שני אנשים בשם אלעזר
נתחיל בהבהרה, כי היא חשובה. בברית החדשה יש שתי דמויות בשם אלעזר. האחת היא דמות במשל שישוע סיפר: איש עני מכוסה פצעים ששכב בשער של איש עשיר ואשר לאחר מותו נשאוהו המלאכים אל חיק אברהם (לוקס 16:19-31). אותו אלעזר הוא חלק מסיפור שישוע סיפר. האחר הוא איש אמיתי מבית עניה ביוחנן 11, ידידו של ישוע. יש קוראים ששמו לב שבסוף המשל אומר אברהם שאחי העשיר לא ישתכנעו "אף אם יקום אחד מן המתים" (לוקס 16:31), ושאלעזר האמיתי אכן הוקם לתחייה. יוחנן אינו אומר שזהו קשר. ייתכן שזה רק הד יוצא דופן. אלעזר היה שם נפוץ, צורה מקוצרת של אלעזר.
עמוד זה עוסק באלעזר של יוחנן 11.
העולם שבו חי
בית עניה שכנה על המדרון המזרחי של הר הזיתים, על הדרך בין יריחו לירושלים. השם כנראה בא מהעברית בית ענניה או בית אני, "בית חנניה" או "בית העניים", והחוקרים אינם בטוחים איזו מהן. הכפר היה קרוב מספיק לירושלים כדי להגיע אליו ברגל בפחות משעה, ורחוק מספיק כדי להיות שקט. בחגי העלייה לרגל, כשאלפים מילאו את הבירה, כפרים כמו בית אני הציעו חדרים וארוחות.
נראה שמשפחתו של אלעזר הייתה במצב טוב. הייתה להם בית עם מקום לארח את ישוע ותלמידיו. היה להם קבר משפחתי חצוב בסלע. אחותו מרים החזיקה בשמים יקרים ששווים שכר של שנה, ו"רבים מהיהודים" מירושלים באו לנחם את המשפחה אחרי מותו (יוחנן 11:19), מה שמרמז על משפחה עם קשרים. הבשורות אינן מספרות במה עסק אלעזר לפרנסתו. מכיוון שהוא האח היחיד, הוא היה ראש הבית והאחראי על אחיותיו.
מה מספרים לנו הבשורות עליו
כמעט כל מה שהמקרא אומר על אלעזר נמצא בשני פרקים. לוקס מזכיר את מרתא ומרים אך אינו נוקב בשם אחיהן. מתי ומרקוס מזכירים את בית אני אך לא אותו. רק יוחנן מציג אותו, והוא מציג אותו דרך מחלתו: "ויהי איש חולה אלעזר מבית אני מכפר מרים ומרתא אחותה" (יוחנן 11:1).
יוחנן אומר משהו על היחסים לפני כל דבר אחר: דבר האחיות אל ישוע הוא, "אדני הנה זה אשר אהבת חולה" (יוחנן 11:3). כאן אלעזר מתואר באמצעות אהבתו של ישוע. בהמשך יוחנן אומר זאת במפורש: "ויאהב ישוע את מרתא ואת אחותה ואת אלעזר" (יוחנן 11:5). יש חוקרים שהציעו שאלעזר היה "התלמיד אשר ישוע אהב", העד האלמוני שבשורת יוחנן מזכירה כמה פעמים. ואולם רוב החוקרים גורסים שהתלמיד האהוב היה אחד מהשנים עשר, והמסורת החזקה ביותר נוקבת בשם השליח יוחנן. הרעיון שאלעזר הוא אותו תלמיד הוא דעה מיעוט מעניינת. הטקסט אינו מכריע בדבר.
פרק ראשון: מחלה ועיכוב
האחיות שלחו דבר אל ישוע, שהיה באותה עת מעבר לירדן, כנראה באזור שבו יוחנן המטביל הטביל. ישוע אמר: "המחלה הזאת לא למות היא כי אם למען כבוד אלהים למען יכבד בנו של אלהים על ידה" (יוחנן 11:4). אחר כך המתין עוד יומיים. הוא סיפר לתלמידיו מה קרה בדרך חידתית: "אלעזר אוהבנו ישן הוא ואני הולך להעיר אותו משנתו." התלמידים חשבו שהתכוון לשינה טבעית, מה שהיה סימן טוב. אז אמר להם ישוע בפשטות: "אלעזר מת. ואני שמח למענכם שלא הייתי שם למען תאמינו" (יוחנן 11:11-15).
ההמתנה היא הקשר המרכזי בסיפור. אלעזר היה חולה, חבריו דאגו לו, וישוע יכול היה להגיע אליו בזמן. הוא בחר שלא. יוחנן אינו מנסה לרכך זאת. רק בהמשך הסיפור מתבררת הסיבה: ישוע רצה שאנשים יראו משהו גדול יותר מהחלמה. אדם חולה שמבריא הוא נס. אדם שמת לפני ארבעה ימים ויוצא מהקבר הוא משהו אחר.
פרק שני: ארבעה ימים
כשהגיע ישוע, אלעזר כבר היה בקבר ארבעה ימים. המספר הזה מכוון. מורים יהודים במאות מאוחרות יותר כתבו שהנשמה מרחפת ליד הגוף שלושה ימים בתקווה לחזור, וביום הרביעי, כשהרקב כבר החל, היא עוזבת לתמיד. איננו יודעים אם אמונה זו הייתה נפוצה במאה הראשונה, אך נראה שפרט זה אצל יוחנן נועד להסיר כל ספק שאלעזר אכן מת. מרתא אומרת זאת בפירוש כשמבקש ישוע לפתוח את הקבר: "כבר בא לו ריח" (יוחנן 11:39).
השיחות שלאחר מכן הן עם אחיותיו של אלעזר, והן מכוסות בעמוד על מרתא ומרים מבית עניה. הנה הרגע המרכזי: ישוע אמר למרתא, "אנכי התקומה והחיים המאמין בי גם אם ימות יחיה" (יוחנן 11:25). המשפט הזה מופיע באוסף הפסוקים שלנו כ John 11:25. ובקבר, "ויזל ישוע" (יוחנן 11:35), נשמר באוסף שלנו כ ). בקבר, הפסוק הקצר ביותר בתנ"ך באנגלית מתעד ש"ישוע בכה" (.
פרק שלישי: "אלעזר, צא החוצה"
הקבר היה מערה עם אבן על הפתח. ישוע אמר לעומדים שם להסיר את האבן. הם הסירו. הוא התפלל בקול, הודה לאב ששמע אותו, ואמר שדיבר כך כדי שהקהל יאמין שהאב שלח אותו.
"ויהי כשדבר זאת ויקרא בקול גדול אלעזר צא החוצה. ויצא המת וידיו ורגליו כרוכות בתכריכין ופניו חתולות בסודר. ויאמר ישוע אליהם התירו אותו וילך" (יוחנן 11:43-44).
יש כמה דברים בקטע הזה שראוי לשים לב אליהם. ראשית, ישוע קרא לאלעזר בשמו. כותבים מן המאות הראשונות הבחינו שאילו אמר רק "צא החוצה", כל המתים היו קמים. שנית, אלעזר יצא כרוך, כלומר היה עליו לצעוד החוצה מן הקבר עטוף ברצועות פשתן. שלישית, ההוראה האחרונה לא הייתה לאלעזר אלא לעומדים שם: "התירו אותו." לקהילה היה חלק בהתרת האיש ששב לחיים. דרשנים נהגו להסיק מכך מסקנה: מי שקיבלו חיים חדשים עדיין עטופים לעיתים בהרגלים ישנים וזקוקים לעזרה להשתחרר מהם.
יוחנן אינו מוסר שום מילים מפי אלעזר. איננו יודעים מה אמר, היכן חשב שהיה, או כיצד הרגיש. השתיקה היא חלק מן התיאור. הסיפור אינו עוסק בחוויית המוות שלו. הוא עוסק במי שקרא לו לצאת.
התגובה
"אז רבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו. ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע" (יוחנן 11:45-46). ראשי הכוהנים והפרושים כינסו את הסנהדרין ואמרו: "מה נעשה כי האיש הזה עושה אותות רבים. אם נניח לו כך יאמינו בו כולם ובאו הרומאים ולקחו לנו גם את המקום וגם את העם" (יוחנן 11:47-48).
זה חשוב. הם לא הכחישו שהנס התרחש. המנהיגים לא טענו של�azarus לא היה מת. הם חששו מההשלכות, מכיוון שתנועה עממית סביב מחולל ניסים עלולה למשוך תשומת לב רומית, ורומא כבר דיכאה תנועות משיחיות בעבר. הכהן הגדול קיפא אמר: "מוטב לנו שאדם אחד ימות בעד העם ולא יאבד כל הגוי" (יוחנן 11:50). יוחנן מוסיף שקיפא, ככהן הגדול באותה שנה, דיבר נכון יותר ממה שהבין. "ומן היום ההוא התיעצו יחד להמיתו" (יוחנן 11:53).
סיפורו של Lazarus אפוא מסתיים במזימה להרוג את ישוע. האיש שנותן חיים לחבר אחד נותן את חייו שלו למען אחרים.
פרק רביעי: הסעודה והמזימה נגד אלעזר
יוחנן 12 ממשיך שישה ימים לפני הפסח. ישוע בא לביתניה, "שם היה Lazarus אשר מת, אשר העירו מן המתים. ויעשו לו שם סעודה, ומרתא שירתה, וLazarus היה אחד מן המסבים עמו" (יוחנן 12:1-2). Lazarus יושב לשולחן ואוכל עם ישוע. התמונה הזו מדגישה שהוא חי פיזית, באופן שאיש לא יכול לערער עליו. רוח רפאים לא אוכלת ארוחת ערב.
הדבר התפשט. "וידעו עם רב מן היהודים כי שם הוא, ויבואו לא בעבור ישוע לבדו, כי אם גם לראות את Lazarus אשר העירו מן המתים" (יוחנן 12:9). אז ראשי הכהנים "התיעצו להמית גם את Lazarus, כי בעבורו הלכו רבים מן היהודים והאמינו בישוע" (יוחנן 12:10-11). זה פרט מצמרר. איש שזה עתה שב מן הקבר הפך למטרה. הוכחה חיה לנס הייתה לא נוחה למי שרצו שהוא ייעלם.
מאוחר יותר באותו שבוע, כשנכנס ישוע לירושלים על חמור לקול תשואות ההמון, יוחנן אומר ש"העם אשר היה עמו כשקרא לLazarus מן הקבר ויעירהו מן המתים, העידו" (יוחנן 12:17). האנשים שהיו בקבר היו חלק מן ההמון. יוחנן סבור שהערת Lazarus הציתה את ההתרגשות של יום ראשון של הדקלים. "על כן גם יצא העם לקראתו, כי שמעו אשר עשה את האות הזה" (יוחנן 12:18).
שאלות היסטוריות
קוראים מכל רקע שאלו מדוע הערת Lazarus מופיעה רק ביוחנן. שלוש הבשורות האחרות, מתי, מרקוס ולוקס, אינן מזכירות אותה, אף שהן מתארות הערות אחרות מן המתים: בתו של יאיר (מרקוס 5:21-43), בן האלמנה מנעין (לוקס 7:11-17). הוצעו כמה הסברים.
אחד הוא שהבשורות הסינופטיות נכתבו מוקדם יותר, וייתכן שכותביהן נמנעו מלנקוב בשמות אנשים בביתניה שעלולים היו להימצא בסכנה, שכן יוחנן 12:10 מראה שהשלטונות רצו את Lazarus מת. אחר הוא שכותבי הסינופטיות התמקדו בגליל והקדישו פחות תשומת לב לשירותו של ישוע ביהודה, שאותו מתאר יוחנן בפירוט רב יותר. שלישי הוא שמתי, מרקוס ולוקס פשוט לא השתמשו בו, שכן כל בשורה בוררת מתוך גוף חומר גדול בהרבה (יוחנן אומר זאת בסוף בשורתו, יוחנן 21:25). חוקרים ספקנים הציעו שהסיפור נוצר מאוחר יותר כדי להמחיש את הנושא של ישוע כתחייה והחיים. חוקרים מאמינים משיבים שהפרט, המקום הנקוב בשמו, המשפחה הנקובה בשמה והרקע הסמוך לירושלים — כולם מצביעים על זיכרון ספציפי. השאלה הוגנת, והקוראים צריכים לדעת היכן עומד הוויכוח.
ההסבר של יוחנן עצמו הוא שהנס ממחיש מי הוא ישוע. הוא בחר שבעה אותות, וזה בא אחרון והוא הגדול מכולם, ומכין את הקורא לתחייתו של ישוע עצמו. הניגוד ברור: Lazarus יצא עטוף בתכריכים ונזקק לעזרה כדי להשתחרר. כשקם ישוע, יוחנן מתעד שתכריכי הפשתן נותרו מונחים בקבר (יוחנן 20:5-7). Lazarus הועיר כדי למות שוב. ישוע הוקם כדי שלא למות עוד.
מה קרה לאלעזר לאחר מכן
הברית החדשה שותקת. המסורות הקדומות ביותר, שהן מאוחרות למדי, שונות. מסורת מזרחית אומרת שLazarus became bishop of Kition בקפריסין, ושם מת כשלושים שנה לאחר הערתו. הכנסייה בלרנקה שבקפריסין, המוקדשת לLazarus הקדוש, מחזיקה קבר שהמסורת קושרת אליו, ונאמר שגופה נמצאה שם בשנת 890 והועברה לקונסטנטינופול. מסורת מערבית מן המאה האחת עשרה, בצרפת, אומרת שLazarus בא למרסיי עם אחיותיו והפך לבישוף הראשון שלה. כל מסורת היא ניסיון למלא שתיקה. לאף אחת מהן אין עדות קדומה. עלינו לומר בפשטות שהמקרא אינו מספר לנו לאן הלך.
יש מסורות מזרחיות שאומרות שמאז שהועיר, Lazarus לא חייך שוב, מפני שראה מה נמצא מעבר למוות, ושחי שלושים שנה נוספות. זהו אגדה חסידית ולא תיעוד. שאלה טובה יותר עשויה להיות מה פירושו לחיות כמי שעבר את המוות ושב, וכותבים נוצרים שאלו זאת במשך מאות שנים.
אפקט האדווה
Lazarus נתן לכנסייה את דמותה של תקוות התחייה. האמנות הנוצרית הקדומה בקטקומבות מציגה את Lazarus יוצא מן הקבר, עטוף בתחבושות, לעתים קרובות יותר מכמעט כל סצנה אחרת, מפני שהציעה תמונה של מה שהנוצרים קיוו לו לעצמם. בקטקומבות של פריסילה וקלי�סטוס ברומא, הערת Lazarus מופיעה שוב ושוב. הסצנה הייתה גם חלק קבוע בליטורגיית הפסחא. בכנסיות המזרחיות, השבת שלפני יום ראשון של הדקלים נקראת שבת Lazarus, והיא מסמנת את תחילת השבוע הקדוש.
אמנים שבו אל הסצנה שוב ושוב. ג'וטו צייר אותה בסביבות 1305 בקפלת סקרובני בפדובה. רמברנדט יצר תחריט מפורסם וציור שלה. ואן גוך צייר גרסה משלו ב-1890, בשנה האחרונה לחייו, והעניק ללזרוס את פניו של האמן עצמו, כפי שהם מופיעים בדיוקן העצמי שלו. ריינר מריה רילקה ומשוררים רבים אחרים כתבו עליו. במאה העשרים השתמשו בו ניקוס קזנצאקיס, ליאוניד אנדרייב ואחרים כדמות ספרותית. בתי חולים ומוסדות לטיפול במצורעים ובעניים נשאו את שמו, והמילה "לזרטו", שפירושה בית חולים להסגר, נגזרת בחלקה מהשם לזרוס, דרך מסדר לזרוס הקדוש מימי הביניים, שטיפל במצורעים.
עבור הקורא הרגיל המשמעות המעשית ישירה יותר: האבל אמיתי, ישוע בכה בגללו, והיה לו גם הכוח להתגבר עליו. בכל הלוויה שבה נקרא יוחנן י"א, לזרוס שב ומדבר בלי לומר מילה.
אלעזר באוסף הפסוקים שלנו
לא נשתמרו דברים מפיו של לזרוס, ואף פסוק יומי באוסף שלנו אינו נאמר על ידו. שני פסוקים שייכים לסיפורו והם כלולים: John 11:25, "אני התחייה והחיים"; ). בקבר, הפסוק הקצר ביותר בתנ"ך באנגלית מתעד ש"ישוע בכה" (, "ישוע בכה"; קראו את הסיפור המלא ב- יוחנן י"א ו יוחנן י"ב.
אמרות במפתח הפסוקים שלנו
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אָנֹכִי הַתְּקוּמָה וְהַחַיִּים הַמַּאֲמִין בִּי יִחְיֶה גַּם כִּי־יָמוּת׃
אני התחייה והחיים. המוות אינו סוף השיחה.
וַיֵּבְךְּ יֵשׁוּעַ׃
ישוע בכה. אלוהים בוכה איתכם לפני שהוא מתקן משהו.
קשרים
אחיותיו הן מרתא ומרים. חברו ומי שהקים אותו לתחייה הוא ישוע. השליח תומא אמר: "נלכה גם אנחנו ונמות עמו." פטרוס ו יוחנן היו בין התלמידים שראו את הנס. כותב הבשורה יוחנן מספר את הסיפור. מרים Magdalene היא מרים אחרת, שלעיתים קרובות מתבלבלים בינה לבין מרים מבית עניה. הכהן הגדול קיפא והסנהדרין הגיבו לאות.
קראו את סיפוריהם
מקומות
- 1בית עניה (אל-עיזריה) · ביתו והקבר המסורתי
- 2מעבר הירדן · המקום שבו היה ישוע כשהגיעה הבשורה
- 3ירושלים · הסנהדרין זממה; הכניסה החגיגית לירושלים
- 4קיטיון (לרנקה), קפריסין · המסורת המזרחית על חייו המאוחרים
- בית עניה (אל-עיזריה): ביתו, בדרך לירושלים; הקבר המסורתי עדיין מוצג שם.
- מעבר לירדן: המקום שבו היה ישוע כשהאחיות שלחו אליו דבר.
- ירושלים: המקום שבו זממה הסנהדרין, והמקום שממנו נכנס ישוע בניצחון.
- קיטיון (לרנקה), קפריסין: המסורת המזרחית על חייו המאוחרים.
- מרסיי: האגדה המערבית מימי הביניים על חייו המאוחרים.
ציר זמן
- 30חולה ומת; הוקם לתחייה לאחר ארבעה ימיםיוחנן 11:1-44
- 30הסנהדרין זוממת נגד ישוע ולזרוסיוחנן י"א 45-53; י"ב 10-11
- 30הסעודה בבית עניהיוחנן י"ב 1-2
- 890על פי המסורת, שרידים נמצאו בקיטיון והועברו לקונסטנטינופולהמסורת המזרחית
- בערך 29 עד 30 לספירה: לזרוס חולה ומת; ארבעה ימים לאחר מכן ישוע מקים אותו לתחייה.
- בסביבות שנת 30 לספירה, שישה ימים לפני הפסח: הסעודה בבית עניה.
- כמה ימים לאחר מכן: הכניסה לירושלים; הסנהדרין זוממת להרוג גם את לזרוס.
- בסביבות שנת 30 לספירה: צליבתו ותחייתו של ישוע.
- מהמאה הרביעית ואילך: עולי רגל מבקרים בקבר בבית עניה.
צפייה
לעומק
קראו בקול את יוחנן י״א וי״ב, לאט. אחר כך קראו את לוקס ט״ז:19-31 כדי לראות את משל לזרוס האחר, ושימו לב לשורה על מישהו שקם מן המתים. באמנות הנוצרית הקדומה, חפשו "raising of Lazarus catacomb" באוסף מוזיאון. ספרו של אדרשהיים חיי הזמנים של ישוע המשיח מקדיש פרק לנס, וספרו של שף History of the Christian Church מראה כיצד הנוצרים הקדומים השתמשו בסיפור. הסקירה של BibleProject על הבשורה על־פי יוחנן, חלק 1 מסבירה את שבעת האותות.
מקורות וקריאה נוספת
- ויקיפדיה: לזרוס מבית עניה
- eBible.org: יוחנן י״א
- eBible.org: יוחנן כ׳ (הקבר הריק לשם השוואה)
- eBible.org: יוחנן י״א
- אדרשהיים, חיי הזמנים של ישוע המשיח (CCEL)
- שאף, תולדות הכנסייה הנוצרית, כרך 2 (CCEL)
- BibleProject
ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית
- חייו וזמניו של ישוע המשיחאלפרד אדרשהיים
- תולדות הכנסייה הנוצרית, כרך 2פיליפ שאף
- תולדות הכנסייהאוסביוס מקיסריה
- אבות טרום-ניקאה, כרך 8מחברים שונים, בעריכת רוברטס ודונלדסון
Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.

