גודל עולמי כ-85 עד 110 מיליון חברים (הערכות 2025). הפרובינציות הגדולות ביותר כיום באפריקה, במיוחד ניגריה ואוגנדה. [7]
מקורות ותאריך
הכנסייה באנגליה נפרדה מרומא תחת הנרי השמיני (חוק העליונות, 1534), ואז קיבלה את צורתה תחת ספר התפילה המשותפת של תומס קרנמר (1549) ושלושים ותשע המאמרים (1571). שליחות ואימפריה נשאו אותה ברחבי העולם; הקהילה האנגליקנית מאגדת כנסיות באחדות עם כס קנטרברי.
אמונות עיקריות
מתוארת גם כקתולית וגם כרפורמית. ההוראה נשענת על הכתובים, הנקראים עם האמונות ההיסטוריות והכנסייה הקדומה; ספר התפילה המשותפת מעצב אמונה דרך פולחן ("חוק התפילה הוא חוק האמונה"). החברים נעים בין אנגלו-קתולי לאוונגלי.
סקרמנטים וטקסים
שני סקרמנטים של הבשורה, טבילה והסעודה, עם חמישה טקסים סקרמנטליים אחרים. תינוקות נטבלים, בדרך כלל ביציקה. המשיח נוכח באמת בסעודה; לאנגליקנים יש מגוון הסברים.
פולחן
פולחן ספר התפילה: קודש הקודשים, תפילת בוקר וערב, ערבית מקהלתית, מפשוט מאוד ועד טקסי מאוד.
סמכות וממשל כנסייתי
אפיסקופלית. בישופים ברצף היסטורי מובילים דיוקסיות, עם סינודים הכוללים כמרים והדיוטות. כל פרובינציה אוטונומית; הארכיבישוף מקנטרברי הוא מוקד אחדות, לא שליט.
כמורה והסמכה
דיאקונים, כהנים ובישופים, שרשאים להינשא. פרובינציות רבות מסמיכות נשים ככהנות וכבישופות (כנסיית אנגליה מאז 1994 ו-2014); אחרות לא.
מנהגים ייחודיים
ספר התפילה המשותפת, מוזיקה מקהלתית, מערכת הקהילות וועידת למבת' של בישופים.
מה שהם חולקים עם נוצרים אחרים
האמונות והליטורגיה עם הקתולים והאורתודוקסים, דוקטרינת החסד של הרפורמציה עם הפרוטסטנטים. קהילה מלאה עם ה-ELCA (2001) וכנסיות לותרניות אחרות.


