מה אנו יודעים, ומה איננו יודעים
יוסף מוזכר בשמו רק בקומץ פרקים. מתי מציג אותו בארבע סצנות. לוקס מקדיש לו כמה שורות בלידה ובבית המקדש. יוחנן מספר שאחרים כינו את ישוע "בן יוסף" (יוחנן 1:45, 6:42). מרקוס, הבשורה הקדומה ביותר, אינו מזכיר את שמו כלל, וקורא לישוע "הנגר, בן מרים" (מרקוס 6:3). הביטוי יוצא הדופן הזה הוביל כמה חוקרים למחשבה שיוסף כבר היה מת עד שהחל ישוע ללמד, שכן אדם היה מזוהה בדרך כלל על פי אביו.
כל מה שמעבר לכך מגיע מכתבים מאוחרים יותר. המשפיע שבהם הוא הפרוטו־אוונגליון של יעקב מן המאה השנייה, המתאר את יוסף כגבר מבוגר ואלמן עם בנים מנישואין קודמים. כתב נוסף הוא תולדות יוסף הנגר, חיבור שנכתב כנראה כמה מאות שנים מאוחר יותר ומתאר את מותו בגיל 111. אלה מעניינים מבחינת תולדות המסירות הנוצרית, אך אינם עדויות ראייה, ואסור לערבב אותם עם מה שכתוב בכתבי הקודש. כאשר הדף הזה מדבר על מסורת, הוא יאמר זאת במפורש.
העולם שבו חי יוסף
יוסף נולד בארץ שבה כמעט כולם עבדו בידיהם וכמעט לא היה לאיש כסף פנוי. רומא שלטה ביהודה באמצעות מלכים ושליטים כפופים. הורדוס הגדול, המלך שמלך כאשר ישוע נולד, הטיל מיסים כבדים והוציא הון על מיזמי בנייה, כולל בנייתו מחדש של בית המקדש בירושלים. לאחר מותו של הורדוס בשנת 4 לפני הספירה, חולקה ממלכתו בין בניו. ארכלאוס קיבל את יהודה ושומרון והיה כה אכזרי שרומא הסירה אותו בסביבות שנת 6 לספירה. הורדוס אנטיפס שלט בגליל, ותחת אנטיפס היה ישוע אמור לגדול וללמד לאחר מכן.
יוספוס, ההיסטוריון היהודי מן המאה הראשונה, מתאר את התקופה הזו ב קדמוניות היהודים. הוא כותב על מהומות בירושלים לאחר מותו של הורדוס, על מרד גלילי בהנהגת אדם בשם יהודה בסביבות זמן מפקד האוכלוסין הרומי, ועל בנייתה מחדש של ציפורי. ציפורי שכנה במרחק של כארבעה מיילים בלבד מנצרת. היא נשרפה במהלך התסיסה לאחר מותו של הורדוס, ואנטיפס בנה אותה מחדש כבירתו. בנאי מיומן שהתגורר בקרבת מקום היה מוצא שם עבודה. זו הסקה סבירה, לא עובדה מפורשת, שכן הבשורות אינן אומרות היכן עבד יוסף.
המילה המתורגמת כ"נגר" היא טקְטוֹן. ביוונית רגילה היא מציינת אומן העובד בחומרים קשים. בכפר כמו נצרת, שבו היה העץ מצוי במחסור, אדם כזה עבד כנראה גם בעץ וגם באבן: קורות גג, דלתות, מחרשות, עולים, כלים וקירות בתים. זו הייתה עבודה ישרה ומיומנת, והיא לא העשירה איש. כאשר שכניו בנצרת כינו לימים את ישוע "בן הנגר", הם הציבו אותו כאדם מן השורה.
משפחתו ומוצאו של יוסף
מתי פותח את בשורתו בשושלת יוחסין הנמשכת מאברהם דרך דוד עד "יעקב הוליד את יוסף בעל מרים, אשר ממנה נולד ישוע הנקרא משיח" (מתי 1:16). לוקס מביא רשימה אחרת, הנמשכת לאחור מישוע עד אדם, וקורא לישוע "בן (כפי שנחשב) של יוסף, אשר היה בן הלי" (לוקס 3:23). שתי הרשימות חלוקות בדבר אביו של יוסף: מתי אומר יעקב, לוקס אומר הלי. כותבים נוצרים הציעו כמה הסברים. האחד הוא שמתי עוקב אחר השושלת החוקית ולוקס אחר השושלת הביולוגית. השני הוא שלוקס עוקב אחר משפחתה של מרים, ויוסף נחשב כחתנו של הלי. השלישי הוא שהרשימות משקפות נישואי ייבום, שבהם אדם נושא את אלמנת אחיו כדי להמשיך את שושלת המשפחה. הסופר האפריקאי יוליוס אפריקנוס, בסביבות שנת 220 לספירה, הציע את הדעה השלישית, ואוסביוס משמר את הדיון שלו ב תולדות הכנסייה.
יהא ההסבר אשר יהא, שתי הבשורות אומרות את אותו הדבר בנקודה החשובה: יוסף היה מצאצאי דוד. משמעות הדבר היא שישוע, כבנו החוקי של יוסף, ירש את התביעה המלכותית. יהודים רבים באותה תקופה קיוו לצאצא של דוד שישיב את הממלכה, ומתי כותב כדי להראות שהאיש שחיכו לו הגיע.
פרק ראשון: הדילמה
מתי מציג את יוסף ברגע הגרוע בחייו. הוא ומרים היו מאורסים, ובאותה תרבות היה זה קשר חוקי שחייב גירושין רשמיים כדי להתבטל. בטרם חיו יחד, נמצאה מרים בהיריון. יוסף ידע שהילד אינו שלו.
מתי מתאר את תגובתו במשפט אחד: "ויוסף בעלה, בהיותו איש צדיק ולא רצה לתת אותה לחרפה, חשב לגרש אותה בסתר" (מתי 1:19). המילה "צדיק" מלמדת שהיה מסור לתורת משה. התורה אפשרה לו להביא את מרים לחרפה פומבית, ובקריאה מחמירה היא יכלה אף לחייב סקילה. יוסף בחר בדרך העדינה. הוא תכנן למסור את כתב הגירושין בשקט, בנוכחות שני עדים, ולחסוך ממנה את ההשפלה.
עצרו רגע על ההחלטה הזו. ליוסף הייתה כל זכות לכעוס. הוא בחר ברחמים לפני שידע את כל הסיפור. זה הדבר הראשון שהמקרא מספר לנו על אופיו.
ואז, בעודו מהרהר בכך, "הנה מלאך יהוה נראה אליו בחלום לאמר: יוסף בן דוד, אל תירא לקחת את מרים אשתך, כי אשר הורה בה מרוח הקודש הוא" (מתי 1:20). המלאך אמר לו לקרוא לילד ישוע, צורה יוונית של יהושע, שפירושה "יהוה מושיע". קריאת שם הילד הייתה מעשה של אבהות חוקית. במתן השם קיבל אותו יוסף כבנו. מתי מוסיף: "וייקץ יוסף משנתו ויעש כאשר ציווהו מלאך יהוה, ויקח את אשתו" (מתי 1:24). הציות בא מיד, בלי שום ויכוח מתועד.
יוסף לא חי עם מרים כבעל עד לאחר שנולד ישוע (מתי 1:25). הפרט הזה חשוב לטענת הנצרות הקדומה שהיריונו של ישוע לא היה מיוסף.
פרק שני: בית לחם
לוקס אינו מזכיר את חלומו של יוסף, אך הוא מספר לנו מה קרה לאחר מכן. כאשר הקיסר אוגוסטוס הורה על מפקד אוכלוסין, לקח יוסף את מרים מנצרת לבית לחם "כי היה מבית ומשפחת דוד" (לוקס ב':4). המסע היה כארבעים ושמונים קילומטרים. מרים הייתה קרובה ללדת. יוסף היה אחראי למצוא אוכל, מחסה וביטחון בדרך.
בבית לחם לא היה להם מקום באזור האורחים, וישוע נולד והושכב באבוס (לוקס ב':7). יוסף היה שם. תיאורו של לוקס עוסק בעיקר במרים וברועים, אך יוסף הוא חלק מהתמונה: הרועים "מצאו את מרים ואת יוסף ואת התינוק שוכב באבוס" (לוקס ב':16). ביום השמיני נימול הילד ונקרא בשם ישוע, כפי שאמר המלאך (לוקס ב':21). יוסף, כאביו החוקי, נתן את השם.
כאשר ישוע היה כבן שישה שבועות, לקחו אותו יוסף ומרים לבית המקדש בירושלים כדי להקריב את הקורבן הנדרש מאמהות טריות. קורבנם, "שתי תורים או שני בני יונה" (לוקס ב':24), היה הקורבן המותר לאנשים עניים מכדי להרשות לעצמם שה. לוקס אומר שיוסף ומרים "תמהו על הדברים שנאמרו עליו" בידי שמעון וחנה (לוקס ב':33). יוסף, כמו מרים, עדיין למד מי הוא הילד הזה.
פרק שלישי: הבריחה למצרים
מתי מתאר אז סצנה שונה מאוד. חכמים מהמזרח באו לירושלים לחפש את הילד הנולד מלך היהודים. הורדוס, שמלך למעלה משלושים שנה וחשש מיריבים, ביקש מהם לדווח לו כשמצאו אותו. לאחר שמצאו את ישוע בבית לחם והשתחוו לו, הוזהרו בחלום שלא לשוב אל הורדוס.
המלאך נראה ליוסף בחלום שני: "קום קח את הילד ואת אמו וברח למצרים, והיה שם עד אשר אומר לך, כי הורדוס מבקש את הילד להמיתו" (מתי ב':13). יוסף קם בלילה ויצא. לא היה ויכוח ולא המתנה לבוקר. נגר עם אישה ופעוט הפך לפליט.
מצרים הייתה המקום ההגיוני. היא הייתה מחוץ להישג ידו של הורדוס, וקהילה יהודית גדולה חיה שם, במיוחד באלכסנדריה. הבשורה אינה אומרת היכן התיישבה המשפחה או כיצד יוסף פרנס אותם, אך בעל מלאכה מיומן יכול היה כנראה למצוא עבודה. הורדוס אז הורה להרוג את הבנים בבית לחם מגיל שנתיים ומטה (מתי ב':16). יוספוס אינו מתעד אירוע זה, אף שהוא מתאר את שאר הרציחות של הורדוס בפירוט מסוים, כולל הריגת בניו שלו. היסטוריונים חלוקים כיצד לפרש את השתיקה הזו. בית לחם הייתה כפר קטן, ומספר ההרוגים אולי היה קטן.
הורדוס מת בשנת 4 לפנה"ס. מתי אומר שהמלאך נראה בחלום שלישי, ואמר ליוסף לשוב לארץ ישראל (מתי ב':19-20). יוסף יצא לדרך, אך כששמע שארכלאוס מושל ביהודה במקום אביו, פחד ללכת לשם. חלום רביעי הכוין אותו לגליל, והמשפחה התיישבה בנצרת (מתי ב':22-23). הפעם בחר יוסף כפר שקט במחוז שנשלט בידי בן אחר, הורדוס אנטיפס.
הביטו בתבנית. ארבעה חלומות, ארבע פעולות של ציות: קח את מרים לאישה, ברח למצרים, שוב, התיישב בגליל. בכל פעם יוסף פעל מיד. בכל פעם פעולתו הייתה סיכון שאולי נראה טיפשי לשכניו. כל סיפורו של יוסף הוא לקח בשמיעה ואז בעשייה.
פרק רביעי: פסח כשישוע היה בן שתים עשרה
לוקס נותן עוד סצנה אחת עם יוסף, והיא האחרונה בתנ"ך. בכל שנה הלכו יוסף ומרים לירושלים לפסח, מסע של כמה ימים לכל כיוון. כאשר ישוע היה בן שתים עשרה, נסעה המשפחה בשיירה גדולה של קרובים ושכנים. בדרך הביתה הניחו יוסף ומרים שישוע עם הקבוצה, ויום שלם עבר לפני שהבינו שהוא חסר. הם חזרו לירושלים וחיפשו שלושה ימים.
כאשר סוף סוף מצאו אותו במקדש, מדבר עם המורים, מרים דיברה בשם שניהם: "בני, מדוע עשית לנו כך? הנה אביך ואני חיפשנו אותך בדאגה" (לוקס ב':48). שימו לב שהיא קוראת ליוסף "אביך". ישוע השיב: "מדוע חיפשתם אותי? הלא ידעתם שעלי להיות בענייני אבי?" (לוקס ב':49). זהו האמירה הראשונה המתועדת של ישוע, והיא מתקנת בשקט את המילה: יש לו אב מעל יוסף. לוקס מציין שהוריו "לא הבינו את הדבר אשר דיבר אליהם" (לוקס ב':50).
אז בא השורה שמספרת לנו כיצד יוסף עשה את תפקידו: ישוע "ירד איתם ובא לנצרת והיה נכנע להם" (לוקס ב':51). בן האלוהים קיבל את סמכותו של יוסף בביתו.
השנים השקטות
לאחר סצנה זו יוסף נעלם מהטקסט. ישוע מתחיל את עבודתו הציבורית בערך בגיל שלושים, ולוקס אומר שהוא היה "כפי שנחשב, בן יוסף" (לוקס ג':23). בחתונה בקנה (יוחנן ב') מרים נוכחת אך יוסף אינו מוזכר. על הצלב, ישוע מפקיד את מרים בידי השליח יוחנן (יוחנן י"ט:26-27), מה שהגיוני ביותר אם יוסף כבר לא היה בחיים. המסורת הנוצרית הקדומה מסכימה, ואומרת שיוסף מת לפני שישוע החל את שירותו. הראיות נסיבתיות, ואיננו יכולים להיות בטוחים.
מה לימד יוסף את בנו? הבשורות אינן אומרות מעולם. אך הן כן מראות את ישוע משתמש בדימויים שבאו ממשפחה עובדת: עולים שקל לשאת, בתים הבנויים על סלע או חול, קרש בעין, נאדות יין, גרגרי חרדל. ישוע היה מוכר בנצרת כ"הנגר" (מרקוס ו':3), וכאשר שב לשם ללמד, האנשים נזדעזעו: "הלא זה בן הנגר?" (מתי י"ג:55). הם הכירו את משפחתו. עובדה זו היא עדות שקטה לחייו של יוסף: במשך שלושים שנה היה ישוע אדם רגיל בכפר רגיל, ואיש לא שם לב למשהו יוצא דופן.
קשרים
משפחתו של יוסף מחברת אותו לאנשים רבים באתר הזה. אשתו מרים היא המוכרת ביותר. קרובתה של מרים, אלישבע, הייתה אמו של יוחנן המטביל. ה"אחים" של ישוע הנקובים בשמות במתי 13:55, יעקב, יוסף, שמעון ויהודה, נדונים בעמוד של מרים, ו יעקב ו Jude הפכו למנהיגים בכנסייה הקדומה. מתי ו לוקס הם שני הכותבים שמספרים לנו הכי הרבה על יוסף. דוד, אביו הקדמון המפורסם, מופיע בעמוד משלו.
קראו את סיפוריהם
כיצד זכרו הנוצרים את יוסף
במאות הראשונות זכה יוסף לתשומת לב מועטה. המסירות אליו גדלה לאט. בימי הביניים שיבחו אותו כותבים כמו ברנרד מקלרבו ואחר כך ז'אן ז'רסון, ובמאה ה-15 התפשט חגו ב-19 במרץ ברחבי מערב אירופה. הכנסייה הקתולית הכריזה עליו כפטרון הכנסייה האוניברסלית ב-1870, והאפיפיור פיוס ה-12 הוסיף חג שני, יוסף הקדוש הפועל, ב-1 במאי, ב-1955. תוכלו לקרוא סיכום קתולי מפורט של המסורת ב Catholic Encyclopedia. בכנסיות האורתודוקסיות מציינים את יוסף ביום ראשון שאחרי חג המולד. לכנסיות הפרוטסטנטיות אין חג לכבודו, אך רבות דורשות עליו בחג המולד.
באמנות מוצג יוסף בדרך כלל כדמות שקטה לצד מרים והילד: ג'וטו, רמברנדט וז'ורז' דה לה טור כולם ציירו אותו. ציוריו של דה לה טור לאור נר, ובהם יוסף הנגר עם הילד ישוע אוחז באור, נמנים עם האהובים ביותר בסוגה.
רבים מוצאים ביוסף מופת לסוג האמונה שאינה מושכת תשומת לב. הוא אדם שעשה את הדבר הנכון כשהיה יקר, ששמר את דברו, וגידל ילד שלא היה בשרו. עבור אבות מאמצים, אבות חורגים וכל מי שנכנס למשפחה ולקח אחריות, יוסף הוא פטרון במובן ממשי מאוד.
אפקט האדווה
קשה להפריז בהשפעה המעשית של בחירותיו של יוסף. אילו גירש את מרים בשקט והלך לדרכו, ילדה היה גדל בבושה. אילו נשאר בבית לחם לאחר ביקור החכמים, חיילי הורדוס היו מוצאים אותם. אילו שב ליהודה תחת ארכלאוס, היה נכנס לסכנה. כל החלטה הגנה על חייו של ישוע. בלי בחירותיו של יוסף לא הייתה דרשת ההר, לא צלב, לא תחייה ולא כנסייה. אין זה הופך את יוסף לגיבור הסיפור, שכן מתי ולוקס מבהירים שאלוהים הוא הפועל. אך ציותו הפשוט של יוסף היה אחד האמצעים שבהם השתמש אלוהים.
גם מקצועו הותיר חותם. קהילות נוצריות של בעלי מלאכה, כמו גילדות נגרים באירופה של ימי הביניים, לקחו את יוסף כפטרונן. כיום פונים אליו אבות, עובדים, מהגרים ומבקשי בית. בתי ספר, בתי חולים, בתי יתומים ומסדרים דתיים נשאו את שמו במשך מאות שנים.
דבריו של יוסף
הבשורות אינן מתעדות אף משפט אחד שאמר יוסף. השתיקה הזו הפכה בעצמה לחלק מדמותו. אוסף הפסוקים שלנו אינו כולל אמרות מפיו. הקרוב ביותר שאפשר להגיע אליו הוא לקרוא את הדברים שנאמרו אל יוסף, כמו ברכת המלאך, "יוסף בן דוד, אל תירא" (מתי 1:20), ואת הדברים שנאמרו על אודותיו: "איש צדיק" (מתי 1:19). תוכלו לקרוא את כל הסיפור ב מתי 1 ו מתי ב.
מקומות
- 1בית לחם · עיר המשפחה; לידת ישוע
- 2ירושלים · הצגה בבית המקדש; ביקור בפסח
- 3מצרים (אזור, דלתת הנילוס) · מקלט מפני הורדוס; המקום המדויק לא תועד
- 4נצרת · בית ובית מלאכה
- 5ציפורי · עיר שנבנתה מחדש בידי הורדוס אנטיפס סמוך לנצרת
- בית לחם: עיר דוד, שבה נרשמה משפחתו של יוסף ושבה נולד ישוע.
- ירושלים: בית המקדש, שבו הוצג ישוע ושבו נמצא בגיל שתים עשרה.
- מצרים: לשם ברחה המשפחה מפני הורדוס.
- נצרת: הכפר בגליל שבו עבד יוסף וגידל את ישוע.
- ציפורי: העיר הסמוכה שנבנתה מחדש בידי הורדוס אנטיפס, שבה אולי מצא בנאי עבודה.
ציר זמן
- -6חלום; הנישואין למריםמתי 1:18-25
- -5המסע לבית לחם; לידת ישועLuke 2:1-7
- -4הבריחה למצריםמתי 2:13-15
- -4השיבה וההתיישבות בנצרתמתי 2:19-23
- 8ביקור בפסח כשישוע היה בן שתים עשרהלוקס 2:41-52
- בערך בין 25 ל-20 לפנה"ס: יוסף נולד כנראה (לא מתועד).
- בערך 6 עד 5 לפנה"ס: החלום, הנישואין, המסע לבית לחם, הלידה.
- בערך 5 עד 4 לפנה״ס: ההצגה במקדש; ביקור החכמים; הבריחה למצרים.
- 4 לפנה״ס: הורדוס מת; המשפחה חוזרת ומתיישבת בנצרת.
- בערך שנת 8 לספירה: ביקור הפסח כשהיה ישוע בן שתים עשרה.
- לפני שנת 27 לספירה: מותו של יוסף, לפי עדות הבשורות והמסורת.
צפייה
לעומק
קראו תחילה את הבשורות. אחר כך ראו כיצד חוקרים ונוצרים קדומים התמודדו עם החסרים. ספרו של אלפרד אדרשהיים חיי הזמנים של ישוע המשיח מתאר בפירוט את חיי המשפחה והכפר. ה אבות טרום-ניקאה, כרך 8 כולל כתבים אפוקריפיים קדומים. הם מראים כמה מהר החלו אנשים למלא את החסרים. השוו אותם לתיאור המאופק במתי ובלוקס, ושאלו מה כל אחד מוסיף ומה הוא משמיט. הסרטון של BibleProject על מתי הוא מקום טוב לראות כיצד מתי מעצב את סיפורו סביב חלומותיו של יוסף.
מקורות וקריאה נוספת
- ויקיפדיה: יוסף (אבי ישוע)
- האנציקלופדיה הקתולית: יוסף הקדוש
- eBible.org: מתי 1-2
- eBible.org: מתי 1
- יוספוס, קדמוניות היהודים (Project Gutenberg)
- אוסביוס, תולדות הכנסייה (New Advent)
- אדרשהיים, חיי הזמנים של ישוע המשיח (CCEL)
- אבות טרום-ניקאה, כרך 8 (CCEL)
ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית
- קדמוניות היהודיםפלביוס יוספוס
- חייו וזמניו של ישוע המשיחאלפרד אדרשהיים
- תולדות הכנסייהאוסביוס מקיסריה
- אבות טרום-ניקאה, כרך 8מחברים שונים, בעריכת רוברטס ודונלדסון
Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.

