העולם שאליו נולד
כדי להבין מדוע כינויו של שמעון חשוב, עליך לחוש את כובד השלטון הרומאי במולדת היהודית.
רומא השתלטה על יהודה בשנת 63 לפני הספירה, כאשר המצביא פומפיוס נכנס לירושלים, ולזוועת היהודים, נכנס לחדר הפנימי של המקדש. רומא אז מינתה את הורדוס הגדול כמלך לקוח, וההורדוסים שלטו בגיבוי רומאי במשך עשורים. כאשר הורדוס הגדול מת בשנת 4 לפני הספירה, פרצו מרידות ברחבי הארץ, והמושל הרומאי של סוריה דיכא אותן באכזריות. בגליל, אדם בשם יהודה, בנו של חזקיהו, השתלט על מצבור הנשק בציפורי, עיירה במרחק קילומטרים ספורים מנצרת. רומא שרפה את העיירה ומכרה את תושביה לעבדות. קראו על השליטים שעיצבו את התקופה ב הורדוס הגדול ו הורדוס אנטיפס.
בשנת 6 לספירה, רומא הדיחה את ארכלאוס, בנו של הורדוס, והפכה את יהודה לפרובינקיה תחת נציב. מפקד אוכלוסין הוזמן לצורכי מיסוי. ההיסטוריון יוספוס, שכתב את סיפור השנים הללו לקוראים רומאים, אומר שמורה בשם יהודה הגלילי, יחד עם פרוש בשם צדוק, הוביל מחאה, ואמר לעם שתשלום המס הוא עבדות ושאלוהים לבדו הוא אדונם (יוספוס, קדמוניות 18.1.1 ו-18.1.6; השוו מעשי השליחים 5:37, שם גמליאל מזכיר את "יהודה הגלילי בימי המפקד"). יוספוס מכנה תנועה זו "פילוסופיה רביעית" לצד הפרושים, הצדוקים והאיסיים ואומר שהיא בערה בתשוקה לחירות. זה הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לרקע הכינוי של שמעון. תוכלו לקרוא את הקטעים הללו בחינם ב Project Gutenberg.
עד שֶׁיֵּשׁוּ began ללמד, בסביבות 27–29 לספירה, האדמה מתחת לרגלי האנשים רעדה. הגליל נשלט בידי הורדוס אנטיפס, ויהודה בידי פונטיוס פילטוס (26–36 לספירה). הארץ הייתה מלאה נביאים ומשיחי-כזב, שרבים מהם רומא מחצה. יוספוס מזכיר כמה מהם. מעשי השליחים 5:36-37 מזכיר שניים, תאודס ויהודה הגלילי, ומעשי השליחים 21:38 מזכיר מצרי שהוביל 4,000 "מתנקשים" אל המדבר. בר-אבא, האיש ששוחרר במקום ישוע, מתואר כאחד מן המורדים שהרגו אדם במרד (מרקוס 15:7). שני האנשים שנצלבו עם ישוע נקראים lestai ביוונית (מרקוס 15:27), מילה שיוספוס מרבה להשתמש בה למורדים חמושים, אם כי היא יכולה גם פשוט לומר שודדים. בין אם השניים היו שודדים ובין אם לוחמי חירות, הם הסתבכו עם רומא.
זה העולם שבו איש נקרא "הקנאי".
מה פירוש "קנאי"
צריך לנהוג במילה הזו בזהירות, כי יש לה שני מובנים בהיסטוריה.
להט, מלכתחילה. כתבי הקודש העבריים מכבדים "קנאות" לאלוהים. פינחס, נכדו של אהרן, פעל בקנאות עזה כדי לעצור את עבודת האלילים של ישראל (במדבר 25:6-13). אליהו אמר: "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת" (מלכים א 19:10). כאשר המלך הסורי אנטיוכוס הרביעי ניסה לכפות דרכים יווניות על היהודים במאה השנייה לפני הספירה, כוהן בשם מתתיהו קרא לכל מי שמקנא לתורה ומחזיק בברית ללכת אחריו (מקבים א 2:27), ומרד המקבים החל. שאול, לפני שהפך למשיחי, תיאר את עצמו כ"מְקַנֵּא בְּיוֹתֵר לְמָסֹרֶת אֲבוֹתַי" (גלטים 1:14). במעשי השליחים 21:20, יעקב אומר לשאול שאלפי מאמינים יהודים "כֻּלָּם מְקַנְּאִים לַתּוֹרָה".
אז "קנאי" בימיו של שמעון יכול היה לומר כל אדם שהשליך את עצמו בעוז להגנת תורת ישראל ואורח חייה.
מפלגה, מאוחר יותר. הקבוצה הידועה כקנאים, עם הנהגה ותוכנית, מופיעה בתיאורו של יוספוס את המלחמה נגד רומא שהחלה בשנת 66 לספירה. פלגים חמושים החזיקו בבית המקדש ונלחמו זה בזה בירושלים בעוד הלגיונות הרומיים מתקרבים. בשנת 70 לספירה שרפה רומא את בית המקדש. אחרוני המחזיקים נפלו במצדה בשנת 73 לספירה. אותה "מפלגת קנאים" לא הייתה קיימת באופן מאורגן כשם שישוע הלך בגליל. כמה מרעיונותיה וכמה ממשפחותיה כן היו, ולכן אדם שנקרא קנאי בשנת 30 לספירה יכול היה להיות קשור לזרם המוקדם של אותו רגש לוהט.
איזה מובן חל על שמעון? לוקס משתמש במילה היוונית zelotes עבורו בלוקס 6:15 ובמעשי השליחים 1:13. מתי ומרקוס משתמשים ב Kananaios (מתי 10:4; מרקוס 3:18). מילה זו אינה אומרת "מקנה" או "כנעני", כפי שהציעו כמה תרגומים ישנים. זוהי הצורה היוונית של מילה ארמית, qan'ana, שפירושה "קנאי". כך שני השמות אומרים את אותו הדבר בשתי שפות.
שתי האפשרויות העיקריות הן אלה:
- הוא השתייך לתנועה מהפכנית. יש חוקרים שלוקחים את מילתו של לוקס כתיאור פשוט של עברו. אדם שהצטרף פעם ללוחמי החירות, ואחר כך עזב כדי ללכת אחרי ישוע, היה תוספת בולטת לחבורה.
- הוא נודע במסירות עזה לתורה. בקריאה זו, "קנאי" תיאר את אופיו, אדם של יראת שמים עזה, בדומה לשאול לפני התגיירותו.
העמדה הכנה היא שאיננו יכולים לדעת. הנקודה בכינוי היא שהיה לו מוניטין. הוא הלך אחריו אל תוך החבורה, וכותבי הבשורות חשבו שהתווית שימושית מספיק כדי לשמר אותה.
מה מספרים לנו הבשורות
נבחר עם האחרים
לוקס מספר לנו כיצד נוצרו השנים עשר: "הוא יצא אל ההר להתפלל, והמשיך כל הלילה בתפילה לאלוהים. כשעלה היום, קרא לתלמידיו, ומהם בחר שנים עשר, אשר גם כינה שליחים" (לוקס 6:12-13). הרשימה באה אחר כך, ושמעון מופיע לקראת סופה.
הרשימות מציבות אותו בקבוצה השלישית של ארבעה, עם יעקב בן חלפי, תדאי ו יהודה איש קריות. בכל רשימה הרביעי באותה קבוצה הוא הבוגד, למעט במעשי השליחים 1:13, שם הוא איננו. שמעון הקנאי יושב לצד האיש שימסור את ישוע לשלטונות. במתי ובמרקוס, השניים הם השמות האחרונים ברשימה, זה לצד זה. אם הרשימות מתכוונות למשהו בסדר הזה, איננו יכולים לומר, אבל זהו צימוד בולט.
הצימוד המוזר
הנקודה שיש לשים לב אליה אצל שמעון היא הצימוד שכבר טמון בשנים עשר. מתי גובה המסים עבד בתוך המערכת של רומא. בגליל, המערכת גבתה מסים מן האנשים הפשוטים, ורובם שנאו אותה. הכינוי של שמעון מחבר אותו לרגש שרצה לשבור את המערכת. איננו יכולים לומר כיצד שמעון הרגיש כלפי מתי כשנפגשו, אבל אנו יכולים לומר שהם אכלו ונסעו יחד כשלוש שנים, ושום דבר בבשורות אינו מדווח על ריב ביניהם.
חישבו מה זה אומר. בכפר של המאה הראשונה, אנשים כמו שני אלה בדרך כלל לא יכלו לשבת יחד לארוחה. הם עמדו משני צדדים של הנושא הלוהט ביותר של התקופה. ובכל זאת אותה הזמנה הגיעה לשניהם. ישוע לא אמר לגובה המסים לוותר על אהדתו לרומא ולהצטרף למורדים. הוא לא אמר לקנאי לקבל את הסדר הרומי. הוא קרא לשניהם ללכת אחריו.
מה ישוע אמר על החרב
אם שמעון אכן בא אל ישוע בתקווה להצלה פוליטית של ישראל, הבשורות מראות כיצד התקווה הזו אותגרה. הוראתו של ישוע על כוח הייתה ההפך מן התוכנית המהפכנית.
בדרשת ההר הוא אמר: "אַשְׁרֵי עוֹשֵׂי שָׁלוֹם, כִּי הֵם יִקָּרְאוּ בְּנֵי אֱלֹהִים" (מתי 5:9, במפתח הפסוקים שלנו), ו"אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת־אֹיְבֵיכֶם, בָּרְכוּ אֶת־מְקַלְלֵיכֶם, הֵיטִיבוּ לְשׂנְאֵיכֶם וְהִתְפַּלְלוּ בְּעַד רֹדְפֵיכֶם וּמְצַעֲרֵיכֶם" (מתי 5:44, במפתח הפסוקים שלנו). בגליל של המאה הראשונה, "אויביכם" היה מיד מתפרש כחיילי רומא ופקידי המסים שלה.
בליל מעצרו, כאשר תלמיד שלף חרב בגן, אמר ישוע: "השב את חרבך אל מקומה, כי כל האוחזים בחרב יאבדו בחרב" (מתי 26:52). התלמיד, לפי יוחנן, היה פטרוס (יוחנן 18:10).
לפני פילטוס אמר ישוע: "מלכותי אינה מן העולם הזה. אילו הייתה מלכותי מן העולם הזה, היו עבדיי נלחמים כדי שלא אמסר ליהודים. אך עתה מלכותי אינה מכאן" (יוחנן 18:36). יהיה אשר יהיה מה שקיוו התלמידים, זה היה ההיפך מקריאה לנשק. זה לא означал שהמלכות שייכת לעולם אחר. זה означал שמקורה ודרכיה הם מאלוהים ואי אפשר לתפוס אותה בכוח.
הבשורות מספרות שלתלמידים לקח זמן רב להבין. גם לאחר התחייה שאלו: "אדוני, האם עתה אתה משיב את המלכות לישראל?" (מעשי השליחים 1:6). שאלה זו בוודאי הייתה על שפתיו של שמעון כמו של כל אחד אחר. תשובתו של ישוע, במעשי השליחים 1:7-8, הפנתה אותם לדרך אחרת: "לא לכם לדעת עתים וזמנים אשר האב קבע ברשותו. אבל תקבלו כוח כאשר רוח הקודש תבוא עליכם, ותהיו לי לעדים בירושלים, בכל יהודה ושומרון ועד קצה הארץ" (מעשי השליחים 1:8 נמצא במפתח הפסוקים שלנו). המלכות תתפשט על ידי עדות, לא על ידי מלחמה. שמעון הקנאי שמע את הדברים האלה באותו חדר שבו לוקס מזכיר אותו (מעשי השליחים 1:13).
בעלייה
מעשי השליחים 1:13 מונה את אחד עשר שעלו אל העלייה שבה התאכסנו: "פטרוס ויוחנן, יעקב ואנדרי, פיליפוס ותומא, בר-תלמי ומתי, יעקב בן-חלפי, שמעון הקנאי ויהודה בן-יעקב." אחר כך מוסיף לוקס: "כולם היו תמימי לב מתמידים בתפילה ובתחנונים" (מעשי השליחים 1:14). שמעון שם. לאחר מכן הוא משתתף בבחירת מתיאס ויחד עם האחרים, ביום חג השבועות (מעשי השליחים 2).
לאחר מכן, הברית החדשה אינה מזכירה אותו שוב.
לא להתבלבל עם
לפחות שישה אנשים שונים בשם שמעון מופיעים בברית החדשה, וכדאי להבדיל ביניהם:
- Simon Peter, הדייג ומנהיג השנים עשר (פטרוס).
- שמעון הקנאי, נושאנו.
- שמעון, אחי ישוע (מרקוס 6:3).
- שמעון מקוריני, שנשא את צלבו של ישוע (מרקוס 15:21).
- שמעון הפרוש, שאירח את ישוע לארוחת ערב (לוקס 7:36-50).
- שמעון הקוסם, שניסה לקנות את כוחה של הרוח (מעשי השליחים 8:9-24).
סופר כנסייה מאוחר יותר, אוסביוס, מספר גם על שמעון בן-קלופס, שנעשה לבישוף השני של ירושלים אחרי יעקב ונרצח בזקנתו תחת הקיסר טראיאנוס (תולדות הכנסייה 3.11, 3.32). יש סופרים שערבבו בינו לבין שמעון הקנאי, והבשורות אינן תומכות בכך.
מה זכרה מסורת הכנסייה הקדומה
הסיפורים על שמעון לאחר חג השבועות מאוחרים ואינם אחידים. אנו מציגים אותם כסיפורים שהכנסייה סיפרה.
לאן הלך. מסורות שונות שולחות אותו למצרים, למסופוטמיה ולפרס, לצפון אפריקה, לאזור הים השחור ובכמה אגדות מימי הביניים המאוחרים אף לבריטניה. היסטוריון הכנסייה הקדום אוסביוס מתעד מסורת כללית שהשליחים התפזרו לעמים (תולדות הכנסייה 3.1), אך אינו נוקב ביעד עבור שמעון. בכנסייה המערבית, שמעון קשור לתַדַּי, ואומרים ששניהם הטיפו יחד בפרס. אוסף סיפורי שליחים שנכתב מאות שנים מאוחר יותר, "הפסיון של שמעון ויהודה", מספר על עימותם עם קוסמים פרסים ועל מותם בידי המון. חוקרים מודרניים רואים בספר זה אגדה. מסורות מזרחיות, במיוחד בכנסיות מצרים, אתיופיה וגאורגיה, מספרות סיפורים שונים. במסורת הגאורגית הוא קשור לחוף הים השחור של אבחזיה.
כיצד מת. הגרסה הנפוצה ביותר אומרת שהוא נרצח על קידוש השם, או בצליבה או בניסור לשניים. המסור, סמלו הרגיל באמנות הנוצרית, בא מן הגרסה השנייה. אף אחד מן התיאורים הללו אינו מן המאה הראשונה או השנייה, והם שונים זה מזה.
חגו. הכנסיות הרומית-קתולית והאנגליקנית מציינות את 28 באוקטובר כחג הקדושים שמעון ויהודה. הכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות מציינות את שמעון הקנאי ב-10 במאי. ברומא, שרידים המיוחסים לשמעון ויהודה נשמרים בבזיליקת פטרוס הקדוש. המסורת עתיקה, אך אין דרך להוכיח של מי העצמות.
אם ברצונך לראות כיצד הועברו הסיפורים, הספר באנגלית ספר המרטירים מאת ג'ון פוקס, אוסף פרוטסטנטי מן המאה השש-עשרה, מספר אותם מחדש בצורה פופולרית. זה אינו מקור ראשוני. הוא זמין בחינם ב- Project Gutenberg.
האמרות במפתח הפסוקים שלנו
לשמעון אין אמרות מתועדות. האינדקס כן מכיל קטעים שנאמרו אל השנים עשר ושמדברים ישירות אל מה שכינויו מרמז:
- מתי 5:9, "אשרי עושי השלום."
- מתי 5:44, "אהבו את אויביכם."
- מתי 22:37-39, המצווה הגדולה: אהב את אלוהים בכל לבבך ואת רעך כמוך.
- מתי 11:28-30, "בואו אליי כל העמלים... עולי קל."
- מתי כ"ו:41, "שקדו והיתפללו, פן תבואו לידי ניסיון."
- מתי 28:19-20, הצו הגדול.
- מעשי השליחים 1:8, הבטחת הרוח והקריאה לעדות.
הם לא נאמרו לו לבדו. אבל איש שכינויו означал "בוער בקנאות" היה בחדר כאשר כל אחד מהם נאמר, והקנאות שאליה הם מצביעים אינה זו ששולפת חרב.
נאמר אל השנים עשר
אַשְׁרֵי רֹדְפֵי שָׁלוֹם כִּי־בְנֵי אֱלֹהִים יִקָּרֵאוּ׃
אשרי עושי השלום, כי הם בני אלוהים יקראו.
אֲבָל אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אֶהֱבוּ אֶת־אֹיְבֵיכֶם בָּרְכוּ אֶת־מְקַלְלֵיכֶם הֵיטִיבוּ לְשׂנְאֵיכֶם וְהִתְפַּלְלוּ בְּעַד מַכְאִיבֵיכֶם וְרֹדְפֵיכֶם׃
אהבו את אויביכם והתפללו בעד המתעללים בכם. זה סוג אחר של כוח.
ויאמר אליו ישוע, ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל דעתך. זו המצווה הגדולה והראשונה. והשנייה דומה לה, ואהבת לרעך כמוך.
אהב את אלוהים בכל אשר אתה, ואהב את רעך כמוך.
בֹּאוּ אֵלַי כָּל־הָעֲמֵלִים וְהַטְּעוּנִים וַאֲנִי אָנִיחַ לָכֶם׃
בואו אליי כל העייפים והנושאים יותר מדי, ואני אנחה אתכם.
קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם אֶת־עֻלִּי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי כִּי־עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ אָנֹכִי וְתִמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשֹׁתֵיכֶם׃
שאו את עולי ולמדו ממני, כי עניו אני ושפל לב.
כִּי עֻלִּי נָעִים הוּא וְקַל מַשָּׂאִי׃
עולי נוח ומשאי קל. ללכת אחריו לא אמור לשבור לכם את הגב.
שִׁקְדוּ וְהִתְפַּלְלוּ פֶּן־תָּבֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן הֵן הָרוּחַ הִיא חֲפֵצָה וְהַבָּשָׂר הוּא רָפֶה׃
הרוח נכונה והבשר חלש. עירו והתפללו, והיו עדינים עם עצמכם.
לְכוּ וַעֲשֹוּ לְתַלְמִידִים אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם וּטְבַלְתֶּם אֹתָם לְשֵׁם־הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃
לכו והפכו את כל העמים לתלמידים, ולמדו אותם את אשר ציוויתי.
וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְהִנֵּה אָנֹכִי אִתְּכֶם כָּל־הַיָּמִים עַד־קֵץ הָעוֹלָם אָמֵן׃
והנה אני עמכם תמיד, עד קץ העולם.
אֲבָל תְּקַבְּלוּ גְבוּרָה בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וִהְיִיתֶם עֵדַי בִּירוּשָׁלַיִם וּבְכָל־יְהוּדָה וּבְשֹׁמְרוֹן וְעַד־קְצֵה הָאָרֶץ׃
תקבלו כוח כשתבוא הרוח, ותהיו עדיי כאן וגם רחוק.
קשרים
- ישוע קרא לו, לימד אותו, והפנה את קנאותו לדרך אחרת.
- מתי, גובה המכס לשעבר, היה הבלתי סביר ביותר מבין חבריו השליחים.
- יעקב בן חלפי ו תדאי הם השניים האחרים בקבוצה שלו של ארבעה.
- יהודה איש קריות הוא הרביעי בקבוצה הזו, השליח שמסר את ישוע.
- פטרוס שלף את החרב בגן, ונאמר לו להחזיר אותה.
- מתיאס נבחר לתפוס את מקומו של יהודה, כשמעון נוכח.
- פונטיוס פילטוס, הורדוס הגדול ו הורדוס אנטיפס הם השליטים שבצלם חי.
- שנים עשר השליחים הוא עמוד הקבוצה.
קראו את סיפוריהם
מותו ומורשתו
הברית החדשה אינה מספרת לנו מתי או כיצד מת שמעון. הסיפורים הקיימים מאוחרים, וראוי להשאיר את הסיפור פתוח. יהיה סופו אשר יהיה, אפשר לומר כמה דברים על מורשתו.
ראשית, הוא עומד כסימן לכך שמעגלו של ישוע כלל אנשים מכל צד של הוויכוחים הפוליטיים של התקופה, ושאיש מהם לא נתבקש להכחיש מאין בא. הדייג, גובה המכס, הקנאי והמפקפק כולם ישבו יחד.
שנית, הוא מייצג שאלה שהכנסייה עומדת בפניה מאז. כיצד צריך אדם שאוהב צדק להגיב לשלטון לא צודק? הבשורות מספרות שישוע לא הקים צבא. הנוצרים הראשונים, שרבים מהם היו להם כל סיבה לכעוס על רומא, בחרו לשאת, לשרת ולדבר. הם טיפלו בחולים בזמן מגפות וקברו את המתים שאחרים השאירו ברחוב. במשך שלוש מאות שנים דרך חיים זו שינתה את האימפריה. ההיסטוריה מסופרת על ידי אוסביוס ועל ידי היסטוריונים מאז, וזו אחת הסיבות שאנשים מצביעים על הכנסייה הקדומה כתנועה שלא ניצחה בכוח.
שלישית, הוא מדגים שקנאות אינה אויבת האמונה. ישוע לא ביקש מתלמידיו להיות פושרים. הוא לקח אדם עז ונתן לו מטרה אחרת. פאולוס, הקנאי לשעבר לתורה, אמר על בני עמו: "אני מעיד עליהם שיש להם קנאות לאלוהים, אך לא לפי דעת" (רומים 10:2). קנאות זקוקה לכיוון. תחת ישוע, היא כוונה לאהבת אויבים ולעדות לעמים.
מקומות
- 1הגליל · שנים עשר הנבחרים
- 2ציפורי · נשרפה על ידי רומא 4 לפנה"ס
- 3ירושלים (העלייה) · מעשי השליחים 1:13
- 4מצדה · מבצר המורדים האחרון, 73 לספירה
- 5רומא, בזיליקת פטרוס הקדוש · שרידי שמעון ויהודה על פי המסורת
- הגליל, המקום שבו נבחרו השנים עשר, והאזור שממנו שאבו תנועות הקנאים של המאה הראשונה הרבה מכוחן.
- ציפורי, כמה קילומטרים מנצרת, נשרפה על ידי רומא בשנת 4 לפנה"ס לאחר מרד.
- ירושלים, הגן, העלייה והפנטקוסט.
- פרס, מצרים, גאורגיה (אבחזיה) ומקומות אחרים שאליהם שולחות אותו מסורות מאוחרות, ללא עדות קדומה.
- מצדה, המבצר שבו מתו אחרוני המורדים של המרד היהודי בשנת 73 לספירה, תזכורת לדרך שעשתה תנועת הקנאים לאחר זמנו.
- רומא, המקום שבו נשמרים שרידים המיוחסים לשמעון ויהודה בבזיליקת פטרוס הקדוש.
ציר זמן
- 63 לפנה"סרומא כובשת את יהודה תחת פומפיוסיוספוס
- 4 לפנה"סהתקוממויות לאחר מות הורדוס; ציפורי נשרפתיוספוס, קדמוניות 17
- 6 לספירהמפקד אוכלוסין; יהודה הגלילי מוביל מחאהקדמוניות 18.1; מעשי השליחים 5:37
- בערך 28 לספירהנבחר מבין השנים עשרלוקס 6:12-16
- בערך 30-33 לספירה"השב את חרבך"; "מלכותי אינה מן העולם הזה"מתי 26:52; יוחנן 18:36
- בערך 30-33 לספירהבעלייה; מתתיהו נבחר; פנטקוסטמעשי השליחים 1-2
- 66 לספירההמרד היהודי מתחיליוספוס, מלחמת היהודים
- 70 לספירהבית המקדש נחרביוספוס, מלחמת היהודים
- 73 לספירהמצדה נופלתיוספוס, מלחמת היהודים 7
- המאה ה־6חובר "הפסיון של שמעון ויהודה"פסאודו-אבדיאס
| שנה | אירוע |
|---|---|
| 63 לפנה"ס | רומא משתלטת על יהודה תחת פומפיוס |
| 4 לפנה"ס | מות הורדוס הגדול; מרידות בגליל; ציפורי נשרפת |
| 6 לספירה | מפקד אוכלוסין רומי; יהודה הגלילי מוביל מחאה נגד המס (יוספוס; מעשי השליחים 5:37) |
| בערך 28 לספירה | שמעון נבחר מבין השנים עשר (לוקס 6:12-16) |
| בערך 30-33 לספירה | הוראת ישוע על שלום וחרב (מתי 5, 26; יוחנן 18:36) |
| בערך 30-33 לספירה | בעליית הגג; מתיאס נבחר; חג השבועות (מעשי השליחים 1-2) |
| 66 לספירה | המרד היהודי נגד רומא מתחיל |
| 70 לספירה | רומא מחריבה את בית המקדש |
| 73 לספירה | מצדה נופלת |
| בערך 325 לספירה | אוסביוס מתעד שהשליחים התפזרו לעמים |
| המאה ה־6 | חיבור 'הפסיון של שמעון ויהודה' |
למה הוא חשוב
שמעון חשוב בגלל מה שהוא לא עשה. הבשורות לא מראות אותו מתווכח עם גובה המסים, חוטף חרב בגן, או דורש מישוע להוביל מרד. אדם שהיה לו כל סיבה לצפות למשיח אחר נשאר.
לקורא העוסק בשירות, הוא מציע שני דברים. האחד הוא רשות להביא את כל ההיסטוריה שלך לישוע, כולל הכעס שלך. השני הוא אתגר, לתת לו לכוון אותה מחדש. אותה אנרגיה שאולי פעם הייתה הולכת למאבק יכולה ללכת להאכיל אנשים, לסלוח לאנשים, ולספר את האמת על ישוע. השנים עשר היו זקוקים לשני סוגי האנשים, והכנסייה עדיין זקוקה להם.
במספרים
צפייה
לעומק
התחל עם הרשימה ב- לוקס 6:12-16, ואז קרא את ישוע לפני פילטוס ב- יוחנן 18:33-40 והמעצר ב- מתי 26:47-56. לרקע, ראו את הערך בוויקיפדיה על שמעון הקנאי, ה הערך בוויקיפדיה על שמעון הקנאי ואת הערך בוויקיפדיה על הקנאים. לעולם שבו חי, קרא את יוספוס: ה- קדמוניות היהודים למרד המפקד ו- מלחמות היהודים למלחמה של 66 עד 73 לספירה. לסיור חזותי בספר שבו שמו מופיע לאחרונה, צפה בסקירה המצוירת של BibleProject על מעשי השליחים, חלק 1.
כל קישור בעמוד זה נבדק כשבנינו אותו, והרשימה המלאה נמצאת בקובץ המקורות המאומתים שלנו.
מקורות וקריאה נוספת
- ויקיפדיה: שמעון הקנאי
- ויקיפדיה: קנאים
- ויקיפדיה: יהודה הגלילי
- ויקיפדיה: המלחמה היהודית-רומית הראשונה
- ערך בוויקיפדיה על: שמעון הקנאי (נושאי)
- Blue Letter Bible: לוקס 6:12-16 (KJV)
- Blue Letter Bible: יוחנן 18:33-40 (KJV)
- Blue Letter Bible: מתי 26:47-56 (KJV)
- Blue Letter Bible: מעשי השליחים 5:33-42 (KJV), גמליאל ויהודה הגלילי
- Bible Project
- יוספוס, מלחמת היהודים (Project Gutenberg)
ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית
- ההיסטוריה הכנסייתית (תולדות הכנסייה)אוסביוס מקיסריה
- חייו וזמניו של ישוע המשיחאלפרד אדרשהיים
- חיי המשיחפרדריק ו. פאראר
- קדמוניות היהודיםפלביוס יוספוס
- ספר המרטירים של פוקסג'ון פוקס
- מלחמת היהודיםפלביוס יוספוס
Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.


