העולם שאליו נולד יוחנן
יוחנן נולד למשפחת כוהנים בארץ שחשה שנעזבה בידי אלוהים. הנביאים שתקו. יהודים רבים האמינו שלא קם נביא מאז מלאכי, כארבע מאות שנה קודם לכן, והם חיכו. רומא שלטה בארץ דרך הורדוס הגדול האכזר ואחר כך, לאחר מותו בשנת 4 לפנה"ס, דרך בניו ומושלים רומאים. המיסים היו כבדים. קבוצות פוליטיות ודתיות לא הסכימו מה נדרש מנאמנות. הצדוקים שלטו בבית המקדש, הפרושים הדגישו את התורה ואת פירושה, האיסיים פרשו למדבר, והקנאים רצו להילחם ברומא.
יוספוס מתאר את העולם הזה ב קדמוניות היהודים. הוא מונה את התנועות של אותם ימים ומזכיר כמה מנהיגים עממיים שאספו תלמידים במדבר. בסביבה כזו, נביא שחי בשולי המדבר ותבע תשובה היה מושך תשומת לב. ורעיון המדבר היה בעל משמעות. ישראל הפכה לעם במדבר בהנהגת משה. רבים קיוו שאלוהים ייפגש איתם שם שוב. הנביא ישעיהו דיבר על "קול קורא במדבר פנו דרך ה'" (ישעיהו 40:3), פסוק שכל ארבע הבשורות מיישמות על יוחנן.
לידתו של יוחנן
לוקס פותח את בשורתו ביוחנן. הוא מספר שבימי הורדוס, מלך יהודה, היה כהן בשם זכריה ממשמרת אביה. גם אשתו אלישבע הייתה ממשפחת כוהנים. שניהם היו "צדיקים לפני האלוהים, הולכים בכל מצוות ה' וחוקותיו תמימים", אך "לא היה להם ילד, כי אלישבע הייתה עקרה, ושניהם כבר היו באים בימים" (לוקס 1:5-7).
ביהודה היו אלפי כוהנים, והם שירתו בבית המקדש במשמרות מתחלפות של שבוע בערך, פעמיים בשנה. זכריה נבחר בגורל להקטיר קטורת בקודש, כבוד שאולי בא רק פעם בחיי כוהן. בעודו לבדו בפנים, והקהל מתפלל בחוץ, נראה המלאך גבריאל ואמר: "אל תירא זכריה, כי נשמעה תפילתך, ואשתך אלישבע תלד לך בן, וקראת את שמו יוחנן" (לוקס 1:13).
תיאור המלאך את הילד נשמע כמו נביא קדום. הוא יהיה גדול בעיני ה'. הוא לא ישתה יין ולא משקה משכר, סימן להקדשה מיוחדת, ויהיה מלא רוח הקודש מרחם. הוא ישיב רבים בישראל אל אלוהים, וילך לפני ה' "ברוח ובגבורה של אליהו" (לוקס 1:17), הצורה היוונית של אליהו. זה מהדהד את הפסוקים האחרונים של התנ"ך: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי 4:5). ראו את העמוד על מלאכי להרחבה על ההבטחה הזו.
זכריה פקפק. הוא שאל כיצד יוכל לדעת, מאחר שהוא ואשתו זקנים. גבריאל השיב שמשום שזכריה לא האמין, הוא לא יוכל לדבר עד שייוולד הילד. כשיצא אל האנשים הממתינים, לא יכול היה לתת את הברכה הכוהנית. הם הבינו שהוא ראה חזון.
אלישבע הרתה והסתתרה חמישה חודשים. בחודש השישי נשלח גבריאל אל נצרת לדבר עם מרים, שהייתה קרובת משפחה של אלישבע. מרים הלכה לבקר, וכשאמרה שלום לאלישבע, "רקד הילד ברחמה, ואלישבע נתמלאה רוח הקודש" (לוקס 1:41). לוקס כבר מספר לנו כיצד ילכו חיי יוחנן: עוד לפני לידתו הוא הצביע על ישוע.
ביום השמיני התאספו השכנים למילה וציפו שהילד ייקרא על שם אביו. אלישבע אמרה: "לא כך, אלא ייקרא יוחנן." הם התנגדו, כי לאף קרוב משפחה לא היה השם הזה. הם פנו לזכריה, שכתב על לוח: "שמו יוחנן." מיד נפתח פיו, והוא דיבר. שירו, הבנדיקטוס (לוקס 1:68-79), מהלל את אלוהים על שפקד את עמו ומסתיים בהבטחה על בנו: "ואתה, ילד, נביא העליון תיקרא, כי תלך לפני ה' לפנות את דרכיו."
לוקס מסכם את שלושים השנים הבאות במשפט אחד: "והילד גדל והתחזק ברוח, ויהי במדברות עד יום הופעתו אל ישראל" (לוקס 1:80).
שנות המדבר
היכן היה יוחנן בשנים האלה? הבשורה לא מספרת מעבר ל"מדברות". חוקרים אחדים תוהים אם חי זמן מה ליד קהילת האיסיים בקומראן, על החוף הצפון-מערבי של ים המלח. האיסיים לימדו על קץ העידן, נהגו בטבילה טקסית, והשתמשו בישעיהו 40:3 כדי לתאר את שליחותם. יש דמיון אמיתי. אך יוחנן אינו מוזכר במגילות ים המלח, ומסרו שונה משלהם בנקודות חשובות: יוחנן יצא אל הציבור, הזמין אנשים רגילים, ולא דרש פרישה או חברות. אם היה לו קשר איתם, זה לא הגדיר אותו. יש לומר שזו תאוריה סבירה ולא עובדה ידועה.
פרק ראשון: הקול בירדן
בשנה החמש-עשרה לקיסר טיבריוס, שרוב החוקרים מתארכים אותה לשנת 28 או 29 לספירה בערך, אומר לוקס "דבר אלוהים היה אל יוחנן בן זכריה במדבר" (לוקס 3:1-2). לוקס מונה את שליטי התקופה, פונטיוס פילטוס, הורדוס אנטיפס, פיליפוס, חנן וקיפא. הוא מעגן את הסיפור הזה בהיסטוריה אמיתית.
יוחנן הופיע באזור נהר הירדן והטיף "טבילת תשובה לסליחת החטאים" (לוקס 3:3). מתי ומרקוס מתארים את לבושו: "בגד משער גמלים וחגורת עור על מותניו; ומאכלו היה ארבה ודבש בר" (מתי 3:4). מראהו הזכיר את הנביא אליהו, שלבש בגד שעיר וחגורת עור (מלכים ב 1:8). הארבה היה מאכל מותר על פי החוק בויקרא יא, ודבש בר נאסף מבקיעי סלעים. זה היה מאכל פשוט לאדם שלא היה לו דבר.
המונים באו: "אז יצאו אליו ירושלים וכל יהודה וכל האזור סביב הירדן, ונ� baptized על ידו בירדן, מתוודים על חטאיהם" (מתי 3:5-6). הטבילה עצמה לא הייתה חדשה. יהודים נהגו לרחוץ טקסית לשם טהרה, וגרים מאומות אחרות טבלו כחלק מהצטרפות לישראל. מה שהיה חדש היה השימוש של יוחנן בה: הוא אמר לאנשים שכבר היו יהודים שהם צריכים להירחץ ולהתחיל מחדש. איש לא היה פטור רק מפני שאברהם היה אביהם. הוא אמר למנהיגים הדתיים שבאו: "ילדי צפעונים, מי הזהיר אתכם לברוח מן החרון הבא?... אל תחשבו לומר בלבבכם, אברהם הוא אבינו: כי אני אומר לכם, שאלוהים יכול מן האבנים האלה להקים בנים לאברהם" (מתי 3:7-9).
מה יוחנן אמר להמונים
לוקס מתעד את ההוראה המעשית שמתי משמיט. כששאלו ההמונים, "מה נעשה אפוא?" ענה יוחנן: "מי שיש לו שתי כתנות, יחלק למי שאין לו; ומי שיש לו אוכל, יעשה כן גם הוא" (לוקס 3:10-11). למוכסים אמר: "אל תגבו יותר ממה שנקבע לכם." לחיילים אמר: "אל תעשו חמס לאיש, ואל תאשימו איש falsely; והסתפקו בשכרכם" (לוקס 3:12-14).
שימו לב שהוא לא אמר למוכסים לעזוב את עבודתם או לחיילים לערוק. הוא ביקש מהם לעשות את עבודתם ביושר. תשובתו של יוחנן הייתה מעשית. היא באה לידי ביטוי באופן שבו אנשים חלקו אוכל, נהגו בכסף והשתמשו בכוח.
אחר כך דיבר על מישהו שיבוא אחריו: "אני אכן מטביל אתכם במים לתשובה: אבל הבא אחרי חזק ממני, שאיני ראוי לשאת את נעליו: הוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש" (מתי 3:11). לשון הסנדל מדהימה. להסיר את סנדלי האדון הייתה משימה כה שפלה, עד שמורי יהודים אמרו שאין לכוף תלמיד לעשותה. יוחנן אומר שאינו ראוי אפילו לכך.
פרק שני: טבילתו של ישוע
יום אחד בא ישוע מהגליל אל הירדן להיטבל על ידי יוחנן. מתי מתעד שיוחנן ניסה לעצור בעדו: "אני צריך להיטבל על ידך, ואתה בא אלי?" ענה ישוע: "הנח עכשיו, כי כן נאה לנו למלא כל צדקה" (מתי 3:14-15). יוחנן הסכים. כשעלה ישוע מן המים, נפתחו השמים, רוח אלוהים ירדה כיונה, וקול אמר: "זה בני אהובי, אשר בו חפצתי" (מתי 3:16-17).
מדוע ישוע נטבל? נוצרים נותנים תשובות שונות. רבים אומרים שהוא הזדהה עם האנשים שבא להושיע, ולקח את מקומו לצד החוטאים. אחרים אומרים שזה היה הרגע של משיחתו הפומבית. הבשורות מסכימות על הנקודה העיקרית: סצנה זו פותחת את שירותו הפומבי. קראו על כך ב מתי 3.
בשורת יוחנן מוסיפה את עדותו של יוחנן המטביל עצמו. למחרת, כשראה את ישוע בא לקראתו, אמר יוחנן: "הנה שה האלוהים, הנושא חטאת העולם!" (יוחנן 1:29). הוא אמר שלא ידע מי הוא ישוע, אבל מי ששלח אותו להטביל אמר לו: "על אשר תראה את הרוח יורדת ונשארת עליו, זה הוא המטביל ברוח הקודש" (יוחנן 1:33). אז שלח יוחנן שניים מתלמידיו אחרי ישוע, ואחד מהם היה אנדרי, שהביא את אחיו שמעון פטרוס. כך באו תלמידיו הראשונים של ישוע אליו: דרך יוחנן. ראו את הפרטים ב יוחנן 1:19-42.
"הוא חייב לגדול, ואני חייב לקטן"
במשך זמן מה הטבילו שניהם בו-זמנית, יוחנן בעינון ליד שלם וישוע ביהודה. כמה מתלמידי יוחנן נחרדו. הם באו אליו ואמרו: "רבי, זה שהיה עמך מעבר לירדן, אשר העדת עליו, הנה הוא מטביל, והכל באים אליו" (יוחנן 3:26). זו הייתה תגובה אנושית מאוד. קהלי מורם הצטמצמו.
תשובתו של יוחנן היא אחד הנאומים הנערצים ביותר במקרא. הוא משווה את עצמו לידיד החתן, העומד ומקשיב ושמח לקול החתן. "זו שמחתי אפוא נשלמה. הוא צריך לגדול, ואני לקטן" (יוחנן 3:29-30). השורה האחרונה נמצאת באוסף הפסוקים היומי שלנו כ John 3:30.
קשה למצוא דרך מעודנת יותר לוותר על אור הזרקורים. ליוחנן הייתה תנועה. הוא ויתר עליה. נוצרים רבים השתמשו במשפטו כתפילה לעבודתם שלהם, במיוחד אנשים בשירות העוסקים בגאווה.
פרק שלישי: כלא
יוחנן לא נמנע מלעמת עם החזקים. הורדוס אנטיפס, שליט הגליל והפראה, נשא לאישה את הרודיאס, שהייתה אשת פיליפוס אחיו למחצה. הנישואין הפרו את החוק היהודי, ויוחנן אמר זאת בפומבי. לוקס מתעד שהוא הוכיח את הורדוס "על כל הרעות אשר עשה הורדוס" (לוקס 3:19-20). הורדוס אסר את יוחנן ושם אותו בכלא.
יוספוס מאשר את התיאור הזה של מאסרו של יוחנן ונותן את המיקום: מבצר מכוור, מזרחית לים המלח. בקדמוניות היהודים כותב יוספוס שהורדוס חשש מהשפעתו של יוחנן על העם, וחשב שדבריו הרהוטים עלולים להוביל למרד, והרג אותו. יוספוס מכנה את יוחנן "איש טוב" שקרא ליהודים לתרגל מידה טובה, צדק ויראת שמים ולהתאסף בטבילה. הסברו למניע שונה מהתיאור בבשורות, המדגיש את תוכחתו של יוחנן על נישואי הורדוס, אך אפשר לקרוא את שניהם יחד: גם פחד פוליטי וגם כעס אישי פעלו נגד יוחנן.
מרקוס מוסיף פרט מאיר עיניים: הורדוס "ירא את יוחנן, כי ידע שהוא איש צדיק וקדוש, ושמר עליו; וכשמעו אותו עשה דברים רבים, ושמע אותו בשמחה" (מרקוס ו':20). הרודן הותיר את הנביא בחיים, בין השאר מפני שהיה מרותק ממנו.
השאלה מהכלא
בכלא עלו ביוחנן ספקות. מתי מספר שיוחנן שלח את תלמידיו לשאול את ישוע: "האם אתה הוא הבא, או שנחכה לאחר?" (מתי י"א:3). זו שאלה מפתיעה מפי אדם שהצביע על ישוע כשה האלוהים. יש קוראים הסבורים שיוחנן שאל למען תלמידיו. אחרים סבורים שהוא נאבק בכנות. ישוע לא היה סוג המשיח שיוחנן ציפה לו. יוחנן הטיף על גרזן מונח על שורשי העצים ועל אש שתשרוף את המוץ. ישוע ריפא חולים ואכל עם חוטאים. ובינתיים ישב יוחנן בתא.
ישוע לא נזף בו. הוא אמר לשליחים: "לכו והגידו ליוחנן את אשר אתם שומעים ורואים: עיוורים רואים, פיסחים הולכים, מצורעים מטהרים, חירשים שומעים, מתים קמים, ועניים מתבשרים בבשורה. ואשרי מי שלא ייכשל בי" (מתי י"א:4-6). הוא ציטט ביטויים מספר ישעיהו. אחר כך, לאחר שתלמידי יוחנן הלכו, פנה ישוע אל ההמון ואמר על יוחנן: "לא קם בין ילודי אישה גדול מיוחנן המטביל" (מתי י"א:11). זה המחמאה הגדולה ביותר שישוע העניק לאדם. שימו לב לסדר: הוא שיבח את יוחנן אחרי רגע הספק, לא לפניו.
פרק רביעי: מותו של יוחנן
מרקוס מספר את סיפור מותו של יוחנן בפירוט (מרקוס ו':17-29). ביום הולדתו של הורדוס ערך משתה לפקידיו ולנכבדי הגליל. בתה של הרודיאס רקדה, והורדוס, מרוצה, הבטיח בשבועה לתת לה כל אשר תבקש, עד מחצית ממלכתו. הנערה התייעצה עם אמה, שאמרה: "את ראש יוחנן המטביל." היא שבה מיד אל המלך וביקשה את הראש על מגש. מרקוס אומר שהמלך היה "עצוב מאוד", אך בגלל שבועתו ואורחיו סירב לחזור בו מדברו. הוא שלח תליין, שערף את ראש יוחנן בכלא והביא את הראש על מגש. תלמידי יוחנן באו ולקחו את גופתו והניחו אותה בקבר.
יוסף בן מתתיהו נוקב בשמה של בת הרודיאס – שלומית, אף שהבשורות אינן מוסרות את שמה. הוא גם מדווח שיש יהודים שהאמינו שתבוסת צבאו של הורדוס בידי המלך הנבטי חרתת, שאת בתו גירש הורדוס כדי לשאת את הרודיאס, הייתה עונש אלוהי על הריגת יוחנן. הדבר אירע בסביבות שנת 36 לספירה.
כששמע ישוע את הבשורה, "סר משם באנייה אל מקום שומם לבדו" (מתי י"ד:13). אפילו ישוע נזקק לזמן להתאבל.
תלמידיו של יוחנן ומורשתו המאוחרת
מותו של יוחנן לא שם קץ לתנועתו. מעשי השליחים י"ט:1-7 מתאר קבוצה של כשנים עשר תלמידים באפסוס שקיבלו "את טבילת יוחנן" ולא שמעו על רוח הקודש. פאולוס הסביר שיוחנן אמר לאנשים להאמין בזה שיבוא אחריו, דהיינו ישוע, והטביל אותם בשם ישוע. הדבר מרמז שתלמידי יוחנן התפשטו מעבר ליהודה והחזיקו מעמד עשורים.
קבוצה דתית קטנה בעיראק ובאיראן בשם המנדעים מהללת את יוחנן המטביל ומקיימת טבילות תכופות, אף שאמונותיהם שונות מאוד מהנצרות וחוקרים חלוקים בדבר מקורותיהם. באסלאם יוחנן מכובד כנביא יחיא, הנזכר בקוראן בסורה 19 ובמקומות נוספים.
במסורת הנוצרית, חגו של יוחנן ב-24 ביוני היה בין ימי הקדושים הקדומים ביותר, ונקבע שישה חודשים לפני חג המולד, בהתאם לציונו של לוקס שאלישבע הייתה בהיריון של שישה חודשים כשמרים הרתה. במזרח הוא מכונה "המבשר." הכנסיות האורתודוקסיות מציגות אותו באיקונות עם כנפיים, כשליח. האמנות המערבית מתארת אותו עם מעיל שיער גמלים, מקל ושה. אחד מציוריו האחרונים של לאונרדו דה וינצ'י הוא יוחנן המטביל המצביע כלפי מעלה. קרוואג'ו, טיציאן ורבים אחרים ציירו את סיפורו.
אפקט האדווה
הטבילה הפכה לטקס המרכזי של הכניסה לקהילה הנוצרית, ומנהג הטבילה בטבילה מלאה או ביציקת מים התפשט בעולם הרומי בתוך מאה שנה. המילה "להטביל" משמשת כיום בשפות רבות. כנסיית יוחנן הקדוש בלאטראן ברומא, הקרויה על שם יוחנן המטביל ויוחנן האוונגליסט, היא הקתדרלה של בישוף רומא. ערים ואוניברסיטאות נושאות את שמו, ואבירי יוחנן הקדוש, שייסדו בתי חולים בירושלים ואחר כך ברודוס ובמלטה, לקחו אותו כפטרון.
חשוב לא פחות הוא הדוגמה שלו: אדם שאמר בפומבי שאינו הדמות הראשית, והתכוון לכך. בתרבות של קידום עצמי, דבריו עדיין מנוגדים לזרם.
דבריו של יוחנן באוסף הפסוקים שלנו
באוסף שלנו מצוי אמרה אחת של יוחנן המטביל: John 3:30, "הוא חייב לגדול, ואני חייב לקטן." אמרות מפורסמות אחרות אינן נמצאות כרגע באוסף. קראו אותן בעצמכם ב- יוחנן א':23 ("אני קול הקורא במדבר") וב- יוחנן א':29 ("הנה שה האלוהים").
אמרות במפתח הפסוקים שלנו
הוּא יִגְדַּל הָלוֹךְ וְגָדֵל וַאֲנִי אֶחְסַר הָלוֹךְ וְחָסוֹר׃
עליו לגדול ועליי לקטון. זה משחרר אתכם מזרקור.
מקומות
- 1עין כרם (על פי המסורת) · מקום הלידה המסורתי
- 2מדבר יהודה · שם חי לפני שירותו
- 3נהר הירדן, בית עברה מעבר לירדן · אתר הטבילה ליד קסר אל-יהוד
- 4מכרוס · מבצרו של הורדוס שבו נכלא ונהרג
- 5ירושלים · המונים באו מן העיר
- עין כרם / הרי יהודה: מקום הולדתו המסורתי של יוחנן.
- מדבר יהודה: שם חי יוחנן לפני שירותו הפומבי.
- נהר הירדן, בית עברה מעבר לירדן: אתר הטבילה המרכזי, המקושר כיום לאזור ליד קסר אל-יהוד.
- עינון ליד שלם: שם הטביל יוחנן מאוחר יותר, לפי יוחנן ג':23; המקום המדויק אינו ידוע.
- מכוור: מבצרו של הורדוס ממזרח לים המלח, שם לפי יוסף בן מתתיהו נכלא יוחנן ונהרג.
ציר זמן
- -6לידת יוחנןלוקס א':57-80
- 28מתחיל להטיף ולהטביללוקס 3:1-3
- 29מטביל את ישועמתי 3:13-17
- 29נכלא על ידי הורדוס אנטיפסלוקס 3:19-20
- 30הוצא להורג במכרמרקוס 6:17-29
- 36אנטיפס מפסיד במלחמה לארטס, ויש שראו בכך עונשיוספוס, קדמוניות היהודים 18.5.2
- בערך 6 עד 5 לפנה"ס: יוחנן נולד לזכריה ואלישבע.
- בערך 28 עד 29 לספירה: יוחנן מתחיל להטיף ולהטביל בירדן.
- בערך 29 לספירה: יוחנן מטביל את ישוע.
- בערך 29 עד 30 לספירה: יוחנן נכלא על ידי הורדוס אנטיפס.
- בערך 29 עד 30 לספירה: יוחנן הוצא להורג במכר.
- בערך 36 לספירה: הורדוס אנטיפס מפסיד במלחמה לארטס, ויש יהודים שקישרו זאת למות יוחנן.
אנשים בסיפור הזה
צפייה
לעומק
קראו את לוקס 1, מתי 3 ו-11, מרקוס 6 ויוחנן 1 ו-3 לפי הסדר. אחר כך השוו את סיפור הבשורה עם יוספוס, קדמוניות היהודים, ספר 18. שימו לב היכן הם מסכימים, היכן הם חולקים ומדוע. ספרו של אלפרד אדרשהיים חיי הזמנים של ישוע המשיח דן ביוחנן בהרחבה. סקירת BibleProject של בשורת יוחנן מראה כיצד בשורת יוחנן מציגה את עדותו של המטביל.
מקורות וקריאה נוספת
- ויקיפדיה: יוחנן המטביל
- eBible.org: מתי 3
- eBible.org: יוחנן 3
- eBible.org: מתי 3
- יוספוס, קדמוניות היהודים (Project Gutenberg)
- אדרשהיים, חיי הזמנים של ישוע המשיח (CCEL)
- שאף, תולדות הכנסייה הנוצרית, כרך 2 (CCEL)
- BibleProject
ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית
- קדמוניות היהודיםפלביוס יוספוס
- חייו וזמניו של ישוע המשיחאלפרד אדרשהיים
- תולדות הכנסייה הנוצרית, כרך 2פיליפ שאף
- תולדות הכנסייהאוסביוס מקיסריה
Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.


