העולם שאליו נולדה מרים
כדי להבין את מרים, צריך להתחיל מהקרקע שעליה עמדו רגליה. היא חיה בארץ קטנה, כבושה וחסרת מנוח. רומא השתלטה על יהודה בשנת 63 לפנה״ס, כאשר המצביא פומפיוס צעד אל ירושלים. כמה עשורים לאחר מכן העמידו הרומאים את הורדוס הגדול על הכס כמלך לקוח שלהם. הורדוס היה בנאי מוכשר ופוליטיקאי אכזר. הוא בנה מחדש את בית המקדש בירושלים בהיקף עצום, וגם הרג בני משפחתו שלו כאשר חשד שהם זוממים נגדו. ההיסטוריון היהודי יוספוס, שכתב במאה הראשונה, מתעד את שני הצדדים שלו בספרו קדמוניות היהודים.
הגליל, בצפון, היה אזור חקלאי. אנשים גידלו תבואה, זיתים וענבים, החזיקו כבשים ועיזים ודגו באגם. נצרת הייתה מקום קטן מאוד על צלע גבעה. ארכיאולוגים שעבדו שם מתארים כפר של אולי כמה מאות תושבים, עם בתי אבן פשוטים, בורות מים חצובים בסלע, שדות מדורגים וגתות. בסמוך, במרחק של כשעת הליכה, נבנתה מחדש העיר ציפורי כבירת האזור בימי חייה של מרים, כך שהאזור לא היה מבודד כפי שזה נשמע. היה עבודה זמינה לנגר.
הדת עיצבה כל יום. מרים בוודאי גדלה על קריאת כתבי הקודש העבריים בקול, על מנוחת השבת מערב שישי עד ערב שבת, ועל שלוש הרגלים השנתיות בירושלים: פסח, שבועות וסוכות. רוב הנשים בימיה לא למדו לקרוא, אבל הן למדו את התהילים ואת הסיפורים באוזן. כפי שנראה, השיר שהיא שרה בלוקס א' תפור יחד מפסוקים שנשמעים כמו תפילת חנה בשמואל א' ב' ומן התהילים. זה מלמד אותנו שהכתובים חיו בזיכרונה.
גם מנהגי הנישואין חשובים כאן. האירוסין היו הסכם משפטי מחייב, שנעשה בדרך כלל כשהילדה הייתה בשנות העשרה המוקדמות, והוא נמשך כשנה לפני שהחתן לקח אותה לביתו. אישה מאורסת כבר נקראה אישה על פי החוק. בגידה מינית בתקופת האירוסין נחשבה לניאוף. זכרו זאת כשנגיע לסיפורו של יוסף.
מה אומרים הכתובים על מוצאה
המקרא אינו מספר לנו מי היו הוריה של מרים. מתי נותן לנו את שושלת היוחסין של יוסף, העולה דרך דוד עד אברהם (מתי 1:1-17). לוקס נותן שושלת שנייה (לוקס 3:23-38) שקוראים רבים מפרשים כשושלת היוחסין של מרים עצמה, אם כי לוקס אינו אומר זאת. לוקס גם אומר שמרים הייתה קרובת משפחה של אלישבע, אשתו של הכהן זכריה (לוקס 1:36). זה היה מקשר את מרים לשבט הכוהנים מצד אחד של משפחתה, אף שהמילה שלוקס משתמש בה יכולה להתכוון לכל סוג של קרוב משפחה.
השמות יואכים וחנה, הניתנים כהוריה של מרים, באים מכתב מהמאה השנייה הנקרא פרוטו-אוונגליון של יעקב. זה אינו חלק מהמקרא, וההיסטוריונים בדרך כלל מתארכים אותו הרבה לאחר מותה של מרים. הוא המקור לאגדות רבות מאוחרות יותר על ילדותה, כולל סיפור שהיא גדלה בבית המקדש. אנו יכולים להזכיר את המסורות הללו משום שהן עיצבו את האמנות הנוצרית ואת ימי החג, אבל לא צריך לקרוא להן היסטוריה. הכתוב אומר רק שהיא הייתה אישה צעירה, בתולה, מאורסת לאיש בשם יוסף.
פרק ראשון: הבשורה
לוקס מספר את סיפור הבשורה בזהירות רבה, והוא אומר בפתח ספרו שהוא חקר הכול מן ההתחלה (לוקס 1:1-4). יש חוקרים שמשערים שלוקס קיבל את הפרטים הללו מנשים קרובות למרים. יהיה המקור אשר יהיה, הסצנה שקטה. מלאך בשם גבריאל בא אל אישה צעירה בנצרת. הוא מברך אותה כמי שנמצאת חן רב. לוקס מתעד שהיא נבהלה מאוד מדבריו ותהתה מהי הברכה הזו (לוקס 1:29).
המסר הוא שהיא תהרה ותלד בן, שעליה לקרוא לו ישוע, ושהוא יהיה גדול ויינתן לו כסא דוד אביו. תגובתה הראשונה של מרים היא שאלה מעשית: איך זה יקרה, הרי לא הייתה עם איש? שימו לב שהיא לא פשוט אומרת כן. היא שואלת. גבריאל עונה שרוח הקודש תבוא עליה וכוח העליון יאפיל עליה, והוא נותן לה אות: קרובת משפחתה אלישבע, שנחשבה לעקרה, נמצאת בחודש השישי להריונה. ואז מגיע הפסוק שאוסף הפסוקים שלנו משמר: "כי לא ייפלא מאלוהים כל דבר" (לוקס 1:37, KJV).
תשובתה של מרים היא לב הסצנה: "הנה שפחת האדון; ייעשה לי כדברך" (לוקס 1:38, KJV). המילה שלה שתורגמה כ"שפחה" היא היוונית doule, משרתת. היא אינה טוענת למעמד חשוב. היא מקבלת על עצמה משימה שאינה יכולה להבין עד תום, בידיעה שהיא עשויה לעלות לה בשמה הטוב, באירוסיה ואולי גם בביטחונה. בכפר שבו כולם הכירו את כולם, הריון בלתי מוסבר היה מזמין רכילות במקרה הטוב.
פרק שני: יוסף והרי יהודה
מתי מספר את אותם אירועים מנקודת מבטו של יוסף. יוסף גילה שמרים הרה, ובהיותו איש צדיק שלא רצה להעמיד אותה לבושה בפומבי, תכנן לסיים את האירוסין בשקט. אז דיבר אליו מלאך בחלום ואמר לו שלא יפחד לקחת את מרים לאישה (מתי 1:18-25). יוסף עשה כן. תוכלו לקרוא עוד על חלקו בסיפור בעמוד שלו, יוסף מנצרת.
לוקס אומר שמרים הלכה "בחפזון" אל הרי יהודה לבקר את אלישבע (לוקס 1:39). המסורת ממקמת את ביתה של אלישבע בעין כרם, כפר כמה קילומטרים מערבית לירושלים, אם כי הבשורה רק אומרת "עיר ביהודה". המסע מנצרת הוא כארבעים וחמישה קילומטרים בקירוב, כמה ימים ברגל. אישה צעירה לא הייתה עושה בדרך כלל מסע כזה לבדה, ולוקס אינו מסביר כיצד נסעה.
כשמרים מברכת את אלישבע, התינוק ברחמה של אלישבע, העתיד יוחנן המטביל, קופצת. אלישבע, מלאת רוח הקודש, קוראת למרים "אם אדוני" ואומרת, "אשרי המאמינה" (לוקס א':42-45). אחר כך מרים שרה את השיר הידוע מאז המאות הראשונות בשם המגניפיקט, על פי מילתו הראשונה בתנ"ך הלטיני.
המגניפיקט
קראו את לוקס א':46-55 ותשמעו שיר שנשמע יותר כמו שיר מחאה מאשר שיר ערש. מרים אומרת שאלוהים "פיזר את הגאים", "הוריד את השליטים מכיסאותיהם", "הרים את השפלים" ו"מילא את הרעבים בטוב" בעוד הוא שולח את העשירים ריקים. היא לא מדברת באופן מופשט. היא שייכת לעם תחת כיבוש, והיא רואה בילד שהיא נושאת את תחילת תשובתו של אלוהים לתפילות דורות.
השיר מלא הדים. חנה, אמו של הנביא שמואל, התפללה באופן דומה כאשר סוף סוף נולד לה בן (שמואל א' ב':1-10). התהילים מדברים על אלוהים הזוכר חסד לישראל. מרים מסיימת בהצביעה על ההבטחה שניתנה לאברהם ולזרעו. במילים אחרות, היא רואה את סיפורה שלה כחלק קטן מסיפור עתיק מאוד.
מרים נשארת עם אלישבע כשלושה חודשים ואז חוזרת הביתה (לוקס א':56). לוקס לא אומר אם נשארה עד לידת יוחנן, אם כי סדר המשפטים שלו מרמז שהיא עזבה ממש לפני.
פרק שלישי: בית לחם
לוקס ממקם את לידת ישוע בפוליטיקה הגדולה של האימפריה. צו מפקד יצא מאת קיסר אוגוסטוס, ויוסף, בהיותו מבית דוד, נסע עם מרים מנצרת לבית לחם, עיר דוד, כמאה שלושים קילומטרים דרומה (לוקס ב':1-7). היסטוריונים עדיין מתווכחים על פרטי המפקד שלוקס מזכיר, כולל תאריכו והאם אנשים באמת נאלצו לנסוע לעיירות אבותיהם. יש המציעים שלוקס מתייחס לרישום שהתרחש תחת קוויריניוס, מושל סוריה הרומאי. אחרים מציעים שניסוחו של לוקס אומר משהו מעט שונה. קורא זהיר יכול להשאיר את השאלה פתוחה ועדיין להתייחס לסיפור ברצינות.
מרים ילדה את בנה בכורה, עטפה אותו בחתיכות בד והניחה אותו באבוס, שוקת האכלה, כי לא היה להם מקום בחדר האורחים. חוקרים רבים חושבים כעת שהמילה שתורגמה בדרך כלל "פונדק" פירושה חדר אורחים בבית משפחה, ושחלל המשפחה היה צפוף בקרובים שגם הם חזרו למפקד. אם זה נכון, התמונה של בעל פונדק עוין שמסרב להם היא תוספת מאוחרת. ייתכן שהאבוס היה בחלק התחתון של בית שבו החזיקו בעלי חיים בלילה.
רועים הגיעו באותו לילה, לאחר שנאמר להם על ידי מלאכים, ולוקס מציין בשקט: "ומרים שמרה את כל הדברים האלה בלבבה" (לוקס ב':19). משפט זה הוא בערך הקרוב ביותר שהבשורות מגיעות לתיאור חייה הפנימיים. היא צופה, היא מקשיבה, היא הופכת אירועים. לוקס אומר זאת שוב בסוף סיפורו של ישוע הנע במקדש (לוקס ב':51).
מתי מספר חלק אחר של הסיפור. חכמים מהמזרח עקבו אחר כוכב לירושלים ואז לבית לחם, שם מצאו "את הילד עם מרים אמו" והגישו לו מתנות (מתי ב':11). הורדוס, כששמע על מלך מתחרה, הורה להרוג את תינוקות בית לחם, ויוסף, שהוזהר בחלום, לקח את מרים ואת הילד למצרים עד מות הורדוס (מתי ב':13-21). יוספוס לא מזכיר אירוע זה, וזה לא מפתיע שכן הוא מכסה רבים מפשעיו של הורדוס רק בקווים כלליים. מתי גם לא אומר כמה זמן נשארה המשפחה במצרים. לאחר מכן הם חזרו והתיישבו בנצרת.
פרק רביעי: המקדש והחרב
ארבעים יום לאחר הלידה, על פי החוק בויקרא י"ב, הביאו מרים ויוסף את ישוע לירושלים. מרים הקריבה קרבן של שני גוזלי יונים או תורים, שהיה הקרבן המותר למשפחות שלא יכלו להרשות לעצמן שה (לוקס ב':22-24). פרט זה מלמד אותנו על מצבה הכלכלי של המשפחה. הם לא היו חסרי כל, אבל הם לא היו עשירים.
במקדש לקח זקן בשם שמעון, שחיכה לנחמת ישראל, את הילד בזרועותיו ושיבח את אלוהים. אחר כך פנה למרים במילים שהיא לא יכלה לרצות לשמוע: "וגם נפשך תעבר בחרב" (לוקס ב':35, KJV). אלמנה זקנה, הנביאה אנה, גם באה ודיברה על הילד לכל המחכים לגאולה.
בפעם הבאה שמרים מופיעה, ישוע בן שתים עשרה. המשפחה עלתה לירושלים לפסח, ובדרך הביתה מרים ויוסף הבינו שבנם לא עם הקבוצה. לאחר שלושה ימים מצאו אותו במקדש, יושב בין המורים, מקשיב ושואל שאלות. מרים אמרה, בעצבנות של כל הורה, "בני, מדוע עשית לנו כך? הנה אביך ואני חיפשנו אותך בדאגה" (לוקס ב':48). תשובתו, "הלא ידעתם כי עלי להיות בבית אבי?", הביכה אותם. לוקס מוסיף שלא הבינו אותה. מרים, האם הנאמנה, לא תמיד הבינה את בנה. אחר כך הוא הלך הביתה לנצרת והיה כפוף להם, ו"ישוע הלך וגדל בחכמה ובקומה ובחן לפני אלוהים ואדם" (לוקס ב':52). האוסף שלנו מחזיק את השורה הזו כ לוקס 2:52.
פרק חמישי: החתונה בקנה
במשך כשמונה עשרה שנה הבשורות לא אומרות דבר. יוסף נעלם מהרשומות, מה שמוביל רבים לחשוב שהוא מת לפני שישוע החל את עבודתו הציבורית. מרים מופיעה שוב בבשורת יוחנן בחתונה בקנה, כפר בגליל. ישוע ותלמידיו הוזמנו גם כן. היין אזל, ובתרבות ההיא זה היה מביך מאוד עבור המשפחה המארחת.
מרים מבחינה בבעיה ואומרת לבנה, "אין להם יין." תשובתו נשמעת חדה לאוזניים מודרניות: "מה לי ולך, אישה? שעתי עוד לא באה" (יוחנן ב':4). קוראים התווכחו על הטון. "אישה" הייתה צורת פנייה מכבדת בתקופה ההיא, אבל המרחק בביטוי אמיתי. ישוע מסמן שמכאן והלאה הקריאה שלו באה ראשונה וששליחותו לא תתנהל על פי ציפיות המשפחה.
מרים לא מתווכחת. היא פונה אל המשרתים ואומרת את המשפט שמופיע במפתח הפסוקים שלנו: "כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם עֲשׂוּ" (יוחנן 2:5). זהו הדיבור האחרון של מרים המתועד במקרא, והוא הוראה לבטוח בבנה. לאחר מכן ישוע מצווה על המשרתים למלא שישה כדים מאבן, שכל אחד מהם מכיל עשרים עד שלושים גלון, ומה שהם שואבים הוא יין באיכות טובה יותר מהראשון. יוחנן מכנה זאת הראשון באותותיו.
פרק שישי: מתח משפחתי
הבשורות אינן מסתירות שמשפחתו של ישוע עצמו התקשתה איתו. מרקוס מספר שכאשר ההמונים לחצו כל כך עד שישוע ותלמידיו לא יכלו לאכול, משפחתו "יָצְאוּ לְתָפְשׂוֹ כִּי אָמְרוּ יָצָא מִדַּעְתּוֹ" (מרקוס 3:21). מאוחר יותר באו מרים ואחיו לדבר איתו, והוא אמר, "מִי הִיא אִמִּי וּמִי הֵם אַחַי?" והצביע על האנשים סביבו: כל העושה את רצון האלוהים הוא אחיו ואחותו ואמו (מרקוס 3:31-35).
קל לקרוא את הקטע הזה שלא כהלכה. ישוע אינו דוחה את מרים. הוא מרחיב את משמעות המשפחה, ובמקום אחר מרים מוצגת כאחת השומעות את הדבר ומקיימות אותו. לוקס מתעד אישה בקהל שקוראת, "אַשְׁרֵי הַבֶּטֶן שֶׁהֵינִיקָה אוֹתְךָ", וישוע עונה, "אַף כִּי אַשְׁרֵי הַשֹּׁמְעִים אֶת דְּבַר הָאֱלֹהִים וְשֹׁמְרִים אוֹתוֹ" (לוקס 11:27-28). התשובה מכבדת את מרים בכך שהיא מצביעה על מה שעשה אותה גדולה: היא שמעה ושמרה.
מיהם "אחיו" של ישוע? מתי ומרקוס מזכירים את יעקב, יוסף, שמעון ויהודה, ומזכירים אחיות (מתי 13:55-56). מסורות נוצריות שונות קוראות זאת אחרת. פרוטסטנטים רבים רואים בהם ילדים מאוחרים של מרים ויוסף. המסורת האורתודוקסית החזיקה זה מכבר שהם היו ילדיו של יוסף מנישואים קודמים, רעיון שנמצא בפרוטו-אוונגליון של יעקב. המסורת הקתולית לימדה בדרך כלל שהם היו בני דודים או קרובי משפחה קרובים, ומרים נשארה בתולה כל חייה. המילה היוונית adelphos פירושה בדרך כלל אח מלא או אח למחצה, אך המקרא משתמש בה גם במשמעות רחבה יותר. איננו צריכים להכריע בכך כדי לראות מה הברית החדשה מדגישה: יעקב הפך מאוחר יותר למנהיג הכנסייה בירושלים, ו"יהודה" הוא לפי המסורת מחבר האיגרת הקצרה הנושאת את שמו. תוכלו לקרוא עליהם בעמודים של יעקב ו Jude.
פרק שביעי: הצלב
יוחנן, שהיה עד ראייה לצליבה, מציב את מרים למרגלות הצלב. "וְעָמְדוּ עַל צְלוּב יֵשׁוּעַ אִמּוֹ וַאֲחוֹת אִמּוֹ מִרְיָם אֵשֶׁת קְלוֹפָס וּמִרְיָם הַמַּגְדָּלִית" (יוחנן 19:25). נבואת שמעון על החרב אינה עוד אזהרה רחוקה. אם צופה במות בנה בהוצאה להורג רומית.
מן הצלב רואה ישוע את אמו ואת התלמיד שאהב עומדים בקרבת מקום ואומר לה, "אִשָּׁה הִנֵּה בְנֵךְ!" ואל התלמיד, "הִנֵּה אִמֶּךָ!" יוחנן כותב, "וּמִן הַשָּׁעָה הַהִיא אֲסָפָהּ הַתַּלְמִיד אֶל בֵּיתוֹ" (יוחנן 19:26-27). זה היה מעשה של דאגה. אלמנה, בתרבות ההיא, הייתה תלויה בבניה. ישוע, גם בייסוריו, דאג שאמו תטופל. רוב הקוראים מזהים את התלמיד כ יוחנן, בן זבדי, ונוצרים קדומים רבים האמינו שמרים חיה עמו לאחר מכן. שאר בניה, כפי שהבשורות מרמזות, עדיין לא היו מאמינים (יוחנן 7:5).
פרק שמיני: העלייה
לאחר התחייה, מעשי השליחים 1:14 מביאים את הופעתה האחרונה של מרים בברית החדשה. אחד עשר השליחים היו gathered בירושלים בעלייה, "עִם הַנָּשִׁים וּמִרְיָם אֵם יֵשׁוּעַ וְעִם אֶחָיו", והם התפללו יחד. שימו לב מי שם: אחיו של ישוע, שפעם חשבו שיצא מדעתו, נמצאים כעת בחדר. משהו שינה אותם. פאולוס מספר לנו שישוע הקם נראה ליעקב (1 לקורינתים 15:7), ואולי זה חלק מההסבר.
לאחר מכן מרים נעלמת מהטקסט. היא אינה מוזכרת באיגרות פאולוס או בכתבים אחרים של הברית החדשה, מלבד אזכור קצר ועקיף בגלטים 4:4, שם פאולוס אומר שאלוהים שלח את בנו "נוֹלָד מִן הָאִשָּׁה". ספר ההתגלות מתאר בפרק 12 אישה לבושה בשמש. נוצרים רבים קראו את החזון הזה כסמל לישראל, או לכנסייה, או למרים עצמה. חוקרים עדיין דנים בכך, והקוראים צריכים לדעת שהטקסט אינו נוקב בשמה.
מה קרה למרים לאחר מכן
איננו יודעים כיצד או היכן מתה מרים. הסופרים הנוצריים הקדומים ביותר אינם אומרים דבר מוחלט. עד המאות החמישית והשישית התפתחו כמה מסורות. אחת אומרת שהיא מתה בירושלים, במקום הנקרא כיום כנסיית הדורמיציון בהר ציון. אחרת אומרת שהיא עברה לאפסוס עם השליח יוחנן, ובית מחוץ לעיר זוכה לכבוד כיום. האמונה בעלייתה לשמיים מוחזקת בכנסיות הקתולית והאורתודוקסית והוגדרה כדוגמה בכנסייה הקתולית ב-1950. פרוטסטנטים אינם מחזיקים באמונה זו, מכיוון שאין לה בסיס בברית החדשה.
היסטוריון הכנסייה אוסביוס, במאה הרביעית, כתב את ההיסטוריה הגדולה הראשונה של הכנסייה והסתמך רבות על מקורות קודמים. תוכלו לקרוא את תולדות הכנסייה באינטרנט. הוא מזכיר את משפחתו של ישוע ואת צאצאיהם, אך אינו נותן תיאור של מות מרים. השתיקה הזו היא תזכורת להיות כנים לגבי מה שהמקורות מספרים לנו. כל דבר על חייה המאוחרים מעבר למעשי השליחים 1 נשען על מסורת, וכנסיות שונות שוקלות את המסורת הזו באופן שונה.
כיצד הבינו הנוצרים את מרים
עד שנת 431, בוועידת אפסוס, העניקה הכנסייה למרים באופן רשמי את התואר Theotokos, מילה יוונית שפירושה "נושאת האלוהים". התואר לא עסק כל כך במרים אלא בישוע: המועצה רצתה לומר שהילד שהיא נשאה היה באמת אלוהים ובאמת אדם מן ההתחלה. בכנסיות האורתודוקסיות והקתוליות מרים זוכה לכבוד מאז המאות הראשונות בתפילות, בחגים ובאיקונות. נוצרים קתולים ואורתודוקסים מבקשים את תפילותיה, והם מבדילים בין זה לבין הפולחן השמור לאלוהים בלבד. כנסיות פרוטסטנטיות בדרך כלל כיבדו אותה כמודל של אמונה אך אינן מתפללות אליה, והן מדגישות שהתנ"ך מציג אותה כמקבלת חסד ולא כמקור שלו.
גם האסלאם רוחש למרים כבוד רב. היא האישה היחידה הנקראת בשמה בקוראן, ופרק שלם (סורה 19) נקרא על שמה. מוסלמים ונוצרים רבים במזרח התיכון חולקים זה מכבר כבוד כלפיה, קשר שלעתים פתח דלתות לידידות.
יהיה אשר יהיה המסורת שלך, בסיפורה טמון אתגר שקט. היא הייתה אישה צעירה בלי כוח, בלי כסף ובלי במה, שחיה בכפר שאיש מחוץ לגליל לא היה שם לב אליו. היא קיבלה קריאה שיכלה להרוס את חייה, שאלה שאלה כנה, ואז אמרה כן. היא ליוותה את בנה מהאורווה ועד הצלב, והייתה בחדר כשהכנסייה נולדה.
אפקט האדווה
קשה כמעט למדוד את השפעתה של מרים על האמנות והתרבות. התמונה המוכרת הקדומה ביותר של מרים עם הילד נמצאת בקטקומבה הרומית של פריסילה, וצוירה במאה השנייה או השלישית. בימי הביניים הוקדשו לה קתדרלות ברחבי אירופה: נוטרדאם בפריז, שארטר ועוד מאות. מלחינים מיוסקין ועד באך ושוברט הלחינו את המגניפיקט ואת האווה מריה. ציירים מג'וטו ועד רפאל ורמברנדט שבו אליה שוב ושוב. בתי חולים ובתי יתומים בארצות רבות נושאים את שמה.
בעידן המודרני, דפוס הציות העניו שלה עיצב כנסיות בכל יבשת. קהילות של נשים דתיות שירתו חולים ועניים בשמה במשך מאות שנים. ואימהות מן השורה, יהיו אמונותיהן אשר יהיו, זיהו משהו מוכר באישה ש"שמרה את כל הדברים האלה בלבה".
דבריה של מרים באוסף הפסוקים שלנו
התנ"ך מתעד רק קומץ מדבריה של מרים. שניים מהם באוסף הפסוקים היומי שלנו:
- לוקס 1:37, שאמר לה המלאך: "כי לא ייפלא מאלוהים כל דבר."
- John 2:5, שאמרה מרים: "כל אשר יאמר לכם עשו."
אפשר לקרוא גם את שירה המלא ב לוקס 1:46-55 ואת דבריה לישוע ב לוקס 2:48.
אמרות במפתח הפסוקים שלנו
מקומות
- 1נצרת · כפר הולדתה; הבשורה
- 2עין כרם (על פי המסורת) · ביתה של אלישבע בהרי יהודה
- 3בית לחם · לידת ישוע
- 4ירושלים · המקדש, הצלב, העלייה
- 5קנה · החתונה שבה חולל ישוע את אותותיו הראשונים
- 6אפסוס · מסורת המזרח על חייה המאוחרים עם יוחנן
- נצרת: כפר הולדתה של מרים בגליל, שבו אירעה הבשורה.
- עין כרם / הרי יהודה: שם גרה אלישבע ושם ביקרה אותה מרים.
- בית לחם: מקום הולדתו של ישוע.
- ירושלים: המקדש, שבו הוצג ישוע ולימים נמצא כילד; גם מקום הצלב והעלייה.
- קנה: הכפר שבו חולל ישוע את אותותיו הראשונים.
- אפסוס: שם, לפי מסורת אחת, גרה מרים עם יוחנן.
ציר זמן
- -6הבשורה בנצרת והביקור אצל אלישבעלוקס 1:26-56
- -5לידת ישוע בבית לחםלוקס 2:1-20
- -4ההצגה במקדש; הבריחה למצריםלוקס 2:22-38; מתי 2:13-15
- 8ישוע בן שתים עשרה במקדשלוקס 2:41-52
- 27החתונה בקנהיוחנן 2:1-11
- 30על הצלב ובעלייהיוחנן 19:25-27; מעשי השליחים 1:14
- 431ועידת אפסוס מכנה אותה תאוטוקוסועידת אפסוס
- בערך 20 עד 15 לפנה"ס: מרים נולדה, כנראה בגליל.
- בערך 6 עד 5 לפנה"ס: הבשורה בנצרת; הביקור אצל אלישבע; הלידה בבית לחם.
- בערך 5 עד 4 לפנה״ס: ההצגה במקדש; הבריחה למצרים; החזרה לנצרת.
- בערך שנת 8 לספירה: ישוע בן שתים עשרה במקדש.
- בערך בשנת 27 לספירה: החתונה בקנה.
- בסביבות שנת 30 לספירה: הצלב והעלייה.
- 431: ועידת אפסוס מכנה אותה Theotokos.
אנשים בסיפור הזה
צפייה
לעומק
התחילו במקורות הראשוניים: קראו את לוקס א׳ וב׳ ברצף אחד, אחר כך את מתי א׳ וב׳, ואחר כך את יוחנן ב׳ ויוחנן י״ט. לאחר מכן קראו את הערך של האנציקלופדיה הקתולית על מרים הבתולה מנקודת המבט הקתולית, והשוו אותו לקטעים הפרוטסטנטיים והאורתודוקסיים שבמקורות שלהלן. ספרו של אלפרד אדרשהיים חיי הזמנים של ישוע המשיח מתאר את הרקע לפרטים. ספרו של פיליפ שף History of the Christian Church מתאר כיצד צמחה המסירות למרים. הסרטון של BibleProject על לוקס א׳ וב׳ גם הוא מועיל. בדקו כל מקור, השוו ביניהם וחשבו מה כל אחד טוען ומדוע.
מקורות וקריאה נוספת
- ויקיפדיה: מרים, אם ישוע
- האנציקלופדיה הקתולית: מרים הבתולה
- eBible.org: לוקס א׳
- eBible.org: לוקס א׳
- Blue Letter Bible: לוקס א׳:26
- אוסביוס, תולדות הכנסייה (New Advent)
- אדרשהיים, חיי הזמנים של ישוע המשיח (CCEL)
- שאף, תולדות הכנסייה הנוצרית, כרך 2 (CCEL)
ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית
- קדמוניות היהודיםפלביוס יוספוס
- חייו וזמניו של ישוע המשיחאלפרד אדרשהיים
- תולדות הכנסייהאוסביוס מקיסריה
- אבות טרום-ניקאה, כרך 8מחברים שונים, בעריכת רוברטס ודונלדסון
Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.


