחייניתו, נכדתו של הורדוס הגדול. יוספוס אומר שאנטיפס והרודיאס הסכימו שהיא תעזוב את בעלה ותינשא לו (קדמוניות 18.109 עד 110). כששמעה אשתו הנבטית של אנטיפס על התוכנית, היא ברחה לחצר אביה. זה שבר את הברית והותיר אויב מר על גבולו.

יוחנן המטביל, המטיף המדברי שקרא לישראל לחזור בתשובה והטביל אנשים בירדן (ראה יוחנן המטביל), ראה את הנישואין כפי שהם. הוא אמר להורדוס בפומבי: "אין לך רשות לקחת את אשת אחיך" (מרקוס 6:18; ראה ויקרא 18:16). לוקס מוסיף שיוחנן הוכיח את הורדוס "על כל הרעות אשר עשה הורדוס" (לוקס 3:19). הורדוס אסר את יוחנן ושם אותו בכלא. יוספוס אומר שהכלא היה מבצר מכוור, ממזרח לים המלח (קדמוניות 18.119).

מרקוס נותן דיוקן חושפני של האיש. "כי הורדוס ירא את יוחנן, ביודעו שהוא איש צדיק וקדוש, וישמרהו; ובשמעו אותו היה נבוך מאד, ובכל זאת שמע אותו בשמחה" (מרקוס 6:20). הורדוס נמשך לדברי יוחנן, ולא הצליח להביא עצמו לציית להם. בינתיים הרודיאס טרה טינה ו"רצתה להמיתו, ולא יכלה".

ההזדמנות באה במשתה יום ההולדת של הורדוס, לשם הזמין את ראשי הגליל. בתה של הרודיאס נכנסה ורקדה, ו"היטיבה בעיני הורדוס ובעיני המסובים" (מרקוס 6:22). יוספוס נוקב בשם הבת – שלומית (קדמוניות 18.136), אף שהבשורות אינן נותנות את שמה. לפני כולם עשה הורדוס הבטחה פזיזה, בשבועה: "בקשי ממני מה שתרצי ואתן לך, עד חצי מלכותי." הנערה הלכה לאמה, ש� told her to ask for John's head on a platter. הורדוס היה "עצוב מאד, אך בגלל שבועותיו ואורחיו לא רצה להפר את דברו לה." הוא שלח תליין, ויוחנן נערף בכלא. תלמידי יוחנן באו ולקחו את הגופה וקברו אותה (מרקוס 6:29).

משתה יום ההולדת של הורדוס לראשי הגליל (מרקוס 6:21-22). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

זה סיפור על גאווה, רצון חלש ופחד ממה שאנשים חושבים. הורדוס נמשך לדברי יוחנן, ובכל זאת הרג אותו במקום לאבד פנים לפני אורחיו. זה קורה בדרכים קטנות לכולנו, כשאנחנו עושים משהו שאנחנו יודעים שהוא לא נכון מפני שאנחנו מפחדים להיראות חלשים.

יוספוס נותן סיבה אחרת למותו של יוחנן, ושתי הגרסאות אינן בהכרח סותרות. הוא אומר שהורדוס הרג את יוחנן מפני שפחד מהשפעתו של יוחנן על ההמונים: הורדוס חשש שההשפעה הרבה שהייתה ליוחנן על העם עלולה להוביל למרד (קדמוניות 18.118). נביא שביקר את השליט ומשך אליו קהלים גדולים היה מסוכן מבחינה פוליטית. הבשורות מוסרות את הסיבה האישית, את טינתה של הרודיאס ואת השבועה הנמהרת, ואילו יוספוס מוסר את הסיבה הפוליטית. שני הדברים יכולים להיות נכונים.

יוספוס מוסיף הערה מפתיעה. כאשר אנטיפס יצא למלחמה נגד ארטס בשנת 36 לספירה לערך וצבאו הושמד, היו יהודים שחשבו שחורבן צבאו של הורדוס בא מאת אלוהים כעונש צודק על מה שעשה ליוחנן (קדמוניות 18.116). כך שגם סופר יהודי שלא היה תלמיד של ישוע שימר את הזיכרון שאנשים קשרו בין תבוסתו של הורדוס למותו של יוחנן.

הורדוס שומע על ישוע

לאחר מותו של יוחנן החל הורדוס לשמוע על ישוע. "וישמע המלך הורדוס, כי נשמע שמו של ישוע, ויאמרו: יוחנן המטביל קם מן המתים... וישמע הורדוס ויאמר: יוחנן, אשר כרתי את ראשו, הוא קם" (מרקוס 6:14-16). השורה הזאת מגלה מצפון אשם. הורדוס היה רדוף ממה שעשה. לוקס מספר את הסיפור באותו אופן ומוסיף הערה מאירת עיניים: "ויאמר הורדוס: את יוחנן כרתי את ראשו, ומי הוא זה אשר אני שומע עליו דברים כאלה? ויבקש לראותו" (לוקס 9:9).

הבשורות נותנות לנו עוד כמה הצצות. פעם באו אל ישוע כמה פרושים והזהירו אותו: "צא מזה, כי הורדוס רוצה להרגך." השיב ישוע: "לכו ואמרו לשועל הזה: הנה אני מגרש שדים ומרפא חולים היום ומחר, וביום השלישי אשלים את דרכי" (לוקס 13:31-32). זו הפעם היחידה בבשורות שישוע משתמש בכינוי לשליט. בעולם העתיק השועל היה סמל לערמומיות וגם לקטנות. אריה הוא מלך, ושועל הוא מזיק. ישוע אומר שהורדוס אינו חזק כפי שהוא חושב ואינו מסוכן כפי שהוא נראה, ושהוא לא ימהר ולא יוסט מדרכו בשליחותו בגלל איום.

מאוחר יותר הזהיר ישוע את תלמידיו: "השמרו לכם מחמץ הפרושים ומחמץ הורדוס" (מרקוס 8:15). ייתכן ש"חמץ הורדוס" מתייחס לגישה העולםית והשואפת לכוח של סיעת החצר הידועה כהורדוסיים, שחברו לפרושים כדי לקשור נגד ישוע (מרקוס 3:6; 12:13).

גם לחצרו של אנטיפס היו קשרים שקטים לתנועה המשיחית הראשונה. לוקס מונה בין הנשים שתמכו בישוע ובתלמידיו את "יוחנא, אשת כוזא, סוכן ביתו של הורדוס" (לוקס 8:3). אישה מתוך ביתו של הורדוס הייתה תלמידה ותומכת כספית של ישוע. במעשי השליחים, בין מנהיגי הקהילה באנטיוכיה נמנה "מנחם, אשר גדל עם הורדוס הטטרארכוס", או literally אחד שגדל עם הורדוס (מעשי השליחים 13:1). כך היו מאמינים שהכירו את אנטיפס אישית. ייתכן שהפרטים האלה הם אף אחד מהדרכים שבהן לוקס למד על סיפור חקירתו של הורדוס את ישוע.

המשפט לפני הורדוס

ביום האחרון לחייו של ישוע היה לאנטיפס סוף סוף ההזדמנות לראותו. כאשר שמע פילטוס שישוע הוא גלילי, שלח אותו אל הורדוס, שהיה בירושלים לחג הפסח (לוקס 23:6-12; ראו פונטיוס פילטוס). לוקס מספר זאת בקצרה. "וישמח הורדוס מאוד בראותו את ישוע, כי מימים רבים היה חפץ לראותו, על אשר שמע עליו, ויקווה לראות אות שיעשה" (לוקס 23:8). הורדוס חיפש בידור, לא אמת.

"וישאל אותו בדברים רבים, והוא לא השיב אותו דבר." ראשי הכוהנים והסופרים עמדו שם, "ומאשימים אותו בכל כוחם." אז "בזה אותו הורדוס עם חייליו וילעג לו, וילביש אותו בגד יקר וישלח אותו חזרה אל פילטוס" (לוקס 23:9-11). ישוע, שדיבר אל פילטוס, אל הכוהן הגדול ואף אל האישה בבאר, לא אמר להורדוס דבר. ישעיהו אמר: "כשה לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו" (ישעיהו 53:7). השתיקה היא פסק הדין החזק ביותר בסיפור. הורדוס הרג את הנביא האחרון, וכאשר פגש את זה שהנביא הצביע עליו, לא שמע דבר.

ישוע עומד בשתיקה לפני הורדוס אנטיפס בשעה שראשי הכוהנים מאשימים אותו (לוקס 23:8-11). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

לוקס מוסיף הערה מרירה: "ויהיו פילטוס והורדוס לרעים ביום ההוא, כי מלפנים הייתה איבה ביניהם" (לוקס 23:12). שני שליטים שלא חיבבו זה את זה מצאו בסיס משותף ביחסם לישוע. פילטוס הצהיר לאחר מכן ש"גם הורדוס לא מצא בו אשמה, כי השלכתי אותו אלינו" (לוקס 23:15). הקהילה הראשונה הבינה מאוחר יותר את הפגישה הזאת כהתגשמות תהלים ב': "מלכי ארץ יתייצבו... על יהוה ועל משיחו." במעשי השליחים 4:27 מתפללים המאמינים: "כי באמת נאספו בעיר הזאת על עבדך הקדוש ישוע, אשר משחת, גם הורדוס וגם פונטיוס פילטוס, עם הגויים ועם עמי ישראל, לעשות את אשר ידך ועצתך גזרו מראש להיות."

נפילה וגלות

שנותיו האחרונות של הורדוס אנטיפס עברו עליו לרעה. המלחמה עם ארטס, אבי האישה שגירש, פרצה בשנת 36 לספירה על רקע סכסוך גבולות והסתיימה בהשמדת צבאו של הורדוס. הוא פנה אל טיבריוס, שציווה על נציב סוריה, ויטליוס, להעניש את ארטס, אך טיבריוס מת בשנת 37 לפני שהדבר בוצע.

המכה האחרונה באה מתוך המשפחה. אחיינו אגריפס הראשון, אחיה של הרודיאס, היה עני ובעל חובות וזכה בחסדו של הקיסר החדש, קליגולה. קליגולה מינה את אגריפס למלך על שטחי פיליפוס. הרודיאס, שלא יכלה לשאת שאחיה נושא תואר מלכותי בעוד בעלה הוא רק טטרארכוס, דחפה את אנטיפס לנסוע לרומא ולבקש את אותו הכבוד. אגריפס שמע על כך ושלח מכתבים לקליגולה שבהם האשים את אנטיפס בקשירת קשר עם הפרתים ובאגירת נשק למרד. כאשר הגיע אנטיפס לרומא בשנת 39 לספירה ולא יכול היה להשיב להאשמה, הסיר אותו קליגולה, לקח את רכושו והגלה אותו לגאליה, לעיר בשם לוגדונום (ליון של ימינו) בגאליה, אף שחיבורו האחר של יוספוס, מלחמת היהודים, אומר ספרד. יוספוס מספר שקליגולה הציע להרודיאס את האפשרות לשמור על עושרה, מאחר שהייתה אחותו של אגריפס, אך היא בחרה לחלוק את גלות בעלה (קדמוניות 18.240-255; מלחמת היהודים 2.181 עד 183). זהו הרגע האצילי היחיד המתועד שלה.

איננו יודעים מתי או היכן מת אנטיפס. הגליל עבר לאגריפס. השאפתנות שהובילה אותו לשאת את הרודיאס ולבקש כתר עלתה לו בכל. יוחנן אמר: "אין זה חוקי." הורדס כלא אותו, ואחר כך הרג אותו, והרודיאס היא שבסופו של דבר הפילה את הורדס.

איך להבין את הורדוס אנטיפס

ישנן שתי דרכים לראות את אנטיפס, והן משתלבות זו בזו. הוא היה שליט זהיר שבנה ערים, שמר על השלום במשך ארבעה עשורים, וכיבד את המנהגים היהודיים מספיק כדי להימנע מהתקוממות. בו בזמן, הוא היה אדם שנשלט על ידי תאוותיו, שבועותיו ופחדו לאבד את פניו. הוא אהב לשמוע מטיף, ולא יכול היה לציית לאחד. הוא רצה לראות נס, ולא יכול היה לזהות מלך.

הבשורות מותירות אותנו עם אמת לא נוחה: סקרנות אינה אמונה. אנטיפס היה סקרן לגבי ישוע במשך שנים ומעולם לא השתנה. הוא אזהרה לכל מי שמתייחס לדת כמופע לבילוי ולא כקריאה ללכת אחרי. התנ"ך ברור שהורדס לא היה זר לאמת. מרקוס אומר שהוא "שמע אותו בשמחה." אבל הוא לא רצה לחזור בו.

יש כאן גם משהו על אומץ. יוחנן המטביל, איש עני בכלא, החזיק באמת כאשר לשליט היו כל הסיבות להשתיקו, והוא כובד על ידי ישוע, שאמר שאין "גדול ממנו" שנולד מן הנשים (לוקס 7:28). לאנטיפס היה כוח, ארמון וצבא, וישוע קרא לו שועל. גדולה אמיתית אינה זהה למעמד.

עבור הנוצרים, סיפורו של הורדס מוסיף גם משקל לתיאור משפטו של ישוע. ישוע הובא לפני כהן גדול יהודי, מושל רומאי ושליט גלילי, ובכל פעם הוכח שהוא חף מכל פשע. האישום היחיד שעמד נגדו היה שהוא טוען להיות מלך, והוא אכן היה.

אמרות באוסף הפסוקים שלנו

אינדקס הפסוקים היומי אינו מכיל מילים שנאמרו על ידי אנטיפס. הפסוק הקרוב ביותר הקשור לסיפורו הוא דבריו של ישוע על הכנרת, באזור שאנטיפס שלט בו:

  • מתי 14:27: "חיזקו לבבכם; אני הוא. אל תפחדו."

פסוק זה בא מיד לאחר תיאור הבשורה של מות יוחנן והוא תשובה הולמת לפחדו של הורדס. דבריו המתועדים של הורדס עצמו כוללים את השבועה: "כל מה שתבקש ממני, אתן לך, עד חצי מלכותי" (מרקוס 6:23), ואת ההערה הרדופה: "יוחנן, אשר ערפתי, קם לתחייה" (מרקוס 6:16).

פסוקים מהאינדקס שלנו

אין פסוק שנאמר על ידי אנטיפס באינדקס. מתי 14:27 הוא ישוע על הכנרת בשטח אנטיפס, מיד לאחר תיאור מות יוחנן.

מתי 14:27

וַיְדַבֵּר יֵשׁוּעַ פִּתְאֹם אֲלֵיהֶם חִזְקוּ כִּי־אֲנִי הוּא אַל־תִּירָאוּ׃

התעודדו. אני הוא. אל תיראו.

מקומות

Map of places in the life of Herod AntipasSepphoris1Tiberias2Machaerus3Jerusalem4Lugdunum (Lyon)5
  1. 1ציפורי · הבירה הראשונה, ליד נצרת
  2. 2טבריה · הבירה השנייה על הכנרת
  3. 3מכרוס · מבצר שבו הוחזק יוחנן המטביל ונהרג
  4. 4ירושלים · המקום שבו חקר הורדס את ישוע (לוקס 23:6-12)
  5. 5לוגדונום (ליון) · מקום הגלות (קדמוניות 18.252)
המפה צוירה על ידי 508 Ministry מנתוני Natural Earth בנחלת הכלל. מיקומי האתרים העתיקים משוערים; חלק מהזיהויים מסורתיים.
  • ציפורי, הבירה הראשונה, ליד נצרת
  • טבריה, הבירה השנייה, על הכנרת
  • מכרוס, מבצר המדבר שבו הוחזק יוחנן
  • ירושלים, המקום שבו חקר הורדס את ישוע
  • לוגדונום (ליון), גאליה, המקום שבו הוגלה

במספרים

שנות שלטון כל בן בחלקו של ממלכת הורדס (משוער) יוספוס, קדמוניות 17-18. קירובים מעוגלים; לאנטיפס היה השלטון הארוך ביותר מבין שלושת הבנים. מקור: gutenberg.org.

ציר זמן

  1. -4מקבל את הגליל והפראיה עם מות אביויוספוס, קדמוניות 17.188-189
  2. 18מייסד את טבריה (בערך 18-20 לספירה)יוספוס, קדמוניות 18.36-38
  3. 28נושא את הרודיאס; יוחנן המטביל מוכיח אותו (תאריכים משוערים)מרקוס 6:17-18; יוספוס, קדמוניות 18.109-119
  4. 29יוחנן המטביל נערף במכרוס (תאריך שנוי במחלוקת)מרקוס 6:14-29
  5. 30ישוע נשלח להורדס על ידי פילטוס (30 או 33 לספירה)לוקס 23:6-12
  6. 36המלחמה בארטס הרביעי מסתיימת בתבוסהיוספוס, קדמוניות 18.113-115
  7. 39הוגלה על ידי קליגולה לאחר האשמה מצד אגריפס הראשוןיוספוס, קדמוניות 18.240-256
Dates before the first century are approximate; Scripture references open the King James Version.

אנשים בסיפור הזה

לעומק

יוספוס, קדמוניות ספרים 17 ו-18, הוא המקור החיצוני העיקרי לאנטיפס. בוויקיפדיה וב-Bible Hub יש סיכומים מועילים, והסרטון של Bible Project על הבשורה של לוקס עוקב אחרי סיפורו לאורך התיאור של לוקס.

אנשים קשורים: ישוע, יוחנן המטביל, הורדוס הגדול, פונטיוס פילטוס, הורודיאס, קיפא, לוקס, מרקוס.

מקורות וקריאה נוספת

ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית

Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.

↑