דלג לתוכן הראשי
מבצע חגים: 50% הנחה על חבילות נאמנות 508(c)(1)(A) עד 31 בדצמבר.לצפייה בחבילות
508ministry.com
תומא: שליח, התאום ששאל את השאלות
Painted portrait of Thomas in a classical style
יצירה מקורית של 508 Ministry, להורדה ולשיתוף בחינם.

508 פסוק יומי · דמויות מהמקרא

תומא

שליח, התאום ששאל את השאלות

נולד בתאריך לא ידוע; שירות ישוע בערך 27–33 לספירה; מותו לא ידוע (מסורת הודית: 72 לספירה) · 26 דקות קריאה

העולם שאליו נולד

תומא חי תחת שלטון רומאי. ארץ ישראל במאה הראשונה הייתה פינה קטנה, צפופה ומלאת מחלוקות בתוך אימפריה עצומה מאוד. רומא השתלטה על האזור בשנת 63 לפני הספירה. הורדוס הגדול שלט כמלך לקוח עד בערך 4 לפני הספירה, ולאחר מותו חילקו בניו את השטח. הורדוס אנטיפס שלט בגליל ובפראיה לאורך כל שירות ישוע. יהודה עצמה נוהלה בידי נציבים רומאיים, שהמוכר שבהם הוא פונטיוס פילטוס. תוכלו לקרוא על האנשים שעיצבו את השנים ההם ב־ הורדוס הגדול, הורדוס אנטיפס ו פונטיוס פילטוס.

רוב האנשים בגליל היו חקלאים, דייגים, בעלי מלאכה ופועלים יומיים. המיסים הלכו לרומא, להרודיאנים ולמקדש, ומשפחות רבות חיו על סף העוני. המקצוע של האדם והכפר שלו סיפרו לך כמעט את כל מה שהיית צריך לדעת עליו. הבשורות אינן מספרות לנו במה עסק תומא לפרנסתו, ואסור לנו לנחש. כמה כותבים מאוחרים שיערו שהוא היה בנאי או נגר, בין השאר בגלל אגדה במעשי תומא ששולחת אותו להודו כאדריכל. הסיפור הזה הוא יצירה בדיונית devotional מתקופה מאוחרת יותר, והוא שייך לשכבת המסורת, לא לשכבת ההיסטוריה.

עיירת שוק גלילית: חקלאים, דייגים ובעלי מלאכה בפרובינקיה רומית צפופה. תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

הדת עיצבה כל חלק בחיי היום-יום. משפחות יהודיות בגליל התפללו, שמרו את השבת ועלו לרגל לירושלים בחגים הגדולים. רבים קיוו שאלוהים יפעל בקרוב לשחרר את ישראל וישלח את המשיח המובטח. התקווה הזו היא הרקע לכל מה שתומא אומר. כשישוע מדבר על מלכות, תומא שומע מילה טעונה במאות של געגוע.

יוונית הייתה השפה המשותפת של המסחר והממשל. ארמית הייתה שפת הבית. אדם בשם תומא, עם כינוי יווני שתרגם אותו, כנראה נע בקלות בין שתיהן. הפרט הזה חשוב later, מפני שבשורת תומא ומעשי תומא נכתבו ביוונית ובסורית, והמסורות על מסעותיו עוברות לאורך נתיבי המסחר העתיקים שבהם דוברו השפות האלה.

מה מספרים לנו הבשורות

נבחר כאחד מהשנים עשר

תומא מופיע בכל ארבעת רשימות השליחים. מתי 10:3 מצמיד אותו למתי מוכס. מרקוס 3:18 ולוקס 6:15 נותנים את אותו צימוד באותו חלק של הרשימה. מעשי השליחים 1:13 מזכיר אותו בין האחד עשר שהתאספו בעלייה לאחר העלייה השמיימה. הרשימות תמיד שמות אותו בקבוצה השנייה של ארבעה, לצד פיליפוס, בר-תלמי, מתי, ולפעמים יעקב בן חלפי. לוקס מספר לנו שישוע בילה לילה בתפילה על הר לפני שבחר את השנים עשר (לוקס 6:12-16). תומא לא היה מחשבה שנייה. הוא היה נושא לתפילה.

הבשורות הסינופטיות (מתי, מרקוס ולוקס) אינן נותנות לו מה לומר. הוא שם ברשימה. כדי לשמוע את קולו עלינו לפנות ליוחנן.

"נלך גם אנחנו, למען נמות עמו" (יוחנן 11)

יוחנן 11 מתחיל בבשורה רעה. אלעזר, חבר של ישוע המתגורר בבית עניה, חלה. ישוע ממתין יומיים ואז אומר לתלמידיו שהם חוזרים ליהודה. התלמידים נבהלים. רק לאחרונה, בירושלים, אנשים הרימו אבנים כדי לסקול את ישוע (יוחנן 10:31). החזרה נראתה כמו הליכה לתוך מלכודת.

תומא מדבר. "נלך גם אנחנו, למען נמות עמו" (יוחנן 11:16). אפשר לקרוא את המשפט בשתי דרכים, ושתי הקריאות כנראה שייכות. זו עשויה להיות קדרות, אדם שכבר החליט איך זה ייגמר. זו גם נאמנות מסוג פשוט מאוד. הוא לא רוצה ללכת, הוא מצפה להיהרג, והוא אומר נלך בכל זאת. הקורא שחושב על תומא רק כמפקפק צריך לשמור את הפסוק הזה קרוב. הדבר הראשון שיוחנן מתעד אותו עושה הוא להתנדב למות.

הסיפור שאחר כך הוא תחייתו של ל�azarus, האחרון והגדול באותות ביוחנן לפני השבוע האחרון. תומא היה שם. יהיה מה שידרוש לאחר מכן כהוכחה, הוא כבר ראה אדם יוצא מהקבר.

"איך נוכל לדעת את הדרך?" (יוחנן 14)

בלילה שלפני מעצרו, ישוע אסף את השנים עשר לארוחה אחרונה. יוחנן מקדיש חמישה פרקים לאותו ערב (יוחנן 13-17). ישוע רוחץ את רגליהם, אומר להם שאחד מהם יבגוד בו, ואומר שהוא הולך. אחר כך הוא אומר, "לאן שאני הולך, אתם יודעים את הדרך" (יוחנן 14:4).

תומא עונה: "אדוני, איננו יודעים לאן אתה הולך. איך נוכל לדעת את הדרך?" (יוחנן 14:5).

כל קורא שהרגיש אבוד בשיחה עם אלוהים צריך להיות אסיר תודה שתומא אמר את זה בקול. הוא לא מעמיד פנים שהוא מבין. הוא שואל את השאלה הפשוטה, והתשובה שהוא מקבל היא אחד המשפטים המצוטטים ביותר בתנ"ך: "אני הדרך, האמת והחיים. איש לא בא אל האב אלא דרכי" (יוחנן 14:6). בלי הבלבול הכנה של תומא, לא הייתה לנו התשובה הזו. נוצרים לאורך הדורות שאבו נחמה מהעובדה שישוע לא נוזף בשאלה. הוא עונה עליה.

פיליפוס מדבר אחר כך באותו מעמד ("אדוני, הראה לנו את האב"), ו"יהודה (לא איש קריות)", שהמסורת מזהה עם תדאי, הולך אחריו (יוחנן 14:22). יוחנן מראה לנו חדר של אנשים ששואלים שאלות אמיתיות בזמן מפחיד.

הכיסא הריק (יוחנן 20)

לאחר הצליבה, התלמידים הסתתרו מאחורי דלתות נעולות "מפחד היהודים" (יוחנן 20:19). בערב של הפסחא הראשון, ישוע בא ועמד בתוכם, הראה להם את ידיו ואת צדו, ואמר, "שלום לכם." הם שמחו.

תומא לא היה שם. יוחנן לא אומר למה. ייתכן שיצא להביא אוכל, או להתאבל לבד, או simplement לא היה מסוגל לשבת בחדר ההוא. הטקסט רק אומר שהוא "לא היה איתם כשבא ישוע" (יוחנן 20:24). כדאי לעצור על זה. מכל האנשים שיכלו להחמיץ את הערב החשוב ביותר בהיסטוריה, זה היה האיש שהתנדב פעם למות עם ישוע. הוא כנראה היה האדם שהכי פחות היה מסוגל להיות בחדר.

כשהאחרים אמרו לו, "ראינו את האדון," תשובתו בוטה: "אם לא אראה בידיו את סימן המסמרים, ואכניס את אצבעי לסימן המסמרים, ואכניס את ידי לצדו, לא אאמין" (יוחנן 20:25).

אנשים רבים רואים בזה כישלון. קראו שוב. תומא לא מבקש יותר ממה שאחרים קיבלו. הם הורו את הפצעים. הוא מבקש לראות את מה שהם ראו. צערו ניכר גם בפרטים שהוא בוחר: המסמרים, הצד. הוא צפה, או שמע, איך ישוע מת. הוא לא הולך להאמין לסיפור נחמד שמדלג על הצלב.

שמונה ימים לאחר מכן היו התלמידים שוב בבית, והפעם תומא היה איתם. הדלתות היו סגורות. ישוע בא ועמד באמצע ואמר: "שלום לכם." אחר כך פנה ישר אל תומא: "הבא את אצבעך לכאן וראה את ידיי. הבא את ידך לכאן והכנס אותה לצידי. אל תהיה חסר אמונה, אלא מאמין" (יוחנן 20:27).

שמונה ימים לאחר מכן עומד ישוע בין התלמידים ומדבר אל תומא (יוחנן 20:26-28). תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

הבשורה אינה מספרת אם תומא אכן נגע בו. הטקסט עובר ישר לדבריו: "אדוני ואלוהי!" (יוחנן 20:28). זוהי ההצהרה הנעלה ביותר על זהותו של ישוע בכל הבשורה של יוחנן, והיא באה ממי שנודע בספק. איש אחר ביוחנן אינו קורא לישוע "אלוהים" באופן כה ישיר, מלבד הפסוק הפותח של הספר. יוחנן בנה לקראת השורה הזאת עשרים פרקים, והוא שם אותה בפיו של תומא.

ישוע משיב: "משום שראית אותי האמנת. אשרי אלה שלא ראו והאמינו" (יוחנן 20:29). יש קוראים ששומעים בכך תוכחה. אחרים שומעים ברכה לכל דור מאוחר, כולל שלנו. הפסוקים הבאים ממש מסבירים מדוע יוחנן כתב את ספרו: "כדי שתאמינו שישוע הוא המשיח, בן האלוהים; וכדי שבאמונה יהיו לכם חיים בשמו" (יוחנן 20:31). הפסוק הזה נמצא במפתח הפסוקים שלנו, וכדאי לקרוא אותו מיד אחרי הסיפור הזה.

הביטוי "תומא המפקפק" קיים באנגלית כבר מאות שנים. הוא אינו הוגן לגמרי כלפי האיש. הוא ביקש את אותה הוכחה שקיבלו האחרים, וכשקיבל אותה, נתן את התשובה החזקה ביותר שמישהו נותן בבשורה. אולי כינוי טוב יותר יהיה "תומא הישר".

על יד האגם (יוחנן 21)

האזכור האחרון של תומא בבשורות הוא ביוחנן 21:2. שבעה תלמידים נמצאים יחד בים טבריה (ים הגליל), ותומא, הנקרא כאן שוב דידימוס, הוא השני הנקרא בשמו, מיד אחרי Simon Peter. הם דגים. הם חזרו לעבודה שהכירו לפני שישוע קרא להם. זהו הסצנה שבה ישוע הקם מבשל ארוחת בוקר על החוף ומשקם את פטרוס.

יש משהו מלמד בכך שתומא שם. אחרי ערב הפסחא וההצהרה, הוא אינו נעלם. הוא חלק מהחוג הפנימי שישוע פוגש על החוף.

העלייה (מעשי השליחים 1)

ספרו השני של לוקס מונה את האחד עשר שנשארו יחד בירושלים לאחר העלייה, "כולם התמידו פה אחד בתפילה ובתחנונים" (מעשי השליחים 1:13-14). תומא ברשימה. אחר כך מתאר לוקס את בחירת המחליף ליהודה, שתוכלו לעקוב אחריה ב- מתיאס. תומא היה אחד האחד עשר שהתפללו על ההחלטה הזאת, ואחד מהקבוצה שעליה ירדה הרוח בחג השבועות.

לאחר מכן, הברית החדשה אינה אומרת עליו דבר נוסף.

מה שזכרה הקהילה הקדומה

כאן אנו עוזבים את הכתובים ונכנסים למסורת. הסיפורים האלה עתיקים, וחלקם עתיקים מאוד, אך הם אינם מאותו סוג של עדות כמו הבשורות.

פרתיה והודו

היסטוריון הכנסייה אוסביוס מקיסריה כתב את ספרו ההיסטוריה הכנסייתית בסביבות שנת 325 לספירה. בספר הוא מדווח, בצטטו את החוקר הקדום אוריגנס, שהשליחים חילקו את העולם בגורל כשהתפזרו מירושלים, ושהפרתיה נפלה בחלקו של תומא (אוסביוס, תולדות הכנסייה 3.1). פרתיה הייתה האימפריה שממזרח לרומא, שכללה חלק ניכר מאיראן ועיראק של ימינו. אוסביוס גם מספר סיפור על כך שתומא שלח את תדיאוס (אחד משבעים התלמידים, לא השליח) אל המלך אבגר מאדסה לאחר העלייה (1.13). הסיפור הזה מסופר בביטחון רב יותר ממה שהיסטוריונים מודרניים נוהגים להתיר, אך הוא מראה שהמשיחיים בסוריה קשרו את תומא לאזורם.

המסורת המלאה ביותר מגיעה מטקסט הנקרא מעשי תומא, שנכתב כנראה בראשית המאה השלישית, אולי בסורית, ושרד בסורית וביוונית. בספר הזה מחלקים השליחים את העולם והודו נופלת בחלקו של תומא. הוא אינו רוצה ללכת. האדון הקם מופיע ומוכר אותו כעבד לסוחר הודי, שלוקח אותו בספינה לחצרו של מלך בשם גונדופרס. שם מתבקש תומא לבנות ארמון, ובמקום זאת נותן את כספי המלך לעניים, מה שמוביל לכלא, לנס ולהתנצרות החצר. בהמשך הטקסט שולח את תומא לממלכה שנייה, שם הוא נהרג בחנית על שהמיר את אשת המלך ומשפחתו.

האם יש בזה משהו היסטורי? החוקרים חלוקים. הסיפור מלא רומן ונס, וה- מעשי תומא מכיל תורה שהכנסייה הרחבה דחתה. אך מלך בשם גונדופרס אכן שלט בחלק גדול מצפון-מערב הודו ואפגניסטן במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה, ואנו יודעים זאת ממטבעותיו. העובדה שמחבר במאה השלישית ידע את שמו של שליט אמיתי מהמאה הראשונה באזור הזה נותנת לחלק מההיסטוריונים סיבה לחשוב שמתחת לאגדה טמונה זיכרון אמיתי של מגע משיחי עם הודו. אחרים חושבים שהמחבר פשוט הכיר את השם מסיפורי סחר. מחקר ישר מודה שאינו יכול להכריע את השאלה.

המשיחיים של תומא

במדינת קרלה שבדרום-מערב הודו קיימת קהילה משיחית עתיקה הקוראת לעצמה המשיחיים של תומא הקדוש (הנקראים גם נצרנים או משיחיים סוריים של מלבר). הם מחזיקים באמונה שתומא נחת בחוף מלבר בשנת 52 לספירה, ייסד שבע כנסיות, ובהמשך מת ליד מיילפור, בחוף המזרחי סמוך לצ'נאי של ימינו. הקהילה השתמשה בליטורגיה סורית במשך מאות שנים והייתה בקשר עם כנסיות פרס ומסופוטמיה.

המסורת גורסת שתומא הגיע לחוף מלבר שבהודו בדרך הים. תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

אנו יכולים לומר בביטחון שקיימת קהילה נוצרית בדרום הודו זמן רב מאוד. סוחרים יוונים שהפליגו בין מצרים להודו היו פעילים במאה הראשונה, ונתיבי הים היו מבוססים היטב. קוסמס אינדיקופלאוסטס, סוחר יווני שכתב במאה השישית, מזכיר נוצרים בהודו. השאלה אם הקהילה חוזרת לתומאס עצמו היא עניין של אמונה ומסורת ולא עובדה מוכחת. הכנסייה שם מחזיקה באמונה זו מאז ומתמיד, ככל שיש תיעוד. הכנסייה הקתולית וכמה כנסיות מזרחיות מציינות אותו, והבזיליקה של סן תומה בצ'נאי בנויה, לפי מסורת ארוכה, מעל קברו.

השרידים

זרם אחר של מסורת אומר שעצמותיו של תומאס הועברו מהודו לאדסה שבמסופוטמיה, ובשנת 1258 הועברו שוב לאורטונה, על חוף הים האדריאטי באיטליה, שם קתדרלת סן תומאסו טוענת שהן נמצאות היום. ההיסטוריונים אינם יכולים לאשר את השרשרת. נוצרים שאוהבים את הסיפור יאמרו שהמקומות שבהם כובדו עצמותיו של אדם מראים עד כמה נרחב היה זכרו.

יום החג שלו

תומאס מונצח ב-3 ביולי בלוח השנה הרומי-קתולי (הועבר מ-21 בדצמבר בשנת 1969) ובאותו תאריך במסורות מזרחיות רבות. הכנסיות האורתודוקסיות מציינות גם את "יום ראשון של תומאס" ביום ראשון הראשון שאחרי הפסחא, לזכר הסצנה מהבשורה עם הפצעים.

הבשורה על־פי תומא

החלק הזה זקוק לתוויות פשוטות, אז הנה הן: בשורת תומאס אינה חלק מהמקרא. זהו טקסט נוצרי קדום, ומפתח הפסוקים שלנו מדפיס עשרים מאמרותיו תחת תווית ברורה שאינה קנונית.

מה זה

בדצמבר 1945, חקלאים שחפרו ליד העיירה המצרית נג חמאדי מצאו כד חתום שהכיל שלושה עשר ספרים כרוכים בעור של פפירוס, כתובים בקופטית. הם נקראים כיום קודקסי נג חמאדי. אחד מהם הכיל עותק שלם של בשורת תומאס, רשימה של 114 אמרות של ישוע כמעט בלי סיפור סביבן. כל אחת מהן מתחילה במילים "אמר ישוע". לפני הגילוי הזה, החוקרים ידעו שקיים חיבור בשם הזה, משום שכותבים קדומים הזכירו אותו ופסלו אותו. הם גם ידעו על שלושה שברי פפירוס יווניים של אמרות מאוקסירינכוס שבמצרים, שהתגלו ב-1897 וב-1903, והתברר שאלה קטעים של אותו טקסט בצורה קדומה יותר.

השורה הפותחת של הטקסט הקופטי אומרת: "אלה הם הדברים הנסתרים שישוע החי דיבר וכתב אותם דידימוס יהודה תומאס." השם תואם את מסורת ה"תאום", וכמה נוצרים סוריים קדומים קשרו את תומאס ליחסי אחווה עם ישוע. זה לא אומר שהשליח כתב את הספר. כמעט כל החוקרים מסכימים שבשורת תומאס לא נכתבה בידי השליח תומאס.

מתי נכתבה

התאריכים נעים מאמצע המאה הראשונה עד אמצע המאה השנייה. כמה חוקרים מציעים שליבה קדומה של אמרות היה במחזור בשנות ה-50 או ה-60 לספירה. אחרים, רוב ברור, ממקמים את האוסף בתחילת המאה השנייה, משום שהוא נראה כשואב מלשון מתי ולוקס. השברים היווניים מאוקסירינכוס מתוארכים לשנת 200 לספירה בערך, כך שהספר היה בוודאי במחזור עד אז. היסטוריונים סבירים חולקים על כך, והמחלוקת אינה על אמונה. היא על איך לקרוא את הראיות.

מדוע הכנסייה לא כללה אותו

כותבים נוצרים קדומים הכירו את הספר ולא קיבלו אותו. היפוליטוס מרומא ואוריגנס מזכירים אותו שניהם. אוסביוס, ברשימת הספרים שהנוצרים קראו בראשית המאה הרביעית, שם אותו בין כתבים שזויפו בידי כופרים, ספרים שלדבריו אף כותב כנסייה בשורת המסורת לא חשב שראוי לצטט (תולדות הכנסייה 3.25, בלשון חופשית). הכנסייה לא חיפשה ספרים נדירים כדי לשרוף אותם. היא שאלה מה נמסר מהשליחים ומה בטוח לקרוא בפולחן. לבשורת תומאס לא היה ייחוס שליחי, והיה בה זרם מחשבה שקרא את המלכות יותר כדעת פנימית מאשר כמלכות האלוהים המתקרבת בהיסטוריה.

איך נראות האמרות

כמה אמרות באוסף נשמעות דומות מאוד לבשורות. מספר 26 הוא הקיסם והקורה: "אתה רואה את הקיסם שבעין אחיך, אבל אינך רואה את הקורה שבעין עצמך. כשתוציא את הקורה מעין עצמך, אז תוכל לראות בבירור להוציא את הקיסם מעין אחיך." זה מתי 7:3-5. מספר 90 אומר: "בואו אליי, כי עולי קל ומשאיי קלים. תתרעננו." זה קרוב למתי 11:28-30.

אחרות מוזרות. אמרה 22 אומרת שילדים יונקים דומים לאלה שנכנסים למלכות, ואז מדברת על עשיית "השניים לאחד" ועל הפיכת "הזכר והנקבה לאחד". באמרה 77 ישוע אומר: "אני הכול... בקיעו עץ; אני שם. הרימו את האבן, ותמצאו אותי שם." אמרה 113 אומרת שהמלכות "כבר פרושה על פני האדמה, ואנשים אינם רואים אותה." אלה נשמעות הרבה יותר כמו הוראה מיסטית על דעת פנימית מאשר ישוע של ארבע הבשורות, שמדבר על מלכות קרובה, שתבוא, ושנכנסים אליה בתשובה ובאמון.

לקורא שרוצה להישאר קרוב למקרא, הנה מדריך פשוט. אפשר לקרוא את בשורת תומאס כחלון לאיך שכמה נוצרים קדומים חשבו. אי אפשר להתייחס אליה כתיעוד של מה שלימד תומאס עצמו. ארבע הבשורות ושאר הברית החדשה נשארות יסוד הכנסייה. מפתח הפסוקים שלנו מביא עשרים מהאמרות בתרגומו של מארק מאטיסון, שהמתרגם הקדיש לרשות הציבור, ומסמן כל אחת מהן כלא קנונית.

האמרות במפתח שלנו

כל עשרים האמירות האלה זמינות באתר עם שמע. הן מופיעות כאן לפי מספרן וכותרתן כדי שהקורא יוכל למצוא כל אחת מהן, וכל אחת מהן מסומנת כלא-קנונית: 2 (בקש ומצא), 3 (מבקש בפנים), 5 (נסתר ונגלה), 22 (עושה את השניים לאחד), 23 (עומד כאחד), 24 (אור בפנים), 26 (קרש וקורה), 48 (שניים עושים שלום), 49 (אלה שהם אחד), 51 (כבר בא), 70 (הישועה בפנים), 75 (אלה שהם אחד), 77 (הכל), 83 (אור ודמות), 84 (הדמויות הקודמות שלנו), 89 (בפנים ובחוץ), 90 (עול קל), 106 (עושה את השניים לאחד, שוב), 108 (להידמות לו), ו-113 (המלכות כבר כאן).

עוד נקודה אחת על הרשימה הזאת. המילים היחידות שהשליח תומא אומר במקרא הן שלוש שורות ביוחנן (11:16, 14:5 ו-20:28), והן מצוטטות בפרקים שלמעלה. עשרים האמירות הממוספרות הן דבר אחר: הן באות מהאוסף המאוחר הנושא את שמו.

קשרים

  • ישוע קרא לו, לימד אותו, מת, קם, וענה על כל אחת משלוש שאלותיו בבשורה של יוחנן.
  • מתי מופיע לצדו ברשימות השליחים (מתי 10:3). בקושי יכולים השניים להיות שונים יותר על הנייר. האחד גבה מיסים עבור רומא והאחר ביקש צלקות כהוכחה.
  • פיליפוס מדבר באותו חדר עם תומא בלילה שלפני הצליבה (יוחנן 14:8).
  • פטרוס הוא השם הראשון המוזכר ממש לפניו ליד האגם ביוחנן 21:2, שם שניהם דגים.
  • ל�azarus הוקם לתחייה בסצנה שבה תומא אומר, "נלכה גם אנחנו ונמות עמו".
  • תדאי, שהמסורת מזהה עם התלמיד שיוחנן מכנה "יהודה, לא איש קריות", שואל שאלה מיד אחרי תומא ביוחנן 14:22. מסורת אוסביוס על תדאי אחר, אחד מהשבעים, קושרת את שמו לתומא בסיפור של שליחות אדסה.
  • שנים עשר השליחים הוא המקום שבו אפשר למצוא את האחרים.

קראו את סיפוריהם

מותו ומורשתו

הברית החדשה אינה מתארת את מותו של תומא. המסורות המזרחית והמערבית מסכימות שהוא מת על קידוש השם, וה- מעשי תומא מתאר אותו נהרג בחניתות. מיילפור, סמוך לצ'נאי, היא המקום שבו הכנסייה ההודית אומרת שזה קרה, בשנת 72 לספירה. ראוי להתייחס לתאריך הזה בזהירות. הוא בא ממסורת הודית מאוחרת ולא ממקור כלשהו מהמאה הראשונה.

המסורת ההודית ממקמת את סוף חייו של תומא במיילפור סמוך לצ'נאי; צלב קטן על גבעה מעל הים מסמל זאת. תמונת ביניים מצוירת. יצירת האמנות המצוירת שלנו משודרגת, הישארו מעודכנים.

מורשתו באה בארבעה חלקים.

ראשית, הדיוקן שתומא מצייר ביוחנן נתן לדורות של נוצרים רשות להעלות שאלות קשות. הכנסייה כבר מזמן מדברת עליו כפטרון של אלה שמתקשים להאמין, וגם של בנאים, אדריכלים ואנשי הודו. אדם שלא יכול היה פשוט לקבל את הדיווח של חבריו הפך, בסופו של דבר, לעד לכל קורא מאוחר שהאמונה אינה אויבת של שאלות כנות.

שנית, וידויו של תומא, "אדוני ואלוהי!", הפך למודל של פולחן נוצרי. מזמורים וליטורגיות רבים מהדהדים אותו. בכנסיות המזרחיות, יום ראשון שאחרי הפסחא נקרא יום ראשון של תומא.

שלישית, הנוצרים של תומא בהודו נתנו לעולם אחת מהקהילות הנוצריות הרצופות העתיקות ביותר מחוץ לעולם הים התיכון. אם המסורת שלהם נכונה, תומא נשא את הבשורה רחוק יותר מכל שליח אחר. אם היא נכונה רק בחלקה, הקהילה עדיין מעידה שהאמונה הנוצרית נעה מזרחה מוקדם מאוד.

רביעית, אמנות. קרוואג'ו צייר את חוסר האמונה של תומא הקדוש בסביבות 1601 ו-1602. בציור, ישוע מנחה בעדינות את אצבעו של השליח אל הפצע בעוד שני תלמידים אחרים רוכנים להביט. הציור הוא אחד המשוכפלים ביותר באמנות המערבית, והוא נשאר בצד הנכון של הסיפור: לב הסצנה הוא הנגיעה, והנגיעה מובילה לפולחן.

מקומות

Map of places in the life of ThomasKakhovka ReservoirSyvashGalilee / Sea of Tiberias1Bethany2Jerusalem (upper room)3Edessa (Sanliurfa)4Ortona, Italy5
  1. 1הגליל / ים טבריה · יוחנן 21:2
  2. 2בית עניה · יוחנן 11
  3. 3ירושלים (העלייה) · יוחנן 20; מעשי השליחים 1:13
  4. 4אדסה (שאנליאורפה) · מסורת סורית
  5. 5אורטונה, איטליה · שרידים מסורתיים מאז 1258

מעבר למפה זו: קודונגלור (מוזיריס העתיקה) (מסורת הודית של נחיתה, 52 לספירה); מיילפור (צ'נאי) (מסורת הודית של מוות).

המפה צוירה על ידי 508 Ministry מנתוני Natural Earth בנחלת הכלל. מיקומי האתרים העתיקים משוערים; חלק מהזיהויים מסורתיים.
  • הגליל, שבו ישוע קרא לשנים עשר, ושבו תומא דג עם האחרים לאחר התחייה (יוחנן 21).
  • בית עניה, סמוך לירושלים, ביתם של לזר, מרתא ומרים, שבו תומא אמר שימות עם ישוע (יוחנן 11).
  • ירושלים, העלייה, הדלתות הנעולות, שני ערבי יום ראשון (יוחנן 20).
  • אדסה (שאנליורפה המודרנית בטורקיה), הקשורה למסורת תומא על ידי הכנסייה הסורית.
  • מוזיריס וחוף מלבר (קרלה), שבו לפי המסורת ההודית הוא נחת.
  • מיילפור (צ'נאי), שבו לפי המסורת ההודית הוא מת.

ציר זמן

  1. בערך 28 לספירהנבחר מבין השנים עשרלוקס 6:12-16
  2. בערך 30 לספירה'נלכה גם אנחנו ונמות עמו'יוחנן 11:16
  3. בערך 30-33 לספירה'איך נוכל לדעת את הדרך?'יוחנן 14:5
  4. בערך 30-33 לספירהנעדר בערב הפסחאיוחנן 20:24
  5. בערך 30-33 לספירה'אדוני ואלוהי!'יוחנן 20:28
  6. בערך 30-33 לספירהעל שפת האגם עם שישה אחריםיוחנן 21:2
  7. בערך 30-33 לספירהבעלייהמעשי השליחים 1:13
  8. בערך 52 לספירה (על פי המסורת)נחיתה על חוף מלברמסורת הודית
  9. בערך 72 לספירה (על פי המסורת)מות קדושים במיילפורמסורת הודית
  10. בערך 200 לספירהאמרות תומא ביוונית שהועתקו באוקסירינכוסP.Oxy. 1, 654, 655
  11. 1945הבשורה של תומא בקופטית נמצאה בנאג חמאדיכתבי נאג חמאדי
Dates before the first century are approximate; Scripture references open the King James Version.
שנה אירוע
בערך 27-29 לספירה ישוע קורא לשנים עשר; תומא ביניהם (לוקס 6:12-16)
בערך 30 לספירה ל�azarוס הוקם לתחייה; תומא אומר, "נלכה גם אנחנו" (יוחנן 11:16)
בערך 30-33 לספירה הסעודה האחרונה; תומא שואל, "איך נוכל לדעת את הדרך?" (יוחנן 14:5)
בערך 30-33 לספירה ערב הפסחא הראשון; תומא נעדר (יוחנן 20:24)
בערך 30-33 לספירה שמונה ימים לאחר מכן, תומא מתוודה, "אדוני ואלוהי!" (יוחנן 20:28)
בערך 30-33 לספירה תומא בים טבריה (יוחנן 21:2)
בערך 30-33 לספירה בעלייה לאחר העלייה השמיימה (מעשי השליחים 1:13)
בערך 52 לספירה (על פי המסורת) הגעה לחוף מלבר, על פי המסורת ההודית
בערך 72 לספירה (על פי המסורת) מות קדושים במיילפור, על פי המסורת ההודית
בערך 200 לספירה קטעים יווניים של הבשורה של תומא שנכתבו באוקסירינכוס
1945 הבשורה השלמה של תומא בקופטית נמצאה בנאג חמאדי

למה הוא חשוב

התשובה הקצרה היא שתומא מראה מה קורה כאשר ספק כן פוגש את המשיח שקם. הוא לא נשאר בחושך. הוא חזר לחדר, והוא לא העמיד פנים. אמונה שלא יכולה לעמוד בפני שאלה היא שברירית, ואמונה שפגשה את שאלתה ונענתה היא חזקה. תומא הוא הפטרון של הסוג השני.

עבור הקורא העוסק בשירות, זה גם מציע דפוס לאופן שבו אנו מתייחסים לאנשים שמתמודדים. ישוע לא סגר את הדלת בפני תומא בגלל תשובתו. הוא חזר בשבילו, כעבור שבוע, ופגש אותו בדרכו שלו. אם אתה מכיר מישהו שצעד החוצה מהחדר, הסיפור מרמז שהדלת יכולה להיפתח שוב.

נספח: עשרים האמרות במפתח הפסוקים שלנו

עשרים אמרות אלו לקוחות מהבשורה של תומא, לא מהתנ"ך ולא מהשליח. הן מודפסות כאן, עם אותה תווית כמו במפתח הפסוקים שלנו, כדי שתוכל לקרוא בעצמך מה אותו ספר אומר. תרגום: תרגום מארק מ. מאטיסון. רישיון: נחלת הכלל (המתרגם הקדיש אותו לנחלת הכלל).

  • אמרה 2, בקש ומצא. ישוע אמר: "המחפש לא יפסיק עד שימצא. כשימצא, יהיה נסער. כשיהיה נסער, יהיה ... נדהם, וימלוך על הכול."
  • אמרה 3, חיפוש בפנים. ישוע אמר: "אם מנהיגיכם אומרים לכם, 'הנה, המלכות בשמיים', אז ציפורי השמיים יקדימו אתכם. אם הם אומרים לכם, 'היא בים', אז הדגים יקדימו אתכם. אלא המלכות בתוככם ומחוצה לכם. כשתכירו את עצמכם, אז תוכרו, ותבינו שאתם בני האב החי. אבל אם לא תכירו את עצמכם, אתם חיים בעוני, ואתם העוני."
  • אמרה 5, נסתר ונחשף. ישוע אמר: "דעו את אשר לפני פניכם, ומה שנסתר מכם יתגלה לכם, כי אין דבר נסתר שלא יתגלה."
  • אמרה 22, הפיכת השניים לאחד. ישוע ראה ילדים קטנים יונקים. הוא אמר לתלמידיו, "הילדים היונקים האלה דומים לאלה הנכנסים למלכות." הם אמרו לו, "אז נכנס למלכות כילדים קטנים?" ישוע אמר להם, "כשתהפכו את השניים לאחד, ותעשו את הפנים כחוץ ואת החוץ כפנים, ואת העליון כתחתון, וכך תהפכו את הזכר ואת הנקבה לאחד, כך שהזכר לא יהיה זכר והנקבה לא תהיה נקבה, כשתעשו עיניים במקום עין, יד במקום יד, רגל במקום רגל ודמות במקום דמות, אז תיכנסו למלכות."
  • אמרה 23, עמידה כיחיד. ישוע אמר: "אבחר בכם, אחד מאלף ושניים מרבבה, והם יעמדו כאחד."
  • אמרה 24, אור בפנים. תלמידיו אמרו, "הראה לנו את המקום שבו אתה נמצא, כי עלינו לחפש אותו." הוא אמר להם, "מי שיש לו אוזניים לשמוע, ישמע! אור קיים בתוך אדם של אור, והוא מאיר את כל העולם. אם אינו מאיר, יש חושך."
  • אמרה 26, קיסם וקורה. ישוע אמר: "אתה רואה את הקיסם שבעין אחיך, אבל אינך רואה את הקורה שבעינך. כשתוציא את הקורה מעינך, אז תוכל לראות בבהירות כדי להוציא את הקיסם מעין אחיך."
  • אמרה 48, שניים שעושים שלום. ישוע אמר: "אם שניים עושים שלום זה עם זה בבית אחד, הם יאמרו להר, 'סור מכאן', והוא יסור."
  • אמרה 49, אלה שהם אחד. ישוע אמר: "אשרי אלה שהם אחד, אלה הנבחרים, כי תמצאו את המלכות. משם באתם ואליה תשובו."
  • אמרה 51, כבר בא. תלמידיו אמרו לו, "מתי ינוחו המתים, ומתי יבוא העולם החדש?" הוא אמר להם, "מה שאתם מחפשים כבר בא, אבל אתם לא יודעים זאת."
  • אמירה 70, הישועה נמצאת בפנים. ישוע אמר: "אם תוליד את מה שבתוכך, מה שיש בתוכך יציל אותך. אם אין לך את זה בתוכך, מה שאין לך בתוכך יהרוג אותך."
  • אמירה 75, אלה שהם אחד. ישוע אמר: "רבים ממתינים בפתח, אבל אלה שהם אחד יכנסו לחדר הכלולות."
  • אמירה 77, הכל. ישוע אמר: "אני האור שמעל הכול. אני הכול. הכול יצא ממני ונפרש אליי. בקע עץ, אני שם. הרם את האבן, ותמצא אותי שם."
  • אמירה 83, אור ודמות. ישוע אמר: "דמויות מתגלות לבני אדם, אבל האור שבתוכן נסתר בדמות אור האב. הוא יתגלה, אבל דמותו תהיה נסתרת באורו."
  • אמירה 84, הדמויות הקודמות שלנו. ישוע אמר: "כשאתם רואים את דמותכם, אתם שמחים. אבל כשתראו את הדמויות שלכם שנוצרו לפניכם, שאינן מתות ואינן מתגלות, כמה תצטרכו לשאת!"
  • אמירה 89, בפנים ובחוץ. ישוע אמר: "למה אתם רוחצים את החוץ של הכוס? האין אתם יודעים שמי שברא את הפנים ברא גם את החוץ?"
  • אמירה 90, עול קל. ישוע אמר: "בואו אליי, כי עולי נוח ודרישותיי קלות. תנוחו."
  • אמירה 106, להפוך את השניים לאחד, שוב. ישוע אמר: "כשתהפכו את השניים לאחד, תהיו בני האדם, ואם תאמרו 'הר, סור מכאן!', הוא יסור."
  • אמירה 108, להיעשות כמוהו. ישוע אמר: "השותה מפי יהיה כמוני, ואני עצמי אהיה כמוהו, ואז מה שנסתר יתגלה לו."
  • אמירה 113, המלכות כבר כאן. תלמידיו אמרו לו, "מתי תבוא המלכות?" "היא לא תבוא על ידי חיפוש. הם לא יאמרו, 'הנה כאן!' או 'הנה שם!' אלא מלכות האב כבר פרושה על הארץ, ואנשים אינם רואים אותה."

במספרים

19102010
החלק הנוצרי באוכלוסייה האזורית, 1910 לעומת 2010 (מרכז המחקר פיו) (אחוזים) מקור: pewresearch.org.

צפייה

לעומק

התחל עם יוחנן 11, 14 ו-20 בתרגום טוב. לאחר מכן קרא עליו בעמודים של ערך בוויקיפדיה ואת ערך בוויקיפדיה. לתולדות הכנסייה, קרא את אוסביוס ב- Christian Classics Ethereal Library. לבשורה של תומא, ראה את סקירה בוויקיפדיה ואת תרגום בנחלת הכלל שהאינדקס שלנו משתמש בו. לכנסייה ההודית, ראה נוצרים תומאים. לסיור חזותי בבשורה של יוחנן, צפה ב- סקירה של BibleProject, חלק 2, שמכסה את סצנות תומא.

כל קישור בעמוד זה נבדק כשבנינו אותו, והרשימה המלאה נמצאת בקובץ המקורות המאומתים שלנו.

מקורות וקריאה נוספת

ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית

Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.

↑