העולם שאליו נולד אנדראס
אנדריי גדל באותו גליל כמו אחיו, תחת אותה שלטון רומאי, בחברה יהודית שלמדה לחיות תחת שלטון זר תוך המתנה לאלוהים שיפעל. הורדוס הגדול מת בשנת 4 לפנה"ס ובניו חילקו את הממלכה. הורדוס אנטיפס שלט בגליל ובפראיה. אחיו פיליפוס שלט בשטח שממזרח לירדן, כולל בית צידה, שפיליפוס בנה מחדש ושינה את שמה ליוליאס לכבוד בתו של קיסר אוגוסטוס. יהודה, עם ירושלים, עברה למושלים רומאים ישירים, ו פונטיוס פילטוס שירת משנת 26 לספירה בערך עד 36.
בית צידה ראויה לתשומת לב, כי היא מסבירה משהו על אנדריי. השם פירושו "בית דיג" בארמית, והיא הייתה כפר על שפת האגם עם מפרץ מנהר הירדן. האתר מזוהה כיום על ידי רוב הארכיאולוגים עם א-תל, תל במרחק קצר מהחוף הנוכחי, אם כי מפלס האגם והחוף השתנו במשך מאות שנים ויש המעדיפים אתר סמוך. יוחנן 1:44 אומר שפיליפוס, אנדריי ופטרוס כולם באו מבית צידה, וזה פיסת ראיה קטנה לאופן שבו קבוצת חברים באה ללכת אחרי ישוע יחד. הם היו שכנים. מאוחר יותר יוחנן 12:21 אומר שפיליפוס היה "מבית צידה אשר בגליל". בית צידה ישבה על הגבול בין הגליל היהודי לבין הערים דוברות היוונית של הדקאפוליס, והיא גם הייתה מקום מעורב. אנדריי ופיליפוס שניהם נושאים שמות יווניים, בעוד שפטרוס, ששמו שמעון הוא עברי, נושא גם כינוי יווני, פטרוס. משפחה שנתנה לבן את השם אנדריי הייתה משפחה עם רגליים בשתי תרבויות.
עסק המשפחה היה דיג. מרקוס 1:16 אומר ששמעון ואנדריי היו "משליכים מצודה בים: כי דייגים היו." המילה היוונית המשמשת לרשת שלהם היא רשת השלכה, רשת עגולה הנזרקת ביד מהחוף או מסירה במים רדודים. זה שונה מהרשתות הגדולות שהשותפים יעקב ויוחנן השתמשו בהן. אנדריי ופטרוס עבדו בשני אופנים. לוקס 5 מראה אותם בסירה עם רשת גדולה יותר גם כן. המשפחה התגוררה מאוחר יותר בכפר נחום, שם מרקוס 1:29 אומר שישוע נכנס "לבית שמעון ואנדריי". כך שהבית היה ידוע כשלהם במשותף. משפחת דייגים במאה הראשונה החזיקה בדרך כלל בחכירה ממערכת המסים תחת אנטיפס, והאגם הפיק דגים מיובשים ומלוחים שנשלחו לשווקים ברחבי האזור. אנדריי לא היה איש עני בשוליים, אלא בעל מלאכה קטן שעבד עם אחיו, וסיפורו מתחיל ברגע שבו החליט שמשהו חשוב יותר מהעבודה.
הרקע הדתי היה מתוח במיוחד. יהודים רבים חיכו למשיח. חלקם חיכו למלך שיגרש את רומא, אחרים לכהן או לנביא. המטיף במדבר יוחנן, בנו של זכריה, הטביל בירדן וקרא לעם לחזור בתשובה כי "מלכות השמים קרובה". המונים יצאו אליו. אנדריי היה אחד מהם.
פרק ראשון: תלמידו של יוחנן
הבשורה הרביעית מספקת את הסצנה הראשונה, והיא החשובה ביותר להבנת אנדריי. יוחנן 1:35-42 מתאר אותה. ביום שבו עמד יוחנן המטביל עם שניים מתלמידיו, ראה את ישוע הולך ואמר: "הנה שה האלוהים!" שני התלמידים שמעו אותו והלכו אחרי ישוע. ישוע הסב את ראשו ושאל אותם: "מה אתם מבקשים?" הם אמרו: "רבי, היכן אתה דר?" הוא אמר: "בואו וראו." הם הלכו וראו היכן הוא שוהה ו"נשארו עמו אותו היום: והשעה הייתה כעשר", שהיא כארבע אחר הצהריים לפי מניין יהודי.
יוחנן נוקב בשמו של אחד מהשניים: אנדריי. השני אינו נקרא בשם, וקוראים רבים במשך מאות שנים חשבו שהתלמיד האלמוני היה מחבר הבשורה עצמו, יוחנן השליח, שיש לו הרגל להשאיר את עצמו ללא שם. זו הסקה ולא הצהרה של הכתוב, אבל היא מתאימה.
ואז מגיע הפסוק שמגדיר את אנדריי: "הוא מצא ראשון את שמעון אחיו, ויאמר אליו: מצאנו את המשיח, אשר תרגומו כריסטוס. והוא הביא אותו אל ישוע" (יוחנן 1:41-42). המילה "ראשון" מרמזת שגם בן הלוויה האלמוני הלך למצוא אח, אולי יעקב. אנדריי, בכל מקרה, עשה משהו שהתברר כדרך היעילה ביותר להפיץ אמונה בכל ההיסטוריה. הוא לא התווכח. הוא לא נשא הרצאה. הוא אמר, למעשה, "מצאתי אותו", ולקח את אחיו איתו. מדד הפסוקים שלנו מכיל שורה מאותו פרק, "אבל כל אשר קיבלו אותו, להם נתן את הכוח להיות לבני אלוהים, לכל המאמינים בשמו" (יוחנן 1:12), ואחת שיכולה להיכתב על כל חייו של אנדריי: "וממלאותו כולנו לקחנו, וחסד על חסד" (יוחנן 1:16).
שימו לב מה הסצנה הזו אומרת על אופיו של אנדרי. הוא היה מחפש שכבר מסר את עצמו להטפתו של נביא, וכשהנביא הצביע על מישהו גדול יותר, אנדרי הלך אחריו בלי קנאה. זה לא דבר קטן. תלמידיו של יוחנן המטביל היו נאמנים לו, והבשורות מתעדות שחלקם חשו תחרותיות כשהמשיח החל למשוך קהלים גדולים יותר (יוחנן 3:26). אנדרי לא. הוא החליף מורים על פי דבריו של המטביל עצמו. המטביל אמר: "הוא יגדל ואני אקטן" (יוחנן 3:30), ואנדרי קיבל את דבריו כאמת.
פרק שני: הקריאה ליד האגם
מתי 4:18-20 ומרקוס 1:16-18 מתעדים את המפגש השני, שלדעת רוב הקוראים התרחש זמן מה לאחר הראשון. ישוע הלך על יד ים הגליל. הוא ראה שני אחים, שמעון הנקרא פטרוס ואנדרי, משליכים רשת. "לכו אחריי, ואעשה אתכם לדייגי אדם." הם עזבו את רשתותיהם והלכו אחריו. מתי ומרקוס מזכירים את פטרוס ראשון, אחר כך את אנדרי, ומתארים את הקריאה לשניהם יחד.
אין סתירה ממשית בין יוחנן 1 לבין הקריאה המאוחרת. יוחנן מתאר מפגש ראשון בירדן שביהודה. הבשורות האחרות מתארות הזמנה מאוחרת לעזוב את העבודה וללכת עמו כמלווים קבועים. בין השניים חזרו אנדרי ופטרוס למקצוע המשפחה. אנשים רגילים רבים היום מקבלים החלטה בשני שלבים גם כן: תחילה הם פוגשים משהו שמעניין אותם, ואחר כך הם מתחייבים. קל לקרוא את סיפורי הקריאה כאירועים דרמטיים וחד-פעמיים, וזה מרגיע לראות שהם היו דומים יותר לחיים האמיתיים.
מה ש"דייגי אדם" היה עבור דייג הוא פשוט. רשת אינה גורמת לדג לבוא; הדייג הולך לאן שהדגים נמצאים, מכין את הרשת ואז מכניס אותם. העבודה הייתה סבלנית ולעיתים לא מתגמלת. עבור אנדרי זה הפך לדפוס של כל חייו. הוא היה לוכד אנשים, אחד אחד.
פרק שלישי: בחוג השנים עשר
כשישוע בחר את השנים עשר, אנדרי היה ביניהם (מתי 10:2; מרקוס 3:18; לוקס 6:14; מעשי השליחים 1:13). הרשימות משתנות בסדר אך עוקבות אחר דפוס. במתי 10:2 ובלוקס 6:14 אנדרי נזכר שני, מיד אחרי פטרוס, כאח. במרקוס 3:18 ובמעשי השליחים 1:13 הוא מוזז למטה ופטרוס, יעקב ויוחנן באים ראשונים. ההבדל הקטן הזה מלמד שאנדרי עמד קרוב לקבוצה המרכזית בלי להיות אחד מהשלושה שהלכו עם ישוע לכל מקום. אך במרקוס יש לו סצנה מיוחדת. במרקוס 13:3, כשהמשיח ישב על הר הזיתים מול המקדש, "פטרוס ויעקב ויוחנן ואנדרי שאלו אותו ביחידות" על קץ העידן. כך שקבוצת ארבעת הדייגים שמעה את ההוראה הפרטית שישוע נתן על העתיד. אנדרי היה בשיחה הפנימית, גם אם הוא לא בכל רשימה של השלושה הפנימיים.
תפקידו של אנדרי בשנים עשר, כפי שהבשורות מציגות אותו, היה מחבר. בכל הזדמנות הוא נמצא מביא מישהו או משהו לישוע. יוחנן הוא הבשורה שמראה זאת בצורה הטובה ביותר, והיא מראה זאת שלוש פעמים.
פרק רביעי: הילד עם הלחמים
הראשונה שבהן היא האכלת חמשת האלפים. כל ארבע הבשורות מספרות את הסיפור, ורק יוחנן מזכיר את אנדרי ופיליפוס כדוברים (יוחנן 6:5-9). קהל עצום הלך אחרי ישוע במעלה גבעה בצדו השני של האגם. ישוע פנה אל פיליפוס, איש מעיירת מולדתו של אנדרי, ושאל: "מאין נקנה לחם שיאכלו אלה?" יוחנן מוסיף שישוע אמר זאת כדי לנסותו, "כי הוא ידע מה יעשה." פיליפוס, איש מעשי, חישב: "מאתיים דינר לחם לא יספיקו להם." זה היה כשמונה חודשי שכר של פועל יום.
אז אנדרי דיבר. "יש כאן נער אשר לו חמש ככרות לחם שעורים ושני דגים קטנים; אך מה אלה בין רבים כאלה?" (יוחנן 6:8-9). ראו מה עשה אנדרי. הוא הלך בין הקהל ומצא נער עם ארוחה קטנה. הוא לא חשב שזה מספיק, והוא אמר זאת. אבל הוא הביא את זה בכל זאת. וישוע לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, ברך והחלק, וכולם אכלו ככל שרצו. שנים עשר סלים של שאריות נאספו afterward.
תרומתו של אנדרי הייתה זעירה. היא גם הייתה חיונית. הוא לא חולל את הנס, והוא הטיל ספק בחשבון בקול רם, אבל הוא שם את המעט שמצא בידיו של ישוע. קוראים רבים ראו בסצנה הזו תמונה של כל תפקידו. אחרים שמו לב למשהו מתוק בה: אנדרי הבחין בנער. בקהל של אלפים, במקום שבו מבוגרים דאגו לכסף, אנדרי ראה ילד. ככרות לחם שעורים היו הלחם הזול ביותר, מאכל העניים, כך שזו הייתה כנראה ארוחתו של משפחה עם מעט מאוד. הנער, ששמו לא נודע לנו, נתן את כל מה שהיה לו. מפתח הפסוקים שלנו כולל מילה מאותו פרק ביוחנן, "אני לחם החיים; הבא אלי לא ירעב לעולם" (יוחנן 6:35), שנאמרה למחרת בבית הכנסת בכפר נחום, ועוד אחת, "כל אשר יתן לי האב יבוא אלי, ואת הבא אלי לא אשליך החוצה" (יוחנן 6:37).
פרק חמישי: היוונים בחג
הסצנה השלישית היא המספרת ביותר. יוחנן 12:20-22 מתרחש בשבוע האחרון, לאחר הכניסה לירושלים. בין אלה שעלו להשתחוות בחג הפסח היו "יוונים אחדים." אלה היו גויים שיראו את אלוהי ישראל ובאו לירושלים להשתחוות. הם באו אל פיליפוס ואמרו: "אדוני, רצוננו לראות את ישוע." פיליפוס לא ידע מה לעשות. הוא לא לקח אותם סתם כך. במקום זאת, "פיליפוס בא ומגיד לאנדרי; ואנדרי ופיליפוס מגידים לישוע."
קל לפספס את תשומת הלב שבמשפט הזה. פיליפוס הלך אל אנדרי, ואנדרי הלך איתו אל ישוע. מן הסתם אנדרי היה האיש שאליו פנו כשרצו להביא מישהו אל ישוע. אלה היו המבקשים הראשונים מן הגויים בבשורת יוחנן, ומי שמביא אותם הוא אנדרי. ישוע עונה באחת מתורותיו החשובות ביותר: "בָּאָה הַשָּׁעָה שֶׁיִּתְפָּאֵר בֶּן־הָאָדָם. אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא יִפֹּל גַּרְגֵּר הַחִטָּה אֶל הָאֲדָמָה וְיָמוּת, יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ; אֲבָל אִם יָמוּת, יַעֲשֶׂה פְּרִי רַב" (יוחנן 12:23-24). האימרה הזאת נמצאת במפתח שלנו, עם הפסוק הבא, "אִם יְשָׁרְתֵנִי אִישׁ, יֵלֵךְ אַחֲרַי; וּבַאֲשֶׁר אֲנִי שָׁם, שָׁם גַּם מְשָׁרְתִי יִהְיֶה; וְאִם יְשָׁרְתֵנִי אִישׁ, יְכַבְּדוֹ אָבִי" (יוחנן 12:26). בואם של היוונים מאותת לישוע שהגיעה שעת מותו, ושבאמצעות מותו יימשך העולם אליו.
שלושת המחזות האלה יחד יוצרים דפוס שאף תלמיד אחר לא חולק בבהירות כזאת. אנדרי מביא את פטרוס. אנדרי מביא את ארוחת הצהריים של הילד. אנדרי מביא את היוונים. הוא אינו נושא דרשה מפורסמת בבשורות, אינו שואל את השאלות הגדולות, אינו שולף חרב ואינו הולך על המים. הוא מקשר בין אנשים. אם אוונגליזם הוא, כפי שאמרו רבים, קבצן אחד המספר לקבצן אחר היכן למצוא לחם, הרי שאנדרי הוא הפטרון שלו.
פרק שישי: השאלה על המדרון
נוכחותו של אנדרי בהר הזיתים במרקוס יג ראויה לעיון נוסף. בימים שלפני מעצרו של ישוע, כשאבני המקדש הגדולות נצצו בשמש, העיר אחד התלמידים על הבניינים, וישוע אמר להם שלא תישאר אבן על אבן. ארבעת הדייגים באו אליו ביחידות ושאלו, "אֱמָר־נָא לָנוּ, מָתַי תִּהְיֶינָה הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וּמָה הָאוֹת שֶׁכָּל־אֵלֶּה עֲתִידִים לִהְיוֹת?" ישוע נתן תשובה ארוכה, מלאה אזהרות ועידוד. היא כוללת את השורה "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ, וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּ" (מרקוס 13:31), שנמצאת במפתח שלנו. אנדרי ישב שם כאחד מארבעת ששאלו את השאלה. זה תזכורת שגם השקט שבחבורה רצה להבין.
הלילה האחרון והקבר הריק
הבשורות אינן מזכירות את אנדרי בשמו בסיפור המעצר. כמו האחרים, גם הוא נמלט (מרקוס 14:50). לאחר הצליבה הסתתרו התלמידים יחד. מעשי השליחים 1:13 מונה את אנדרי בין האחד עשר שנפגשו בעליית הגג בירושלים, "מַתְמִידִים יַחְדָּו בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים". לאחר התחייה הוא הצטרף לאחרים בהמתנה לרוח. מעבר לכך, הכתובים שותקים.
ישנה עוד הערה אחת מן המסורת שנוגעת בכתובים. קטע מוראטורי, רשימת ספרי הברית החדשה מרומא מסוף המאה השנייה, אומר שבשורת יוחנן נוצרה כאשר נאמר לאנדרי בהתגלות שיוחנן צריך לכתוב אותה כולה, כשהתלמידים האחרים עוברים עליה. זו מסורת מאוחרת, לא ראיה, אך היא מראה שהכנסייה הקדומה ראתה באנדרי דמות מכובדת בדור הראשון.
מה מספרת המסורת על חייו המאוחרים
כאן אנו עוזבים את הברית החדשה ונכנסים אל המסורת, וראוי להיזהר. האזכור החיצוני הקדום ביותר לשדה השליחות של אנדרי בא מאוריגנס, כפי שמובא אצל אוסביוס בספרו תולדות הכנסייה (3.1). אוסביוס, שכתב בסביבות שנת 325 לספירה, אומר שהשליחים חילקו את העולם ביניהם בגורל. תומאס קיבל את פרתיה, אנדרי קיבל את סקיתיה, ויוחנן קיבל את אסיה. סקיתיה אז פירושה הארצות שמצפון לים השחור, עד לאזור שהוא כיום אוקראינה ודרום רוסיה. זו מסורת שנרשמה מאתיים או שלוש מאות שנה לאחר המאורעות. איננו יודעים כיצד אוריגנס או אוסביוס הגיעו אליה.
מסורת מאוחרת הרבה יותר, המופיעה לראשונה במקורות מימי הביניים, אומרת שאנדרי הטיף בביזנטיון, היא קונסטנטינופול המאוחרת, והסמיך את בִּישופָּהּ הראשון, סטכיס, הנזכר באל הרומים 16:9. מסורת זו עזרה לכנסיית קונסטנטינופול לתבוע מוצא שליחי, כמתחרה בתביעתה של רומא לפטרוס. כדאי לשים לב לעובדה הזאת: סיפורו של אנדרי עוצב בחלקו על ידי הפוליטיקה הכנסייתית של המאות המאוחרות. הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול נקרא עד היום יורשו של ה"קרוי הראשון", תואר הלקוח מיוחנן 1:35-42, שם אנדרי הוא התלמיד הראשון שהולך אחרי ישוע.
מעשי אנדרי הוא חיבור אפוקריפי מן המאה השנייה או השלישית המספר כיצד אנדרי הטיף ביוון, עשה ניסים וניצלב בפטרס. הטקסט שרד רק בקטעים, והכנסייה מעולם לא קיבלה אותו ככתוב. פרטיו כוללים נאום ארוך שאנדרי נושא אל הצלב ובו הוא מקבל אותו בברכה. ההיסטוריונים מתייחסים לחיבור כאל בדיה אדוקה, אף שאולי הוא משמר זיכרון עתיק שאנדרי מת בפטרס שבאכיה. אוסביוס אינו מציין את מקום מותו של אנדרי. הרעיון שנצלב על צלב בצורת X, הנקרא כיום סאלטייר או צלב אנדרי הקדוש, אינו מופיע כלל במקורות הקדומים. הוא מופיע במאה העשירית ונעשה נפוץ באמנות ימי הביניים. חוקרים רבים סבורים שזהו פיתוח מאוחר. מסורת קדומה יותר מציגה אותו קשור לצלב רגיל, והפרט האדוק שהוא התעכב יומיים והטיף לקהל הוא חלק מן החומר האגדי.
לשרידיו יש היסטוריה מעניינת. לפי מסורת שנרשמה אצל הירונימוס ואחרים, הקיסר קונסטנטיוס השני העביר שרידים המיוחסים לאנדרי מפטרס לקונסטנטינופול בשנת 357 לספירה, אל כנסיית השליחים הקדושים. לאחר שהמסע הצלב הרביעי בזז את קונסטנטינופול בשנת 1204, לקח הקרדינל פטרוס מקפואה שרידים מן העיר אל אמאלפי שבאיטליה בראשית המאה השלוש עשרה, ושם הם נשמרים עד היום בקתדרלה. בשנת 1964 השיב האפיפיור פאולוס השישי את ראשו של אנדרי לפטרס כמחווה של ידידות כלפי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. קתדרלה בפטרס מחזיקה בו כיום. התערובת של היסטוריה ואגדה כאן סמיכה, ואיננו יכולים לומר בוודאות של מי העצמות האלה.
אנדראס בסקוטלנד, ברוסיה ומעבר להן
מדוע דגל סקוטלנד הוא צלב אלכסוני לבן על רקע כחול? הסיפור, בגרסתו מימי הביניים, מספר ששרידיו של אנדרו הובאו למקום בחוף המזרחי של סקוטלנד בידי נזיר בשם רגולוס, או סנט רול, שנטרף שם בספינה במאה הרביעית, בגרסה אחת של האגדה. גרסה אחרת מספרת שבישוף בשם אקא מהקסהאם הביא את השרידים במאה השמינית. העיירה שצמחה שם קיבלה את השם סנט אנדרוז, והקתדרלה שלה ואחר כך האוניברסיטה שלה, שנוסדה ב-1413, הפכו לאחד המרכזים הגדולים של הלמידה הסקוטית. הסקוטים בימי הביניים עשו את אנדרו לפטרונם. הצהרת העצמאות הסקוטית, הצהרת ארברות' מ-1320, אף מזכירה אותו בשמו, וקוראת לאנדרו "הראשון שליחיו". הצלב האלכסוני מופיע על דגלים וחותמות סקוטיים מימי הביניים, ודגל סקוטלנד המודרני הוא הצלב האלכסוני. דגל האיחוד של הממלכה המאוחדת משלב אותו עם הצלבים של אנגליה ואירלנד.
במזרח, מסורת רוסית מימי הביניים, המצויה בכרוניקה הראשונית של המאה השתים עשרה, מספרת שאנדרו הפליג במעלה נהר הדנייפר מהים השחור ועמד על הגבעות שעליהן קמה לימים קייב. הוא הציב צלב וניבא שחסד אלוהים יאיר על המקום ההוא ועיר גדולה תיבנה. ההיסטוריונים רואים בסיפור מאמץ מאוחר לקשור את הכנסייה הרוסית לשליח. אף על פי כן, דגל הצי הרוסי העליון, דגל אנדרו הקדוש, עדיין נושא צלב אלכסוני כחול על רקע לבן, ומסדר אנדרו הקדוש היה הכבוד העליון של רוסיה תחת הצארים. רומניה גם היא מכבדת את אנדרו כמי שהטיף לראשונה בשטחה, והכנסייה האורתודוקסית הרומנית מציינת את חגו ב-30 בנובמבר כיום לאומי. יוון, אוקראינה וגאורגיה חולקות ביראת הכבוד, וכמה ערים ואוניברסיטאות נושאות את שמו.
התאריך קל לזכור. הכנסיות המערבית והמזרחית כאחת שומרות את חגו ב-30 בנובמבר. בלוח השנה של הכנסייה המערבית הוא חל בסוף שנת הכנסייה ואחר כך ציין את תחילת הציפייה, כך שהשבוע הראשון של עונת ההמתנה מתחיל עם התלמיד הראשון.
מותו ומורשתו
אם נחבר את החוטים יחד, התמונה היא זו. הברית החדשה כמעט אינה אומרת דבר על איך הסתיימו חייו של אנדרו. המסורת הקדומה ביותר שזוכה לתמיכה הרבה ביותר היא שהוא הלך לארצות סביב הים השחור ואחר כך ליוון, ושנרצח על קידוש השם, כנראה בצליבה, בפטרס. ייתכן שהיה בשנות השישים או השבעים לחייו. היסטוריונים רבים של הכנסייה אינם רואים סיבה לפקפק בקו המתאר העיקרי שאנדרו נרצח על קידוש השם, שכן הכנסייה הקדומה תיעדה שכמעט כל השליחים נרצחו כך, אם כי הם גם מצביעים על כמה דקות הראיות. אפילו היסטוריון ביקורתי יכול לקבל שאנדרו היה אדם אמיתי שהלך אחרי ישוע ועמד בין מנהיגי הכנסייה הקדומים ביותר.
המורשת שלו חזקה מן הפרטים. מה שהכנסייה זוכרת על אנדרו הוא נטייה, לא דוקטרינה ולא נס. הוא לא קינא במטביל, ולא קינא באחיו שלו. ההיסטוריה זוכרת את פטרוס, שהטיף לאלפים, אך פטרוס אולי לא היה פוגש את ישוע לעולם לולא אנדרו. זהו לקח על איך האמונה עוברת בין אנשים. רוב האנשים ששינו את מהלך ההיסטוריה היו להם מישהו כמו אנדרו מאחוריהם, אדם ששמו כמעט אינו נאמר.
יש גם סוג שקט יותר של אדווה. חלק גדול מהנוצרים בעולם היום הגיעו לאמונה מפני שחבר, קרוב משפחה או שכן הזמין אותם. חוקרים החוקרים את תהליך ההמרה מצאו זאת שוב ושוב: הזמנה אישית מנצחת את התקשורת ההמונית. הדפוס של אנדרו, ההיכרות האישית, הוא הדרך העיקרית שבה התפשטה האמונה. מרכז המחקר פיו העריך כ-2.2 מיליארד נוצרים בעולם ב-2010 וחזה כ-2.9 מיליארד עד 2050. מאחורי כל אחד מהמספרים האלה עומד שרשרת של אנשים שאמרו למישהו, "בוא וראה".
מה אנדראס מלמד אותנו
ראשית, שהמנחות הקטנות חשובות. ארוחת הצהריים של הילד האכילה אלפים. אנדרו לא ידע שכך יהיה, ופקפק שכך יהיה, ובכל זאת הביא אותה. איננו צריכים לדעת כיצד ייעשה שימוש בתרומתנו הקטנה. עלינו רק להביא אותה.
שנית, שלהיות שני אינו כישלון. אנדרו כמעט תמיד נזכר ביחס למישהו אחר: "אחיו של שמעון פטרוס". נראה שהוא קיבל זאת בלי תלונה. בתרבות שמעריכה את אור הזרקורים, הוא מייצג סוג ישר של שירות שאינו זקוק להיראות. ישוע אמר ש"כל החפץ להיות גדול בכם יהיה לכם למשרת" ושא"גם בן האדם לא בא כדי שישרתוהו, כי אם כדי לשרת ולתת את נפשו כופר בעד רבים" (מרקוס 10:43-45; האינדקס שלנו מחזיק את פסוק 45). אנדרו חי זאת.
שלישית, שההזמנה הטובה ביותר היא פשוטה. "בוא וראה" היה הביטוי של ישוע עצמו, ו"מצאנו אותו" היה של אנדרו. אף אחד מהם אינו זקוק לוויכוח. שניהם זקוקים לנכונות לומר משהו אישי לאדם אחר.
רביעית, שהבשורה היא למ� outsiders. כאשר היוונים ביקשו לראות את ישוע, הם הגיעו אליו דרך אנדרו. האיש שהביא את אחיו, וילד, הביא גם זרים. נראה שאיש לא היה מחוץ להישג ידה של קבלת הפנים שלו.
קשרים
- פטרוס, אחיו, שהביא אל ישוע: פטרוס
- פיליפוס, בן עירו מבית צידה ושותפו בהבאת היוונים: פיליפוס
- יעקב ויוחנן, בני זבדי, שותפים בעסק הדיג וחברים בקבוצה ששמעה את ההוראה על הר הזיתים: יעקב, יוחנן
- יוחנן המטביל, מורו הראשון, שהצביע לו על ישוע: יוחנן המטביל
- ישוע, שקרא לו והאכיל אלפים בארוחת הצהריים של ילד: ישוע
- שאר השנים עשר: שנים עשר השליחים
קראו את סיפוריהם
הערה על מקורות ועל יושר
עבור אנדראס, הברית החדשה מספקת את הליבה המהימנה: יוחנן 1:35-42, מתי 4:18-20, מרקוס 1:16-18 ו-1:29, מרקוס 13:3, יוחנן 6:8-9, יוחנן 12:20-22 ומעשי השליחים 1:13. כל השאר הוא מסורת בגילים ובדרגות מהימנות משתנים. השליחות לסקיתיה באה מאוסביוס, בצטטו את אוריגנס. המרטיריום בפאטראס בא ממעשי אנדראס ומכותבים מאוחרים יותר. צלב האיקס, האגדות הסקוטיות והרוסיות ופרטי השרידים הם מימי הביניים. ניסינו לתת שם לכל שכבה. אם תקראו תיאורים אחרים שמספרים את האגדות כעובדה פשוטה, עכשיו אתם יודעים היכן לבדוק.
במספרים
ציר זמן
- 27הולך אחרי ישוע לאחר שיוחנן המטביל מצביע עליויוחנן 1:35-40
- 27מביא את אחיו פטרוסיוחנן 1:41-42
- 28נקרא לעזוב את רשתותיומרקוס 1:16-18
- 29מוצא את הילד עם הלחמיםיוחנן 6:8-9
- 30מביא את היוונים יחד עם פיליפוסיוחנן 12:20-22
- 30ממתין עם האחד-עשר בעליית הגגמעשי השליחים 1:13
- 357על פי המסורת, השרידים הועברו מפאטראס לקונסטנטינופולהירונימוס, נגד ויגילנטיוס
- 1964הראש הוחזר לפאטראס על ידי האפיפיור פאולוס השישיהכרזת הוותיקן 1964
מקומות
- 1בית צידה · עיר הולדתו; האתר et-Tell הוא הזיהוי המוביל
- 2כפר נחום · בסיס שירותו של ישוע בגליל; בית המשפחה
- 3ים הגליל · אגם דיג
- 4ירושלים · חג השבועות, הכנסייה הקדומה
- 5קונסטנטינופול (ביזנטיון) · מסורת מאוחרת, שרידים
- 6פאטראס · המקום המסורתי של המרטיריום
- 7אמלפי · שרידים בקתדרלה
מעבר למפה זו: סנט אנדרוז, סקוטלנד (אתר פולחן מימי הביניים).
המפה צוירה על ידי 508 Ministry מנתוני Natural Earth בנחלת הכלל. מיקומי האתרים העתיקים משוערים; חלק מהזיהויים מסורתיים.צפייה
לעומק
קראו את יוחנן 1, יוחנן 6 ויוחנן 12 ברצף אחד, ושימו לב לשלוש ההופעות של אנדריי. לאחר מכן קראו את אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר 3, פרק 1, על המסורת הקדומה בדבר שדות השליחות של השליחים. הספרים בנחלת הכלל וקישורי העיון בתחתית העמוד ייקחו אתכם הלאה.
מקורות וקריאה נוספת
- ויקיפדיה
- ערך בוויקיפדיה
- ערך המילון של Blue Letter Bible לשם
- אוסביוס, תולדות הכנסייה (CCEL)
- שאף, תולדות הכנסייה הנוצרית כרך 1 (CCEL)
- יוספוס, קדמוניות היהודים (Project Gutenberg)
- אדרשהיים, חייו וזמניו של ישוע המשיח (הארכיון האינטרנטי)
- פוקס, ספר המרטירים (Project Gutenberg)
- BibleProject
- מרכז המחקר Pew, תחזיות דתיות 2010-2050
- ויקיפדיה: בית צידה
- ויקיפדיה: כפר נחום
ספרים בנחלת הכלל, לקריאה חופשית
- תולדות הכנסייה (אוסביוס), סדרת NPNF 2 כרך 1אוסביוס מקיסריה
- קדמוניות היהודיםפלביוס יוספוס
- מלחמת היהודיםפלביוס יוספוס
- חייו וזמניו של ישוע המשיחאלפרד אדרשהיים
- ספר המרטירים של פוקסג'ון פוקס
- תולדות הכנסייה הנוצרית, כרך 1: הנצרות השליחיתפיליפ שאף
- האבות השליחים עם יוסטינוס מרטיר ואירנאוס (ANF כרך 1)האבות שלפני ניקאה
כל פסוק במפתח שלנו מקושר לחיים האלה
אף אחד מהפסוקים שנדדנו לא נאמר על ידי אנדריי. הפסוקים שנדדנו באים מסצנות שבהן הוא היה נוכח. יוחנן 1:12; יוחנן 1:16; יוחנן 6:35; יוחנן 6:37; יוחנן 12:24; יוחנן 12:26; מרקוס 10:45; מרקוס י״ג:31.
פסוקים מהאינדקס שלנו
אף אחד מהפסוקים באינדקס שלנו לא נאמר על ידי אנדראס. הפסוקים המאונדקסים הללו מגיעים מסצנות שבהן הוא היה נוכח
וְהַמְקַבְּלִים אֹתוֹ נָתַן־עֹז לָמוֹ לִהְיוֹת בָּנִים לֵאלֹהִים הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ׃
ולכל אשר קיבלו אותו נתן את הזכות להיות בני אלוהים.
וּמִמְּלוֹאוֹ לָקַחְנוּ כֻלָּנוּ חֶסֶד עַל־חָסֶד׃
מתוך מלאו קיבלנו כולנו חסד על חסד. חסד שנערם על חסד.
וַיֹּאמֶר לָהֶם יֵשׁוּעַ אָנֹכִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים כָּל־הַבָּא אֵלַי לֹא יִרְעַב וַאֲשֶׁר יַאֲמִין בִּי לֹא יִצְמָא עוֹד׃
אני לחם החיים. הבא אליי לא ירעב.
כֹּל אֲשֶׁר יִתְּנֶנּוּ־לִי אָבִי יָבוֹא אֵלָי וְהַבָּא אֵלַי לֹא אֶהְדֳּפֶנּוּ הַחוּצָה׃
הבא אליי לא אגרש לעולם. 'לעולם' היא מילה חזקה.
אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אִם לֹא־יִפֹּל גַּרְגֵּר הַחִטָּה אֶל־תּוֹךְ הָאֲדָמָה וָמֵת יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ וְכַאֲשֶׁר מֵת יַעֲשֶׂה פְּרִי הַרְבֵּה׃
אם גרגיר חיטה לא יפול אל האדמה וימות, הוא נשאר גרגיר בודד.
הֶחָפֵץ לְשָׁרְתֵנִי יֵלֵךְ אַחֲרָי וּבַאֲשֶׁר אֶהְיֶה שָׁם יִהְיֶה גַּם־מְשָׁרְתִי וְאִישׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתֵנִי אֹתוֹ יְכַבֵּד אָבִי׃
המשרת אותי ילך אחריי, ואבי יכבד אותו.
כִּי בֶן־הָאָדָם אַף־הוּא לֹא בָא לְמַעַן יְשָׁרְתוּהוּ כִּי אִם־לְשָׁרֵת וְלָתֵת אֶת־נַפְשׁוֹ כֹּפֶר תַּחַת רַבִּים׃
בן האדם לא בא כדי שישרתו אותו אלא כדי לשרת. גדולה נראית כמו שירות.
הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן׃
שמיים וארץ יעברו, אך דברי לא יעברו.
Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.


