העולם שבו חיו
ביתניה הייתה כפר על הדרך שעלתה מיריחו לירושלים. כיום היא נקראת אל-עיזריה, המשמרת את השם אלעזר (אל-עזר). היא שכנה בצדו הרחוק של הר הזיתים, כך שעובר אורח בדרכו לירושלים מהמזרח היה עובר דרכה. זה הפך אותה למקום טבעי לשהות בו durante חגי העלייה לרגל, כאשר ירושלים הייתה גדושה במבקרים. הבשורות ממקמות את ישוע שם בשבוע האחרון שלו, ומרקוס ומתי אומרים שהוא שהה בביתניה בכל לילה של אותו שבוע (מרקוס 11:11; מתי 21:17).
נראה שהמשפחה הייתה אמידה למדי. יוחנן אומר שיהודים רבים באו מירושלים לנחם את האחיות לאחר מות אחיהן (יוחנן 11:19), מה שמעיד על משפחה בעלת מעמד. מרים השתמשה מאוחר יותר בליטרה של בושם יקר מאוד של נרד, ששוויו כשכר שנתי של פועל (יוחנן 12:3-5). לבית היה קבר חצוב בסלע, שהיה יקר. בו בזמן, האחיות ניהלו את ביתן שלהן, ולא מוזכר בעל. ייתכן שהיו רווקות או אלמנות, ונראה ששלושת האחים גרו יחד, כאשר אלעזר היה ראש הבית הגברי.
מנהגי הכנסת האורחים והאבלות היהודיים של המאה הראשונה מעצבים את שני הסיפורים. למבקרים נתנו אוכל ומים לרגליהם. נשים בדרך כלל ניהלו את הבית והגישו את הארוחה. מורה היה בדרך כלל מוקף בגברים, ונשים לא נהגו לשבת וללמוד מרבי. לאחר המוות באה קבורה באותו יום, ואחר כך שבעה ימי אבלות עזה, ותקופה של שלושים יום של אבלות קלה יותר. אבלים באו לבית לנחם את המשפחה. את כל זה תראו בסיפור.
פרק ראשון: ביקור בארוחת ערב
לוקס מספר את הסצנה הראשונה. כאשר ישוע ותלמידיו נסעו, "הוא נכנס לכפר מסוים; ואשה מסוימת בשם מרתא קיבלה אותו לביתה" (לוקס 10:38). שימו לב שלוקס אומר שמרתא קיבלה אותו. זה היה ביתה, או לפחות היא הייתה האחראית על משק הבית. היא פתחה את הדלת למורה ולמספר לא ידוע של תלמידים, וזה означаל עבודה רבה.
"והייתה לה אחות בשם מרים, שגם היא ישבה לרגלי ישוע ושמעה את דברו" (לוקס 10:39). קל לפספס את המשפט הזה, אבל הוא מתאר משהו יוצא דופן. לשבת לרגלי מורה היה הדרך המקובלת לתאר תלמיד. פאולוס אומר שהוא גדל "לרגלי גמליאל" (מעשי השליחים 22:3). מרים תפסה את מקומו של תלמיד, מקום שניתן בדרך כלל לגברים, וישוע קיבל אותה שם.
מרתא, לעומת זאת, "הייתה טרודה בשירות רב" (לוקס 10:40). המילה היוונית פירושה שהיא נמשכה לכיוונים שונים, מוסחת. היא ניגשה לישוע ואמרה: "אדוני, אינך דואג שאחותי השאירה אותי לשרת לבד? אמור לה שתעזור לי." קוראים רבים חשים אהדה למרתא בשלב זה. יש לה בית מלא אורחים, אחותה יושבת בשקט, ואיש אינו עוזר.
תשובתו של ישוע היא בין השורות הידועות ביותר בבשורות: "מרתא, מרתא, דואגת ומטרידה את עצמך בדברים רבים: אבל דבר אחד נחוץ: ומרים בחרה בחלק הטוב, אשר לא ייקח ממנה" (לוקס 10:41-42). אוסף הפסוקים היומי שלנו מחזיק את האמירה הזו כ לוקס י':41-42.
מה ישוע אמר ומה לא אמר
קטע זה משמש לעתים קרובות לדירוג שני סוגי נוצרים, העושים והשומעים, ומרתא בדרך כלל יוצאת רע. מבט קרוב יותר מראה שישוע אינו מבקר את שירותה. הוא אינו אומר שבישול חסר ערך או שהכנסת אורחים אינה חשובה. אותה בשורה משבחת שירות שוב ושוב, כולל במשל השומרוני הטוב שבא ממש לפני סצנה זו (לוקס 10:25-37).
הביטו במה שהוא כן אומר. הוא קורא בשמה פעמיים, מה שבשפה העברית מבטא חיבה ודחיפות. הוא אומר שהיא "דואגת ומטרידה את עצמה", כלומר חרדה ונטרדת. הבעיה אינה עבודתה. אלא דאגתה. והוא אומר שדבר אחד נחוץ. כמה כתבי יד עתיקים קוראים "דברים מעטים נחוצים, או רק אחד", מה שאולי אומר שארוחה פשוטה הייתה מספיקה. הנקודה העיקרית ברורה: לפני השירות באה הנוכחות. מרים בחרה להקשיב למורה בעוד היא יכולה.
ישוע גם אומר שבחירתה של מרים "לא תיקח ממנה". איש, אפילו לא מרתא, לא יכול לבטל את מקומה של מרים כתלמידה. ישוע הגן על זכותה להיות שם. בתרבות שבה מקומה של אישה היה במטבח, זו הייתה אמירה שקטה אך אמיתית.
שימו לב גם שמרתא אינה ננזפת ונשלחת משם. פונים אליה בחיבה. היא תחזור בסיפור הבא, והיא תעשה היטב.
אמרות במפתח הפסוקים שלנו
וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהּ מָרְתָא מָרְתָא אַתְּ דֹּאֶגֶת וּמְבֹהֶלֶת עַל־הַרְבֵּה׃ אֲבָל אַחַת הִיא מִן־הַצֹּרֶךְ וּמִרְיָם בָּחֲרָה לָהּ הַחֵלֶק הַטּוֹב אֲשֶׁר לֹא־יֻקַּח מִמֶּנָּה׃
מרתה, מרתה, את דואגת ורועשת בדברים רבים, אך דבר אחד נחוץ.
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אָנֹכִי הַתְּקוּמָה וְהַחַיִּים הַמַּאֲמִין בִּי יִחְיֶה גַּם כִּי־יָמוּת׃
אני התחייה והחיים. המוות אינו סוף השיחה.
וַיֵּבְךְּ יֵשׁוּעַ׃
ישוע בכה. אלוהים בוכה איתכם לפני שהוא מתקן משהו.
פרק שני: מחלתו של אלעזר
יוחנן מספר את הסיפור השני, הארוך והאפל יותר. "איש אחד היה חולה, ושמו אלעזר, מביתניה, עיר מרים ומרתא אחותה" (יוחנן 11:1). יוחנן מציג את מרים תחילה ומוסיף שזו הייתה מרים שמשחה את האדון בשמן וניגבה את רגליו בשערה (יוחנן 11:2), פרט שהוא מתאר מאוחר יותר בפרק 12. האחיות שלחו הודעה לישוע, שהיה מעבר לירדן, אולי במרחק יום נסיעה: "אדוני, הנה זה שאתה אוהב חולה" (יוחנן 11:3). ההודעה עדינה. הן לא ביקשו ממנו לבוא. הן רק סיפרו לו שחברו חולה.
תגובתו של ישוע מביכה. הוא אמר: "המחלה הזו אינה למוות, אלא למען כבוד האלוהים." ואז נשאר במקומו יומיים נוספים. "וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת אלעזר. כאשר שמע שהוא חולה, נשאר יומיים במקום שבו היה" (יוחנן 11:5-6). המילה "לכן" מדהימה. מפני שאהב אותם, הוא חיכה. זה אחד הפסוקים הקשים ביותר בתנ"ך. כל מי שהתפלל עבור חבר חולה ולא שמע דבר בחזרה יזהה את הבעיה. יוחנן אינו מסתיר אותה. הוא נותן לאחיות לחוש את העיכוב.
אז אמר ישוע לתלמידיו: "נשוב ליהודה." התלמידים הזכירו לו שהיהודים ניסו לאחרונה לסקול אותו שם. תומא אמר: "נלך גם אנחנו, שנמות עמו" (יוחנן 11:16). והלכו.
פרק שלישי: מרתא פוגשת את ישוע
כשהגיע ישוע לביתניה, כבר היה אלעזר בקבר ארבעה ימים. לפי המסורת היהודית של אותה תקופה, הנשמה ריחפה ליד הגוף שלושה ימים, ולכן ביום הרביעי המוות נחשב לוודאי. האבלים היו שם.
"אז מרתא, כששמעה שישוע בא, יצאה לקראתו; אבל מרים ישבה בבית" (יוחנן 11:20). התפקידים מהבשורה על פי לוקס מתהפכים. מרתא היא זו שיוצאת, ומרים היא זו שנשארת seated. כל אחות מתנהגת באופן שמתאים לטבעה.
אמרה מרתא: "אדוני, אילו היית כאן, לא מת אחי. אבל גם עכשיו אני יודעת שכל מה שתבקש מאלוהים, אלוהים ייתן לך" (יוחנן 11:21-22). זו גם תלונה וגם הצהרת אמונה, בנשימה אחת. היא לא מסתירה את אכזבתה. והיא לא מוותרת על התקווה.
אמר ישוע: "אחיך יקום לתחייה." מרתא השיבה באמונה היהודית המקובלת של אותם ימים: "אני יודעת שהוא יקום לתחייה בתחיית המתים ביום האחרון." יהודים רבים, במיוחד הפרושים, האמינו בתחיית המתים באחרית הימים. זה היה עיקר אמונה, לא נחמה ברגע הזה.
אז אמר ישוע את המילים שהנוצרים קוראים בהלוויות במשך אלפיים שנה: "אני התחייה והחיים: המאמין בי, גם אם ימות, יחיה: וכל החי ומאמין בי לא ימות לעולם. האם אתה מאמין בזה?" (יוחנן 11:25-26). זה נמצא באוסף שלנו כ John 11:25. ישוע לא אמר שהוא יתן תחייה. הוא אמר שהוא הוא התחייה. הוא העביר את התקווה מאירוע עתידי לאדם שעומד לפניה.
תשובתה של מרתא היא אחת הווידויים הגדולים בברית החדשה: "כן, אדוני: אני מאמינה שאתה המשיח, בן האלוהים, אשר יבוא לעולם" (יוחנן 11:27). השוו זאת לווידוי של פטרוס במתי 16:16. זה של פטרוס מוכר יותר, אבל מרתא אומרת כמעט את אותו הדבר, ברגע שבו היא אבלה. האישה שהייתה "מודאגת מדברים רבים" בלוקס 10 מראה כאן שלמדה להקשיב.
אז הלכה וקראה לאחותה בשקט: "הרב בא וקורא לך" (יוחנן 11:28). אין בטקסט הקודם שום דבר שאומר שישוע ביקש את מרים, אבל נראה שמרתא הבינה שהוא רוצה אותה.
פרק רביעי: מרים לרגליו
מרים קמה מהר ויצאה אליו. האבלים הלכו אחריה, מניחים שהיא הולכת לקבר לבכות. כשראתה את ישוע, נפלה לרגליו ואמרה את אותן מילים כמו אחותה: "אדוני, אילו היית כאן, לא מת אחי" (יוחנן 11:32). ברור ששתי האחיות אמרו זו לזו את המילים האלה פעמים רבות במשך ארבעה ימים.
תגובתו של ישוע למרים שונה מתגובתו למרתא. הוא לא נשא נאום. "כשראה ישוע אותה בוכה, וגם היהודים שבאו איתה בוכים, הוא נאנק ברוחו ונסער" (יוחנן 11:33). הפועל היווני ל"נאנק" מרמז על כעס או רגש עמוק, אולי על המוות עצמו. הוא שאל: "איפה שמתם אותו?" אמרו לו: "אדוני, בוא וראה." ואז בא הפסוק הקצר ביותר ברוב התנ"כים באנגלית: "ישוע בכה" (יוחנן 11:35). זה נמצא באוסף שלנו כ ). בקבר, הפסוק הקצר ביותר בתנ"ך באנגלית מתעד ש"ישוע בכה" (.
זכרו שישוע ידע מה הוא עומד לעשות. הוא עמד להקים את אלעזר לתחייה. ובכל זאת בכה. יהיה אשר יהיה האבל, הוא אינו חוסר אמונה. מי שעמד לבטל את המוות התאבל יחד עם האבלים.
כמה מהקהל אמרו: "ראו כמה אהב אותו!" אחרים אמרו: "האם לא יכול היה זה, שפקח עיני העיוור, לגרום שגם זה לא ימות?" הם שאלו את אותה שאלה כמו האחיות.
פרק חמישי: הקבר
הקבר היה מערה עם אבן על הפתח. אמר ישוע: "הסירו את האבן." מרתא, מעשית עד הסוף, התנגדה: "אדוני, כבר מסריח: כי ארבעה ימים הוא בקבר." אמר ישוע: "הלא אמרתי לך שאם תאמיני, תראי את כבוד אלוהים?" (יוחנן 11:39-40). הם הסירו את האבן.
ישוע התפלל בקול רם, למען הקהל. אז "קרא בקול גדול: אלעזר, צא החוצה." אלעזר יצא, כפות ידיים ורגליים בתכריכים, ופניו עטופים במטפחת. אמר ישוע: "התירו אותו ותנו לו ללכת." תוכלו לקרוא את הסיפור המלא ב יוחנן י"א. לסיפור מה קרה לאלעזר יש עמוד משלו, ל�azarus.
התוצאה הייתה מחלוקת. רבים שבאו לנחם את מרים האמינו בישוע. אחרים הלכו לפרושים ודיווחו על מה שעשה. הכהנים הגדולים והפרושים כינסו מועצה. "אם נניח לו כך, כולם יאמינו בו: והרומאים יבואו ויקחו את מקומנו ואת עמנו" (יוחנן 11:48). קיפא הכהן הגדול אמר שמוטב שאדם אחד ימות למען העם מאשר שכל העם יאבד. יוחנן מעיר שקיפא לא הבין שהוא מתנבא. מאותו יום תכננו המנהיגים להרוג את ישוע. כך הפך קימו של אלעזר לתחייה לזרז המיידי למעצר ולמשפט.
פרק שישי: המשיחה בבית עניה
יוחנן 12 נפתח: "שישה ימים לפני הפסח בא ישוע לביתניה, שם היה אלעזר אשר מת, אשר הקים מן המתים. שם עשו לו סעודה; ומרתא שירתה: ואלעזר היה אחד מהמסובים עמו" (יוחנן 12:1-2). מרתא שוב משרתת. אבל הפעם ישוע לא אומר על כך דבר. היא למדה, אולי, לשרת בלי דאגה. הבשורה רק מדווחת על כך ומניחה לזה.
"וַתִּקַּח מִרְיָם לִיטְרָא שֶׁל מֶשֶׁק נֵרְדְּ יָקָר מְאֹד וַתִּמְשַׁח בּוֹ אֶת רַגְלֵי יֵשׁוּעַ וַתְּנַגֵּב אֶת רַגְלָיו בְּשַׂעֲרָהּ וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת מֵרֵיחַ הַמֶּשֶׁק" (יוחנן 12:3). הַנֵּרְדְּ הִגִּיעַ מִצֶּמַח שֶׁגָּדֵל בְּהִימָלַיָּה, לְכָךְ הוּבָא מֵרָחוֹק וְהָיָה יָקָר מְאֹד. לִיטְרָא הָיָה כִּשְׁנֵים עָשָׂר אוּנְקִיּוֹת, וִיהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת הֶעֱרִיךְ אֶת שָׁוְיוֹ בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת דִּינָרִים, שְׂכַר שָׁנָה שֶׁל פּוֹעֵל. הוּא הִתְנַגֵּד וְאָמַר שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִמְכֹּר אוֹתוֹ וְלָתֵת לָעֲנִיִּים. יוֹחָנָן אוֹמֵר שֶׁיְּהוּדָה לֹא דָּאַג לָעֲנִיִּים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה גַּנָּב וְהֶחְזִיק בְּכִיס הַכֶּסֶף (יוחנן 12:4-6).
יֵשׁוּעַ הֵגֵן עָלֶיהָ: "הַנִּיחוּ לָהּ, לְיוֹם קְבוּרָתִי שָׁמְרָה אֹתוֹ" (יוחנן 12:7). הוּא רָאָה אֶת מַעֲשֶׂהָ כְּהַכְנָעָה לְמוֹתוֹ. מַרְקוֹס וּמַתִּי מְסַפְּרִים סִפּוּר דּוֹמֶה, הַמִּתְרַחֵשׁ בְּבֵית עַנְיָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן הַמְּצֹרָע, וְהֵם אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁוּעַ הִכְרִיז: "וְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּקָּרֵא שָׁם הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת בְּכָל הָעוֹלָם, גַּם אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה הִיא יְסֻפַּר לְזִכְרוֹנָהּ" (מרקוס 14:9). חוֹקְרִים חוֹלְקִים בְּדֵעָה אִם הַסִּפּוּר הַסִּינוֹפְּטִי וְסִפּוּר יוֹחָנָן מְתָאֲרִים מְאֹרָע אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, אַךְ הָאֲחָיוֹת מִבֵּית עַנְיָה נִמְצָאוֹת בְּבֵרוּר בְּגִרְסַת יוֹחָנָן, וְהוּא אוֹמֵר שֶׁהָיְתָה זוֹ מִרְיָם.
מִרְיָם לֹא אוֹמֶרֶת דָּבָר בַּסְּצֵנָה הַזּוֹ. בְּכָל הַבְּשׂוֹרוֹת, אֵינֶנּוּ שׁוֹמְעִים אוֹתָהּ מְדַבֶּרֶת יוֹתֵר מִמִּשְׁפָּט אֶחָד. אַךְ מַעֲשֶׂיהָ אוֹמְרִים הַרְבֵּה: לָשֶׁבֶת לְרַגְלָיו לִשְׁמֹעַ, לִנְפֹּל לְרַגְלָיו בְּצַעַר, וְלִמְשֹׁחַ אֶת רַגְלָיו בְּאַהֲבָה. הִיא תָּמִיד לְרַגְלָיו.
מרתא ומרים יחד
שְׁתֵּי הָאֲחָיוֹת מוּצָגוֹת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת כְּהֵפֶךְ זֶה מִזֶּה: הַפְּעִילָה וְהַמִּתְבּוֹנֶנֶת. הַבְּשׂוֹרוֹת מַצִּיעוֹת מַשֶּׁהוּ עָשִׁיר יוֹתֵר. שְׁתֵּיהֶן אוֹהֲבוֹת אֶת יֵשׁוּעַ. שְׁתֵּיהֶן בּוֹטְחוֹת בּוֹ מַסְפִּיק כְּדֵי לְדַבֵּר בְּכֵנוּת. שְׁתֵּיהֶן אָמְרוּ: "אִלּוּ הָיִיתָ כֹּה." בְּלוּקָס, מָרְתָא מְשָׁרֶתֶת וּמִרְיָם מַקְשִׁיבָה. בְּיוֹחָנָן 11, מָרְתָא עוֹסֶקֶת בִּתְאוֹלוֹגְיָה וּמִרְיָם בּוֹכָה. בְּיוֹחָנָן 12, מָרְתָא מְשָׁרֶתֶת וּמִרְיָם סוֹגֶדֶת. כָּל אַחַת עוֹשָׂה אֶת מַה שֶּׁבְּטִבְעָהּ, וְיֵשׁוּעַ מִתְיַחֵס לִשְׁתֵּיהֶן כְּחֲבֵרוֹת.
מָרְתָא הִיא זוֹ שֶׁמַּצְהִירָה אֶת אַחַת הַהַצְהָרוֹת הַבְּרוּרוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁל אֱמוּנָה בְּכָל הַבְּשׂוֹרוֹת. מִרְיָם הִיא זוֹ שֶׁמַּעֲשֵׂה הַמְּסִירוּת שֶׁלָּהּ מֻבְטָח לְזִכָּרוֹן. הַכְּנֵסִיָּה הָיְתָה זְקוּקָה לִשְׁתֵּיהֶן. כּוֹתְבִים מִימֵי הַבֵּינַיִם תֵּאֲרוּ אֶת שְׁתֵּיהֶן כְּ"חַיֵּי הַפְּעִילָה" וְ"חַיֵּי הַהִתְבּוֹנְנוּת" וְהִתְוַכְּחוּ מִי מֵהֶן טוֹבָה יוֹתֵר. הַמִּסְטִיקוֹן מִימֵי הַבֵּינַיִם מַיְסְטֶר אֵקְהַרְט דָּרַשׁ דְּרָשָׁה מְפֻרְסֶמֶת שֶׁבָּהּ הִצִּיעַ שֶׁמָּרְתָא הָיְתָה בֶּאֱמֶת הַמְּבֻגֶּרֶת יוֹתֵר, כִּי הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לְשָׁרֵת בְּלִי לְאַבֵּד אֶת נוֹכְחוּת הָאֱלֹהִים.
קשרים
אָחִיהֶן הוּא ל�azarus. יְדִידָן הוּא ישוע. הַתַּלְמִיד תומא לִוָּה אֶת יֵשׁוּעַ לְבֵית עַנְיָה. פטרוס הִצְהִיר הַצְהָרָה דּוֹמָה לְזוֹ שֶׁל מָרְתָא. מִרְיָם מִבֵּית עַנְיָה מְבֻלְבֶּלֶת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עִם מרים Magdalene, אַךְ הַבְּשׂוֹרוֹת מַזְכִּירוֹת אוֹתָן כְּנָשִׁים נִפְרָדוֹת. הַבַּיִת מוֹפִיעַ גַּם לְיַד שִׁמְעוֹן הַמְּצֹרָע בְּסִפּוּרוֹ שֶׁל מַרְקוֹס. לוקס ו יוחנן מְשַׁמְּרוֹת אֶת סִפּוּרֵיהֶן.
קראו את סיפוריהם
מה קרה להן
הַמִּקְרָא לֹא אוֹמֵר. הֵן לֹא מוֹפִיעוֹת אַחֲרֵי יוֹחָנָן 12. מָסֹרֶת צָרְפָתִית מִימֵי הַבֵּינַיִם, שֶׁאֵין לָהּ בִּסּוּס הִיסְטוֹרִי, אוֹמֶרֶת שֶׁמָּרְתָא, מִרְיָם, לָעָזָר וַאֲחֵרִים הִפְלִיגוּ לִפְרוֹבָנְס וְשֶׁמָּרְתָא אִלְפְּפָה דְּרָקוֹן בְּשֵׁם טָארַסְק בְּטָארַסְקוֹן. הַמָּסֹרֶת הָאוֹרְתוֹדוֹקְסִית אוֹמֶרֶת שֶׁמָּרְתָא וּמִרְיָם הָיוּ בֵּין נוֹשְׂאוֹת הַמּוֹר, שֶׁהָלְכוּ לְקִבְרוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ בְּבֹקֶר הַפֶּסַח, אַף שֶׁהַבְּשׂוֹרוֹת עַצְמָן אֵינָן מַזְכִּירוֹת אֶת מָרְתָא שָׁם. לְכָל כְּנֵסִיָּה יֵשׁ חַג לָהֶן: הַכְּנֵסִיָּה הַמַּעֲרָבִית מַזְכִּירָה אֶת מָרְתָא בְּ-29 בְּיוּלִי, וּבִ-2021 הַכְּנֵסִיָּה הַקָּתוֹלִית הָרוֹמִית הוֹסִיפָה בְּאֹפֶן רִשְׁמִי אֶת מִרְיָם וְלָעָזָר לַיּוֹם הַהוּא. עָלֵינוּ לְהִתְיַחֵס לְכָל זֶה כְּמָסֹרֶת, לֹא כְּהִיסְטוֹרְיָה.
אפקט האדווה
הַסְּצֵנָה בְּלוּקָס 10 עִצְּבָה אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַנּוֹצְרִית עַל עֲבוֹדָה וּתְפִלָּה יוֹתֵר מִכִּמְעַט כָּל קֶטַע קָצָר אַחֵר. הַמּוֹטוֹ הַבֶּנֶדִיקְטִינִי ora et labora, "הִתְפַּלֵּל וַעֲבֹד," מְנַסֶּה לְהַחֲזִיק אֶת שְׁנֵיהֶם יַחַד. מְיַסְּדֵי בָּתֵּי חוֹלִים וּמִטְבְּחֵי תַּמְרוּק לָעֲנִיִּים נָטְלוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶת מָרְתָא כְּפַטְרוֹנִית. מִסְדָּרִים מִתְבּוֹנְנִים שֶׁל נְזִירִים וּנְזִירוֹת, הַמְּבַלִּים אֶת חַיֵּיהֶם בִּתְפִלָּה, נָטְלוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶת מִרְיָם. כְּנֵסִיּוֹת, עֲמוּתוֹת צְדָקָה וּבָתֵּי חוֹלִים בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם נוֹשְׂאִים אֶת שְׁמָהּ.
בְּרָמָה אִישִׁית, הַקֶּטַע הָיָה מַרְאָה לְדוֹרוֹת שֶׁל קוֹרְאִים. אֲנָשִׁים עֲסוּקִים רוֹאִים אֶת עַצְמָם בְּמָרְתָא, וַאֲנָשִׁים שְׁקֵטִים רוֹאִים אֶת עַצְמָם בְּמִרְיָם. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ מַזְמִינָה אֶת שְׁנֵיהֶם לְדֶרֶךְ אֶמְצָעִית: עֲשֵׂה אֶת עֲבוֹדָתְךָ, אַךְ אַל תְּאַבֵּד אֶת הַמֶּרְכָּז שֶׁלְּךָ. וְיוֹחָנָן 11 נִחֵם מִילְיוֹנִים שֶׁל אֲבֵלִים. כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּחָה צְרִיכָה לִבְחֹר קֶטַע לְהַלְוָיָה, יוֹחָנָן 11:25 הוּא בֵּין הָרִאשׁוֹנִים. זְעָקָתָן הַכֵּנָה שֶׁל הָאֲחָיוֹת, "אִלּוּ הָיִיתָ כֹּה," נוֹתֶנֶת רְשׁוּת לוֹמַר דְּבָרִים קָשִׁים לֵאלֹהִים.
מילותיהן באוסף הפסוקים שלנו
הָאוֹסֶף שֶׁלָּנוּ כּוֹלֵל שְׁלוֹשָׁה פְּסוּקִים מִסִּפּוּרֵיהֶן. הָאֶחָד הוּא תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ לְמָרְתָא בְּ לוקס י':41-42. הַשְּׁנַיִם הָאֲחֵרִים בָּאִים מִסִּפּוּר לָעָזָר: John 11:25, "אֲנִי הַתְּחִיָּה וְהַחַיִּים," וְ ). בקבר, הפסוק הקצר ביותר בתנ"ך באנגלית מתעד ש"ישוע בכה" (, "יֵשׁוּעַ בָּכָה." הַצְהָרָתָהּ שֶׁל מָרְתָא עַצְמָהּ נִמְצֵאת בְּ יוחנן 11:27.
אמרות במפתח הפסוקים שלנו
וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהּ מָרְתָא מָרְתָא אַתְּ דֹּאֶגֶת וּמְבֹהֶלֶת עַל־הַרְבֵּה׃ אֲבָל אַחַת הִיא מִן־הַצֹּרֶךְ וּמִרְיָם בָּחֲרָה לָהּ הַחֵלֶק הַטּוֹב אֲשֶׁר לֹא־יֻקַּח מִמֶּנָּה׃
מרתה, מרתה, את דואגת ורועשת בדברים רבים, אך דבר אחד נחוץ.
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אָנֹכִי הַתְּקוּמָה וְהַחַיִּים הַמַּאֲמִין בִּי יִחְיֶה גַּם כִּי־יָמוּת׃
אני התחייה והחיים. המוות אינו סוף השיחה.
וַיֵּבְךְּ יֵשׁוּעַ׃
ישוע בכה. אלוהים בוכה איתכם לפני שהוא מתקן משהו.
מקומות
- 1בית עניה (אל-עיזריה) · בֵּיתָם עַל דֶּרֶךְ הַר הַזֵּיתִים
- 2ירושלים · הָעִיר הַסְּמוּכָה
- 3מעבר הירדן · הֵיכָן הָיָה יֵשׁוּעַ כְּשֶׁהַבְּשׂוֹרָה עַל מַחֲלָתוֹ שֶׁל לָעָזָר הִגִּיעָה
- בֵּית עַנְיָה: בֵּיתָם שֶׁל מָרְתָא, מִרְיָם וְלָעָזָר, עַל דֶּרֶךְ הַר הַזֵּיתִים, כִּשְׁנֵי מִילִין מִירוּשָׁלַיִם.
- ירושלים: הָעִיר הַסְּמוּכָה שֶׁבָּהּ קָשְׁרוּ קֶשֶׁר נֶגֶד יֵשׁוּעַ.
- מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: שָׁם הָיָה יֵשׁוּעַ כְּשֶׁהַבְּשׂוֹרָה עַל מַחֲלָתוֹ שֶׁל לָעָזָר הִגִּיעָה.
- קֶבֶר לָעָזָר: קֶבֶר מְעָרָה בְּאַל-עֵיזָרִיָּה, הַנֶּעֱרָץ לְפָחוֹת מֵהַמֵּאָה הָרְבִיעִית.
ציר זמן
- 29יֵשׁוּעַ מִתְקַבֵּל בְּבֵית מָרְתָאלוקס י:38-42
- 30לָעָזָר מֵת וּמוּקָםיוחנן י"א
- 30סְעוּדָה בְּבֵית עַנְיָה; מִרְיָם מוֹשַׁחַת אֶת יֵשׁוּעַיוחנן 12:1-8
- בערך 28 עד 29 לספירה: יֵשׁוּעַ מְבַקֵּר בְּבֵית הָאֲחָיוֹת; מִרְיָם יוֹשֶׁבֶת לְרַגְלָיו.
- בערך 29 עד 30 לספירה: לָעָזָר חוֹלֶה וָמֵת; יֵשׁוּעַ מְקִימוֹ בַּיּוֹם הָרְבִיעִי.
- בסביבות שנת 30 לספירה, שישה ימים לפני הפסח: הַסְּעוּדָה בְּבֵית עַנְיָה וְהַמְּשִׁיחָה.
- בסביבות שנת 30 לספירה: הַצְּלִיבָה וְהַתְּחִיָּה כְּעָבוֹר שָׁבוּעַ.
צפייה
לעומק
קראו את לוקס 10:38-42, יוחנן 11 ויוחנן 12:1-11 ברצף אחד. השוו את סיפור המשיחה ביוחנן עם מרקוס 14:3-9 ומתי 26:6-13, ושאלו אם הם מתארים את אותו אירוע. הספר של אדרשהיים חיי הזמנים של ישוע המשיח נותן רקע מפורט על מנהגי הקבורה היהודיים. הסקירה של The BibleProject על הבשורה על־פי יוחנן, חלק 1 מראה היכן תחיית Lazarus משתלבת בתכנון של יוחנן, והסקירה של לוקס, חלק 2 ממקמת את הביקור בבית מרתא בתוך סיפור המסע של לוקס.
מקורות וקריאה נוספת
- ויקיפדיה: מרתא מבית עניה
- ויקיפדיה: מרים מבית עניה
- eBible.org: יוחנן י״א
- eBible.org: לוקס 10:38-42
- eBible.org: יוחנן י״א
- אדרשהיים, חיי הזמנים של ישוע המשיח (CCEL)
- שאף, תולדות הכנסייה הנוצרית, כרך 2 (CCEL)
- BibleProject
ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית
- חייו וזמניו של ישוע המשיחאלפרד אדרשהיים
- תולדות הכנסייה הנוצרית, כרך 2פיליפ שאף
- תולדות הכנסייהאוסביוס מקיסריה
- אבות טרום-ניקאה, כרך 8מחברים שונים, בעריכת רוברטס ודונלדסון
Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.

