חיים וסיפור
שלמה היה בנם של דוד ובת שבע. הוא נעשה מלך לאחר מות דוד, וכאשר אלוהים נראה אליו בחלום והציע לו כל דבר שירצה, הוא ביקש חוכמה להנהיג את העם. אלוהים שמח שלא ביקש אריכות ימים או עושר או מות אויביו, ונתן לו חוכמה וגם עושר וכבוד (מלכים א 3:5-14).
חוכמתו נעשתה לאגדה. אנשים באו מארצות רחוקות לשמוע אותו, ובהם מלכת שבא, שאמרה שלא האמינה לשמועות עד שבאה וראתה שחצי לא סופר לה (מלכים א 10:1-7). הוא כתב שלושת אלפים משלים ואלף וחמישה שירים (מלכים א 4:32). הוא בנה את המקדש בירושלים, בית מפואר ליהוה, וכשנסתיים התפלל תפילת חנוכה שעדיין מרגשת את הקוראים (מלכים א 8).
אך שנותיו המאוחרות הוצלו על ידי פשרותיו שלו. הוא נשא נשים נכריות רבות שהטו את לבו אל אלוהיהן, והממלכה החלה להתפורר. ספר קהלת, המיוחס לו על פי המסורת, נקרא כמו הרהור כן של אדם שהיה לו הכול ומצא שבלי אלוהים הכול חלול: ״ירא את האלוהים ושמור את מצוותיו, כי זה כל האדם״ (קהלת 12:13).
מקורות מן הכתובים
- מלכים א 3:5-14
- מלכים א 4:29-34
- מלכים א 8:22-61 (חנוכת המקדש)
- מלכים א 10:1-9
- משלי 1:1-7
- קהלת 12:13-14
פסוקים בתוכנית הקריאה
דבריהם במפתח הפסוקים שלנו
כַּבֵּ֣ד אֶת־יְ֭הוָה מֵהֹונֶ֑ךָ וּ֝מֵרֵאשִׁ֗ית כָּל־תְּבוּאָתֶֽךָ׃ וְיִמָּלְא֣וּ אֲסָמֶ֣יךָ שָׂבָ֑ע וְ֝תִירֹ֗ושׁ יְקָבֶ֥יךָ יִפְרֹֽצוּ׃ פ
כבד את יהוה מהונך ומראשית כל תבואתך, וימלאו אסמיך שבע.
וְאִֽם־יִתְקְפֹו֙ הָאֶחָ֔ד הַשְּׁנַ֖יִם יַעַמְד֣וּ נֶגְדֹּ֑ו וְהַחוּט֙ הַֽמְשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק׃
והחוט המשולש לא במהרה ינתק. שני אנשים ואלוהים מחזיקים.
אֲנִ֤י לְדֹודִי֙ וְדֹודִ֣י לִ֔י הָרֹעֶ֖ה בַּשֹּׁושַׁנִּֽים׃ ס
אני לדודי ודודי לי. אמרו זאת זה לזה.
בְּ֭נִי לִדְבָרַ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לַ֝אֲמָרַ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ׃ אַל־יַלִּ֥יזוּ מֵעֵינֶ֑יךָ שָׁ֝מְרֵ֗ם בְּתֹ֣וךְ לְבָבֶֽךָ׃ כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂרֹ֥ו מַרְפֵּֽא׃
כי חיים הם למוצאיהם, ולכל בשרם מרפא.
בִּרְבֹות֙ הַטֹּובָ֔ה רַבּ֖וּ אֹוכְלֶ֑יהָ וּמַה־כִּשְׁרֹון֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם־*רְאִיַּת (רְא֥וּת) עֵינָֽיו׃
אוהב כסף לא ישבע כסף. די הוא החלטה, לא כמות.
מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבֹּ֣ות אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָרֹ֖ות לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כָּל־הֹ֤ון בֵּיתֹו֙ בָּאַהֲבָ֔ה בֹּ֖וז יָב֥וּזוּ לֹֽו׃ ס
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה.
מִֽכָּל־מִ֭שְׁמָר נְצֹ֣ר לִבֶּ֑ךָ כִּֽי־מִ֝מֶּ֗נּוּ תֹּוצְאֹ֥ות חַיִּֽים׃
מכל משמר נצור לבך, כי ממנו תוצאות חיים.
כִּ֚י לֹ֣א הַרְבֵּ֔ה יִזְכֹּ֖ר אֶת־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו כִּ֧י הָאֱלֹהִ֛ים מַעֲנֶ֖ה בְּשִׂמְחַ֥ת לִבֹּֽו׃
מתנת אלוהים היא ליהנות מעמלך ומחלקך בטוב.
שִׂ֭נְאָה תְּעֹורֵ֣ר מְדָנִ֑ים וְעַ֥ל כָּל־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה׃
שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה. כסו והמשיכו הלאה.
טֹ֛וב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר מֽ͏ֵרֵאשִׁיתֹ֑ו טֹ֥וב אֶֽרֶךְ־ר֖וּחַ מִגְּבַהּ־רֽוּחַ׃
טוב אחרית דבר מראשיתו. לסיים זה שכר בפני עצמו.
בִּרְכַּ֣ת יְ֭הוָה הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא־יֹוסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ׃
ברכת יהוה היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה.
רְאֵ֨ה חַיִּ֜ים עִם־אִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־אָהַ֗בְתָּ כָּל־יְמֵי֙ חַיֵּ֣י הֶבְלֶ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר נָֽתַן־לְךָ֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כֹּ֖ל יְמֵ֣י הֶבְלֶ֑ךָ כִּ֣י ה֤וּא חֶלְקְךָ֙ בַּֽחַיִּ֔ים וּבַעֲמָ֣לְךָ֔ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
ראה חיים עם אשה אשר אהבת, כל ימי חייך.
לֹא־יֹועִ֣יל הֹ֭ון בְּיֹ֣ום עֶבְרָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃
לא יועיל הון ביום עברה, וצדקה תציל.
שַׁלַּ֥ח לַחְמְךָ֖ עַל־פְּנֵ֣י הַמָּ֑יִם כִּֽי־בְרֹ֥ב הַיָּמִ֖ים תִּמְצָאֶֽנּוּ׃
שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו.
נֶֽפֶשׁ־בְּרָכָ֥ה תְדֻשָּׁ֑ן וּ֝מַרְוֶ֗ה גַּם־ה֥וּא יֹורֶֽא׃
נפש ברכה תדשן, ומרוה גם הוא יורה.
סֹ֥וף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֹתָ֣יו שְׁמֹ֔ור כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָאָדָֽם׃
את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.
אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל עֲטֶ֣רֶת בַּעְלָ֑הּ וּכְרָקָ֖ב בְּעַצְמֹותָ֣יו מְבִישָֽׁה׃
אשת חיל עטרת בעלה. כבדו אותה במקום שאנשים שומעים.
אֶת־הַכֹּ֥ל עָשָׂ֖ה יָפֶ֣ה בְעִתֹּ֑ו גַּ֤ם אֶת־הָעֹלָם֙ נָתַ֣ן בְּלִבָּ֔ם מִבְּלִ֞י אֲשֶׁ֧ר לֹא־יִמְצָ֣א הָאָדָ֗ם אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֛ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים מֵרֹ֥אשׁ וְעַד־סֹֽוף׃
את הכול עשה יפה בעתו. ייתכן שאתם עומדים באמצע העת שלו.
דְּאָגָ֣ה בְלֶב־אִ֣ישׁ יַשְׁחֶ֑נָּה וְדָבָ֖ר טֹ֣וב יְשַׂמְּחֶֽנָּה׃
דאגה בלב איש ישחנה, ודבר טוב ישמחנה.
הֹ֭ון מֵהֶ֣בֶל יִמְעָ֑ט וְקֹבֵ֖ץ עַל־יָ֣ד יַרְבֶּֽה׃
הון מהבל ימעט, וקובץ על יד ירבה.
*הָלֹוךְ (הֹולֵ֣ךְ) אֶת־חֲכָמִ֣ים *וַחֲכָם (יֶחְכָּ֑ם) וְרֹעֶ֖ה כְסִילִ֣ים יֵרֹֽועַ׃
הולך את חכמים יחכם. חברה מלמדת בשקט.
טֹ֗וב יַנְחִ֥יל בְּנֵֽי־בָנִ֑ים וְצָפ֥וּן לַ֝צַּדִּ֗יק חֵ֣יל חֹוטֵֽא׃
טוב ינחיל בני בנים. חשבו על שני דורות קדימה.
חַיֵּ֣י בְ֭שָׂרִים לֵ֣ב מַרְפֵּ֑א וּרְקַ֖ב עֲצָמֹ֣ות קִנְאָֽה׃
לב מרפא חיי בשרים, ורקב עצמות קנאה.
מַֽעֲנֶה־רַּ֭ךְ יָשִׁ֣יב חֵמָ֑ה וּדְבַר־עֶ֝֗צֶב יַעֲלֶה־אָֽף׃
מענה רך משיב חמה. מילים רכות מסיימות יותר קרבות מאשר צעקות.
הָפֵ֣ר מַ֭חֲשָׁבֹות בְּאֵ֣ין סֹ֑וד וּבְרֹ֖ב יֹועֲצִ֣ים תָּקֽוּם׃
הפר מחשבות באין סוד, ובריבוי יועצים תקום.
גֹּ֣ל אֶל־יְהוָ֣ה מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝יִכֹּ֗נוּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃
גול אל יהוה מעשיך ויכונו מחשבותיך.
טֹוב־מְ֭עַט בִּצְדָקָ֑ה מֵרֹ֥ב תְּ֝בוּאֹ֗ות בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃
טוב מעט בצדקה מרוב תבואות בלא משפט.
לֵ֣ב אָ֭דָם יְחַשֵּׁ֣ב דַּרְכֹּ֑ו וַֽ֝יהוָ֗ה יָכִ֥ין צַעֲדֹֽו׃
לב אדם יחשב דרכו ויהוה יכין צעדו. תכננו והישארו פתוחים ללמוד.
צוּף־דְּ֭בַשׁ אִמְרֵי־נֹ֑עַם מָתֹ֥וק לַ֝נֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם׃
צוף דבש אמרי נועם, מתוק לנפש ומרפא לעצם.
טֹ֤וב פַּ֣ת חֲ֭רֵבָה וְשַׁלְוָה־בָ֑הּ מִ֝בַּ֗יִת מָלֵ֥א זִבְחֵי־רִֽיב׃
טוב פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב.
עֲטֶ֣רֶת זְ֭קֵנִים בְּנֵ֣י בָנִ֑ים וְתִפְאֶ֖רֶת בָּנִ֣ים אֲבֹותָֽם׃
עטרת זקנים בני בנים. המבט הרחוק הוא מתנה.
בְּכָל־עֵ֭ת אֹהֵ֣ב הָרֵ֑עַ וְאָ֥ח לְ֝צָרָ֗ה יִוָּלֵֽד׃
בכל עת אוהב הרע, ואח לצרה יולד.
לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב גֵּהָ֑ה וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה תְּיַבֶּשׁ־גָּֽרֶם׃
לב שמח ייטיב גהה, ורוח נכאה תיבש גרם.
מִגְדַּל־עֹ֭ז שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בֹּֽו־יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב׃
מגדל עוז שם יהוה, בו ירוץ צדיק ונשגב.
מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא טֹ֑וב וַיָּ֥פֶק רָ֝צֹ֗ון מֵיְהוָֽה׃
מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיהוה.
בַּ֣יִת וָ֭הֹון נַחֲלַ֣ת אָבֹ֑ות וּ֝מֵיְהוָ֗ה אִשָּׁ֥ה מַשְׂכָּֽלֶת׃
ומיהוה אשה משכלת. שותפים טובים ניתנים, לא רק נמצאים.
מַלְוֵ֣ה יְ֭הוָה חֹ֣ונֵֽן דָּ֑ל וּ֝גְמֻלֹ֗ו יְשַׁלֶּם־לֹֽו׃
מלווה יהוה חונן דל, וגמלו ישלם לו.
שְׁמַ֣ע עֵ֭צָה וְקַבֵּ֣ל מוּסָ֑ר לְ֝מַ֗עַן תֶּחְכַּ֥ם בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃
שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריתך.
מִתְהַלֵּ֣ךְ בְּתֻמֹּ֣ו צַדִּ֑יק אַשְׁרֵ֖י בָנָ֣יו אַחֲרָֽיו׃
הולך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו.
רֹ֭דֵף צְדָקָ֣ה וָחָ֑סֶד יִמְצָ֥א חַ֝יִּ֗ים צְדָקָ֥ה וְכָבֹֽוד׃
רודף צדקה וחסד ימצא חיים, צדקה וכבוד.
נִבְחָ֣ר שֵׁ֭ם מֵעֹ֣שֶׁר רָ֑ב מִכֶּ֥סֶף וּ֝מִזָּהָ֗ב חֵ֣ן טֹֽוב׃
נבחר שם מעושר רב. מוניטין שורד גיליון מאזן.
חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכֹּ֑ו גַּ֥ם כִּֽי־יַ֝זְקִ֗ין לֹֽא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃
חנך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה.
עָ֭שִׁיר בְּרָשִׁ֣ים יִמְשֹׁ֑ול וְעֶ֥בֶד לֹ֝וֶ֗ה לְאִ֣ישׁ מַלְוֶֽה׃
ועבד לווה לאיש מלוה. חוב מקבל פקודות בשקט.
אַל־תִּיגַ֥ע לְֽהַעֲשִׁ֑יר מִֽבִּינָתְךָ֥ חֲדָֽל׃ *הֲתָעוּף (הֲתָ֤עִיף) עֵינֶ֥יךָ בֹּ֗ו וְֽאֵ֫ינֶ֥נּוּ כִּ֤י עָשֹׂ֣ה יַעֲשֶׂה־לֹּ֣ו כְנָפַ֑יִם כְּ֝נֶ֗שֶׁר *וְעָיֵף (יָע֥וּף) הַשָּׁמָֽיִם׃ פ
אל תיגע להעשיר. העושר עושה כנפיים ועף.
בְּ֭חָכְמָה יִבָּ֣נֶה בָּ֑יִת וּ֝בִתְבוּנָ֗ה יִתְכֹּונָֽן׃ וּ֭בְדַעַת חֲדָרִ֣ים יִמָּלְא֑וּ כָּל־הֹ֖ון יָקָ֣ר וְנָעִֽים׃
בחכמה יבנה בית, ובתבונה יכונן, ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים.
בַּרְזֶ֣ל בְּבַרְזֶ֣ל יָ֑חַד וְ֝אִ֗ישׁ יַ֣חַד פְּנֵֽי־רֵעֵֽהוּ׃
ברזל בברזל יחד, ואיש יחד פני רעהו. חיכוך טוב מועיל.
מַרְבֶּ֣ה הֹ֭ונֹו בְּנֶ֣שֶׁךְ *וּבְתַרְבִּית (וְתַרְבִּ֑ית) לְחֹונֵ֖ן דַּלִּ֣ים יִקְבְּצֶֽנּוּ׃
מרבה הונו בנשך ותרבית, לחונן דלים יקבצנו.
נֹותֵ֣ן לָ֭רָשׁ אֵ֣ין מַחְסֹ֑ור וּמַעְלִ֥ים עֵ֝ינָ֗יו רַב־מְאֵרֹֽות׃
נותן לרש אין מחסור. ידיים פתוחות אינן נשארות ריקות.
יֹדֵ֣עַ צַ֭דִּיק דִּ֣ין דַּלִּ֑ים רָ֝שָׁ֗ע לֹא־יָבִ֥ין דָּֽעַת׃
יודע צדיק דין דלים. צדק הוא הרגל של תשומת לב.
שָׁ֤וְא ׀ וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י הַ֝טְרִיפֵ֗נִי לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע ׀ וְכִחַשְׁתִּי֮ וְאָמַ֗רְתִּי מִ֥י יְה֫וָ֥ה וּפֶֽן־אִוָּרֵ֥שׁ וְגָנַ֑בְתִּי וְ֝תָפַ֗שְׂתִּי שֵׁ֣ם אֱלֹהָֽי׃ פ
ראש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חוקי. די היא תפילה טובה.
אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃
אשת חיל, מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה. ערך אינו תווית מחיר.
עֹז־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ וַ֝תִּשְׂחַ֗ק לְיֹ֣ום אַחֲרֹֽון׃ פִּ֭יהָ פָּתְחָ֣ה בְחָכְמָ֑ה וְתֹֽורַת־חֶ֝֗סֶד עַל־לְשֹׁונָֽהּ׃
עוז והדר לבושה, ותורת חסד על לשונה.
בְּ֭נִי תֹּורָתִ֣י אַל־תִּשְׁכָּ֑ח וּ֝מִצְוֹתַ֗י יִצֹּ֥ר לִבֶּֽךָ׃ כִּ֤י אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים וּשְׁנֹ֣ות חַיִּ֑ים וְ֝שָׁלֹ֗ום יֹוסִ֥יפוּ לָֽךְ׃
תורתי אל תשכח, והיא תוסיף אורך ימים, שנות חיים ושלום.
בְּטַ֣ח אֶל־יְ֭הוָה בְּכָל־לִבֶּ֑ךָ וְאֶל־בִּֽ֝ינָתְךָ֗ אַל־תִּשָּׁעֵֽן׃ בְּכָל־דְּרָכֶ֥יךָ דָעֵ֑הוּ וְ֝ה֗וּא יְיַשֵּׁ֥ר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃
בטח אל יהוה בכל לבך ואל בינתך אל תשען. הוא יישר ארחותיך.
טֹובִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר טֹ֖וב בַּעֲמָלָֽם׃
טובים השניים מן האחד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם.
דֹּודִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י לֹ֔ו הָרֹעֶ֖ה בַּשֹּׁושַׁנִּֽים׃
דודי לי ואני לו. שייכות נאמרת בקול.
כי כמו שחשב בנפשו כן הוא: אכול ושתה יאמר לך, ולבו אינו עמך.
המחשבות שלכם מעצבות את חייכם. שמרו על מה שאתם נותנים ללב לשהות בו.
לב חרש מחשבות און, רגלים ממהרות לרוץ לרעה,
מה שאלוהים שונא מתחיל בדמיון. כל דרך מתחילה במחשבה.
כל דרך איש ישר בעיניו ותכן לבות יהוה.
אנחנו מצדיקים את עצמנו, אבל אלוהים שוקל את מה שבאמת נמצא שם.
Written by 508 Ministry. Scripture links open the public-domain King James Version. Where Scripture, early church tradition and historians differ, this page says so.

